כח: ראוהו
בית דין פרק
שלישי
ראש
השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
הכא. תוקע לשיר מתעסק בעלמא הוה ולקמן בפרק בתרא
קא משמע לן. דאע"ג דמתעסק הוא יצא דמצות אין צריכות כוונה:
מד א
א) ב)
תנן המתעסק לא יצא: אבל נתכוון שומע
ג)
זמן המקרא. של קריאת שמע והוא היה קורא בתורה פרשת שמע:
ד)
ולא נתכוון משמיע היכי משכחת לה. $לא הוה מצי למימר כגון
קורא להגיה. אף קרייה אין כאן אלא מגמגם: דקא מנבח נבוחי.
מה ב
ה)
שלא נתכוון משמיע להוציא השומע דמשמע ליה כדדייק בסוף סוגיא
ואינו תוקע כשיעור תקיעה
המפורש במשנתנו בפ' אחרון :
ו)
אלא מעתה. דשאין מתכוין למצוה
משמיע לעצמו דומיא דשומע לעצמו
ט)
מו ג
ז)
כמתכוין דמי: הישן בשמיני בסוכה.
אלמא י) [לא] בעי כוונה:
אבל הכא זכרון תרועה כתיב והאי מתעסק
1
ח) ט)
דקא
מנבח נבוחי. פי' בקונט'
שלא לשום מצוה: ילקה. שהרי מוסיף
בעלמא הוא קמ"ל אלמא קסבר רבא מצות
דאינו תוקע כשיעור תקיעה
על מצוה ועובר משום בל תוסיף:
אין צריכות כוונה איתיביה היה קורא
❖
י)
מצות אין עובר עליהן. בבל תוסיף
המפורש במשנתנו וקשיא דאם כן
מז ד ה
בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא
אלא בזמנן כגון חמשת המינין בלולב
אפילו נתכוון נמי לא נפיק ונראה
ואם לאו לא יצא מאי לאו כוון לבו לצאת לא
❖
וה' טוטפות בתפלין חמש ציציות
לי מנבח נבוחי שאין מתכוין לתקוע
תורה אור השלם
לקרות לקרות הא קא קרי א בקורא להגיה
בטלית אבל תוספת יום על ימים או
שיעור תקיעה ותקע שיעור תקיעה
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ת"ש היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה
רבינו חננאל ושמא כך רוצה לומר בקונט' אי
שעה על שעה אין זה מוסיף:
לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם
בשלא סיים. אלא הוסיפה באמצע:
ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר
נמי כעין שפירש בקונט' לקמן בפרק
אבל הכא בענ[י]ן תקיעות
שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא
והא סיים קתני. בברייתא:
בתרא מתעסק שהיה נופח
או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא
כוונת הלב בעינן וליכא,
ויקרא כג כד
קֹדֶשׁ:
2. יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף
הניתנין במתנה אחת. כגון דם בכור
בשופר ועלתה לו בידו תקיעה:
קמ"ל מצות אין צריכות
יצא מאי לאו אם כוון לבו לצאת לא לשמוע
ומנא תימרא דתנן. גבי זריקת
כוונה. איתיביה היה קורא
עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים
שנתערב בדם בכור חבירו או בדם
לשמוע והא שמע סבור חמור בעלמא הוא
בתורה בעיניין קרית שמע
וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר
מעשר: ינתנו מתנה אחת. והרי
דם תימה מאי אולמיה דהך
והגיע זמן קרית שמע,
דברים א יא
לָכֶם:
איתיביה נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע
ב
3. לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר
יש בה משניהן ועולה לשניהן: מתן
מההיא דכהן שעולה לדוכן ויש לומר
אם כיוון לבו למצות
משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוון
קרית שמע יצא, ואם לא
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם
ארבע. שלמים ואשם ועולה ותודה:
דגבי כהן שמתכוין לברך ולהוסיף
כיוון לא יצא. ודחינן
וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר
שומע ומשמיע בשלמא נתכוון משמיע ולא
דלמא קסבר רבי יהושע כו'.
