ד: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לקט
שכחה ופאה. חייב להניח בשדה דאי שקיל להו עבר בלא
מכדי מינייהו סליק. כשאמר הכתוב שלש פעמים בשנה יראה כל
ח א
א) ב)
ג)
תעשה דכתיב לא תלקט ולא תשוב
זכורך בחג המצות וגו' מהם היה עולה. כבר כתוב למעלה בענין
ד) ה)
ולא תכלה וכתיב לעני ולגר תעזוב $ והיכא דעבר
שמור את חדש האביב שבעה שבועות תספר לך חג הסוכות תעשה
ט ב
ו)
לך: למה לי למיהדר. ולמנינהו בפרשת חג הסוכות: שמע מינה
ונטלם חייב להחזיר וליתן דאי עביד לא מהני כדאיתא פ"ק דתמורה
ז)
י ג
ח)
לבל תאחר. דה"ק היו נראין לפניו
ואם לא הפריש פאה מן
ט)
לשלם נדריכם ולא תבאו ריקם: אין
הקמה מפריש מן העמרים או מן
לקט שכחה ופאה
כיון שעברו עליהן
יא ד
י)
צריך לומר חג הסוכות. אף כשחוזרין
הכרי ואיכא בבל תאחר ועוד יש לפרש
כ) ל)
שלשה רגלים עובר בבל תאחר רבי
יב ה
דשקל בהיתר כגון דליכא עניים ואז
לבל תאחר לא היה צריך להזכירו
שמעון אומר שלשה רגלים כסדרן וחג
❖
שהרי הענין עסוק בו: ה"ג שבו דיבר
איכא בבל תאחר והא דאמרינן בסוף
יג ו
המצות תחלה ר' מאיר אומר כיון שעבר
❖
הכתוב למה נאמר לומר שזה אחרון.
הזרוע
לוי זרע בכישור
עליהן רגל אחד עובר בבל תאחר רבי
עד שיעבור אותם כסדר הזה: ההוא
לא הוו עניים למשקל לקט אתא לקמי'
תורה אור השלם
אליעזר בן יעקב אומר כיון שעברו עליהן
לעשה. דמצות עשה עליו להביאו
דרב ששת אמר לעני ולגר תעזוב
1. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
רבינו חננאל
שני רגלים עובר בבל תאחר רבי אלעזר
ברגל ראשון: ורבי מאיר. אמר לך
אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים לא
יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ
לקט שכחה ופאה, כיון
אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר
ברבי שמעון אומר כיון שעבר עליהן חג
קאמר דלישקול לנפשיה אלא דלא
כיון דאמר ליה רחמנא אייתי ברגל
שעברו עליהן ג' רגלים עובר
בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת
עבר אם כונס בתוך ביתו ומיהו
ראשון זהו זמן שקבע לו ואם איחרו
הסוכות עובר עליהן בבל תאחר מאי טעמא
בבל תאחר, רבי מאיר אומר
וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת
מדפריך התם מתרומה דאם אין שם
מן המועד הוה איחור וממילא קם
פְּנֵי יְיָ רֵיקָם: דברים טז טז
כול'. מאי טעמא דתנא קמא
דתנא קמא מכדי מינייהו סליק למה לי
2. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר
מכדי מינייהו סליק, כלומר
כהן שוכר פרה ומביאה ופריך נמי
ליה בבל תאחר: הקישא דר' יונה
למהדר ומיכתב בחג המצות ובחג
הלא המקרא מפרש המועדים
יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל
1
ממתני' דאם אין שם כהן מעלין
במסכת שבועות איצטריך
ועולה מהן, היה לו לכתוב
שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ
השבועות ובחג הסוכות שמע מינה לבל
אותם בדמים ומשני שאני התם דנתינה
לומר שכל שעירי הרגלים מכפרים
שלש פעמים האלה בשנה
שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ
תאחר ורבי שמעון אומר אינו צריך
דברים יב ה
יראה כל זכורך, למה חזר
שָׁמָּה:
כתיב בהו משמע דבלקט שכחה ופאה
על טומאת מקדש וקדשיו דילפינן
3. אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ
ופרטן, פסח שבועות וסוכות,
לומר בחג הסוכות שבו דיבר הכתוב למה
שקיל לנפשיה ולפי' קמא קשיא דאי
משעיר דר"ח דכתיב ביה לשאת את
אלא ללמד כי אם יעברו
בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם
נאמר לומר שזה אחרון ורבי מאיר מ"ט
עליו ג' רגלים מכל מקום
עון העדה : מניין לעצרת.
