כג:
אם אינן
מכירין פרק שני ראש
השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זו
ז א בירם. משמע
אף חרים וכייר וגדר. היו משיאין המשואות בראשי הרים שלהן:
כאן שהוא מארץ ישראל וכן מפרש ר"ת
א) ב)
ביני ביני. דהנך דמתני' הוו קיימין הנך: באידך גיסא. [של] א"י
בקדושין גבי מיחסי דפומבדיתא מבירם נסבי:
❖
ח ב ג
כמה הוו להו תלתין ותרתין. תימה בזמן שבית המקדש קיים נמי
לצד בבל. שני צדדים של א"י נמשכין לצד בבל: בין כל אחת ואחת.
דהנך דמתניתין: איסתתום
דרכי. ואחזו ההולכין דרך עקלתון:
מרחקי טובא כדמוכח בפ"ק
דתענית שהיה מהלך
בסירים. קוצים: מתני' חצר
ט"ו יום מירושלים עד סופה של כל
הגהות הב"ח
ט ד
גדולה היתה בירושלים כו' כל העדים
א"י גבי כדי שיהא מגיע האחרון
זו בירם מאי גולה אמר רב יוסף זו פומבדיתא
(א) גמרא
מתכנסין. ביום השבת שחללוהו לבוא
שבא"י לנהר פרת וזה היה לצד בבל
י ה
וגדרתי את גדרה
מאי כמדורת האש תנא כל אחד ואחד נוטל
❖
יא ו
ונתיבותיה לא תמצא
ולהעיד: לא היו זזין משם. לפי שיצאו
דפרת לצד בבל הוא ואין לחלק בין
אבוקה בידו ועולה לראש גגו תניא ר"ש
[א]
חוץ לתחום והיוצא חוץ לתחום אין לו
מקדש ראשון למקדש שני כדמשמע
דרכי בגזית
בן אלעזר אומר אף חרים וכייר וגדר וחברותי'
מן הנהר. שהוא גדל
אלא ד' אמות:
בפרק אלו מציאות
(ב) רש"י
תורה אור השלם
איכא דאמרי ביני וביני הוו קיימי א"ד להך
וצריך לומר דרצועה נפקא לא"י מצד
פתאום ושוטף את בני העיר ואת
1. לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת
או לצפונה
גיסא דארץ ישראל הוו קיימי מר חשיב דהאי
הילדים: גמ' ויעזקהו. סייגו בגדר
אחד עד פרת חוץ מבבל וקשה היאך
(ג) תוס'
דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי
גיסא ומר חשיב דהאי גיסא א"ר יוחנן בין כל
אפשר שירושלים הויא טבור של א"י
אבנים סביב סביב בעיגול כמו טבעת:
אֶת גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא
❖
ליום
הושע ב ח
תִמְצָא:
לישנא דצערא. על שם שאסורין
אחת ואחת שמונה פרסאות כמה הוו להו
שהיא ד' מאות פרסה על ד' מאות
2. גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית
לכל צד הרי מהלך שני מאות לכל צד
כאלו בזיקין שאין זזין משם כל היום:
תלתין ותרתין והא האידנא טובא הוו אמר
נְתִיבֹתַי עִוָּה: איכה ג ט
3. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ
סעודות גדולות. אלמא לא הוה להו
הרי מהלך עשרים ימים לאחרון
אביי $ אסתתומי אסתתום להו דרכי דכתיב
גליון הש"ס
צערא: מתני' כיצד בודקין את
וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל
שבירושלים ממהלך עשר פרסאות
לכן הנני שך את דרכך בסירים (א) [א] רב
גמ' אסתתומי אסתתום.
בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ
1
העדים כו' לפני החמה. החמה
(ג) ועוד הרי ירדן מן המזרח מהלך
וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ
נחמן בר יצחק אמר מהכא דכתיב נתיבותי
2
יום אחד מן המזרח לירושלים והוא
הולכת לעולם ממזרח לדרום ומדרום
ישעיהו ה ב
בְּאֻשִׁים:
עוה: מתני' חצר גדולה היתה בירושלים
תוספות ד"ה שיהו
4. הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל
קצה א"י ב):
למערב וממערב לצפון שנאמר
מהלכין וכו'. דאכל הני
לא היו זזים משם. לפי שהיוצא
יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְיָ אַחַר
ובית יעזק היתה נקראת ולשם כל העדים
הולך אל דרום וסובב אל צפון
א
דהתם פריך.
שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב
❖
מתכנסין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות
חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות
והלבנה אינה נראית ביום שלשים
טַבָּחִים מִן הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ
אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים
וכל החצר חשובה כד' אמות כדתנן
לעולם אלא סמוך לשקיעת החמה
גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא
בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם
בפרק מי שהוציאוהו
שמתוך שהיא דקה וקטנה אינה נראית
בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין
וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה:
הגהות הגר"א
ב
ירמיהו מ א
נתנוהו בדיר וסהר וכו' והא דמשמע
בעוד שהחמה בגבורתה. מדלא קתני
רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה
[א] תנא
5. הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ
בההוא פירקא גבי
למזרחה או למערבה שמע מינה אין
לכל רוח ולא אלו בלבד ג אלא אף חכמה
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:
❖
דיכריא דאתו למברכתא שכל העיר
נראית להם בדרום וקא ס"ד שהיו
איוב כה ב
הבאה ליילד והבא להציל מן הדליקה ומן
חשובה להם כד' אמות היינו בעיר
שואלין את העדים אם ראוה מהלכת
הגייס ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו
המוקפת מחיצות והכא בירושלים
לפני החמה או לאחריה לצפונה של
מוסף רש"י
כאנשי העיר ויש להם אלפים לכל רוח:
לאחר שפרצו בה יונים פרצות דחשיב'
חמה ראיתם אותה או לדרומה של
גמ' איבעיא להו בית יעזק תנן או בית
בראשונה לא היו זזין
כרשות הרבים כדאיתא פרק המוצא
חמה ובגמרא פריך לפני החמה
❖
משם כל היום.
היינו לצפונה שהרי אין נכון לבדוק
תפילין ומיהו אשכחן
יזק תנן בית יעזק תנן לישנא מעליא הוא
ולשאול אם לדרומה אלא בזמן
עיר דחשובה כד"א אף בלא מחיצות
(ב)
דכתיב ויעזקהו ויסקלהו או דלמא בית
3
הגהות מהר"י
כדתנן בפרק כיצד מעברין
ששניהן החמה והלבנה במערב שאם
יזק תנן לישנא דצערא הוא כדכתיב והוא
(ערובין
4
לנדא
נותנין קרפף לעיר עוד תנן
הם בדרום אינה יכולה להיות לא
❖
מה.)
אסור באזיקים אמר אביי ת"ש סעודות
[א] גמ'
הנותן עירובו בתוך
לצפונה ולא לדרומה אלא או למזרחה
גדולות היו עושין להם שם כדי שיהו
עיבורה של עיר לא עשה ולא כלום
או למערבה וכשהן במערב אם לפני
❖
רבינו חננאל
רגילים לבוא דלמא תרתי הוו עבדי בהו:
ואם לענין יוצא חוץ לתחום נמי נותנין
החמה היא זהו לצפונה שהרי לצד
מתני' כיצד בודקין את העדים זוג שבא
בילתי זו בירם, גולה
לו כל העיר כולה עם עיבורה כד'
צפון הם הולכין ואם לאחריה היא
ד
זו פומבדיתא. ומוליך
הרי זה לצד דרום: כמה היה גבוה.
רבינו חננאל (המשך)
אמות אם כן בלא מחיצות נמי תחשיב
ראשון בודקין אותו ראשון ומכניסין את
ומביא ומעלה ומוריד
שיהו מהלכין
מן הארץ לפי ראיית עיניכם: לאין
כולה כד' אמות:
עד שיתברר לרואה שהן
ורואה החמה פגימתה,
הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית
משואות. ולא היו זזין עד
או לא. ואם אמר העד
אלפים אמה לכל רוח. הא דלא חשיב
היה נוטה. ראשי הפגימה לאיזה צד
את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה
ה
שהיו רואין בני פומבדיתא
לפני החמה היתה, כלומר
נוטין לצד צפון כזה (] או לצד דרום
לה בפ"ק דביצה גבי דברים
[שעושין] בגגותיהן כך.
הפגימה כנגד החמה היא,
לצפונה או לדרומה כמה היה גבוה ולאין
כזה [): אם אמר לפני החמה לא
שהתירו סופן משום תחילתן משום
תניא בראשונה היו מסעין
עד שקר הוא, כר' יוחנן
היה נוטה וכמה היה רחב אם אמר לפני
אמר כלום. מפרש בגמרא: גמ' היינו
מסעות בראש ההרים
דאמר מאי דכתיב עושה
דבהך לא קשה לן מידי דמתניתין היא
הגבוהין, בהר המשחה
שלום במרומיו, מעולם
החמה לא אמר כלום ו ואח"כ היו מכניסין
לפני החמה היינו לצפונה. הא חדא
$דאכל הני דהתם פריך תנינא ומשני
ובסרטבה ובגרופינה
[לא] ראתה חמה פגימתה
להו: או דילמא לישנא דצערא. פירש
את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם
מילתא היא כדפרישית לעיל: פגימתה
ובתבור
ובחוורן
של לבנה משום חלישות
[ו]בילתי[ן]. ר' שמעון בן
דעתה. ואם אמר פגימתה
לפני החמה. פונה לצד החמה או לצד
מכוונים עדותן קיימת ושאר כל הזוגות
בקונטרס משום שעל שם שאסורין
לעזר אומר אף חרים וכויר
אחר החמה דבריו קיימין.
