כה:
אם אינן מכירין פרק שני ראש
השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהימים
הראשונים היו טובים מאלה. ולכך יש לשמוע לראשונים
ואומר. בספר תהלים משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו
א)
א
ב)
יותר מן האחרונים אל תאמר כך דאין לך אלא שופט שהיה בימיו:
קוראים אל ה' והוא יענם הרי ששקל הכתוב שמואל עם משה ואהרן
א ב
ג) ד)
הדרן עלך אם אינן מכירין
ובכתובים ט) הראשונים כתוב י) ירובעל בדן ויפתח עם משה ואהרן
ה)
ראוהו
ב"ד בלבד. פי' ב"ד של כ"ג ולכך פירש בקונטרס דהיה
ושמואל שלשה קלים עם שלשה חמורים: הא אין לך לילך כו'. הרי
ב ג
ו)
ז)
להם שהות דאי לא היה
לימדך הכתוב כאן שאין לך לבקש
ח) ט)
אלא שופט שהיה בימיך: אל תאמר
להם שהות מאי פריך בגמ' ולא תהא
ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי
1
י)
❖
מה היה שהימים הראשונים היו טובים
שמיעה גדולה מראייה ולקדשוה מיד
ג ד
כ)
שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה
מאלה. כי לא מחכמה שאלת על
שראוהו הא לא היה להם שהות
חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה
ד ה ו
לקדש: אימת הוי חק בגמר דין.
זה לפי שהדורות היו טובים וצדיקים
ה ז
בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו
תורה אור השלם
דהאי קרא דכי חק לענין ראש השנה
מן אחרונים לפיכך היו הימים
כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל
1. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו
דרשינן ליה בפ' קמא והוא
הראשונים טובים מאלה שאי אפשר
הדין בכל חדשים: לא תהא שמיעה
וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ
שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא
שיהו אחרונים כראשונים:
ו ח
קֹרִאים אֶל יְיָ וְהוּא
❖
כאביר שבאבירים ואומר ובאת אל
גדולה מראייה. פירש בקונטרס
תהלים צט ו
2
יַעֲנֵם:
הדרן עלך אם אינן מכירין
2. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים
הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים
דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות
הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר
ראוהו בית דין וכל ישראל ונחקרו
אלא כזה ראה וקדש ובחנם דחק
ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל
יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ
רבינו חננאל
העדים. מפרש בגמרא
דאפילו בדיני נפשות אמרינן הכי
וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר
הדיין שלא היה בימיו הא אין לך לילך
א
הַמִּשְׁפָּט: דברים יז ט
שקל הכתוב שלשה
אי נמי נחקרו העדים: ראוהו בית
בפרק החובל אם
אלא אצל שופט שבימיו ואומר אל תאמר
3. אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה
קלי עולם שלשה חמורי
3
כגון
ראוהו ביום: שראוהו בלילה.
דין בלבד. שאין מי שיעיד אלא הם
עולם, לומר לך ירובעל
שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ
מה היה שהימים הראשונים היו טובים
דאין יכולין לקדש על פי ראייה בלילה
ולאו ארישא קאי בסמוך לחשיכה
שהוא גדעון בדורו,
טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא
מאלה: נטל מקלו ומעותיו בידו: תנו רבנן
כמשה בדורו, בדן בדורו
מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה:
אלא שהיה שהות לקדש: יעמדו
דא"כ היתה ראייה בלילה מקום קבלת
קהלת ז י
כאהרן בדורו, יפתח
כיון שראה אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו
שנים ויעידו בפניהם. ואע"פ שכולן
עדות ואין קבלת עדות אלא ביום
4. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא
בדורו כשמואל בדורו,
אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי
ללמדך שאפי' קל שבקלים
אפילו בדיני ממונות כדאמרינן לעיל
ראוהו ובגמרא פריך לא תהא שמיעה
מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
תהלים פא ה
ונתמנה פרנס, הרי הוא
גדולה מראייה: ויעידו בפניהם.
