כו:
ראוהו
בית דין
פרק
שלישי ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חלוגלוגות.
קבען פלניא. גזלני פלוני: במה קבענוך. המעשר והתרומה אתם
ונפקא מינה לזב בפ"ק דיומא דאמרינן
ט א
א) ב)
קובעים אותי: מאי סירוגין. ששנינו במגילה קראה סירוגין
אין מאכילין אותו דברים המביאים לידי טומאה
כגון חלוגלוגות: של יעל פשוט. פירש בקונטרס חיה שכן שמה
(סירוגין): פסקי. לפרקים שאינן נכנסין יחד: מאי חלוגלוגות.
י ב
וקורין אותה אשטנבו"ק ובערוך פי' היא כשבה נקבה וקרן הכשבה
ששנינו בפ"ק דיומא
כל שבעת הימים לא היה אוכל השום
יא ג
והחלוגלוגות: פרפחיני. ירק שקורין
רגיל להיות פשוט וכפירש הקונטרס
ג) ד)
עורקקל"י: סלסלה. חפוש והפך
נראה דיעל חיה דכתיב
קבען פלניא לא הוה
ידע מאי קאמר ליה
ה)
במטמונים של תורה: והוה דרינא
הרים הגבוהים ליעלים ואקו ודישן
ו)
אתא שאיל בי מדרשא (אמר) ליה גזלן אמר
❖
טונא. נושא משוי: מתני' שופר
מתרגמינן ויעלא ורמא
לך דכתיב היקבע אדם אלהים וגו' א"ל
יב ד
1
של ראש השנה של יעל פשוט. מפרש
ומצוה בשל יעל פשוט כדמשמע בגמ'
רבא מברניש לרב אשי אי הואי התם הוה
דכמה דפשיט טפי עדיף משום נשא
טעמא בגמרא דמידי דתפלה בעי
תורה אור השלם
אמינא ליה היכי קבעך במאי קבעך ואמאי
❖
פשיטות: יעל. שטיי"ן בו"ק: ופיו
לבבנו אל כפים ומיהו אין הלכה כן
1. הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים
קבעך וממילא הוה ידעינא ואיהו סבר
מצופה זהב. בשל מקדש קאמר:
אלא כר' יהודה דאמר בר"ה בשל
כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי
מילתא דאיסורא קאמר ליה לא הוו ידעי
שופר מאריך. לאחר שחצוצרות
זכרים כפופים דהיינו של איל ור' לוי
וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ
רבינו חננאל
הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה:
רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי
פוסקין תקיעתן נשמע קול השופר:
קאי כוותיה בגמ' דאמר מצוה של
מלאכי ג ח
פי' קבען פלוני, גזלני
ובתעניות. דאמרינן במס' תענית
ר"ה ויוה"כ בכפופים דקסבר כמה
רבי דחזתנהו רבנן דהוו עיילי פסקי פסקי
2. סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶJָ
פלוני, כדכתיב היקבע
תקעו הכהנים תקעו: בשל
דכייף איניש טפי עדיף משום והיו
אדם אלהים וגו'.
תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה:
אמרה להו עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין
משלי ד ח
פי' סירוגין, פסקי
זכרים. אילים שסתמן כפופין: ושתי
עיני ולבי שם וכדאמר ר' אבהו בפ"ק
לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות יומא חד
3. וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד
פסקי. חלגלוגות, פירוש
חצוצרות באמצע. שני שופרות להן
למה תוקעין בשופר של איל
פרפחינן. פי' מהפך
וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ
שמעוה לאמתא דבי רבי דחזית לההוא
אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של
אחד מכאן ואחד מכאן והן באמצע:
במזייה, מסלסל בשערו.
בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְיָ
גברא דקא מבדר פרפחיניה אמרה ליה עד
פי' טאטיתהא, מכבד,
צְבָאוֹת: ישעיהו יד כג
שמצות היום בחצוצרות. דלכנופיא
איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק
4. הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ
שמכבדין בו את הבית.
מתי אתה מפזר חלוגלוגך לא הוו ידעי
בעלמא נינהו וכל כנופיא בחצוצרות
ומיהו נראה דלא פליגי אלא לכתחילה
פי' יהבך משואך. [מתני']
וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן
רבנן מאי סלסלה ותרוממך יומא חד
שופר של ר"ה של יעל כו'.
