אם אינן מכירין פרק שני ראש
השנה
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גירי
קא משדייא. בלבנה אין לחוש אם רואה פגימת הקשת דאין
גירי קא משדייא. החמה הזאת חצים היא יורה להלחם בכופרין בה
יב א ב
א)
ב)
שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצד פניו: כאן בימות החמה
קשת אלא ביום ואז הלבנה כשרגא בטיהרא ולא אמרי
יג ג
עובדיה גירי קא משדייא: תני חדא לצפונה דבריו קיימין. קשה
ג)
כאן בימות הגשמים. בימות החמה כגון ביום ארוך של תקופת תמוז
יד ד ה ו
חמה שוקעת לסוף מערב לצד צפון כדתניא בעירובין חמה
לי דדריש ר' יוחנן לעיל עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה
טו ז
ד) ה)
יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך
חמה פגימתה של לבנה וכשהלבנה לפני
ו)
החמה ופגימת הלבנה בחידושה לעולם
זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר
גירי קא משדייא: כמה היה גבוה ולאין
ז) ח)
כלפי מזרח ובו רואה החמה פגימותיה
ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום
טז ח
ט)
היה נוטה כו': תנא חדא לצפונה דבריו
י) כ)
ור' אליהו בר שלמה מגורגו"ש
ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח
קיימין לדרומה לא אמר כלום והתניא
❖
ל) מ)
הראני דבשני גלגלים [הם] חמה
ושוקעת בחצי מערב תקופת ניסן
❖
איפכא לדרומה דבריו קיימין לצפונה לא
ולבנה ויכולה להיות ראיית הלבנה
היום והלילה שוין חמה יוצאת בחצי
אמר כלום לא קשיא כאן בימות החמה כאן
לפני החמה וחמה אינה רואה
מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל דרום
תורה אור השלם
בימות הגשמים ת"ר אחד אומר גבוה ב'
מוסף רש"י
א
פגימותיה שגלגל הלבנה למטה
וחצי מערב ושוקעת ובלילה סובבת
1. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי
מרדעות ואחד אומר ג' עדותן קיימת אחד
מגלגל החמה שהוא למעלה ממנו
למעלה מן הכיפה חצי מערב וכל
אחד אומר גבוה ב'
יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
מרדעות.
ויקרא כג מד
אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטילה אבל ולחכמי המזלות זה פשוט:
צפון וחצי מזרח וזורחת ולמחרת
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אבל
מצטרפין לעדות. למ"ד
התחיל היום להיות זורח מעט מכנגד
מצטרפין לעדות אחרת ת"ר ראינוהו במים
ב
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְיָ
חצי מזרח לצד צפון ושוקע להלן מחצי
בב' כתי
אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם
ראינוהו בעששית ראינוהו בעבים אין מעידין
מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם
מערב לצד צפון וכן כל יום ויום
עדים המכחישות זו את זו זו באה
עליו חציו במים חציו בעבים חציו בעששית
ויקרא כג ב
מוֹעֲדָי:
נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה
בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני
3. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת
(שבועות מח.) אם לא
אין מעידין עליו השתא כולו אמרת לא חציו
נראה בזמנו.
וכשמגיע יום תקופת תמוז היא זורחת
עצמה ומעידה ניחא דמצטרפין לעדות
הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם
מבעיא אלא ה"ק חציו במים חציו ברקיע
דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ
בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ג'
ממון אבל למ"ד בהדי סהדי שקרי
יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם
חציו בעבים חציו ברקיע חציו בעששית
רוחות ושוקעת בקרן צפונית מערבית
למה לי היאך מצטרפין לשום עדות
וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ
(סנהדרין י:) שכבר
חציו ברקיע אין מעידין ת"ר ראינוהו ושוב
ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה
אפילו לעדות החדש לכן דחק בקונט'
וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ
ג
קידשוהו שמים.
ויקרא כה י
תָּשֻׁבוּ:
נמשכת מעט מעט בזריחתה
לפרש אחד מהן מצטרף עם אחר
לא ראינוהו אין מעידין עליו כל הכי חזו
4. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי
(שם)
שיאמר כמותו ובעדות של חדש זה
ובשקיעתה לצד דרום וכשמגיע תקופת
פלימו אומר בזמנו
לה ואזלי אמר אביי ה"ק ראינוהו מאלינו
כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא
❖
אין מקדשין אותו.
תַעֲשׂוּ לָכֶם: שמות כ יט
איירי והא דקתני לעדות אחרת היינו
תשרי יוצאת בחצי מזרח ושוקעת
ושבנו לראותו מדעתנו ולא ראינוהו אין
כלומר דמצטרף עם אחרים דנעשה
בחצי מערב והיום והלילה שוין ועוד
מעידין עליו מאי טעמא אימור כוביתא
עדות אחרת והכי מפרש לה בהדיא
מושכת והולכת לצד דרום עד תקופת
הכזה ראית או
הגהות מהר"י
דעיבא בעלמא הוא דחזי: מתני' ראש
(שם)
כזה.
