ראוהו
בית דין פרק
שלישי ראש
השנה
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דרחמנא
אמר ושפטו העדה והצילו העדה. תימה דבפרק
מקצתן נעשין עדים. ויעידו בפני חבריהם דגבי דיני נפשות עדות
ז א
א)
בעינן דכתיב על פי שנים עדים יומת המת לא יומת וגו':
אלו הן הגולין נפקא ליה מקרא אחרינא
ב)
ומקצתן נעשין דיינים. אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם
דאמר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין
אותו עד שיעמוד בב"ד תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט
דהראוי להעיד אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין אבל עד עצמו לית
ח ב
ג)
❖
ד)
ויש לומר דעיקר דרשה מהתם וקרא
ליה דנעשה דיין. וגבי עדות החדש
ה)
דהכא איצטריך דלא יליף מהתם
גופה נמי לא אכשרנא במתני' להיות
מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין
ו) ז)
לשאר דינין להצריך ב"ד אחר דשאני
העדים נעשים דיינים דאם כן למה
ח) ט)
דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר כולן
תורה אור השלם
י)
התם דאמר רחמנא והצילו העדה
לי יושיבו מחבריהם יעידו בפני יחיד
נעשין עדים ואין עד נעשה דיין אפילו תימא
א
1. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין
ומיהו הוא הדין לענין מכה חבירו
ואחר כך ישבו הם עמו ויקדשו והכי
כ)
רבי עקיבא עד כאן לא קאמר רבי עקיבא
הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל
כדמוכח בפ' החובל
אמרינן ליה בפרק שני דכתובות
הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה:
התם אלא בדיני נפשות דרחמנא אמר
במדבר לה כד
: כולן עדים הם. ראוים
ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים
2. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן
1 ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזיוהו
ל) להעיד: והצילו העדה. יהפכו
כמו שפירשנו בפ' ב' דכתובות
❖
הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל
בזכותו: מתני' כל השופרות. בין
דקטל נפשא לא מצו חזו ליה זכותא אבל
דבעדות החדש דאורייתא
הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם
הכא אפילו ר' עקיבא מודה: מתני' כל
תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה
של איל בין של יעל: שהוא קרן.
עד הרואה הוא דנעשה דיין ובקיום
ב
חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ
הגהות הב"ח
אינו קרוי שופר וגבי יוה"כ שופר כתיב
שטרות דרבנן אפילו עד המעיד
השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא
וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ:
(א) רש"י
נעשה דיין ובדיני נפשות אפילו עד
והעברת שופר תרועה
יהושע ו ה
קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו
3. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ
הרואה אין נעשה דיין י):
ובפרק בתרא גמרינן ר"ה
קרן שנאמר במשוך בקרן היובל: גמ'
קרן
וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם
2
חוץ
משל פרה. הא דלא קתני נמי
מיובל: בקרן היובל. ויובל דיכרא
אשכחן דאקרי דכתיב
עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי
$ שפיר קאמר רבי יוסי ורבנן כל השופרות
הוא כדמפרש בגמ': גמ' אקרו
חוץ משל ראם דשל ראם נמי
אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם
(ב) ד"ה
אקרו שופר ואקרו קרן דפרה קרן אקרי שופר
וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
קרן ואקרו שופר. אקרו קרן כדאמרן
איקרי קרן דכתי' וקרני ראם
כפר
דברים לג יז
לא אקרי דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני
❖
ואקרו שופר דכתיב במתן תורה
קרניו וכתיב ומקרני
3
כי יולד
4. וְתִיטַב לַיְיָ מִשּׁוֹר פָּר
ראם קרניו ור' יוסי אמר לך דפרה נמי אקרי
במשוך היובל וגו' וכתיב
רמים עניתני ושמא אינם חלולים
מַקְרִן מַפְרִיס:
והיה
תהלים סט לב
במשוך
ויהי קול השופר (א): וקרני ראם
ואינם ראוים לשופר:
שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר אם שור
4
5. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה
גליון הש"ס
בקרן היובל. תימה דלא מייתי קרא
קרניו. של בכור שורו קרן אשכחן
למה פר ואם פר למה שור אלא מאי
אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָה¢ לוֹ מִיַּד
גמ' שפיר קאמ' ר"י.
