ראוהו
בית דין פרק
שלישי ראש
השנה כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דתנן
כהנים ולוים מקדישים לעולם וגואלים לעולם. פירש
איכוון ותקע לי. תתכוין לתקוע בשמי להוציאני ידי חובתי: משמיע
מח א
א)
בעי כוונה. להוציא השומע: מתני' והיה כאשר ירים משה ידו
ב)
בקונטרס שזו היא גי' ר"י הלוי ושאר רבותיו גורסין מוכרין
ג)
וגו': גמ' ועבדים משוחררין. אבל עבדים לא דכל מצוה שאין
לעולם וגואלין לעולם ושתיהן משניות הן במסכת ערכין
ד)
האשה חייבת בה אין העבד חייב בהט): וטומטום ואנדרוגינוס. שמא
ובין מקדישין ובין מוכרין תרוייהו משנה יתירה נינהו אלא איידי
מט ב
ה)
ו) ז)
זכר הוא: מי שחציו עבד. משום צד
דתנן התם גבי ישראל
נ ג ד
ח)
חירות שבו: טומטום אינו מוציא את
אין מקדישין לפני היובל פחות משתי
איכוון ותקע לי אלמא קסבר משמיע בעי
❖
ט)
מינו. טומטום כמותו שמא תוקע
שנים ואין גואלין אחר היובל פחות
נא ה
כוונה מיתיבי היה
עובר אחורי בית
נב ו ז
זה נקבה וחבירו זכר: אנדרוגינוס
משנה תנא סיפא נמי מקדישין וגואלין
הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת
תורה אור השלם
מוציא מינו. אנדרוגינוס כמותו דאי
ואיידי דתני מקדישין וגואלין גבי
נג ח
ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו
בתר זכרות אזלת שניהם חייבין ואי
הדדי תנא נמי גבי גואלים דמכירה
1. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים
יצא ואם לאו לא יצא וכי כוון לבו מאי הוי
נד ט
מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל
בתר נקבות אזלת שניהן פטורין:
מוכרין לעולם הכי מוקים לה במס'
וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר
היאך לא קא מיכוין אדעתא דידיה א הכא
מי שחציו עבד כו'. דלא אתי צד
ערכין וגואלין לעולם היינו לפי
שמות יז יא
עֲמָלֵק:
בשליח ציבור עסקינן דדעתיה אכוליה עלמא
עבדות דמשמיע ומפיק צד חירות
שנאמר בישראל המוכר שדה אחוזה
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
נה י
עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ
דשומע: ה"ג כהנים ולוים מקדישין
ת"ש נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע
במספר שני תבואות ימכר לך שאינו
עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ
לעולם וגואלין לעולם זו היא גירסת
מותר לגאול פחות משתי שנים אבל לוים
נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד
וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:
נו כ
גואלין מיד וגואלים לעולם ומקדיש
רבינו יצחק הלוי. ושאר רבותי גורסין
במדבר כא ח
שיתכוון שומע ומשמיע קתני משמיע דומיא
3. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
מוכרין לעולם וגואלין לעולם. ושתיהן
היינו לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה
דשומע מה שומע שומע לעצמו אף משמיע
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא
לא יגאל עוד אלא יוצאה לכהנים ביובל
משניות הן במסכת ערכין
קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל
משמיע לעצמו וקתני לא יצא תנאי היא
❖
א]
והלוים גואלין לעולם ועתה גי' רבינו
ובין מקדישין ובין
מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא
דתניא שומע שומע לעצמו ומשמיע משמיע
תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה
יצחק הלוי ניחא שאין היובל מפקיע
מוכרין תרוייהו משנה יתירה נינהו
במדבר כט א
לָכֶם:
לפי דרכו אמר רבי יוסי בד"א בשליח צבור
מיד המקדיש אם הוא לוי כמו בישראל
אלא איידי דתנא התם גבי ישראל
ב
4. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם
רבינו חננאל
אבל ביחיד לא יצא עד שיתכוין שומע
אבל מכירה וגאולה שגואל מיד א"נ
אין מקדישין לפני היובל
וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי
ומשמיע: מתני' והיה כאשר ירים משה
איכוין ותקע לי, אלמא
חָדְשֵׁיכֶם
וּתְקַעְתֶּם
בבתי ערי חומה שאינן נחלטות
פחות משתי שנים ולא גואלין אחר
1
קסבר משמיע בעי כונה,
בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם
לסוף שנה מה ענין זה למצוה דיובל
היובל פחות משנה תנא גבי כהנים
והתנן היה עובר אחורי
ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות
וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ
בית הכנסת ושמע קול
אע"ג דאין זה נוהג אלא בזמן שהיובל
מקדישין וגואלין ואיידי דתנא גואלין
לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי
מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך
שופר או קול מגילה כו'.
