כד:
אם
אינן מכירין
פרק שני ראש השנה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שפודים
של ברזל. הא דקרי ליה שפודים משום שלא היו
של חמשה. נרות: ושל ששה. נרות: ואפילו של
שאר מיני מתכות.
יז א
א)
ב) ג)
לפי שכיוצא בהן כשירה לפנים כדתניא ועשית מנורת
גביעים כפתורים ופרחים אלא א"כ באה זהב כדאי'
ח)
יח ב
בהקומץ רבה : חוץ מפרצוף אדם. תימה
ד)
כלל זהב טהור פרט מקשה תיעשה חזר וכלל מה הפרט מפורש של
ה)
מתכת אף כל של מתכת: אף של עץ לא יעשה. שכיוצא בה כשירה
מאי קושיא דלמא הכא במוצא וכדרבא דמוקי לה כר' יהודה בפ' כל
הצלמים אבל עשייה
לפנים דר' יוסי בר' יהודה דריש ליה
יט ג ד ה
שריא וי"ל דסוגיא דהכא כאביי ולית
לקרא ברבוי ומעוטי מאי רבי רבי כל
של חמשה ושל ששה ושל שמונה ושל
ו)
ליה דרבא ומוקי לה בעושה ולפ"ז
מילי ומאי מיעט מיעט חרס. והכי
ז)
שבעה לא יעשה אפי' של שאר מיני מתכות
כ ו
ח)
מפרש לה במנחות : כדרך
מותר לעשות צורת אדם דקיימא לן
רבי יוסי בר יהודה אומר אף של עץ לא
ט)
שעשו מלכי בית חשמונאי. כשגברה
כרבא לגבי דאביי ומיהו אין ראיה
יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי
❖
כא ז
דבלא שום קושיא יכול רבא לדרוש לא
ידם על היונים והוציאום מירושלים
אמרו לו משם ראייה שפודין של ברזל היו
תעשון אותי וכן תניא לקמן טבעת
וטיהרו את המקדש והיו עניים ולא
כב ח
וחיפום בבעץ העשירו עשאום של כסף חזרו
יכלו לעשותה של זהב: בבעץ.
שחותמה שקוע אסור לחתום בה:
לא תעשון אתי. וא"ת ומאי קאמר
לעזי רש"י
העשירו עשאום של זהב ושמשין שאי
כג ט
שטיינ"ו בלע"ז: דמות ארבעה פנים.
❖
שטיינ"ו [אישטיי"ן].
לגוף אחד כעין חיות הקדש דהיינו אתי
אפשר לעשות כמותן מי שרי והתניא לא
אלא דמות ארבעה פנים תיפוק
1
בדיל.
שכסא כבוד רכוב עליהן: פרצוף אדם
ליה משום צורת אדם לחודיה וי"ל
תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי
ביברי"ש [ריביירי"ש].
❖
לחודיה תשתרי. שהרי הוא אחד
כי איכא שאר פרצופין עם אדם
נחלים.
המשמשין לפני במרום אמר אביי לא אסרה
תורה אור השלם
שרי טפי א"נ אם מצא צורת אדם
מהן בחיות ואפ"ה אמר עד דאיכא
תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי
1. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי
א
כולהו בהדי הדדי: שבמדור העליון.
אסור להשלים לד' פנים ומיהו קשיא
כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא
מוסף רש"י
אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי
דפרצוף אדם לחודיה תיפוק ליה
ברקיע שביעי דדייקינן אתי אבל
תַעֲשׂוּ לָכֶם: שמות כ יט
אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ
2. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל
של חמשה ושל ששה
ב
ג
מכרובים שעל הכפורת וי"ל דלא
חמה ולבנה וכוכבים ומזלות במדור
ושל שמונה.
וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם
מפרצוף אדם א"ר הונא בריה דרב אידי
מקרו שמשיי וכרובים שבשמים לא
התחתון הן ברקיע השני כדאמרינן
מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ
לא
(מנחות
מפרקיה דאביי שמיעא לי לא תעשון אתי
נתבררה צורתםט): אסרה תורה
במסכת חגיגה : שלשול.
מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם
כח:) ושל שבעה לא
מִתַּחַת לָאָרֶץ:
אלא שמשין שבמדור העליון. הני
תולעת: אפיקים. מוצאי מים ביברי"ש
לא תעשון אותי ושאר שמשין מי שרי והא
יעשה.
שמות כ ג
בלע"ז: אחרים. נכרים: והא רב
תלת מילי דאביי לא הדר ביה בכל
3. כִּי אַתָּה בָּא אֶל
(ע"ז מג.) אפילו של
תניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות
שאר מיני מתכות.
