ל:
יום
טוב פרק רביעי ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונתקלקלו
הלוים בשיר. בתמיד של בין הערבים כדמפרש
בשיטת ר' יהודה אמרה דאמר. מן התורה אסור כל היום בזמן
יז א
א)
ב)
הזה דקסבר עד ועד בכלל: א"ר יהודה גרסי' ולא גרסי' אמר לו ר'
בגמרא אבל בתמיד של שחר לא תקנו שיר של י"ט
יח ב
ג) ד)
יהודה. שהרי לא ראהו מימיו אבל תמה בדורו על תקנת רבן יוחנן
כדפירש בקונטרס לפי שברוב השנים אין העדים באין קודם תמיד
בן זכאי ואמר מה חידוש חידש ר' יוחנן בן זכאי והלא מן התורה ה)
של שחר וספק יתקדש היום ספק לא יתקדש וא"ת ואמאי לא חשיב
❖
יט ג ד
כ ה
אסור: מדרבנן קאמר. כלומר הוא
קלקול של מוסף שלא הקריבו מוסף
כא ו ז ח
בא לגזור עליו משום ההוא טעם
של ר"ח שאחר התמיד אין יכולין
בשיטת ר' יהודה אמרה דאמר עד עצם היום
❖
1
הגהות הב"ח
דלעיל דשמא יבנה: דרש והתקין.
להקריבו כדדרשינן עליה השלם בפ'
הזה עד עצמו של יום וקסבר עד ועד בכלל
(א) רש"י
דרש להם המקרא והתקין שינהגו
תמיד נשחט וכי תימא
ומי סבר לה כוותיה והא מפליג פליג עליה
תורה אור השלם
איסור לפי שעד עכשיו היה היתר
דמעלה ומלין בראשו של מזבח דעליה
דתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן
בדבר משקרב העומר שהעומר מתיר:
השלם לא שייך אלא בהקטרה ואין
1. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא
הרנינו לאלהים עוזנו
בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור א"ר יהודה
❖
מתני' בראשונה היו מקבלין עדות
תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם
מקטיר עד למחר הניחא למאן דאמר
הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת
והלא מן התורה הוא אסור [דכתיב עד עצם
החדש כו': הלוים בשיר.
בפ' המזבח מקדש
קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת
היום הזה] התם ר' יהודה הוא דקא טעי איהו
בגמרא מפרש: נוהגים אותו היום
אין לינה מועלת בראשו של מזבח
עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל
מוסף רש"י
מֹשְׁבֹתֵיכֶם: ויקרא כג יד
קודש. בר"ה קאי דמשחשכה לילי
סבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא
אבל למאן דאמר מועלת מאי איכא
2. הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ
הרי
שייך לעמוד קודם
למימר וכי תימא דהקריבו כבש אחד
עשרים ותשעה נהגו בו קודש שמא
היא מדאורייתא קאמר והא התקין קתני
האיר מזרח התיר.
א
הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
מאי התקין דרש והתקין: מתני' בראשונה
על תנאי דאם יבואו עדים יהא מוסף
יבואו עדים מחר ויקדשוהו ב"ד ונמצא
תהלים פא ב
ב
3. קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר
ואם לא יבואו עדים יהא תמיד דא"כ
שהלילה הזה ליל י"ט הוא וכן למחר
היו מקבלין עדות החדש כל היום פעם
יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵשׁ:
במאי קלקלו בתמיד דאי משום דהיו
כל היום עד המנחה ואם באו עדים
(שם) אלא דאיבני
תהלים כט ח
אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים
4. הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ
בחמיסר.
סבורים שלא יבאו עדים ואמרו שיר
קודם המנחה ב"ד מקדשים את החדש
בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד
כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה:
של חול זהו הקלקול לא היה בתמיד
ונודע שיפה נהגו בו קודש ואם מן
❖
תהלים פא ז
המנחה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה
אלא במוסף של ר"ח שאמרו עליו
המנחה ולמעלה באו אע"פ שאין ב"ד
ג
נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש
שיר של תמיד של חול ועוד למ"ד
מקבלין אותן לקדשו היום ויעברו את
מחצות
רבינו חננאל
שלא אמרו שירה כל עיקר היינו לפי
אלול ויקדשוהו למחר אעפ"כ גומרים
ד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן
היום ולהלן לשתרי.
שהיו ממתינין כל שעה ושעה שמא
אותו בקדושה ואסור במלאכה דלמא
[מתני'] בראשונה היו
בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום:
מקבלין עדות החדש כל
גמ' מה קלקול קלקלו הלוים בשיר הכא
עדיין יבאו עדים ולא היו יודעין מה
אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו
היום כו'. תנו רבנן
שיר יאמרו והשתא אם באו עדים ולא
בו מלאכה כל היום ויאמרו אשתקד
מה קלקול קלקלו הלוים
תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר רבי
היה להם שהות ביום לומר שיר א"כ
נהגנו בו קודש חנם ומן המנחה
הרחוקין.