יכול להיות שעובר אע"ג דלאו זמניה
(מתניתא) [מתניתין] בקורא
אֶת מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר
נתכוון שומע כסבור חמור בעלמא הוא אלא
להגיה, שאינו קורא התיבות
הוא אבל כאן שאין מתכוין להוסיף
ומתרתי הנך ממתני' ומברייתא איכא
אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:
❖
כקריאתם אלא ככתיבתם,
דברים ד ב
לאותובי לרבא: אנן הכי אמרינן.
ואינו עושה אלא מחמת ספק אין
נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע היכי
החסירות והיתירות כמות
לו לעבור אי לאו משום דחשיב זמניה
אנן דמייתינן סייעתא מהא דטעמא
שהן כתובות. לפיכך אמ'
משכחת לה לאו בתוקע לשיר דלמא דקא
אם כיוון לבו וקרא כמסורת
אלא ודאי אמרינן דחשיב זמניה
משום דאי הדר מתרמי ליה כו'
גליון הש"ס
מנבח נבוחי א"ל אביי אלא מעתה הישן
יצא ואם לאו לא יצא. ת"ש
הכי קאמרינן ליה לרב שמן: מאי
משום זמנין דאי מתרמי ליה בוכרא
גמ' שלא בזמנו בעי כוונה.
מהא דתנן הכא במתנית' היה
בשמיני בסוכה ילקה אמר לו שאני אומר
טעמא שבק מתניתין כו'. שבק
הדר מזה מיניה והוא הדין גבי כהן
עובר אחורי בית הכנסת או
מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן מתיב
תוס' ד"ה
שהיה ביתו סמוך לכנסת
מהאי טעמא וא"ת הא דאמר בפ"ק
מתניתין הניתנין במתנה אחת משנה
אבל נתכוין כו' לא הוי מצי
ושמע קול שופר או קול
רב שמן בר אבא ג מנין לכהן שעולה לדוכן
היא בשחיטת קדשים: לותיב ממתניתין.
למה תוקעין ומריעין
לומר.
מקרא מגילה אם כיון לבו
❖
שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך
דאלימא לאקשויי: לא סגי דלא יהיב.
כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן
יצא ואם לאו לא יצא אע"פ
שזה שמע וזה שמע זה כיון
את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון
אי הדר מתרמי ליה דקדשים לא
עומדין כדי לערבב את השטן והא
לבו וזה לא כיוון לבו. מאי
מפסיד: לצאת לא בעי כוונה.
עבר משום בל תוסיף ועוד אמר
ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל לא
כיון לבו לצאת וש"מ מצות
2
3
מוסף רש"י
בפרק בתרא שלש תרועות
דבלאו מתכוין יוצא ידי חובתו:
צריכות כוונה. ודחינן כיון
תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה
אין צריכות כוונה.
לבו לשמוע ולהבחין אם היא
לעבור בעי כוונה. שיתכוין לשום
נאמרו בר"ה שנים מדברי תורה
עברה ליה זמניה וקתני דעבר הכא במאי
תקיעת בן אדם או צהלת סוס.
(ברכות
מצוה ואי לא לא עבר: והא מתן
ואחת מדברי סופרים ואיכא למאן
יג.) (ערובין
איתיביה נתכוון [שומע ולא
עסקינן בדלא סיים והתניא סיים סיים ברכה
צה:) היה קורא בתורה.
דמים כו'. שאין מתכוין בשאר
נתכוון] משמיע לא יצא,
דאמר ב' מדברי סופרים והשתא
והגיע זמן
אחת והתניא סיים כל ברכותיו שאני הכא
הא היכי משכחת לה, לאו
מתנותיו לשם בכור וקאמר רבי
עבר משום בל תוסיף אע"ג דכבר
המקרא. (ברכות
בתוקע לשיר, קשיא לרבה.
כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר
יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף:
עבר ויצאו מכל מקום אי אתרמי ליה
יג.) לא לקרות.