אֱלֹהֵיכֶם
אֲנִי
יְיָ
❖
נוהג מ"מ לא משמע הכי לישנא
ומקדישין גבי הדדי תנא נמי גבי
אֱלֹהֵיכֶם: במדבר י י
ודחינן הכא בשליח ציבור
כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה
דליתנהו במצות דיובל ועוד שמשנה
גואלין דמכירה מוכרין לעולם והכי
עסקינן דדעתיה להשמיע
ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו
לכולי עלמא. תא שמע
ראשונה הוה ליה לאיתויי דההיא
מוקים במסכת ערכין ומהו
הגהות מהר"ב
נתכוון שומע ולא נתכוון
מתגברים ואם לאו היו נופלים כיוצא בדבר
דמקדישין לעולם שהיא בפרק אין
גואלין לעולם לפי שנאמר בישראל
משמיע כו' ופשוטה היא.
רנשבורג
אתה אומר עשה לך שרף ושים אותו על
מקדישין ולא ההיא דמוכרין
במוכר בית בערי חומה
ואסיקנא כתנאי דתניא
2
א] גמ'
התוקע תוקע לפי דרכו
נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי
ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה
לעולם דמתניתין היא בפרק בתרא
ושומע שומע לעצמו
תמימה נחלט אבל בלוים גאולת עולם
דערכין :
נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל
ויצא. א"ר יוסי בד"א
קא משמע לן נהי דליתנהו
תהיה ללוים ולפי שנאמר בישראל
בשליח צבור אבל ביחיד
מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם
לא יצא עד שיתכוון שומע
בהשמטת קרקע בהשמטת
המוכר שדה אחוזה במספר שני
לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו
ומשמיע לו. מתניתין זה
כספים ושלוח עבדים מיהא איתנהו.
תבואות ימכר לך שאינו מותר לגאול
הכלל כל שאינו מחוייב
היו נימוקים חרש שוטה וקטן אין מוציאין
ג
בדבר אינו מוציא את
כך כתוב ברוב ספרים ובקונטרס
פחות משתי שנים אבל לוים גואלין
את הרבים ידי חובתן זה הכלל כל שאינו
הרבים ידי חובתן. ת"ר
ד
גרס קא משמע לן ותו לא ולא גרס
מיד לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה
הכל חייבין בתקיעת שופר
מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי
נהי דליתנהו בהשמטה דודאי איתנהו
ואם לא יגאל את השדה
כהנים לוים וישראלים
חובתן: גמ' ת"ר הכל חייבין בתקיעת
גרים ועבדים משוחררים
בין שלקחו הם מישראל מחזירין דלא
בעלים ומכר גזבר את השדה לאיש
ה
טומטום ואנדרוגינוס ומי
נפקי מכלל המצות בין שלקח ישראל
אחר לא יגאל עוד אלא יוצאה לכהנים
שופר כהנים ולוים וישראלים גרים ועבדים
שחציו עבד וחציו בן
❖
מהן מן האלפים אמה שנתנו להם
ביובל הלוים גואלין לעולם. והאי
חורין. טומטום אינו
משוחררים וטומטום ואנדרוגינוס מי שחציו
מוציא טומטום כמותו
חוץ לעריהם יוצא ביובל ואפילו בתי
דאמרי הכא ליתנהו במצות יובל קאי
עבד וחציו בן חורין טומטום אינו מוציא
ו
שמא נקיבה היא ואותו
ערי חומה שאין חוזרין לישראל ביובל
אמקדיש שדה אחוזה ולא גאלה ומכרה
הטומטום זכר. אנדרוגינוס
לא את מינו ולא את שאינו מינו אנדרוגינוס
מוסף רש"י
ז
חוזרין להם שנאמר ואשר יגאל מן
גזבר שאין יובל מפקיע מיד המקדיש
מוציא מינו. מי שחציו
מוציא את מינו אבל לא את שאינו מינו
הואיל וכתיב יום
עבד וחציו בן חורין
הלוים כן הקשה בקונטרס ואין זו
אם לוי הוא כדרך שמפקיע מיד
תרועה.
אינו מוציא לא מינו
מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא
ישראל: קמ"ל גרסי' ולא גרסינן
קושיא גמורה שהרי יש לפרש
(ערכין ג:) שוה
ולא שאינו מינו. אמר
לא את מינו ולא את שאינו מינו אמר מר
נהי דליתנהו בהשמטת קרקעות כו'.
היובל לר"ה לתקיעה
דהשמטת קרקע קרי מקדיש שדה
מר כהנים לוים וישראלים
ולברכות.
