ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ופסלו
את עבדו. סברי לה כר"ש דמכשיר בקרוב והחדש הזה
מעשה ועברו יותר מארבעים זוג וכו': שזפר. כך שמו:
קיד א
א)
מתני' אב ובנו שראו את החדש כו': שאם יפסל. יכשל בפיו
ב)
לכם היינו בכם ודרשינן נמי כשרין ומיוחסין למעוטי גר
קטו ב
ג)
כשיבדקוהו כדלקמן ז): גמ' תהא כשרה בכם.
וממזר כדדרשינן מאתך בדומין לך בפ' אחד דיני ממונות
ד)
אלו
הן הפסולין.
ואע"פ שהם אחים: תהא מסורה לכם. לחשובי הדור אני מוסר
:
בגמרא משמע שכל הפסולים דמתניתין
שיקבלו העדות ויקדשו החדש ולא
דרבנן דאמרי' עלה זאת אומרת גזלן
קטז ג
להכשיר קרובים בא: היכי תנית.
דדבריהם כשר לעדות אשה והשתא
מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע
מתניתין קמיה דרב מי המכשיר ומי
משחק בקוביא למ"ד בפרק זה בורר
קיז ד
ה)
כו': תניא אמר רבי יהודה ח"ו שר"ע עיכבן
ו) ז)
הפוסל: איפכא. תנינא ר' יוסי
לפי שאין עוסקין
אלא שזפר ראשה של גדר עיכבן ושלח רבן
ח)
אומר אב ובנו וכל הקרובים כשירין
בישובו של עולם ניחא ולמ"ד נמי
גמליאל והורידוהו מגדולתו: מתני' א אב
ט) י)
אר"ש מעשה בטוביה כו': א"ל
משום דהויא אסמכתא אין נחשב
כ)
ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין
קיח ה
ל) מ)
משום הכי. דאפכת דר"ש לרבי יוסי
גזלן בעיניו כיון דמדעתו נותן ומלוה
❖
זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהן יצטרף
לא אמר לך מידי כי אמרת הלכה
ברבית שאינה קצוצה דרבנן ואפי'
ו
השני עם אחר ר"ש אומר אב ובנו וכל
א ז
כרבי ח)(יוסי) דהיינו דר' ט)(שמעון):
ברבית קצוצה נמי לא משמע ליה
❖
ב ח
מתני' אלו הן הפסולין
כו':
לאיניש איסורא כשנותן לו מדעתו
הקרובין כשרין לעדות החדש א"ר יוסי מעשה
תורה אור השלם
בקוביא. חתיכות של עצם
אלא א"כ ממשכנו על כרחו ומפריחי
בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
יונים למ"ד אי תקדמיה יונך ליוני היינו
שמשחקין בערבון ואמור רבנן
וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים
רבינו חננאל
שמות יב א
לֵאמֹר:
משחק בקוביא ולמ"ד ארא אין בהן גזל
אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנין
אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני
מתני'
2. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי
מעשה שעברו
אלא מפני דרכי שלום בעלמא וסוחרי
מדרבנן דמדאורייתא אינו קרוי
י)
יותר מארבעים זוג כול'.
קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם
בית דין קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את
❖
שביעית מיירי בשביעית בזמן הזה ור'
גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב
(ירושלים) [ירושלמי] וכל
בְּמוֹעֲדָם: ויקרא כג ד
בנו: גמ' א"ר לוי מאי טעמא דר"ש דכתיב
המעכב את הרבים
היא כדאשכחן בפרק השולח
ויגזל את החנית מיד
מעשות מצוה [צריך] נדוי.
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ
המצרי: ומלוי ברבית. לאו גזלן
א"נ בסחורה דרבנן כי ההיא דזה
1
[מתני'] אב ובנו שראו את
מוסף רש"י
מצרים לאמר החדש הזה לכם עדות זו תהא
החדש כו', עד ר' שמעון
בורר גבי ממציאי
דאורייתא הוא למפסליה משום אל
אלו הן הפסולין.
אומר אב ובנו וכל הקרובין
מעות לעניים ואזלי עניים ואספו
תשת עד חמס דהא מנפשיה
כשרה בכם ורבנן עדות זו תהא מסורה לכם:
(סנהדרין
כשירין לעדות החדש,
יהיב ליה: מפריחי יונים. היינו נמי
ומייתי שאין זו סחורה גמורה דאזלי
כד:)
ומאי טעמא דר' שמעון,
א"ר יוסי מעשה בטוביה הרופא כו': אמר
דכתיב ויאמר ה' אל משה
בשליחותייהו והא דמשמע בפרק
כעין קוביא אי תקדמיה יונך ליוני:
רב חנן בר רבא הלכתא כר"ש א"ל רב
ואל אהרן בארץ מצרים
וסוחרי שביעית. עושין סחורה בפירות
לולב הגזול דמותר
(ערובין פב.)
לאמר החדש הזה לכם
הונא לרב חנן בר רבא רבי יוסי ומעשה
שביעית דרחמנא אמר
למכור פירות שביעית לע"ה גבי
ראש חדשים, כלומר עדות
ואת אמרת הלכתא כר"ש אמר לו והא זמנין
החדש תהא כשירה בכם,
לאכלה ולא לסחורה . ולפי
מבליע לו דמי אתרוג בלולב משום
(סנהדרין שם)
ואע"פ שאתם קרובין.
סגיאין אמרית קמיה דרב הלכתא כר"ש ולא
שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת
דאין מוסרין דמי פירות שביעית
וסוחרי שביעית.
