ראוהו בית דין פרק
שלישי ראש
השנה
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בתורה
אחד קורא. פירוש לבדו ואחרי כן המתרגם מתרגם
ופיו מצופה זהב כו' במקום הנחת פה פסול. שהתקיעה בזהב ולא
יג א
א) ב)
ג)
בשופר: לכך מאריך בשופר. תירוצא הוא: וממילא כו'. דמה לי
לבדו ולא שנים קורין יחד ומתרגמין יחד:
אבל שנים לא. והא דאמרינן בפ"ק דב"ב שמונה
ד) ה)
סוף בלא תחילה ומה לי תחילה בלא סוף ומשום דבעי לאותובי
יד ב ג
ו)
אתרוייהו דייק הך דיוקא: תקע בראשונה. בפשוטה שלפני התרועה:
פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם לא שלא יקרא אחר עמו
ז)
ומשך בשניה כשתים. לפי שהיה צריך
דא"כ כל התורה נמי אלא שלא יחלקום
לתקוע כאן ב' תקיעות רצופות אחת
לשנים זה ארבעה וזה ארבעה ומה
ופיו מצופה זהב: והתניא ציפהו זהב במקום
טו ד
א
ח)
לפשוטה לאחריה דמלכיות ואחת
שנוהגין לקרות שנים בתורה סמכו
ט)
הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר
י)
לפשוטה לפניה דזכרונות: בור ודות
אמתני' דפרק בתרא דבכורים י)
אמר אביי כי תנן נמי מתניתין שלא במקום
טז ה
חדא נינהו ט) אלא שהבור בחפירה
דתנן בראשונה כל מי שיודע
הנחת פה תנן: ושתי חצוצרות מן הצדדים:
והדות בבניין על הקרקע צישטרנ"א
לקרות קורא וכל מי שאינו יודע
ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור
❖
יז ו
כ)
1
2
בלע"ז: פיטס. חבית גדולה פונטו"ן
לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא
בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה
בלע"ז: מחד גברא. דומיא דזכור
בכורים התקינו שיהיו מקרין את מי
יח ז
לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע לכך מאריך
ושמור: הא לא דמיא. הא מילתא
שהוא יודע ואת מי שאינו יודע:
תורה אור השלם
כמאן
מצלינן זה היום תחלת
דשופר לא דמיא אלא לסיפא: י'
בשופר למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא
1. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
מעשיך. תימה הא קי"ל
קורין. וי' קולות יש כאן שאי אפשר
יט ח
תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה
שמות כ ז
לְקַדְּשׁוֹ:
❖
2 שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
להם לצמצם דיבורם בתיבה אחת
כרבי יהושע כדאמרינן בפ"ק
בלא סוף תקיעה יצא ת"ש תקע בראשונה
לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ
לתקופה כר' יהושע ואומר ר"ת דקי"ל
שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים:
ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת
דברים ה יא
אֱלֹהֶיךָ:
דחביבה עליה. חדשה היא לו:
כרב עינא דפריך משוה יובל ורב
3. עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי
לעזי רש"י
אמאי תיסלק ליה בתרתי פסוקי תקיעתא
התורה חסה. דכתיב
עינא ה"ק והא איכא זה היום תחלת
חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה
מהדדי לא פסקינן ת"ש התוקע לתוך הבור
צישטרנ"א
תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ
וצוה הכהן ופנו את הבית שלא
מעשיך דאיתיה בראש השנה וליתיה
[אישקריינ"א]. מרתף.
לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע
או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול
יטמאו כלי חרס שבתוכו שאין להם
ביובל אלא ודאי הא דאמרינן ליה
פונטו"ן. חבית גדולה.
אֶת הַמַּחֲנוֹת:
❖
שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא
במדבר י ב
גלו"ד. דבק חזק.
טהרה במקוה: למיעבד עובדא.
לאו משום ברייתו של עולם אלא
4. בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר
בחצוצרות ושופר: מקום שיש שופר.
משום תחלת מעשה דין שהעולם
יצא אמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי
הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ:
❖
כגון ר"ה ויובל: מקום שיש חצוצרות.