דקרי חקירת עדות כתחילת דין:
שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר
5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
כגדול שבחבירים. וכתיב
עד דאיכא אהרן בהדך. ואין בית
השנים: שאין היחיד נאמן. לומר
ובאת אל הכהנים הלוים
עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד אשרי
וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
❖
שמות יב א
ואל השופט וגו', וכי
דין שקול מוסיפין עליהן עוד
מקודש בפני עצמו לכך צריך להושיב
לֵאמֹר:
הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר
תעלה על דעתך שאדם
מחביריהן אצלו: גמ' למה לי
אחד וסוגיא דהכא כמאן דאמר
הולך אצל שופט שלא
קטנים לגדולים קל וחומר חיובא הוא אלא
למיתני כל ישראל. הרי ראוהו בית
בשמעתא קמייתא דסנהדרין
היה בימיו, הא אין
מוסף רש"י
מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נושאין
לך לילך [אלא] אצל
דין: איפרסמא ליה מילתא. דביום
דבר תורה חד נמי כשר דכתיב
יפתח בדורו כשמואל
שופט שבימיך, נטל מקלו
קטנים קל וחומר בעצמן:
שלשים נראה לקדשו: נחקרו העדים
בצדק תשפוט מדאיצטריך ליה הכא
בדורו.
ומעותיו והלך ליבנה אצל
למה לי. חקירתן אחרי שהכל ראו:
עד דאיכא אהרן בהדך דלמאן דבעי
(דברים יט יז)
רבן גמליאל ביום שחל יום
הדרן עליך אם אינן מכירין
הדרן עלך אם אינן
הכפורים להיות בחשבונו.
למה לי למתנייה לחקירה כלל. כיון
מדאורייתא שלשה מומחין וכדי שלא
מכירין
ירושלמי: ראש בית דין
ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים
תנעול דלת הכשירו בשלשה הדיוטות
דאשמועינן דכי ראוהו בית דין וכל
ראוהו שלשה.
אומר מקודש, ומוקים לה
ב
והן בית דין.
גבי עדות החדש אין להכשיר ואם
ישראל אפילו הכי מעברין ליה כל
[ר'] שמעון בין יוחי
ולא הספיקו לומר מקודש עד
מאי מקודש מקויים. תני
שכן נחקרו העדים: סלקא דעתך
כן לא צריך קרא:
שחשיכה הרי זה מעובר ראוהו ב"ד בלבד
יעמדו השנים.
לעיבור שנה מתחילין מן
אמינא. היכא דאיכא חקירת עדים
דרחמנא
שאין
הצד, וכבר נכנס ר' יוחנן
יעמדו שנים ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש
היחיד נאמן.
והוא היה הקטן שבהן,
ביום תו לא ניעברוה אלא יגמרו
(כתובות
מקודש ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל
אמרו לו אמור הרי השנה
הדבר בלילה ויקדשוהו ביום שלשים
כא:) דנין ביום.
המקודשת בעיבור. אמר ר'
היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש שאין היחיד נאמן על ידי
לענין תיקון המועדות: משפט.
וגומרין
יוחנן ראה לשון שלימדנו
עצמו: גמ' למה לי למיתנא ראוהו בית דין וכל ישראל איצטריך סד"א
בלילה. (סנהדרין
בן הנפח, אילו אמר
היינו תחילת דין: כי חק הוא.
לב.) כי חק לישראל
בעיבור הייתי אומר אילו
בקידוש החדש דרשינן ליה בפ' קמא
הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל איפרסמא לה ולא ליעברוה קמ"ל וכיון
הוא.
י"א ימים שהחמה יתירה
: משפט ביום. נפקא לן
על הלבנה, אלא בעיבור
דתנא ליה ראוהו ב"ד וכל ישראל נחקרו העדים למה לי ה"ק א"נ נחקרו
שהוסיפו לה חכמים והן
בסנהדרין מוהיה ביום
העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר וכיון דתנא
ל' יום ועיברוה. ריש
הנחילו את בניו כ) ביום אתה מפיל
לקיש חשש על הדא
עד שחשיכה הרי זה מעובר למה לי למיתנייה חקירת העדים כלל איצטריך
נחלות כו': ואמאי. יעמדו שנים
(סנהדרין יא:) דן אפילו
דמר ר' אלעזר והיתה
סד"א תיהוי חקירת עדים כתחילת דין ומקודש מקודש כגמר דין ולקדשי
ביחיד.
ידי אל הנביאים החוזים
ויעידו הלא ראוהו כולן יקדשוהו
❖
(סנהדרין ה.)