בדאיכא עניים ועבר ונטלם הרי עובר
וְנִדְבֹתֵיכֶם
לְעֹלֹתֵיכֶם
בעיניין הזה ולא יביא הנדר
וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם
לאלתר בבל תאחר דדוקא היכא דליכא
דאילו בחג הסוכות ובחג המצות
דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה ורבנן
2
שנדר ויקריבנו, עובר בבל
וּלְשַׁלְמֵיכֶם:
❖
עניים אין עובר בבל תאחר אלא
נפקא לן מוחגותם אותו
במדבר כט לט
תאחר לשלמו. ור' שמעון
א ההוא לעשה ורבי מאיר כיון דאמר ליה
מאי טעמא, דתניא ר' שמעון
ברגלים אבל היכא דקיימי עניים קא
חג לה' שבעת ימים יכול יהו חוגגין
רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם ליה
אומר למה פתח הכתוב בחג
עבר לאלתר כמו צדקה ויש לפרש
כל ז' ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי
המצות תחלה לומר שזה
בבל תאחר ורבי אליעזר בן יעקב מאי
גליון הש"ס
כגון במלקט לצורך עניים כי ההיא
אתה חוגג כל ז' אם כן למה נאמר
ראשון. זה הלשון המדוקדק
טעמא דכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם
תוס' ד"ה לקט וכו' והיכא
3
והכי קאמר, מכדי קרא בחג
דתנן בפ"ד דפאה מי שמלקט
ז' לתשלומים שאם לא חג חגיגתו
דעבר ונטלם.
(המצות) [הסוכות] סליק הוה
מיעוט מועדים שנים ורבנן ההוא לכדרבי
בראשון יקריבנה בשני: פז"ר קש"ב.
ואמר הרי זה לפלוני עני ר"א אומר
❖
ליה לאתחולי מההוא דקאי
יונה דאמר רבי יונה הוקשו כל המועדים
כבר פירשתיו במס' יומא ומסכת
זכה לו וחכ"א יתננה לעני הנמצא
עליה, למה ליה למיהדר
ולאתחולי מפסח למדכר סדר
כולם זה לזה שכולן מכפרים על טומאת
ראשון והא דלא חשיב הכא פרט
סוכ' . טעון פייס לפר הבא בשמיני
ב
הרגלים זמנא אחריתי, אלא
מוסף רש"י
ועוללות כיון דתני הני לא חש להני:
ואינו קרב לפי סדר המשמרות ששנו
מקדש וקדשיו ורבי אלעזר ברבי שמעון
ללמד שלעולם פסח ראש
ואין צריך לומר חג הסוכות שבו
אינו צריך לומר בחג
ושלשו בפרי החג חוץ משתים ששנו
לרגלים, ולא מחייב בבל
בר' שמעון
מאי טעמא דתניא רבי אלעזר
הסוכות.
תאחר עד שיעברו עליו ג'
ולא שלשו ופר של שמיני אין אחת
הכתוב מדבר למה נאמר לומר
אומר לא יאמר חג הסוכות שבו דיבר
רגלים וחג המצות ראשון.
שזה אחרון. זו היא גירסת הקונט'
מאותן שתים מקריבתו אלא כל
נמצאו פעמים ג' רגלים
הכתוב למה נאמר לומר שזה גורם ורבי
פעמים ד' פעמים ה'. וטעמא
והשתא ר' אלעזר ור"ש דורשין בענין
המשמרות מפיסות. וטעון זמן ורגל
מאיר ורבי אליעזר בן יעקב האי בחג
דר' מאיר דמחייב במאחר
אחד אלא דמר סבר שזה גורם ומר
לעצמו שאין שם חג הסוכות עליו.