כאילו בזיקין שאינן זזים משם כל
אחר ועלה קתני סיפא אם אמר לפני
שואלין אותן ראשי דברים לא שהיו צריכים
גדיר וחברותיה, איכא
וכן הליכת הקשת אין
היום כולו והיינו קודם דאתקין רבן
החמה לא אמר כלום דמעולם לא
דאמרי ביני ביני הוו קיימי,
פגימתה אחר החמה,
להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש בשביל
ר' שמעון בן לעזר חשיב
והיא איסתומי איסתתום.
ראתה חמה פגימתה של לבנה: דלא
גמליאל שיהו מהלכין אלפים אמה
שיהו רגילים לבוא: גמ' היינו לפני החמה
להו על הסדר, תנא קמא
כלומר הדרך הנכוחה
לימרו עובדיה. העובדין את החמה:
לכל רוח וקשיא מאי מייתי מסעודות
לא חשיב הני דביני ביני.
נסתתמה, שנאמר הנני
היינו לצפונה היינו לאחר החמה היינו לדרומה
איכא דאמרי הר המשחה
(סך) [שך] את דרכך
גדולות הא ע"כ קודם ר"ג הכי הוה
גירי
אמר אביי פגימתה לפני החמה או לאחר החמה אם אמר לפני החמה לא
סרטבה והני כולהי דתני
בסירים וכתיב נתיבותי
לכך נראה דמיבעי ליה אי אותו מקום
עוה. מתני' כיצד ראית
תנא קמא קיימי בחד גיסא
אמר כלום דא"ר יוחנן מאי דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו
צר להם או מרווח ומייתי ראיה
5
את הלבנה, לפני החמה
דארץ ישראל, והני דתני
ר' שמעון קיימי באידך
או לאחר החמה, לציפונא
מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת
דמרווח ואם תאמר כיון דאיסור
או לדרומא כול'. ואקשינן
גיסא, ותנא קמא חשיב
שבת עלייהו היאך יוצאין מחצר
פגימתה של לבנה דחלשה דעתה פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי החמה
לפני החמה היינו לציפונא,
דאידך גיסא, ורבי שמעון
לחצר י"ל כיון דקודם דפרצו בה היו
בן לעזר דתני אף חרים
וכיון שפני החמה לציפונא
גירי
אחר החמה לדרומא.
כול', חשיב דהאי גיסא
יכולים ללכת בכל העיר גם עתה משנפרצה אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים לאותו חצר שהיו [רשאין] להלך בהן כארבע אמות:
ופריק אביי תנא א[פ]גימת
ודהאי גיסא. א"ר יוחנן
גירי הלבנה קאי והכי קאמר,
ובין כל אחד ואחד ח'
פגימת הלבנה לפני החמה היתה ורואה החמה פגימתה, או לא. ואם אמר העד לפני החמה היתה,
פרסי, ל"ב מילי, והאידנא טובא איכא בינייהו, אמר אביי איסתומי איסתתום. כלומר הדרך הנכוחה נסתתמה,
שנאמר הנני (סך) [שך] את דרכך בסירים וכתיב נתיבותי עוה. מתני' כיצד ראית את הלבנה, לפני החמה
כלומר הפגימה כנגד החמה היא, עד שקר הוא, כר' יוחנן דאמר מאי דכתיב עושה שלום במרומיו,
או לאחר החמה, לציפונא או לדרומא כול'. ואקשינן לפני החמה היינו לציפונא, וכיון שפני החמה לציפונא
מעולם [לא] ראתה חמה פגימתה של לבנה משום חלישות דעתה. ואם אמר פגימתה אחר החמה
אחר החמה לדרומא.
ופריק אביי תנא א[פ]גימת
הלבנה קאי והכי קאמר,
פגימת
הלבנה לפני החמה היתה
דבריו קיימין. וכן הליכת הקשת
אין פגימתה אחר החמה, והיא היתה מכוונת
כנגד
החמה, שלא יאמרו