נדון בו להתקיים או לאו וזה שייך
תהלים צח ו
דליערבב קלא $ אלא תרתי קלי מחד גברא
רבינו חננאל
כגון תעניות: וכך הנהיג. כמשנתינו
נמי ביוה"כ דיובל דהוקש לר"ה כדלקמן
לא משתמעי מתרי גברי משתמעי ומתרי
ופיו של שופר מצופה
שופר וחצוצרות: בשערי מזרח ובהר
בפרק בתרא כ) (אבל בשאר
זהב. ואוקימנא שלא
גברי מי משתמעי והא תניא ב בתורה אחד
הגהות הב"ח
הבית. חדא מילתא היא בשערי
יומי לא) ואע"ג דמשני ליה שפיר רב
במקום הנחת פה, אבל
קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא (יהו שנים
(א) גמ'
ג
במקום הנחת פה פסול
עינא לא הדר ביה ומיהו לאידך
מזרח בהר הבית וי"א בשערי מזרח
הדבר
הוא אותו השופר. ושתי
קורין) ושנים מתרגמין הא לא דמיא אלא
בעזרת נשים: מתני' שופר
לישנא קשיא דקאמר מתני' דלא כר"א
❖
חצוצרות מן הצדדין כו'.
לסיפא בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין
שנסדק ודבקו. בדבק שקורין גלו"ד:
הוה ליה לשנויי דזה היום תחלת
ואקשינן ותרי קלי מי
ד
ה
משתמעי, כלומר איפשר
פסול. דהוה ליה כשני שופרות:
אלמא כיון דחביב יהיב דעתיה הכא נמי כיון
מעשיך לאו אבריאת עולם קאי ומה
לאדם לשמוע שני קולות
גליון הש"ס
שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני
גמ'
דחביב יהיב דעתיה ושמע אלא למה מאריך
בבת אחת, והתניא שמור
גמ' אלא תרתי קלי כו'
עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא
וזכור בדבור אחד נאמרו
בשופר לידע שמצות היום בשופר: ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו מצופה
מתרי גברי.
מה שאין הפה יכול
העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע
❖
כסף: מאי שנא התם דזהב ומ"ש הכא דכסף איבעית אימא כל כינופיא
לדבר ולא אוזן יכול
אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלהים
לשמוע, ופרקינן לכך
דכסף הוא דכתיב עשה לך שתי חצוצרות כסף ואיבעית אימא התורה
3
מאריך בשופר כדי לצאת
חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה
חסה על ממונן של ישראל התם נמי נעביד דכסף אפילו הכי כבוד יו"ט עדיף
החובה בקול השופר.
מוסף רש"י
במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן
ואקשינן הנה כיון
רב פפא בר שמואל סבר למיעבד עובדא כמתניתין אמר ליה רבא לא אמרו
ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין
ו
תקע בראשונה.
שהאריך בשופר סוף
אלא במקדש תניא נמי הכי במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין
תקיעה יצא בלא תחלת
גבי אדם שעלה
(לקמן לג:)
תקיעה, למימרא דשמע
במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא
מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות וכן הנהיג
סוף תקיעה בלא תחלת
נברא אלא אחד:
(לקמן כח.) ומשך
תקיעה יצא, והתנן תקע
רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני וכשבא (א) דבר אצל
כמאן דלא כר' אליעזר. תימה
בשניה.
בראשונה ומשך בשניה
חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד אמר
כשתים אין בידו אלא
הא ע"כ לא שוו לכל מילי
אחת. פירוש, תקע תר"ת
רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב 4 בחצוצרות וקול שופר
דהתניא לקמן בפרק בתרא
תקיעה תרועה תקיעה
הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל
ועוד רוצה להתחיל
שוה יובל לר"ה לתקיעה ולברכות
(לקמן
תר"ת אחר, נמצא תקיעה
בעלמא לא: שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות כו': א"ר שמואל בר יצחק
אלא שביובל תוקעין בין בב"ד
לג:)
של סוף תר"ת הראשון
כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כרבי
שקדשו את החדש בין בב"ד שלא
ותקיעה שהיא התחלת
תר"ת השני סמוכות
אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם מתיב רב עינא שוה יובל לר"ה לתקיעה
קדשו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב
(לקמן
להדדי. עכשיו אם משך
שופר
שנסדק ודבקו
לתקוע:
ולברכות והא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבר"ה איתא
כח.) אין בידו אלא
בסוף התקיעה האחרונה
אחת.