יהודה. שהיתה לו צורה בטבעתו
זמנא דכולה אמת וה"ק לא אסרה
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
שמשיי המשמשין לפני במרום כגון אופנים
ד
נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד
בשמשין של מטה אלא בית תבנית
ואחרים עשאוה וא"ל שמואל דנישקליה
ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת אמר
לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם
❖
מיניה: סמי עיניה. כלומר השחת
היכל ואכסדרה תבנית אולם ובשמשין
דברים יח ט
הָהֵם:
אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור
(מנחות שם)
צורתו: ומשום חשדא. שלא יאמרו
התחתונים אסרה חמה ולבנה וכוכבים
העליון ושבמדור התחתון מי שרי והתניא
ע"ז היא לו: אסור להניחה.
ובמדור העליון דמות ד' פנים:
רבינו חננאל
ממעל לרבות מלאכי השרת.
אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים
באצבעו: ומותר לחתום בה. שחתימתה
2
של ששה של שמונה, של
שוקעת: וכשחותמה שוקע. חתימה
ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת כי
למאי דסליק אדעתיה
שבעה לא יעשה אפילו
דאיירי בעשייה הוה מצי לאקשויי
בולטת. חותמה בולט המתכת חרות
תניא ההיא לעבדם אי לעבדם אפילו שלשול
(ע"ז
של שאר מיני מתכות.
שם) אף של עץ לא
דמות שמשיי מלא תעשון נפקא:
סביב סביב והצורה עומדת כמות
אבל דמות לבנה, שאי
קטן נמי אין ה"נ דתניא אשר בארץ
שאני ר"ג דאחרים עשו. ואע"ג
יעשה.
איפשר לו לאדם לעשות
שהיא. חותמה שוקעת שהצורה חקוקה
לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים
לבנה, לא אסרה תורה.
(שם)
וחרותה במתכת: דשף ויתיב בנהרדעא.
דבכל מילי אמירה לנכרי
ואקשינן תוב, והתניא
וגאיות מתחת לרבות שלשול קטן ועשייה
(מנחות
לא תעשון אתי, לא
שבות כדמוכח בפ"ב דמו"ק
מקום הוא. ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה
שם)
גרידתא מי שרי והתניא לא תעשון אתי
תעשון כדמות שמשיי
ה
ואפילו בדרבנן איכא שבות ובפרק
ותמיד היתה שכינה מצויה שם ויכניה
המשמשין לפני במרום,
לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני
השוכר את הפועלים יש
וגלותו בנאוהו שנשאו עמהם מאבני
וכי אפשר לאדם לעשות
כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות שאני ר"ג
דמות חיות הקודש. ופירק
ירושלים ועליהם נאמר כי
בעיא אי איכא שבות בלאו או לא
אביי לא אסרה תורה אלא
רצו עבדיך את אבניה: אנדרטא.
גבי חוסם פרה ודש בה הכא לא
דאחרים עשו לו והא רב יהודה דאחרים
דמות ד' פנים כאחד. אי
צלם דמות המלך: והא ר"ג יחיד
גזור משום מצוה וצריך ליזהר כשמלוין
הכי פרצוף אדם לחודיה
עשו לו וא"ל שמואל לרב יהודה שיננא סמי
הוה. וניחוש נמי לחשדא: מתני'
לישתרי, אלמא תניא כל
לנכרים ומחתמין החוב בחותם של
עיניה דדין התם חותמו בולט הוה ומשום
הפרצופות מותרין חוץ
מעשה שבאו שנים כו': ראינוהו
שעוה שתלוי באגרת דלא סמכינן
מפרצוף אדם. ואסיקנא
חשדא כדתניא ו טבעת חותמו בולט אסור
שחרית במזרח. את הישנה:
אדרבא כדפרישית דלא פליג רבא
לא תעשון אתי, פיר',
להניחה ומותר לחתום בה חותמו שוקע מותר
(ע"ז שם) משם
לא תעשון אותי, כגון
ואם הנכרי מביא לו חותם מעצמו
וערבית
ראיה. (סוכה
מותר: סמי עיניה דדין. אלמא
דמות אדם, שאני מראה
להניחה ואסור לחתום בה ומי חיישינן לחשדא והא ההיא בי כנישתא דשף
כח.) בבעץ. (שם
לנביאים בחזיונם, כדכתיב
ויתיב בנהרדעא דהוה ביה אנדרטא והוו עיילי רב ושמואל ואבוה דשמואל
ושם) המשמשין לפני
אסור להשהותו שמא יחשדוהו שעשה
ביחזקאל דמות כמראה
במרום.
אדם עליו מלמעלה.