דכתיב והיו לך למקרא
אבל כולהו מודו דיוצא בדיעבד בין
לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק:
2
❖
תהלים נה כג
א"ר לוי מצוה של ראש
העדה: שוה היובל לראש השנה
בשל איל בין בשל יעל כדקתני רישא
שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה
השנה ושל יום הכיפורים
לתקיעה. בפשוטין ואף על גב
כל השופרות כשרים חוץ משל פרה
והיא היובל בכפופין, ושל
לההוא גברא דהוה קא מהפך בשעריה
ימות השנה כגון תענית
והיכא דלא מצא של איל יוצא בשל רחל
דתקיעתו ביובל לא לתפלה ולא
הגהות הב"ח
אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך
בפשוטין. ור' לוי בראש
או בשעיר עזים תדע דלמצוה פליגי
לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים
(א) גמ'
השנה בלבד הוא דאמר
לא הוו ידעי רבנן מאי 3וטאטאתיה במטאטא
דהא ר' לוי מצוה קאמר ועוד אטו
והשמטת מכירת שדות אפילו הכי
וביום
כר' יהודה, דתנן ר' יהודה
השמד יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי
הכפורים נמי דגמר
אומר בראש שנה תוקעין
פשוט וכפוף כתיב בקרא תעבירו
כדר"ה בעי למעבדי' דגמרינן לה
גזירה שוה
בשל זכרים וביובלות בשל
דהוות אמרה לחבירתה שקולי טאטיתא
שופר כתיב ביובל וילפינן
לגזירה שוה שביעי שביעי בפ' בתרא
(ב) רש"י
יעלים. וקיימא לן כר' לוי
וטאטי ביתא לא הוו ידעי רבנן מאי השלך
: ולברכות. דבעי למימר
ר"ה מיניה וכיון דכולהו אקרו שופר
בראש שנה ויום הכיפורים.
4
דשוה הוא משום
במאי פליגי תנא קמא
על ה' יהבך והוא יכלכלך אמר רבה בר
תשע ברכות ביום הכפורים של
חוץ משל פרה למה לא יצא ועוד משמע
גזירה ובתעניות
ור' יהודה, ר' יהודה
יובל: ר' יהודה אומר כו'. טעמא
דפלוגתא דרבנן ור' יוסי בפני עצמן
❖
בר חנה יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא
סבר בראש השנה במאי
מפרש בגמ': וביובלות בשל יעלים.
ופלוגתא דרבנן ור' יהודה בפני עצמן
דכייף איניש טפי עדיף,
טייעא הוה דרינא טונא ואמר לי שקול
וביום הכפורים במאי
וגזירה שוה לא גמיר: גמ' ושל כל
ולאו חדא פלוגתא היא ואם תמצא
יהביך ושדי אגמלאי: מתני' שופר של
דפשיט איניש דעתיה טפי
לעזי רש"י
השנה. של תעניות: קמ"ל. בר"ה
לומר דדוקא איירי אם כן הויא חדא
מעלי. ותנא קמא סבר
ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב
עורקקל"י [פולפיי"ר].
אדרבה איפכא מסתברא.
פלוגתא דלתנא קמא כולהו כשרין בין
אית ליה כרבי יהודה אבל ביובל לית
ושתי חצוצרות מן הצדדין
שופר מאריך
רגלה, חלגלוגה (עשב-בר).
א
ליה משום גזירה שוה: במאי
בראש השנה בין ביוה"כ בין בתעניות
שטיי"ן בו"ק
וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר
❖
קמיפלגי. תנא קמא ורבי יהודה:
חוץ משל פרה ור' יוסי אומר אף של
[אישטיינבו"ק]. עז בר.
ובתעניות בשל זכרים כפופין
ופיהן מצופה
כמה דכייף איניש. בתפלתו פניו
פרה ולאידך רבנן ר"ה ויוה"כ בשל יעל
כבושין לארץ טפי עדיף משום והיו
ותעניות של זכרים ולר' יהודה ר"ה
כסף ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר
ב
מוסף רש"י
עיני ולבי שם
של זכרים וביובל בשל יעלים ומיהו
הלכך בראש
וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות
לא הוו ידעי
קשה קצת דהא ר' לוי דאמר מצוה
השנה דלתפלה ולהזכיר עקידת יצחק
שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות רבי
רבנן.