ופריק לא דקא מנבח נבוחי,
מברך כוליה יומא זמניה הוא ומנא תימרא
כלומר אינה תקיעה שלימה
צבורא אחרינא הדר ותקע וחשיב
איכוון
אלא כמין נבוח הוא, ולפיכך
זמניה ועוד דאפי' לאו זמניה כיון
דתנן הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה
ד
(שם) הא קא
לא יצא, אבל אם היתה
דמתכוין לשם מצוה עובר משום בל
קרי.
תקיעה אע"פ שלא נתכוון
אחת מתן ד' במתן ד' ינתנו במתן ד' מתן ד' במתן אחת ר"א אומר ינתנו
יצא. אי הכי כי המצוות
תוסיף דמסיק רבא בסמוך לעבור
במתן ד' רבי יהושע אומר ינתנו במתן אחת אמר לו ר"א הרי הוא עובר על
(שם) בקורא
ה
[אין] צריכות כוונה, התורה
שלא בזמנו בעי כוונה וי"ל כדפרישית
להגיה.
אמרה בסוכות תשבו שבעת
בל תגרע אמר לו ר' יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף א"ל ר"א לא
בפ"ק
דלא שייך בל
ימים ואין לך להוסיף על
נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו אמר לו ר' יהושע לא נאמר בל תגרע
(שם) הניתנין
שבעת ימים. אי הכי הישן
תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים
במתנה אחת.
בשמיני בסוכה ילקה, עבר
אלא כשהוא בעצמו ועוד אמר רבי יהושע כשלא נתת עברת על בל תגרע
וברכת כהנים נמי אפי' מברכין כמה
על בל תוסיף אף על פי
ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך
פעמים לצבור אחד אין זה בל תוסיף
(ערובין ק.)
שלא נתכוון לישן בסוכה
משום מצוה. ודחינן שאני
והא הכא כיון דיהיב ליה מתנה מבכור עברה ליה לזמניה וקתני דעבר
אלא אם כן מוסיף ברכה אחת כגון
(זבחים
אומר מצות אין עובר עליהן
יוסף (ה') עליכם ככם או
משום בל תוסיף לאו משום דאמרינן כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא
פ.) ינתנו מתנה אחת.
משום בל תוסיף אלא בזמנן.
כיוצא בה וכן אם נטל לולב כמה
מותיב רב שימי בר אביי
הדר מזה מיניה כוליה יומא זמניה [ממאי] דלמא קסבר ר' יהושע מצות
(ערובין שם)
מניין לכהן שיעלה לדוכן
פעמים ביום או אוכל בפסח כמה
עובר עליהן אפי' שלא בזמנן אנן הכי קאמרינן רב שמן בר אבא מ"ט שביק
שלא יאמר הואיל וניתנה
זיתים של מצה אין זה בל תוסיף וכל
לי רשות לברך את ישראל
מתני' ומותיב מברייתא לותיב ממתניתין מתניתין מ"ט לא מותיב כיון דאילו
אוסיף אני ברכה אחת משלי,
הניתנים במתנה אחת אם נתן כמה
(זבחים שם) מתן
מתרמי ליה בוכרא אחרינא בעי מזה מיניה כוליה יומא זמניה הוא ברייתא
כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף
פעמים במקום אחד אין זה בל תוסיף
ארבע במתן ארבע.
עליכם וגו', ת"ל לא תוסיפו
נמי כיון דאי מתרמי צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה ורב
אלא אם כן נותן במקום אחר וכן
על הדבר אשר אנכי מצוה
(ערובין שם)
אתכם. (ודחינן כיון דאילו
שמן בר אבא התם לא סגי דלא יהיב הכא אי בעי מברך אי בעי לא מברך
בהדס וערבה שבלולב אפילו נותן
מתרמי ליה ציבורא אחרינא)
כמה הדסים וכמה ערבות בלולב
רבא אמר לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה והא מתן דמים לרבי
[וכיון] דסיים כל הברכות
אין זה בל תוסיף אפילו למ"ד צריך
עברה לה זמן המצוה וקתני
יהושע דלעבור ולא בעי כוונה אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור
ינתנו במתן
דעובר אם יוסיף. ודחינן כיון
(זבחים שם)
אגד אלא אם כן מוסיף מין אחר
בזמנו לא בעי כוונה $ שלא בזמנו בעי כוונה אמר ליה ר' זירא לשמעיה
ארבע.