נדרו אפילו רגל אחד, דכתיב
המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מאי
סבר שזה אחרון ורבינו חננאל גריס אין
וקרבן לעצמו שאין קרבנו כשאר
ובאת שמה והבאתם שמה,
דרשו ביה מיבעי להו לכדרבי אלעזר
שמע מינה כי בעת שיבוא
צריך לומר בחג המצות שבו פתח
ימי החג שהפרים מתמעטים בהם
לחוג חייב להביא נדרו
הכתוב תחילה למה נאמר לומר
אחד אחד וזה אינו אלא פר אחד
אמר ר' אושעיא דאמר ר' אלעזר אמר ר'
(ביצה יט:) שזה אחרון.
ואפילו ברגל ראשון. ורבנן
אלה תעשו לה'
שזה ראשונה:
ושאר הימים שני אילים וארבעה עשר
(שם) שזה
ור' שמעון, ההוא לעשה,
אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין
ג
גורם.
כלומר כיון שיעבור ברגל
במועדיכם. ומיעוט מועדים שנים
כבשים וזה איל אחד וז' כבשים. ושיר
כל שבעה תלמוד לומר בחג המצות ובחג
אחד ולא הביא עובר בעשה,
ואע"ג דהאי קרא בקרבנות חובה הוא
לעצמו אין שירו שוה לשל סוכות
ואינו עובר בבל תאחר עד
השבועות ובחג הסוכות מקיש חג
דכתיב הא כתיב ביה נמי לבד
שאומר על הדוכן ולא נתפרש לנו
(שם) מה חג המצות
שיעברו ג' רגלים. וטעמא דר'
השבועות לחג המצות מה חג המצות
יש לו תשלומין כל
אליעזר בן יעקב שנאמר אלה
מנדריכם ונדבותיכם:
שירו ובמסכת סופרים י) נמצא שירו
שבעה.
פז"ר קש"ב. פירש הקונטרס רגל
תעשו לה' במועדיכם, מיעוט
יש לו תשלומין כל שבעה אף חג
הוא למנצח על השמינית. ברכה
מועדים שנים, וחייבתו
השבועות יש לו תשלומין כל שבעה
לעצמה מברכין היו את המלך זכר
בפני עצמו שאין שם חג
התורה לעשות נדריו בשני
(חגיגה
המועדים הראשונים מעת
וליקש לחג הסוכות מה להלן שמונה אף
הסוכות עליו ורוצה לומר דבברכת
לחנוכת הבית שנא' ביום השמיני
פז"ר קש"ב.
שנדר, ואחר שני המועדים
יז.)
המזון ותפלה מזכירין שמיני עצרת ולא
שלח את העם ויברכו את המלך כך
כאן שמונה שמיני רגל בפני עצמו הוא אימור
באיזה רגל שיפגע תחלה ולא
סוכות וברכה לעצמה פי' בקונטרס
מפורש בתוספתא דסוכה :
הקריבו, עובר בשני המועדים
דאמרינן שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר
ד
הראשונים בעשה, ואם
שמברכין היו המלך זכר לחנוכת הבית
טעון
קש"ב אבל ה לעניין תשלומין דברי הכל
יתאחר יותר עובר בלאו.
דכתי' בספר מלכים ביום השמיני
ורבנן אמרי לך זה המקרא
תשלומין דראשון הוא דתנן מי שלא חג יום טוב הראשון של חג חוגג את
ו
לכדר' יונה בא, דאמר
שלח את העם ויברכו את המלך
כל הרגל ויום טוב האחרון של חג תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט
ר' יונה במסכת שבועות
כדתניא בתוספתא דסוכה [פ"ד] י"ט
פרק ראשון בעיניין כפרת
תפשת אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות לאקושיה לחג המצות
האחרון של חג פייס בפני עצמו זמן
השעירים אמר קרא אלה
מה
תעשו לה' במועדיכם, הוקשו
לעצמו קרבן שיר וברכה לעצמו
(חגיגה יז. וכעי"ז
כל המועדים כולן זה לזה.
שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך ובפרק לולב וערבה אין משמע כך דתניא התם כשם ששבעת ימי החג
יומא ג. וסוכה מח.)