ג
של ר"ה ויוה"כ היינו משום דילפינן
בא בעינן כפופין ויובלות שהן לקרוא
(מגילה יח.)
יהודה אומר בר"ה תוקעין בשל זכרים
גזרה שוה זה מזה בשביעי שביעי
דרור בעינן פשוטין וגזירה שוה לית
חלוגלוגות.
וביובלות בשל יעלים: גמ' א"ר לוי מצוה
ד
ליה: כמה דפשיט טפי עדיף. משום
כדאמרינן בפ' בתרא וכדתנן
(שם)
של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין ושל כל השנה
שוה יובל לר"ה לתקיעה ואי הוה
נשא לבבנו אל כפים הלכך
פרפחיניה.
בפשוטין והתנן שופר של ר"ה של יעל
(שם) מסלסל
טעמא משום מצוה בעלמא כדאמרינן
בראש השנה בפשוטין דלתפלה הוא
בשערך.
פשוט הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי
דכמה דכייף איניש טפי עדיף היינו
ודיוה"כ נמי (ב) משום דשוייה בגזירה
דוקא בראש השנה שהתקיעה לתפלה
שוה ובתענית דלכנופיא לא איכפת
יהודה אומר בר"ה היו תוקעין בשל זכרים
(שם) וטאטאתיה.
ולזכרון אבל יובל אין התקיעה אלא
לן ועבדינן כפופין להכירא. ולר' לוי
כפופין וביובלות בשל יעלים ולימא הלכתא
(ישעיה יד כג) טאטיתא.
סימן שלוח עבדים והשמטות שדות
אית ליה כר' יהודה דלתפלה בעינן
כרבי יהודה אי אמרת הלכתא כר' יהודה
(מגילה
החוזרות לבעלים לכך היה נראה לי
כפופים וביום הכפורים סבירא ליה
יח.) לתקיעה ולברכות.
הוה אמינא אפילו של יובל נמי כר' יהודה
מתוך זה דאינו יוצא אלא בכפוף פירוש
דשוה
היובל לראש השנה כרבנן
סבירא ליה קא משמע לן במאי קמיפלגי
דצריך להיות כפוף אי לא לא וגמרינן
הלכך
תרווייהו
בעינן כפופים:
ושתי
מר סבר בר"ה כמה דכייף איניש דעתיה
חצוצרות
יובל מיניה:
ופיו
(ערכין ג:)
טפי מעלי וביום הכפורים כמה דפשיט איניש
באמצע. שתי שופרות היו להן אחד
מכאן ואחד מכאן כדי שיהיו החצוצרות
דעתיה טפי
מעלי ומר סבר
בראש השנה
כמה
דפשיט
איניש דעתיה
באמצע משום דמצות היום בחצוצרות:
טפי מעלי
ובתעניות כמה דכייף
איניש
דעתיה טפי מעלי:
(א)
רבי יהודה אומר בר"ה בשל זכרים
ופיו
וביובלות בשל יעלים. לית
ליה לרבי יהודה שוה יובל לר"ה והא דבעינן שופר בראש השנה לאו משום דילפינן מיובל אלא כאידך תנא דיליף בפ' בתרא
מדכתיב תקעו בחדש שופר ומיהו ההוא תנא נמי יליף ר"ה מיובל בגזרה שוה כדקאמרינן שלש תרועות נאמרו בר"ה ומייתי קרא דוהעברת
שופר תרועה דכתיב ביובל וביום ולא בלילה נמי יליף מיובל כדקאמר התם והא דאיצטריך ליה קרא דתקעו בחדש שופר משום דיליף נמי ראש
השנה ממדבר והוה אמינא דבחצוצרות כמדבר לכך נראה דמודה רבי יהודה דשוה יובל לר"ה אלא לענין הך מילתא אין שייך להשוותם להיות
בשל זכרים כשל ר"ה דטעמא דר"ה מסברא בעלמא דכמה דכייף איניש טפי עדיף שהוא יום הדין ולהזכיר עקידה אבל יובל דלשלוח עבדים
ושדות החוזרות לבעלים אין לחוש אלא שיהא שם שופר עליו
אע"ג דר' לוי נמי משוה להו לענין זה
משום גזרה שוה יש לומר דבהא פליגי:
בתורה