וגו', בסוד עמי לא יהיו,
בליליא מידי דהוה אדיני ממונות דתנן ג דיני ממונות דנין ביום וגומרין
בראייתם דלא תהא שמיעה ששומעין
זה סוד העיבור, ובכתב
בלילה הכא נמי מקדשין בליליא קמ"ל ואימא הכי נמי אמר קרא כי חק
מפי עדים גדולה מראייה דהא גבי
בית ישראל לא יכתבו, זה
4
המינוי, ואל אדמת ישראל
לישראל הוא משפט לאלהי יעקב אימת הוי חק בגמר דין וקא קרי ליה
עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה
רבינו חננאל (המשך)
לא יבאו כמשמעו. ר'
ראה וקדש: שראוהו בלילה. הלכך
רחמנא משפט מה משפט ביום אף הכא נמי ביום: ראוהו בית דין יעמדו
ולקדשוה בלילה, כדתנן
אלעזר כד סלק להכא אמר,
ד
ה
למחר אי לאו שמיעה על מה יקדשו:
אית גבי חדא, כד מנוניה
דיני ממונות דנין ביום
שנים ויעידו בפניהם: ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראייה א"ר זירא כגון
ו
וגומרים בלילה, קמ"ל
אמר, אית גבי תרתי, כד
למימרא דעד נעשה דיין. מי שראוי
שראוהו בלילה: ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם
דלא, שנאמר תקעו בחדש
על לעיבורה אמר, אית
להיות עד בדבר נעשה דיין ואלו כולן
גבי תלת. אמר ר' שמלאי
שופר וגו' כי חוק לישראל
אצל היחיד: אמאי הכא נמי נימא לא תהא שמיעה גדולה מראייה וכי
הוא משפט לאלהי יעקב,
טעמא דר' [יוחנן] בן נורי
ראוים להיות עדים שהרי כולם ראוהו:
תימא ה"נ כגון שראוהו בלילה היינו הך סיפא איצטריכא ליה דאין היחיד
חק תקיעת שופר וכי
דאמר עדי שקר הן, כלומר
מקצתן
היום מקרא קדש אימת
סבר כיון שנראתה שחרית
נאמן על ידי עצמו דסלקא דעתך אמינא הואיל (ותנן) דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן
ז
הוי, בגמר דין, וקא קרי
במזרח וערבית במערב,
ליה משפט. כלומר עיקר
המולד בחצי היום, וכל
אפילו ביחיד הכא נמי ניקדשיה ביחידי ח קמ"ל ואימא הכא נמי אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה
המשפט בקידושו, ומשפט
חדש שנולד לו [קודם
רבינו וקאמר ליה הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
5
לא הוי אלא ביום. ראוהו
שש] שעות אין כח בעין
בית דין. ואמאי צריכין
לראות הישן, ותני כן נראה
החדש הזה לכם למימרא דעד נעשה דיין לימא מתני' דלא כר"ע דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש
להעיד בפניהם. אמר ר'
[ישן] בשחרית, לא נראה
מקצתן
זירא שראוהו בלילה, שלא
החדש בין הערבים, נראה
יתכן להן לקדשו בלילה
החדש בין הערבים לא
לפיכך צריכין להעיד בפניהם. פיר' שאין היחיד נאמן על ידי עצמו, (אין נאמן דמלתא דשייך ביה) ס"ד אמינא הואיל ותנן
נראה הישן שחרית. ורבן גמליאל אומר מסורת בידי מאבותיי פעמים בא בארוכה, פעמים בא בקצרה. מי שילח למי.
ואסיקנא רבן גמליאל שלח לר' יהושע על ידי ר' עקיבא. אמר ר' יוסי יודעין היו שאילו קידשו בלא עדים שהוא מקודש,
דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפי' ביחידי, הכא נמי אי איכא יחיד מומחה ליקדשוה ביחידי, קמ"ל ויושיבוהו
מחבריהן אצל היחיד, שאין בישראל מומחה לרבים כמשה רבינו, וכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
ומה בא להעיד, אלא אם קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין שהוא מקודש.
הדרן עלך אם אינן מכירין
החדש הזה לכם ראש חדשים, כלומר לא תקדש החדש עד דאיכא אהרן בהדך. שמעינן ממתניתין דקתני ראוהו בית דין בלבד
ראוהו בית דין וכל ישראל כולי. ואע"פ שנתפרסמה הלבנה לכל, או נחקרו העדים, ולא הספיקו בית דין לקדשו
יעמדו שנים ויעידו לפניהם כול', עד נעשה דיין, לימא מתניתין דלא כר' עקיבא דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש.
עד שחשיכה, הרי זה מעובר. ואוקימנא איצטריך ס"ד אמינא תהוי חקירת עדים כתחלת דין וקידוש החודש גמר דין