דאילו מתרמי ליה ציבורא
ומיהו תימה דלפי' זה אם היה נותן
(ערובין שם)
אחרינא הדר מברך להו,
איכוון מתן ארבע במתן אחת.
כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות
כולה יומא זמניה הוא. ומנא
תימרא דאמרינן כי האי
בתפלין בבית אחד לא היה עובר משום בל תוסיף ומסוכה אין להביא ראיה כאן מה שאין עובר בעשה ד' מחיצות אע"ג דאמרינן
ר"א
גוונא דכוליה יומא זמניה
(זבחים שם)
מתן
ארבע במתן אחת.
שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דכל שכן כשעושה ד' מחיצות טפי עדיף דהוי תשבו כעין תדורו:
אומר ינתנו במתן ארבע.
הוא, דתנן בשחיטת קדשים
כגון דם בכור שהוא מתן אחת בדם עולה ושלמים שהם שתי מתנות שהן ארבע ולא בדם חטאת שהן ארבע מתנות בד' קרנות
פרק ח' הניתנין מתנה אחת
דההוא למעלה מחוט הסקרא והני למטה: לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו. והלכך טוב שלא יגרע המצוה:
שניתערבו בניתנין מתן אחת
ינתנו במתן אחת כו'. והא
לא
נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. והלכך כיון דיוצא באחד למה נזקקנו ליתן ארבע ועוד טפי עדיף באחד מארבע
הכא כיון דיהיב ליה כבכור
כמו שמפרש: דלמא קסבר רבי יהושע מצות עובר עליהן שלא בזמנן. והישן בשמיני בסוכה
מתנה אחת והיא מצותו
ילקה לרבי יהושע
ובשמיני ספק שביעי לא יתיב ומיהו לא קיימא מסקנא הכי: הכא אי בעי מברך. משמע מכאן דכיון דעלה לדוכן פעם
כדתנן בפרק איזהו מקומן
של זבחים הבכור והמעשר
אחת ביום שוב אינו עובר בעשה דאמור להם כל היום דהא קאמר אי בעי לא מברך:
(ערובין שם)
והפסח קדשים קלים שחיטתן
בכל מקום בעזרה ודמן טעון
דתנן
מתנה אחת כו', הנה כיון
(זבחים שם) ר' יהושע אומר ינתנו במתן אחת.
שהזה מדם הבכור מתנה אחת גמר מצותו ועברה ליה זמניה, וקתני ר' יהושע כשנתתה עברת על בל תוסיף ועשית מעשה
בידך, לאו משום דאמר כיון דאילו מיתרמי בכור אחר הוי מדי מיניה, כולהי יומא זמנו הוא. ודחינן ודלמא ר' יהושע סבר
(ערובין
מצות עובר עליהן אפי' שלא בזמנן. אנן הכי קאמ'[רינן] רב שימי גופיה היכי שביק מתניתין, אמאי לא מותיב מהא מתני',
שם) ולא עשית מעשה בידך. (זבחים שם)
דסבר מתני' כיון דאילו מתרמי ליה בכור אחר הוה כל יומא זמניה הוא, ברייתא נימא כיון דאילו מיתרמי ליה צבורא אחרינא
הדר מברך כולי יומא זמניה הוא. כלומר טעמא חדא נינהו אמאי מותיב מהאי. ופרקינן רב שימי סבר התם גבי בכור לא
סגי דלא מדי הלכך זמניה הוא, הכא אי בעי מצלי אי בעי לא מצלי. ואסיקנא אלא אמר רבא לצאת ידי חובה מצות לא בעו כונה, לעבור במתכוון להוסיף על מה שכתוב בזמנו לא בעי כונה [שלא בזמנו בעי כונה]. אמר [ליה] רבי זירא לשמעיה