ד
בסוף פרק כל הנשבעין
טבת ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית
לנדא
ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו
דרומית ושוקעת בקרן דרומית
משום דהוה ליה חד ואין דבריו של
[א] גמ'
(ע"ז מג.)
❖
מקודש מקודש בין שנראה בזמנו בין שלא
מערבית ומשם ואילך נמשכת לאחוריה
חד במקום שנים:
בדמות
שמשיי. בהיכל ואולם
נראה בזמנו מקדשין אותו ר"א בר' צדוק
לצד צפון לזריחתה מרבה הילוכה
ה
(מנחות כט.) שאפשר
לצד צפון מעט ושוקעת וכן תמיד עד
מוקי לה ול"ג המשמשין
אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין
לעשות כמותן.
לעזי רש"י
לפני במרום: אכסדרה תבנית
אותו שכבר קידשוהו שמים: גמ' ראש
תקופת ניסן שיוצאת בחצי מזרח
קנדיל"ה [לנטירנ"א].
אולם. סתם אכסדרה אין בו כי אם
ושוקעת בחצי מערב. נמצאת בימות
❖
ב"ד וכו': מנהני מילי א"ר חייא בר גמדא
פנס.
החמה מהלכת רוב רוח מערבית
ג' מחיצות ורביעית פרוצה במלואה
א"ר יוסי בן שאול אמר רבי אמר קרא וידבר
1
לפני שקיעתה ופעמים כולה וכל ימות
כדמשמע בפ' לא יחפור
(ע"ז מג.) בית
משה את מועדי ה' מכאן שראש ב"ד אומר
רבינו חננאל
הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט
דקאמר עולם דומה לאכסדרה
תבנית היכל.
מקודש: וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש:
מערב ופעמים שאינה נכנסת בו
ורוח צפונית אינה מסובבת והא
המזלות מורים בחצים.
מנלן אמר רב פפא אמר קרא אשר תקראו
תני חדא לצפונה דבריו
אלא דבר מועט והלבנה לעולם
דקתני אכסדרה תבנית אולם לפי
2
(שם וכעי"ז
קיימין, לדרומה לא אמר
בחידושה בקרן מערבית דרומית
שהיתה פתחו גדולה קרי ליה
אותם קרי ביה אתם ר"נ בר יצחק אמר
מנחות כח:) אכסדרה.
כלום. ותניא איפכא.
הלכך בימות הגשמים שאין החמה
אכסדרה אע"פ שלא היה במלואה
ופרקינן לא קשיא כאן
אלה הם מועדי הם יאמרו מועדי מקודש
(מנחות שם) תבנית
בימות החמה כאן בימות
נכנסת למערב אלא בשקיעתה הלבנה
דה"ל גיפופי ט"ו אמה מכאן וט"ו
מקודש תרי זימני למה לי דכתיב מקראי
אולם.
הגשמים. פיר', דרך
קודמת לתוך המערב נמצאת לבנה
אמה מכאן וכדתנן במדות
השמש ביום מהלך בדרום,
קודש: ר"א בר' צדוק אומר אם לא נראה
בצפון ובימות החמה שהחמה במערב
ושמא לפי שהיה
שם בית החליפות
וסובב בצפון בלילה,
בזמנו אין מקדשין אותו: תניא פלימו אומר
(שם) אבל עושה.
שנאמר הולך אל דרום
הרבה היא קודמת הלבנה ברוב
וכותל מפסיק במלואו בפנים:
❖
(שם)
וסובב אל צפון. וגרסינן
בזמנו אין מקדשין אותו שלא בזמנו מקדשין
החדשים לצד צפון נמצאת לבנה
שפודים
בעירובין פרק כיצד
אותו ר"א [בר"ש] אומר בין כך ובין כך אין
בדרום: אבל מצטרפין לעדות אחרת.
מעברין את הערים, כיצד
חמה יוצאה ביום ארוך
מקדשין אותו שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנים אתה מקדש ואי
אחד מהן מצטרף עם עד אחר
רבינו חננאל (המשך)
[א]
3
ושוקעת ביום ארוך, זהו
שיאמר כמותו: ראינוהו במים. תוך
אתה מקדש חדשים א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' אלעזר בר' צדוק
והרים ראשו לראות הלבנה
פני צפון. חמה יוצאה
נהר או מעין ראינו דמותה של לבנה:
בשמים ולא ראה כלום. או
ביום קצר ושוקעת ביום
אמר אביי אף אנן נמי תנינא ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים
ו
ראה חציה במים וחציה
קצר, זהו פני דרום.