וטעמא דר' אלעזר בר'
טעונים קרבן שיר וברכה ולינה כך שמיני טעון כו' ורוצה לומר מאי ברכה זמן ופריך זמן כל שבעה מי איכא ומסיק מאי ברכה ברכת
(שם)
שמעון מדכתיב חג המצות
חג השבועות וחג הסוכות,
המזון ותפלה ודומה לההוא דמפרש ר"ת ההיא דהכא ורגל לעצמו שטעונה לינה ורבינו חננאל פירש לענין אבילות משום דאמרי' במועד קטן
(חגיגה שם)
ואמר לך לא היה צריך
בפרק בתרא הקובר מתו שבעה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שלשים וזימנין דליכא שבעה קודם הרגל ואפי' הכי בטלה
(יומא שם)
לכתוב חג הסוכות והא מיניה
ממנו גזירת שלשים משום שמיני עצרת ור"ת עצמו יסד במעריב שלו קודש ללינה ושלשים ידחם כאשר אבלים ינחם ומיהו אי אפשר לומר
(סוכה
סליק, היה לו לומר בו
שם)
ובחג המצות ובחג השבועות
שידחה לגמרי דהא אמרינן בפרק בתרא דמועד קטן יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן אחד ועשרים יום ומההיא
יראה כל זכורך, בחג הסוכות
דסוכה אין כאן ראיה אם אין ברכה דהכא כי ההוא דהתם והתם לא הוה מצי לאוקומי בברכת המלך משום דליתיה בשבעת ימי החג שיר
שכתב למה בא, לומר שזה
אומר ר"ת שהיו אומרים בבית הכנסת מזמור שלם מה שאין כן בכל שאר ימי החג שלא היו אומרים מזמור שלם אלא חציו ביום אחד
גורם. משכחת לה לר' אלעזר
ב"ר שמעון פעמים שאינו
וחציו ביום אחר כדאיתא פרק החליל וסימניך הומבה"י ובמסכת סופרים משמע שהיו אומרים בבית הכנסת למנצח
עובר בבל תאחר אלא עד
(חגיגה
על השמינית ושמא כמו כן היו הלוים אומרים בבית המקדש:
שם וכעי"ז יומא שם)
שיעבור עליו ג' רגלים, כגון
תפשת מרובה לא תפשת. לא דמי להא דדרשינן ימים שנים רבים שלשה דהתם ניחא טפי שאם באת להוסיף יותר משנים אין לדבר
דאקדשיה קודם חג המצות,
כ)
(סוכה שם)
ואם הקדישו אחר חג המצות
סוף אבל הכא יש לדבר סוף דטפי משמונה לא ובתורת כהנים תניא ל) ימים שנים יכול ימים הרבה אמר רבי עקיבא כל
ב' רגלים, ואחר עצרת רגל
שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפשת מרובה לא תפשת ר' יהודה בן בתירא אומר שתי מדות אחת כלה ואחת אינה כלה מודדין
אחר והוא סוכות, ללמד
שאינו חייב לבל תאחר עד
במדה כלה ולא במדה שאינה כלה אמר רבי נחמיה וכי למה בא
הכתוב לפתוח או לנעול כו' ובריש סוכה היא כתובה:
שיעבור חג הסוכות ולא
יקריבנו. ור' מאיר דנפקא
(יומא שם וכעי"ז חגיגה שם)
ליה מובאת שמה, ור' אליעזר בן יעקב דנפקא ליה מאלה תעשו לה' במועדיכם, האי קרא בחג המצות ובחג השבועות ובחג
הסוכות מאי דרשי ביה. ואסיקנה ר' מאיר ור' אליעזר סבירא להו דכי אתאי האי קרא לאקושי חג השבועות לחג המצות,
(סוכה שם) (יומא שם)
מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה, אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה. כלומר, מי שלא חג חגיגתו ביום
(חגיגה שם) המשך בעמוד הבא
טוב של עצרת יש לו לחוג עד שבעה ימים כחג המצות, דהא כתיב שבעת ימים תחוג וגו', ומה ת"ל תחגהו, מלמד שיום
אחרון תשלומין לראשון, מי שלא חג ביום טוב הראשון חוגג כל הרגל וכול'. אי הכי דמשום אקושי שבועות לחג המצות
לתשלומין הוא דאתא, חג הסוכות למה בא, ללמוד מחג המצות