כא: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
על
מתני' על שני חדשים מחללין את השבת. עדים שראו את החדש:
קי א ב שני חדשים מחללין את השבת. פי' בקונטרס ומן התורה
א) ב)
ג) ד)
שבהם שלוחים. ב"ד שולחין לסוריא להודיע לגולה יום
מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי
קיא ג
ה)
קביעותם הלכך חשיבי. ומן התורה מחללין על כולן אבל רבנן אסרו
בהן לא איכפת לן אי למלאן אי לחסרן ע"פ עדים וקשיא דבגמרא תניא
קיב ד
ו)
לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ולא איכפת למלאן ולחסרן ע"פ
מנין שמחללין את השבת ת"ל אלה מועדי ה' והאי קרא בניסן ותשרי
❖
קיג ה
ז)
עדים אך שני חדשים אלו העמידום
כתיב וי"ל דמ"מ כל ר"ח איתרבי
מתני' על שני חדשים מחללין את השבת
על דין תורה שכל המועדות תלויין
מדאיקרי מועד כדאיתא בפ' כיצד
א
ח) ט)
תורה אור השלם
❖
בהן: תקנת קרבן. של ר"ח שיקריב
צולין גבי דחיית שבת
י)
על ניסן ועל תשרי שבהן שלוחין יוצאין
בזמנו: גמ' ותו לא. נפקי שלוחים
1. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי
וטומאה שעירי ראש חדש איצטריכא
לסוריא ובהן מתקנין את המועדות וכשהיה
ב
קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם
(יוצאים) אלא אהני דקתני
שבהן
ליה סלקא דעתך אמינא הא לא
בְּמוֹעֲדָם: ויקרא כג ד
בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני
הגהות הב"ח
שלוחין
שלוחים יוצאים לסוריא:
כתיב בהו מועד קמ"ל דר"ח נמי
2. אִמֲרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת
תקנת הקרבן: גמ' על ב' חדשים ותו לא
(א) רש"י
יוצאין מבערב. כגון נראה בעליל
טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל
מועד איקרי וכדאביי:
על ניסן ותשרי עד שישמעו מפי
לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם:
ורמינהו על ו' חדשים השלוחין יוצאין אמר
ביום כ"ט או בליל שלשים
דודאי
כשלא
תהלים יב ז
אביי ה"ק על כולן שלוחין יוצאין מבערב על
ב"ד מקודש. והשתא מתניתין
יקדשוהו ב"ד מחר א"נ בחדש
3. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט
ג
❖
מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר
ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש
דקתני שבהן שלוחין יוצאין היינו לאחר
מעובר דפשיטא לן שביום ל"א
תְּעַטְּרֵהוּ: תהלים ח ו
שישמעו מפי ב"ד מקודש ונתינת טעם
יתקדש (א) משלא נתקדש בזמנו
תניא נמי הכי על כולן יוצאין מבערב על
4. בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא
הוא דלכך מחללין עליה השבת עדים
שלוחין יוצאין מב"ד ואין ממתינין עד
דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר
ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש
מוסף רש"י
דִּבְרֵי אֱמֶת: קהלת יב י
שראו את החדש ופירש בקונטרס
למחר שישמעו מקודש מפי ב"ד
ת"ר מנין שמחללין עליהן את השבת ת"ל
5. וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד
על שני חדשים
דבשאר חדשים אין חילול שבת של
כדאמרינן לקמן ראש ב"ד
מחללין את השבת.
בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר
אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם
1
אומר מקודש ויעידו לגולה: על ניסן
עדים ממהרת יציאת שלוחין שאין
יְדָעוֹ יְיָ פָּנִים אֶל פָּנִים:
יכול כשם שמחללין עד שיתקדשו כך
דברים לד י
ד
ועל תשרי. אין שלוחין יוצאין עד
מחללין השלוחין לצאת בשבת היום
6. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ
מחללין עד שיתקיימו ת"ל אשר תקראו
וכשלא יבואו עדים היום יתעבר
שישמעו מפי ב"ד מקודש הלכך
שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת
אותם על קריאתם אתה מחלל ואי אתה
החדש והכל יודעים י) (שיום) קדשו
בשאר חדשים אין חילול שבת של עדים
לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד
❖
דברים יז ו
אֶחָד:
למחר והשלוחים יוצאים משתחשך
ממהרת יציאת השלוחין שאין השלוחין
מחלל על קיומן: וכשהיה בהמ"ק קיים מחללין
(לעיל יט:) מפני תקנת
לומר שעברו את החדש אבל בניסן
מחללין שבת לצאת היום וכשלא יבאו
הקרבן.
אף על כולן מפני תקנת הקרבן: ת"ר בראשונה
(לעיל כ.)
ותשרי אם לא יבאו עדים ויתעבר
העדים היום יתעבר החדש והכל
רבינו חננאל
היו מחללין אף על כולן משחרב בית המקדש
על ו' חדשים השלוחין
החדש לא יצאו השלוחים עד מחר
יודעין שהם קדשוהו למחר והשלוחים
מתני' על שני חדשים
יוצאין.