בעבים. יום המעונן היה וראינוה
ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר מעובר אין מקודש
ברקיע וכן בעבים וכן
בתקופת ניסן ובתקופת
מאירה דרך עוביו של עב: עששית.
בעששית, אין מעידין עליו
תשרי חמה יוצאה בחצי
לא מעובר איצטריכא ליה ס"ד אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל
עד שיראו אותה ברקיע(ה)
מזרח ושוקעת בחצי
קנדיל"ה בלע"ז: כל הכי חזו ואזלי.
איפרסמא ולא ליעברוה קמ"ל: מתני' דמות צורות לבנה היו לו לרבן
ראיה (כמתה) [גמורה]
מערב. שמעינן מינה
בתמיה. מאחר שראוהו למה לא יעידו
אבל אם נראה להם פתאום
כי מתקופת טבת עד
גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר
וכי לעולם הם צריכים לראותו:
כעין צורת הלבנה, וכיוונו
תקופת תמוז, חמה מהלכת
הכזה ראית או כזה: גמ' ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא
ביום מקרן מזרחית
לראות ראיית עיקר ולא
מדעתנו. כדי להעיד עליו: כוביתא
ז
4
(צפונית) [דרומית] וכלפי
ראה כלום, אין מעידין
דעיבא. עיגול של עב לבן:
תעשון כדמות שמשיי אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר
עליו. מאי טעמא אמרינן
(מזרחית) [מערבית]
מתני'
ל) ראש ב"ד אומר מקודש
דרומית. ולעולם אין
כיכיתא בעלמא הוא דחזא.
לעשות כמותן כדתניא חלא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית
כו': גמ' מקראי קדש. תרי זימני
הלבנה החדשה נראת
כתיב וידבר משה את
אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה אבל עושה
מועדי ה', מיכן שראש
אלא אחר שקיעת החמה,
משמע: ר' אלעזר בר' צדוק אומר
וכשעולה כלפי דרום
בית דין אומר מקודש.
של
כו': בזמנו אין מקדשין אותו. שאינו
אחר החמה צפונה.
אשר תקראו אותם, מיכן
שעונין אחריהן מקודש.
וזו היא דתני לצפונה
צריך חיזוק: מעובר אין. דמשמע משחשיכה נתעבר: אבל מקודש לא. קתני הרי זה מתקדש למחר: מעובר איצטריכא ליה. כלומר לעולם
דבריו קיימין. מתקופת
דבעינן תרי זימני מקודש
למחר בעי קידוש והאי דלא תנייה משום דאיצטריכא לאשמועינן מעובר: דהואיל ובזמנו ראוהו. סד"א לא ליעברוה ואי תנא הרי זה מתקדש
תמוז עד תקופת טבת,
מקודש מניין, מדכתיב
למחר הוה אמינא לעולם מיומא קמא מתקנינן מועדותיה: מתני' דמות צורות לבנה: גמ' לא תעשון אתי. צורות העומדים אתי:
מקראי קודש ולא כתיב
חוזרת החמה ועולה
מ)
והולכת מרוח (דרומית)
מקרא קדש. בין שנראה
של בזמנו. לילי ל'. בין שלא
[מזרחית צפונית] כלפי
נראה בזמנו, אלא לילי ל"א, מקדשין אותו. ר' אלעזר בר' צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו
רוח [מערבית] צפונית, וזו היא דתני לדרומה דבריו קיימין. ומצאנו דברים הללו מפורשים בתלמוד ארץ ישראל כלשון
שכבר קידשוהו שמים. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר' אלעזר בר' צדוק. [מתני'] דמות צורות לבנות
הזה, מאן דתני לצפונה דבריו קיימין מטבת ועד תמוז, ומ[א]ן דתני לדרומה דבריו קיימין מתמוז ועד טבת. ועל זה הדרך
הקשיא שבתחלת השמועה, לפני החמה היינו לצפונה, לאחר החמה היינו לדרומה. תני ר' שמעון בן יוחי הרקיע של מים
היו לו לרבן גמליאל כו'. ואקשינן ומי שרי, למעבד צורת לבנה, והכתיב לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות
וכוכבים של אש ודרין זה עם זה ואין מזיקין זה לזה. א"ר בון (המליך) [המלאך] חציו אש וחציו מים ואית ביה ה' אפין
שמשיי. ופריק אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאיפשר לעשות כמותן, כגון בית, תבנית היכל. ואכסדרה,
תבנית אולם. וחצר,
תבנית עזרה. ושלחן, תבנית שלחן שבהיכל.
ומנורה, תבנית מנורה בשבעה קנים. אבל עושה
וגוייתו כתרשיש, היינו עושה שלום במרומיו. (תני) [תנו] רבנן ראינוהו במים. פי' היו מים לפניו וראה בהן צורת לבנה,