חייבים, פשיטא, ואסיקנא
הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים
אחוזה ולא גאלה ומכרה גזבר שאין
דהא ודאי איתנהו בין שלקחו הם
כהנים איצטריכא ליה,
יובל מפקיעה מיד מקדיש אם הוא
מישראל מחזירין ביובל דלא נפקי
וישראלים פשיטא אי הני לא מיחייבי מאן
(לעיל כו:)
ס"ד אמינא הואיל ותנן
לוי כדרך שמפקיעה אם הוא ישראל
לוים מכלל כל מצות והדינין בין
שוה היובל לראש השנה
מיחייבי כהנים אצטריכא ליה ס"ד אמינא
לתקיעה ולברכות, מאן
שיוצאה לכהנים ביובל ונהי דליתנהו
שלקחו ישראל מהן מן האלפים אמה
הואיל וכתיב 3 יום תרועה יהיה לכם מאן
דאיתיה במצוה דיובל
(ערכין
בהשמטת קרקע דקאמר היינו בכל
שניתנו לחוץ לעריהם יוצא ביובל
שם) מוכרין לעולם.
איתיה במצוה דראש
דליתיה אלא בתקיעה דחד יומא הוא
השנה, והני כהנים הואיל
דין השמטת קרקע אבל זה ודאי
ואפי' בתי ערי חומה שאין חוזרין
דמיחייב והני כהנים הואיל ואיתנהו
וליתנהו במצוה דיובל,
קשיא דהוה ליה למימר בהשמטת
לישראל ביובל חוזרין להם דכתיב
דתנן כהנים ולוים מוכרין
בתקיעות דכל השנה דכתיב ותקעתם
קרקע דמכירה מיהא איתנהו כגון
ואשר יגאל מן הלוים וגו':
4
לעולם וגואלין לעולם,
אימא במצוה דר"ה
בחצוצרות על עולותיכם אימא לא ליחייבו
אע"פ שיצא מוציא. שהרי כל ישראל
מכרו להם שדה או מכרו הם לאחרים
לא מיחייבי קמ"ל, נהי
ערבין זה בזה למצות: חוץ מברכת
כי היכי דחשיב בהשמטת כספים
קמ"ל מי דמי התם חצוצרות והכא שופר
דליתנהו בהשמטת קרקע,
הלחם והיין. ושאר ברכת פירות
ושלוח עבדים ועוד מה ענין השמטת
בהשמטת כספים ושילוח
אלא אצטריך סד"א הואיל ותנן שוה היובל
עבדים מיהא איתנהו. מי
כספים אצל יובל הא בהדיא תנא
וריחני שאינן חובה אלא שאסור
לר"ה לתקיעה ולברכות מאן דאיתיה
שחציו עבד וחציו בן
ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה
בספרי בפרשת ראה דשביעית משמטת
חורין. אמר רב נחמן
במצות היובל איתיה במצוה דראש השנה
ובזו אין כאן ערבות שאינו חובה על
כספים ואין יובל משמט כספים
אף לעצמו אינו מוציא.
והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיובל
תניא נמי הכי כו'. תני
האדם לא ליתהני ולא ליבריך:
דממעט ליה מוזה דבר השמיטה שמוט
אהבה בריה דר' זירא כל
דתנן ח כהנים ולוים מוכרין לעולם וגואלין
שמיטה משמט כספים ולא יובל וזה
ברכת
(ערכין
הברכות כולן אע"פ שיצא
לעולם אימא במצוה דראש השנה לא
לג:) וגואלין לעולם.
דוחק לומר דנקטיה לרבי דלרבי
מוציא חוץ מברכת הלחם,
המוציא לחם מן הארץ,
ליחייבו קמ"ל: מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו
תלויה השמטת כספים ביובל כדאמר
(שם)
וברכת היין בורא פרי
בהשולח דבזמן
ולא את שאינו מינו: אמר רב הונא ולעצמו מוציא א"ל רב נחמן לרב הונא
הגפן, שאם לא יצא מוציא
ואם יצא אינו מוציא.
שהיובל נוהג השמטת כספים נוהגת:
מאי שנא לאחרים דלא דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות לעצמו נמי לא
ירושלמי בברכות פרק מי
ברכת שמתו מוטל לפניו תני
אתי צד עבדות דידיה ומפיק צד חירות דידיה אלא אר"נ אף לעצמו אינו מוציא
(שם ג:)
כל מצות שאדם פטור
תניא נמי הכי מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות
ט
י
אדם מוציא את הרבים
כולן אע"פ שיצא מוציא כ חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא בעי רבא
ידי חובתם חוץ מברכת
המזון, והתנינן כל שאינו
ברכת מחוייב בדבר אינו מוציא
[את] הרבים ידי חובתן, הא מחוייב אע"פ שיצא מוציא. א"ר אילא שאני (ב)ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, מי שאכל הוא יברך.