(שם)
בשיר ששנינו במשנתנו
זירא אמר שאמרו שירה של חול עם תמיד ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול:
ונתקלקלו הלוים בשיר,
עדיין נתקלקלו יותר בשאר קרבנות
הכא תרגימו שלא אמרו
של בין הערבים אמר לו רבי זירא לאהבה
גמ' ה"ג מאי קלקול קלקלו הלוים
שלא קרבו מיהו אפשר לומר כשלא
מותרין.
שירה כל עיקר, ר' זירא
בריה פוק תני להו התקינו שלא יהו
כו' ולא גרסינן ת"ר: הכא
באו לפיכך לא היה להם קלקול אלא
מחצות היום ולהלן.
אמר שאמרו שירה של
ה
חול על תמיד של בין
תרגימו. בבבל: שלא אמרו שירה
מקבלין עדות החדש אלא כדי שיהא שהות
בשיר וי"ל דאחר התמיד יכול להקריב
הערבים ולא אמרו קול
כל עיקר. בתמיד של בין הערבים
מוסף של ר"ח משום דאתי עשה
ביום להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם ולומר
(שם) לא
ה' יחיל מדבר, שהיא
צריכא כו' דאיבני
דרבים ודחי עשה דהשלמה כדאמרינן
לפי שלא ידעו מה שיר יאמרו שמא עוד
שירת ראש השנה במנחה,
שירה שלא בשיבוש אי אמרת בשלמא
בליליא.
ואמר ר' זירא לאהבה
פרק השולח גבי שחרר
סוף העדים לבוא היום ושיר של י"ט
אמור שירה דחול היינו דאיכא שיבוש אלא
בריה צא אמור להן להללו
עבדו והשלימו לעשרה מצוה דרבים
יש לומר או לא יבואו ונמצא שהוא חול.
דתרגימו שלא אמרו שירה
אי אמרת לא אמור כלל מאי שיבוש איכא
כל עיקר, והתניא התקינו
שאני וגבי עשה דהשלמה אמרי' נמי
אבל בתמיד של שחר אין ספק שמתוך
כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול
שלא יהו מקבלין עדות
בפרק תמיד נשחט
שברוב השנים אין העדים באין קודם
החודש אלא אם יש
מזה מתיב רב אחא בר הונא תמיד של
תמיד של שחר וספק יתקדש היום
שנדחה מקמי עשה דפסח שיש
שהות ביום כדי להקריב
ראש השנה שחרית קרב כהלכתו במוסף
תמידין ומוספין ונסכיהן,
ספק לא יתקדש לא תקנו שיר של
בו כרת ובפ' שלוח הקן
ו
וכדי שיאמרו שירה שלא
י"ט שחרית בר"ה כדתני לקמן תמיד
נמי אמרי' דעשה דמצורע דוחה
מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו הריעו
2
בשיבוש, בשלמא לדידי
של ר"ה שחרית קרב כהלכתו אבל
עשה דשלוח משום שלום בין איש
כול'. ודחו כיון דלא אמרו
לאלהי יעקב זבמנחה מהו אומר 3 קול ה' יחיל
כלל אין שיבוש גדול
לתמיד של בין הערבים תקנו שיר של
לאשתו ומיהו יש לתמוה אמאי
מדבר ובזמן שחל ראש השנה להיות
מזה. ועוד מותבינן עליהן
י"ט שכבר באו העדים לפיכך אותה
נתקלקלו בשיר והלא בשעת נסכים
תמיד של ראש השנה
בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו
שנה שנשתהו לבא לא ידעו מה
היה השיר כדאמרינן בכל דוכתא
בשחרית קרב כהילכתו.
לאלהים עוזנו לא היה אומר בשחרית
כלומר אם חל להיות בשני
יאמרו: פוק תני להו. לבני בבל
אין אומר שירה אלא
אומרים בתמיד של שחר
הרנינו מפני שחוזר וכופל את הפרק ח אלא
על היין ואיתא בפרק שני דערכין
האומרים לא אמרו שירה כל עיקר
שירה גדול ה' ומהולל
מהו אומר הסירותי מסבל שכמו ואם באו
שנה להם ברייתא זו שממנה ילמדו
ויכול להמתין מלהביא
מאד שהיא שירה של יום
4
שיני. וכן בשאר הימים
שאמרו שיר של חול: קרב כהלכתו.
עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו
נסכים עד הלילה או עד למחר
בתמיד של שחר אומרים
אומרים הלוים על נסכיו שיר של חול
כדאיתא בהקומץ זוטא
אע"פ שחוזר וכופל את הפרק אי אמרת
שירה של אותו היום, אבל
כמשפט היום כמו שאנו שונים
דמביא אדם זבחו היום ונסכו
במוסף אומרים הרנינו
בשלמא כל היכא דמסתפקא אמרינן שירה
לאלהים עוזנו וגו', במנחה
במסכת תמיד השיר
מכאן ועד עשרה ימים ובפ"ב
דחול היינו דקאמר אומרו וכופלו אלא אי
אומרים על התמיד של
שהלוים היו אומרים בבית המקדש
דתמורה מנחתם ונסכיהם
בין הערבים שירה קול ה'
אמרת לא אמור כלל מאי אומרו וכופלו
יחיל מדבר וגו'. ובזמן
ביום הראשון כו': (א) הריעו
אפילו בלילה מנחתם ונסכיהם
שאני
שחל ראש השנה להיות
עד למחר ונראה לי דלכתחלה יש
לאלהי יעקב. וכל המזמור
בחמישי שהשירה שלו
להביא נסכים עם הזבח דאי מביא בלילה אין יכול לומר
והוא שיר של חמישי בשבת בשחרית בחול ואומרין אותו על (סוכה מא.)
הרנינו לאלהים עוזנו אינו
אומר בשחר הרנינו מפני
מוספי ר"ה לפי שהוא יום תרועה: קול ה' יחיל מדבר. כדי
שירה כדאמרינן בפ' שני דערכין מה כפרה ביום אף
עד כאן מעמוד קודם
בשיטת ר' יהודה
שנמצא אומרו וכופלו,
להזכיר בר"ה זכות קול שופרות של מתן תורה: ואם חל ר"ה
שירה ביום ולמחר נמי אם מביאה מבעיא לן התם אם
אמרה.
אלא [אומר] על תמיד
בחמישי בשבת. ובאו עדים קודם תמיד של שחר: לא היו אומרים
טעונין שירה דאיבעיא להו נסכין הבאים בפני עצמן כלומר שהביא
של שחר הסירותי מסבל
שכמו וגו'. ואם באו
שחרית. שיר של חול דהיינו הרנינו מפני שחוזר וכופלו שניה במוסף:
קרבן צבור היום ונסכין למחר טעונין שירה או אינן טעונין שירה
(סוכה מא.)
עדים אחר תמיד של שחר
הפרק. המזמור: הסירותי מסבל שכמו. משום דבר"ה יצא יוסף מבית
ולא איפשוט והא דאמר ר"מ התם דשיר מעכב הקרבן היינו
עד עצמו של יום.
אע"פ שאמרו על תמיד
האסורים: ואם באו עדים. בחמישי בשבת אחר תמיד של שחר
בנסכים הבאין עם הזבח שקרבו בשעת שחיטת הזבח דאין קרבין אלא
(שם
של שחר הרנינו לאלהים
מא:) וקסבר עד ועד
עוזינו, חוזר ואומ[רו] על
דבשעת שיר של תמיד לא היו יודעין אם יתקדש היום וי"ל הסירותי
ביום כדאמרינן בפ' שני דתמורה ואותן טעונין שירה ואפי'
בכלל.
המוסף. עכשיו לדברים
או שמא חול הוא ושירו הרנינו יאמרו [הרנינו] מספק ויחזרו
אם תמצי לומר דבאין בפני עצמן טעונין שירה מ"מ טוב שיביאם עם
שאתם אומרים כל היכא
ויאמרו אותו במוסף ונמצא שכפלוהו: אע"פ שהפרק שלו אומרו
הזבח כדי שיאמרו אאכילה ושתיה כדאמר התם בערכין או
דאיכא חשש שמא יבואו
עדים היום אין אומרים
וכופלו. אע"פ שהפרשה של מזמור זה תהא אמורה וכפולה היום:
דלמא אאכילה ושתיה אמרה אשתיה לחודיה לא אמרה וההיא דמביא
שירה של חול כלל,
שאני (שם)
אדם זבחו היום ונסכו מכאן עד י' ימים משמע דלכתחלה יכול לעשות
אמאי תני אע"פ שחוזר
והא מיפלג פליג.
וכופלו לאו מכלל שאומ'
כן הני מילי בקרבן יחיד דאין טעון שירה דאין אומרים שירה אלא על קרבן צבור הקבוע להם זמן כדמוכח התם בערכין :
שירה של חול כר' זירא.
הזי"ו
(שם) אמר ר' יהודה. והלא מן התורה הוא אסור.
(מנחות סח.) דרש. והתקין. (סוכה מא:) כל היום.
(ביצה ד:) עד המנחה.
(שם ה.) שאמרו שירה של חול.
(שם)