דאקרי: ותיטב לה'. תפלתי משופר
דיצחק דכתיב בסבך
בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם
שור פר משופר ורבנן כדרב מתנה דאמר
בְּמֵאָה קְשִׂיטָה:
ובשור קא משתעי קרא: שור
בקרניו ואע"ג דההוא קרא מחיים
שם ולא שנים ושלשה
בראשית לג יט
רב מתנה מאי שור פר שהוא גדול כפר
שהוא פר. ביום שנקרא שור
דה"נ מייתי לה בגמרא בכור שורו
6. אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר
(ב)
שופרו'.
עולא אמר היינו טעמא דרבנן כדרב חסדא
❖
הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי
הדר לו וקרני ראם קרניו וי"ל דנראה
היה גדול כפר זהו שור של מעשה
אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ
דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול
ליה לאתויי האי משום דכתיב ביה
בראשית שביום שנברא נברא בקומתוז)
כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי
שופר: אקרו קרן ואקרו שופר.
נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה
ושור בן יומו קרוי שור שנאמר
ח)
וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה
רבינו חננאל
אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה:
לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא
שור או כשב או עז
פירש רש"י אקרו קרן כדאמרן
בראשית נ ה
מקצתן נעשו עדים
ופר אינו נקרא עד בן שלש: אין
ואקרו שופר דכתיב במשוך היובל
איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני
7. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל
ומקצתן נעשו דיינים, דברי
קטיגור. זהב העגל. ושופר של פרה
וכתיב ויהי קול השופר יש מקשין
ר' טרפון, ר' עקיבא אומר
הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי
והא איכא ארון וכפורת וכרוב חוטא בל
כולן עדים הן ואין עד
צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב:
נמי קטיגור דעגל הוא: הואיל
אמאי לא הביא האי קרא דמתניתין
יקריב קאמרינן והא איכא כף ומחתה חוטא
נעשה דיין. ודחינן כי אמר
תהלים מח ג
ואישתני. להיות דם ואין מראית
במשוך בקרן היובל בשמעכם קול
8. מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה
ר' עקיבא בדיני נפשות
בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב
הפר ניכר: חוטא בל יקריב. האדם
אבל בעיניין ראש חודש
השופר להוכיח דכל שופרות אקרו
אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה:
❖
מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ
איוב לח לו
אפי' ר' עקיבא מודה.
לא יקריבנו הלום שהוא חטא בו:
שופר שטות להקשות וקל להבין
ירושלמי: ר' הונא הוה
הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי והא תנא
חוטא בל יתנאה. להתקשט בו
דאדרבה מהאי קרא מוכח דשופר
חכים שהדי לבר נש, אזל
מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא
בעי מידון קומהי וכפר
בקרבו הלום: כיון דלזכרון קא
אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא
מוסף רש"י
ביה כול'. ואסיקנא ושרא
אתי כלפנים דמי. שופר נמי אע"ג
כ) שופרות אקרו שופר:
דאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא
ואין עד נעשה דיין.
רב הונא גרמיה מן ההוא
חוטא
בל יתנאה קאמרינן.
דלית ביה משום חוטא בל יקריב
דינא ואזיל ואסהיד עלוי
קרן ור' יוסי אמר לך דקא אמרת אין קטיגור
קומי ב"ד חורון. קידשוהו
וגבי שופר מתנאה נמי
ולית ביה משום חוטא בל יתנאה
נעשה סניגור הני מילי מבפנים והאי שופר
בקול תקיעתו: כיון דלזכרון
קודם לזמנו או לאחר
כיון דלזכרון קא אתי כבגדי כהן
עיבורו יום אחד, יכול יהא
מבחוץ הוא ודקא אמרת מפני שהוא קרן
קאתי. תימה אפוד וחשן נמי לזכרון
גדול שלפנים דמי: גילדי גילדי. בכל
מקודש, ת"ל תקראו אותם
כל השופרות נמי אקרו קרן אביי אמר היינו
אלה הם מועדי. כלומר
שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין
קאתו כדכתיב בקרא וי"ל דהשבטים
זכרון הם: ולא שנים ושלשה
אם תקראו אותם בזמנן
טעמייהו דרבנן שופר אמר רחמנא ולא שנים
גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו
הן מועדי, ואם לאו אין
ושלשה שופרות והא דפרה כיון דקאי גילדי
שופרות. ולא דמי למניח שופר
של ראשון תחילת השני: גמולה.