אמר להן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן
שאין ב"ד מקדשין בלילה נמצאו
יצאו משתחשך לומר שעיברו את
מחללין את השבת על
התקינו שלא יהו מחללין אלא על ניסן ועל
ניסן כול'. סוד העיבור
ממעטים הלוכן מהלך לילה ויותר ודבר
ח)אלול אבל בניסן ותשרי אם לא יבאו
תשרי בלבד: מתני' ה בין שנראה בעליל
שהיה מסור לבית דין
העדים היום ויתעבר החדש לא יצאו
תימה פירושו שתלה טעם חילול
להקריב מוסף ראש חודש
בין שלא נראה בעליל מחללין עליו את
השלוחים עד מחר שאין ב"ד מקדשין
העדים ביציאת השלוחים הא כי מקלע
על הראייה, וכיון שמוסף
ראש חודש קרב אפי'
השבת רבי יוסי אומר אם נראה בעליל אין
בלילה נמצאו ממעטין את הלוכן
יום שלשים דאלול בשבת וראו עדים
בין
(לעיל יח.)
בשבת, לפיכך הותרה
מהלך לילה ויותר. כיצד אם יבאו
את החדש על כרחן צריכין לחלל ולבא
מחללין עליו את השבת מעשה שעברו יותר
שנראה. (שבת
שבת גבי עדי החדש לבוא
קלג:) (מנחות סד.)
העדים ויעידו ויקדשוהו בשבת ויהא
בשבת דאי מאחרים עד אחד בשבת
מחוץ לתחום ולהעיד,
מארבעים זוג ועיכבם ר"ע בלוד שלח לו ר"ג
בעליל. (שם)
כדי להקריב מוסף החדש
היה מקלע יום ערבה בשבת ודחינן ליה
פסח בשבת יש זמן לשלוחים מהלך
אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן
בזמנו בכל חדשי שנה.
י"ב יום שלימים שהרי למ"ש יצאו
משום ערבה כדאמרי' בפ'
גמ'
וזה בזמן שהיה בית
לעתיד לבא: מאי משמע דהאי עליל
המקדש קיים, אבל עתה
[לולב וערבה]
ומיהו אניסן
וילכו כל ימי החול של ב' שבועות
לישנא דמיגלי הוא א"ר אבהו אמר קרא
אין מחללין אלא המועדים
ודאי צריך טעם ובמתניתין פי'
הללו שלימים ואם לא באו העדים
(שבת
שכתוב בהן במועד(י)ם,
אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל
הקונטרס שבהן שלוחין יוצאים הלכך
היום לא יצאו השלוחים עד מחר ועל
2
שם) אם נראה בעליל
וכל מקום שכתוב בתורה
אין מחללין עליו את
לארץ מזוקק שבעתים רב ושמואל חד אמר
במועדו בין בחול בין
חשיבי כלומר לפי ששלוחים יוצאים
כרחם שבת של ערב הפסח ישבותו
השבת.
בשבת הוא, וכתיב אשר
בהן משום תקנת מועדות ראוי לעדים
נמצא שלא הלכו י"ב ימים שלימים.
נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה
תקראו אותם במועדם.
לחלל עליהם שבת כדי שיקבעו
וא"ת היאך הוא תולה טעם חילול
פיר' ולמה באילו שני
חסר אחד שנאמר 3 ותחסרהו מעט מאלהים
❖
(מנחות שם)
חדשים מחללין עליהן
מועדות בזמנן וכאן נמי פי' הקונטרס
העדים ביציאת השלוחים הרי
בקש קהלת למצוא דברי חפץ בקש קהלת
4
עידי החדש את השבת,
עדיין טעם החילול שיתקדש החדש
השלוחים עצמן לא ניתן להם לחלל.
מפני שאע"פ שאין בהן
להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב
בזמנו כדקתני ובהן מתקנין את
טעם החילול כדי שיתקדש החדש
בזמן הזה קרבן, יש
רבינו חננאל (המשך)
יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל
בהן קריאת המועדים,
5
המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו
בזמנו הוא כדקתני ובהן מתקנין את
שנאמר אלה מועדי ה'
בכל החדשין, ולא משום
כמשה וחד אמר בנביאים לא קם במלכים קם
אותם אפי' בשבת ויציאת שלוחין
המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו
מקראי קדש אשר תקראו
שראיית החדש עיקר, אלא
אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי
דקתני אינו אלא לייפות וליישב טעם
אותם במועדם אפי' בשבת
אותם במועדם, וכל מקום
אפי' בזמן שידוע לבית
שכתוב בתורה במועדו
דין כגון בזמן הזה התורה
החילול בשביל זאת שיש דברים שאין
ויציאת השלוחים דקתני אינו אלא
חפץ בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים
כגון הפסח והתמיד
התירה להן, הלא תראה
הטעם תלוי בהן והן נעשין סעד
לייפות וליישב את טעם החילול אף
ושלא בהתראה יצתה ב"ק ואמרה לו וכתוב
שכתוב בהן במועדו
שהיו אחר חורבן הבית
לדבר ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו
בשביל זאת דיש דברים שאין הטעם
ומחללין עליהן השבת,
מחללין על כל החדשים,
פי שנים עדים וגו':
יושר דברי אמת על
6
קריאת המועדים כיון
אמר להן רבן יוחנן בן
בפ"ק דסנהדרין אין
תלוי בהם והם נעשים סעד לדבר
מעשה
שכתוב בהן במועד(י)ם,
זכאי וכי יש עכשיו קרבן,
מעברין השנה מפני הגדיים
ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו
מחללין עליהן השבת. בוא
התקינו שלא יהו מחללין
וראה בקריאתם שכתוב
אלא על ניסן ותשרי בלבד.
והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא
בסנהדרין אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאים אבל
במועדם מחללין, אבל
פיר' בעליל, בפרהסי',
לכון דגוזלייא רכיכין ואם תאמר ומה טעם דמתניתין
עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין
בקיומם שאין כתוב בהן
כדכתיב בעליל לארץ,
ואמריא דערקין כו': אשר תקראו אותם במועדם. הזהירם שלא יעבור
לניסן ותשרי עד שישמעו מפי בית דין מקודש בשלמא היכא דנראה
במועדם אין מחללין. וכך
כלומר מפורסם לעם
פירשו חכמים, בקריאתם
הארץ. כתיב אמרות ה'
המועד של זמן קריאתן. מקרא קודש היינו קדוש ב"ד: יכול כשם
בעליל ביום כ"ט או בליל ל' אע"ג דודאי יקדשוהו ב"ד למחר אין
אתה מחלל, ואי אתה
אמרות וגו', פיר' כמו כסף
שמחללין. העדים כדי שיתקדשו בזמנן: כך מחללין. השלוחים עד
יוצאין עליו לאלתר חיישינן דלמא מימלכי ב"ד ומעברי ליה
מחלל על קיומם. וכן אין
צרוף מזוקק שבעתים,
מתני'
ט) נראה בעליל אין מחללין.
ואתי לקלקולי מועדות אלא היכא דלא קדשוהו ביום ל' ליפקו
שיתקיימו המועדות בזמנן:
שלוחין יוצאין אלא באלו
כל מה שתצרפנו מוסיף
לפי שאין צורך: ארבעים זוג. שני עדים זוג אחר זוג: גמ' בעליל
שני חדשים בלבד, על ניסן
זיקוק, פיר' שבעתיים,
ביום ל"א שא"א לדחותו יותר מיום ל"א ויש לומר דגזרו האי
ועל תשרי, מפני שמחללין
שבע פעמים שבעה הרי
לארץ. גלוי לכל: חמשים שערי בינה כו'. סיפיה דהאי קרא דרשי
[אטו האי] משום דבשאר חדשים יוצאים אזה וזה מבערב:
השבת עליהן. העדים
מ"ט, וניתנו לו למשה
רב ושמואל מזוקק שבעתים שבע שביעיות והם חמשים חסר אחת
ופסלו
שראו הלבנה לילי שבת
אמרות ה' מזוקקין במ"ט
שבאין בשבת להעיד,
שערי בינה, וכיון דכתיב
דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים וגו'. במזמור מה אנוש כי תזכרנו:
שנמסרו למשה למדנו שחמשים נבראו שהרי מעט נחסר מאלהים:
והתנן על ששה חדשים
ותחסרהו מעט מאלהים,
מעשה אין מעט פחות משער
שלוחין יוצאין. ופירק
אביי על אלו ששה חדשים השלוחין יוצאין מבערב, על ניסן ועל תשרי (מפני שמחללין) עד שישמעו מפי בית
אחד, לפיכך אמרו נ' שערי בינה נבראו בעולם למלאכי האלהים וכולן ניתנו לו למשה חוץ מאחד מהן ופשוטה
דין מקודש. תניא נמי הכי כו'. תנו רבנן מניין שמחללין עליהן השבת, ת"ל אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר
היא. ביקש קהלת למצוא דברי חפץ, ביקש להיות כמשה, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר,
תקראו וגו'. פיר' כיון שפירש הכתוב בקריאת המועדים הללו במועדם, מחללין עליהן את השבת, כשם שמחללין את
נמצאת גדולת התורה אלא במשה. ביקש זה להיות כמותו יצתה בת קול ואמ[רה] לו כתוב יושר דברי אמת,
השבת על התמיד ועל שחיטת הפסח דכתיב בהן במועדו, כן דרשינן על המועדים, דכל היכא דכתיב ביה במועדו
כלומר כתוב בספר הישר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, לא בנביא ולא במלכים. ומאן דאמר במלכים
דרשינן ביה במועדו ואפי' בשבת. וקריאת המועדים בכל עת הוא בשני החדשים הללו, (ב)[כ]הקרבת הקרבן
קם, ביקש קהלת למצא ולא מצא, ביקש לדון דינין שבלב, בלא עדים
ובלא התראה,
יצתה בת קול כול'.