ולוי ומצלו התם ולא חיישי לחשדא רבים שאני והא ר"ג יחיד הוא כיון
ועבר על לא תעשון ור"ג נמי
ז
(ע"ז שם)
איני והתניא בהדיא אשר
ליתסר ומשני כיון דחותמו בולט
דנשיא הוא שכיחי רבים גביה איבעית אימא דפרקים הוה ואיבעית אימא
ארבעה פנים.
בשמים לרבות חמה
ח
חיישינן לחשדא שמא יאמרו ע"ז הוא
ולבנה כו'. ודחינן כי
להתלמד עבד וכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין
ט
3
תניא [ה]היא לעבדם, אי
לו אבל אחשדא דלא תעשון לא
ולהורות: מתני' מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח
לעבדם אפי' שילשול קטן
חיישינן ומפרש בה"ג דההיא דרב
(ע"ז מג:) שבמדור
נמי אסור לעשות. אין,
וערבית העליון.
כלומר הברייתא לעבדם
יהודה בצורת דרקון משום דתנן
היא, דתניא ואשר במים
בפרק כל הצלמים מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה דרקון יוליכם לים המלח ומפרש התם משום דהני חשיבי להו
(שם) רב
מתחת לארץ לא תשתחוה
והא
רבן גמליאל יחיד. תימה והא צורה דר"ג לא היתה בולטת וי"ל דמ"מ שייך בה חשדא דגבי לבנה
וה"נ חשיב טפי חשדא משאר:
יהודה דאחרים עשו
להם ולא תעבדם לרבות
אין חילוק כיון דאינה בולטת ברקיע: ראינוהו במזרח. הישנה וערבית במערב את החדשה עדי שקר הם דקיימא לן
לו.
שילשול קטן. ועשייה
(שם) חותמו.
בלא לעבדם שרי, והתניא
כ"ד שעי מיכסי סיהרא כך פירש בקונטרס בשם רבותיו והקשה מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה ואין לשון ארוכה וקצרה נופל
(שם) ומותר לחתום
לא תעשון אתי, פיר'
כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חדושה ופירש בקונטרס דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר
בה.
כל שמשין שאתי כגון
חמה ולבנה כול'. ופרקינן
רבי יוחנן בן נורי לפי שבי"ב שעות שביום אין ממהרת לבא מתוך המזרח לתוך המערב וע"ז קאמר פעמים שבא בארוכה ושוהה לבא
(שם) ואסור
הוא עצמו אסור לעשות,
ודבר תימה הוא מאי ס"ד דר' יוחנן בן נורי למה לא תוכל לילך בי"ב שעות כל רוח דרומית ועדיין מקצה רוח מזרחית ומערבית עמו
לחתום בה.
אבל אחרים לא, ורבן
ובירושלמי משמע כלישנא קמא דקאמר רבי שמלאי טעמא דרבי יוחנן בן נורי כל חדש שנראית קודם ו' שעות אין כח בעין לראות את
גמליאל אחרים עשו לו.
(שם) דשף ויתיב.
ואסיקנא אם הוא כגון
הישן נראה ישן שחרית לא נראה חדש בין הערבים חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית א"ר חייא בר אבא ולמה קבלם ר"ג שכן
טבעת וחותמו בולט,
מסורת הוא מאבותיו פעמים שבא בארוכה ופעמים מהלך בקצרה ותימה מי פליג המסורת מאבותיו דר"ג אהא דאמר לעיל בסוף פ"ק
אסור משום חשדא. ומי
כ"ד שעי מיכסי סיהרא למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי ושמא יש לחלק בשעות דיש שעות קטנות ביום כגון בתקופת טבת
חיישינן לחשדא, והא
ההוא אנדרטא, פיר' צורת
ויש שעות בינוניות כגון בימי ניסן ותשרי ויש גדולות כגון בתקופת
תמוז ואי בקטנות או בבינוניות מיכסי סיהרא לבני א"י תמני סרי
איש, דהוה קאי בכנישתא
מעתיקא ושית מחדתא מן הגדולות פעמים מכסיא פורתא
כגון דבא בארוכה פעמים דלא מכסיא כגון דבא בקצרה:
דשף יתב בנהרדעא, והוו
עיילי רב ושמואל ואבוה
לאורתא
דשמואל ולוי ומצלן התם.
(שם) דפרקים הוה. (שם) אבל
ופרקינן רבים שאני. כלומר, במקום שיש רבים לא חיישינן לחשדא. ורבן גמליאל נמי כיון דנשיא הוא, רבים
אתה למד להבין. (דברים
שכיחי גביה ולאו יחיד הוא. איכא דאמרי דמות צורת לבנה של חוליות היתה. איכא דאמרי להתלמד מותר שנאמר
אתה למד להבין ולהורות. מתני' מעשה שבאו
יח ט) (שבת עה.)
שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח כול'.
לא תלמד לעשות, אבל