[אלה] מועדי. קודם לזמנו
יום כ"ט לחודש, לאחר
מובדלת: טוחות. לשון חלוקות ט):
גילדי מיתחזי כשנים ושלשה שופרות והא
ל) בתוך שופר כדפירש בקונטרס דעל
עיבורו יום ל"ב. ביומי דר'
שכוי. לשון ראיה כמו וישקף
גלד ראשון אתוסף גלד שני שפת
תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר
ברכיה אישתתקן, אמר לון
השני בתכליתו של ראשון והקול יוצא
ומתרגמינן ואיסתכי:
שמעתין דאתקדש ירחא,
חדא דשופר אחד אמר רחמנא $ ולא שנים
וארכנון ברישיהון וקבלון.
דרך כולם:
קבען
מתני'. כל השופרות
ושלשה שופרות ועוד מפני שהוא קרן ורבי
שאין
(רשב"ם ב"ב קיד.)
לנדה
גלמודה. ונפקא מינה
קטיגור נעשה סניגור.
כשירין חוץ משל פרה
יוסי אמר לך דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא
שנים ושלשה שופרות
מפני שהוא קרן. ואמרינן
כדדרשינן בסוטה
(חגיגה יג:)
כיון דמחברי אהדדי חד הוא ודקאמרת מפני שהוא קרן כל השופרות נמי
שפיר קאמר ר' יוסי לרבנן
כי עדת חנף גלמוד :
גמולה.
כל השופרות נקראו קרן
אקרו קרן מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדכרא
הוא דתניא אמר רבי
חלוגלוגות
(סוטה
כו'. ורבנן כל השופרות
❖
מב.)
נקראו שופרות היובלין
עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא ואמר ר"ע כשהלכתי
ואיקרו קרן, של פרה קרן
לגליא היו קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה דא מבעלה ואמר ר"ע כשהלכתי לאפריקי היו קורין למעה
איקרי שופר לא איקרי
כו'. מאי שור פר שהוא
קשיטה למאי נפקא מינה לפרושי 5 מאה קשיטה דאורייתא מאה דנקי אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים היו
רבינו חננאל (המשך)
מפר. כלומר, שור הנולד
קורין למכירה כירה למאי נפקא מינה לפרושי אשר כריתי לי אמר ר"ש בן לקיש כשהלכתי לתחום קן נשרייא
6
בקרן האיל, לפיכך אמר
מפר שהוא חזק אמיץ
בכוחו, לפיכך הוא חזק
מאי משמע דהאי [אבל]
היו קורין לכלה נינפי ולתרנגול שכוי לכלה נינפי מאי קרא 7יפה נוף משוש כל הארץ ולתרנגול שכוי אמר רב
ושמן מובחר שבשוורים,
[יובל] דכתיב בהאי קרא
יהודה אמר רב ואיבעית אימא ריב"ל מאי קרא מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה מי שת בטוחות
ולא משור זקן שכבר כחש
איל הוא, שכן בערבייא
8
כחו. קטיגור מלשין רכיל.
קורין לאיל יובלא. מאה
חכמה אלו כליות או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול לוי איקלע לההוא אתרא אתא גברא לקמיה אמר ליה
פירוש סניגור מליץ יושר.
קשיטה, מאה מעה. שכן
קבען
פי' חוטא בל יתגאה, אדם
באפריקא קורין [למעה
שחטא לא יתגאה בכלי
קשיטא. כלה, נינפי. שכן
זהב וישמ[ש] לפני ולפנים. קרן של פרה כיון דהוא גילדי גילדי כשנים ושלשה שופרות זה בתוך זה
בתחום קן
נשרייא קורין] לכלה,
נינפי. והוא לשון יווני. מי שת בטוחות
חכמה, אלו הכליות. או מי
מרמן, והתורה אמרה שופר אחד לא שנים ושלשה שופרות.
כתיב והיה
במשוך בקרן היובל, ופירש ר' יוסי
נתן
לשכוי
בינה, זה תרנגול. מי
שת בטוחות חכמה, אלו הכליות. או מי
נתן
לשכוי בינה, זה תרנגול.