פסול. פי' בקונטרס דהוה ליה כשני
שבתר"ת הראשון כשיעור
וביובל ליתא כי קתני אשארא רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי א"ר
ב' תקיעות אין בידו אלא
שופרות משמע שר"ל שנסדק לגמרי
שמואל בר יצחק הא דתנן שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות כמאן דלא
אם קול
אחת, כי אין מפסיקין
(לקמן לג:)
שנחלק לב' חתיכות שאם היה מחובר
שופר שמע.
הסוף מן [ה]התחלה ולא
כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה
(לקמן כח.) ואם
עלה בידו אלא תר"ת
מצד אחד אין זה שני שופרות ותימה
קול הברה שמע.
היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבר"ה איתא וביובל ליתא כי קתני
אחת. ופרקינן פסוקי
דאם נחלק לגמרי היינו דבק שברי
(שם) ובלבד
אשארא: מתני' שופר שנסדק ודבקו פסול דיבק שברי שופרות פסול
תקיעתא חדא לתרתי לא
שופרות ולכך נראה דנסדק מצד
ז
ח
וכו' ושנים מתרגמין.
פסקי, ולעולם שמע תחלת
ניקב
תקיעה בלא סוף תקיעה,
אחד לארכו על פני כולו ולפי שאין
או סוף תקיעה בלא תחלת
שם שופר עליו וכ"ש דבק שברי שופרות אלא זו ואין צריך לומר זו קתני א"נ יותר סופו להפרד כשנסדק מצד אחד ודבקו משאם עשה
(מגילה כא:)
תקיעה יצא. ויש אומרים
שופר אחד של חתיכות והוי שם שופר עליו טפי קא משמע לן ודבק שברי שופרות נמי לא מיפסיל מטעם שנים ושלשה שופרות אלא
התורה חסה על ממונן
היה צריך תר"ת ותקע
של ישראל.
תקיעה ומשך בתרועה
דאין זה קרוי שופר אי נמי משום דכתיב והעברת דרך העברתו כי היכי דפסלינן הפכו ותקע בו משום דבעינן דרך
כדי תרועה ותקיעה, אין
העברתו ואפילו נפסל מטעם משום
שנים ושלשה שופרות אין קשיא כלום:
בידו אלא תקיעה אחת.
ניקב
ותלמוד ארץ ישראל מסייע
לזה הפירוש. ת"ש התוקע
לתוך הבור או לתוך הדות כו'. ושנינן תרי קלי מחד, כגון שמור וזכור שנאמרו מפי הגבורה תרי כחדא לא משתמעי אלא
הני כאות ומופת, אבל תרי קלי מתרי משתמעי, כדתניא בהלל ובמגילה אפי' י' קורין וי' מתרגמין, אלמא כיון דחביב
עליה יהיב דעתיה ושמע. הכא נמי גבי שופר וחצוצרות יהיב דעתיה ושמע. וא"כ למה מאריך בשופר להודיע שמצות
(חולין מט: וכעי"ז יומא לט.)
היום בשופר. ש"מ דשופר ביד אחד וחצוצרות ביד אחרים ותוקעין בהן. והני מילי במקדש, כדתניא בד"א במקדש אבל
בגבולין מקום שיש שופר אין בו חצוצרות ומקום שיש חצוצרות אין שופר כו', מהאי קרא בחצוצרות וקול שופר הריעו
לפני המלך ה', [לפני המלך ה'] בעינן בחצוצרות וקול שופר אבל בגבולין לא. שוה יובל לר"ה לתקיעה ולברכות. פי', בעינן ט' תקיעות וברכות מלכיות וזכרונות ושופרות , כך מתפללין ביובל ביוה"כ. כמאן מצלינן בר"ה זה היום תחלת
מעשיך, כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. ומותבינן והא תנן שוה יובל לר"ה לתקיעות ולברכות, והאיכא זה היום תחלת מעשיך. ר' יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וקיי"ל כוותיה. [מתני'] שופר שנסדק ודבקו פסול כו'.