ורבנן עדות זו מסורה לכם,
אמר לי ולא מידי א"ל היכי תנית א"ל אפכא
ממון חשדום להיות מעידים שקר ע"י
לע"ה אבל משום סחורה לא אסור
וקיימא לן דכל הקרובין
וכל הפסולין [פסולין]
ממון ושוחד: והעבדים. פסולי
א"ל משום הכי לא אמר לך ולא מידי אמר
ובפרק זה בורר נמי
לעדות החדש. [מתני']
דאורייתא הוא ק"ו מאשה כדאמרן
פריך ונזבנינהו לכהן בדמי תרומה
טבי בריה דמרי טבי אמר מר עוקבא אמר
(שם)
ואלו הן הפסולין המשחק
בב"ק : גמ' הא אשה
שמואל הלכתא כר"ש: מתני' אלו הן
גבי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה
בקוביא כול', זה הכלל כל
ב
עדות שאין האשה כשרה
כשרה לה. כגון להעיד על מיתת
של שביעית וי"ל בדבר המלקט ע"מ
הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית
לה אף אילו כולם אינן
אדם להשיא את אשתו ועל סוטה
לאכול והותיר מותר למכור וכן פורע
כשרין לה, וכיון שהאשה
ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים זה
ג
פסולה לעדות החדש, אף
שנטמאת בסתירה שלא תשתה:
חובו בפרק בתרא דע"ז
(ערובין
שם) הדרן עלך ארבעה
הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה
אלו הזכורין במשנתנו
לעדות אשה. להתירה להנשא. ודוקא
דאסור משום לאכלה ולא לסחורה
ראשי שנים
אף הן אינן כשירין לה: גמ' הא אשה
וכיוצא בהן פסולין לעדות
גזלן דדבריהם אבל גזלן דאורייתא
משמע כדפרשינן ואפשר דלוקח ע"מ
החדש. ודייקינן מינה הא
כשירה לה אף הן כשירין לה אמר רב אשי
עדות שהאשה כשרה לה,
דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו
לאכול לא חשיב סחורה אא"כ לוקח
כגון מיתת הבעל שאפילו
חכמים לעדות אשה ואע"פ שהכשירו
בזול ע"מ למכור ביוקר שקונה להרויח
זאת אומרת גזלן דדבריהם כשירין לעדות
ד
הנשים כשרות, כדתנן
אשה: מתני' המי שראה את החדש ואינו
את העבד ואת האשה דפסולי
ובמסכת שביעית פירש
באחרית יבמות הוחזק
דאורייתא: מתני' מי שראה
להיות משיאין עד מפי
את
מ)דין סחורה ע"פ הירושלמי ועבדים
יכול להלך מוליכים אותו על החמור אפי'
עד ומפי אשה כול',
החדש כו': מרכיבין אותו. אף
בפרק זה בורר
גם הפסולין הללו כשרין
במטה ואם צודה להם לוקחין בידן מקלות
בשבת: ואם צודה להם. אם יש
לא תני להו דפסולין דאורייתא אבל
להעיד כי מת בעלה של
ואם היתה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות
זו ותנשא על פיהן, וא"ר
אורבים בדרך כמו ואתה צודה
את
הכא איצטריך למיתני דלא תימא כיון
מנשה זאת אומרת, כלומ'
ו שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת
נפשי והבייתוסים
דלא מחמת עבירה מיפסלי מכשרי
נתברר לנו מדיוקא של
ויוצאין לעדות החדש שנאמר אלה מועדי
והכותים הם היו אורבים להם לעכבם
לעדות החדש מידי דהוה אקרובים
משנה, כי גזלן דרבנן כגון
2
לר"ש: מחללין את השבת. עדים
משחק בקוביא וכיוצא
ה' אשר תקראו אותם במועדם:
כדי להטעות את חכמים:
בהן שהן פסולין מדרבנן,
שראו את החדש ואפילו עדים
כשרין להעיד כי מת בעלה
הדרןעלךארבעהראשישנים
הדרן עלך ארבעה ראשי שנים
המעידים עליהם בשאין ב"ד מכירין
של זו, דהא הנשים נאמנות
בעדות זו. ואוקימנה בפרק
עדי החדש מחללין את השבת להעיד
דיני ממונות בשלשה לר'
אם אין מכירין אותו. אם אין ב"ד
עליהם כדמוכח בריש פרק שני
אם אינן מכירין אותו משלחין עמו
מאיר דאמר עד זומם
ז
מכירין את העד אם נאמן
פסול לכל התורה, והלכתא
שהלך ר' נהוראי אצל העד באושא
כוותיה. [מתני'] מי שראה
אחר להעידו ח בראשונה היו מקבלין
וכשר הוא: משלחין. ב"ד שבעירו:
בשבת להעיד עליו:
את החדש כול'. לא
עדות החדש מכל אדם משקלקלו
הדרן עלך ארבעה ראשי שנים
אחר עמו. להעיד עליו לפני ב"ד
מיתוקמא בזמן הזה אלא
משלחין
בניסן ותשרי בלבד.
הגדול שמקדשכ) את החדש: משקלקלו
הבייתוסים התקינו שלא יהו מקבלין
עמו אחר להעידו.
הדרן עלך ארבעה ראשי
גמ' מאי אחר חד
הבייתוסיםל). מפרש בגמרא : גמ'
ואותו אחר נמי מחלל
אלא מן המכירין:
שנים הן.
וחד
עליו את השבת כדפירשנו לעיל
אם אין מכירין אותו
וחד
משלחין עמו אחר להעידו
בסוף פרק ראשון:
כול'. אוקימנה מאי אחר
וחד דתני במתנית', זוג אחר,
להע[י]ד על העד שראה את החודש, כי כשר הוא לקבל ממנו זו העדות, ולעולם צריכין שני עדים להעיד על כל אחד ואחד.