יום
טוב פרק
רביעי ראש
השנה
לא.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
שאני התם דשירה דיומיה היא. דלעולם כל היכא דמסתפקא
או דלמא. כל פרק ופרק לשבת אחת פרק אחד: עד שהראשונה.
כב א ב
א)
ב)
שירת המוספין חוזרת חלילה פעם אחת: שנייה. שירת המנחה של
מילתא כגון במנחה דאי היום קודש לא שייך למימר דחול ואי הוא
(ט)
ג)
תמיד (י) הערבים: חוזרת שתים. דהתם שית פירקי והכא תלתא
חול לא שייך למימר דקודש לא אמרינן כלל והכא היינו טעמא דאמר
כג ג
ד) ה)
האזינו בשבת אחת זכור בשבת שניה וכן כולם: עשר מסעות כו'.
שירה דחול בחמישי בשבת דשירה דיומיה היא שיר הראוי ליאמר היום
ו)
ז)
משום דאיירי מתני' בתקנות של יבנה
הוא ואפי' בראש השנה נאמרת שירת
ח)
נקט לה הכא למימר ששם גלתה
החול בכל תמידי השחר אלא בחמישי
שאני התם דשירה דיומיה היא תניא רבי
סנהדרין בימי רבן יוחנן שהיה גלות
בשבת היו מחלפין אותו משום כפילה
כד ד ה
יהודה אומר משום ר"ע א בראשון מה היו
ט)
ראשונה שגלו מירושלים: נסעה שכינה.
הלכך כי מסתפקא לן משום ספק
אומרים לה' הארץ ומלואה על שם שקנה
❖
כה ו
י)
1
להסתלק מעל ישראל מעט מעט
כפילה לא מבטלינן שיר של תמיד:
❖
והקנה ושליט בעולמו בשני מה היו אומרים
לה' הארץ. כל המזמור: שקנה. שמים
כשחטאו: מכפרת. שהיתה רגילה
גדול ה' ומהולל מאד על שם שחילק מעשיו
2
וארץ: והקנה. תבל ליושבי בה
לשכון שם נסתלקה על אחד מן
תורה אור השלם
ומלך עליהן (א) בשלישי היו אומרים 3אלהים
הגהות הב"ח
כלומר קונה כדי להקנות: ושליט
הכרובים שעשה שלמה העומדין בארץ
1. לְדָוִד מִזְמוֹר לַיְיָ הָאָרֶץ
נצב בעדת אל על שם שגילה ארץ בחכמתו
בעולמו. יחידי שלא נבראו המלאכים
(א) גמ'
אחד לצפון הארון ואחד לדרום:
וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
ונתעלה וישב
תהלים כד א
עד יום שני: שחילק מעשיו. הבדיל
ומכרוב למפתן. הבית: וממפתן הבית
והכין תבל לעדתו ברביעי היו אומרים אל
4
2. גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד
במרום
לחצר. לעזרה בין האולם ולמזבח:
רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה
נקמות ה' על שם שברא חמה ולבנה ועתיד
(ב) שם
בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ:
וכי ראה ר"ע
ומחצר למזבח. החיצון: וממזבח לגג
וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר
תהלים מח ב
ליפרע מעובדיהן בחמישי היו אומרים הרנינו
5
(ג) שם ונתעלה
3. מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים
קדשו: שגילה ארץ. מקום מצב עדתו
(כ) ומגג לחומת העזרה ומחומה
לאלהים עוזנו על שם שברא עופות ודגים
וישב במרום
נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב
לעיר. לירושלים: ומעיר להר. הזיתים.
שנאמר ותראה היבשה
(ד) שם
אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:
לשבח לשמו בששי היו אומרים ה' מלך
6
בשלישי נאמר: שברא חמה. ברביעי:
וכל סלוקים הללו לפי שבקושי היה
תהלים פב א
(ה) שם
גאות לבש על שם שגמר מלאכתו ומלך
4. אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת
שברא עופות ודגים לשבח לשמו.
מסתלק ומצפה שישובו: וירכב על
תהלים צד א
הוֹפִיעַ:
עליהן בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום
כרוב לא גרסינן דההוא ביציאת
כשאדם רואה עופות משונים זה מזה
7
5. הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ
השבת ליום שכולו שבת א"ר נחמיה (ב) מה
נותן שבח למי שבראם: ליום שכולו
מצרים קאמר. והכי גרסינן מכפרת
הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ו) שם
תהלים פא ב
לכרוב ומכרוב למפתן דכתיב ונועדתי
שבת. שעתיד העולם להיות חרב ואין
ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו אלא
6. יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ
עד אשר יאשמו
לך שם וגו' (ל) וכבוד אלהי ישראל
אדם וכל המלאכות שובתות על אותו
(ז) שם נפשן
בראשון שקנה והקנה ושליט בעולמו בשני
יְיָ עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל
(ח) רש"י
בַּל תִּמּוֹט: תהלים צג א
יום אומרים שיר של שבת: מה ראה
נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל
שחילק מעשיו ומלך עליהם בשלישי שגילה
(ג)
7. מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם
יום
ר' עקיבא לחלק בין הפרשיות הללו.
מפתן הבית. למדנו שתחילת עיקר
(ט) ד"ה
תהלים צב א
ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו ברביעי
הַשַּׁבָּת:
שכינה היתה על הכפרת ובימי יחזקאל
שכל ששת ימים נאמרין הפרקים הללו
8. עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל
אומרת
שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן
(י) ד"ה
וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְיָ
נסתלקה משם לכרוב ושהתה שם כמה
על שם שעבר ושל (ח) שבת על שם
בין חלילה
לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
בחמישי שברא עופות ודגים לשבח לשמו
להבא: וקא מיפלגי בדרב קטינא.
ימים כדכתיב מעל הכרוב אשר היה
ישעיהו ב יא
בששי שגמר מלאכתו ומלך עליהם בשביעי
(כ) ד"ה ההיכל
עליו (ומשם) למפתן: וימלא הבית
ר' נחמיה לית ליה דרב קטינא אלא
9. יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם
(ל) ד"ה
הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה
וגו'. ביחזקאל כתיב אחר סילוק מן
על שם ששבת וקמיפלגי בדרב קטינא דאמר
דאביי הלכך ליכא למימר על שם
וכתיב
הושע ו ב
לְפָנָיו:
הכרוב אל המפתן: נצב על המזבח.
יום אחד שכולו שבת דהא תרי נינהו:
רב קטינא שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד
(מ) ד"ה
01. מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ מִי
מתנבא היה
במוספי דשבתא. מאי שיר אמרי:
ואע"ג דהאי קרא עמוס קאמר ליה
כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא
חרוב שנאמר ונשגב יי' לבדו ביום ההוא
❖
8
תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא:
הזי"ו ל"ך. פרשת שירת האזינו
ועמוס מקמי יחזקאל דורות הרבה
(אמר אביי) תרי חרוב שנאמ' 9יחיינו מיומים
שמות טו יא
חולקים אותה לששה פרקים הראשון
היה מתנבא על העתיד ועל כרחך
(מ)
11. אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת
במוספי דשבתא מה
היו אומרים אמר רב
סילוקו כסדרן היו דרך יציאת חוץ: טוב
האזינו השני זכור ימות עולם השלישי
הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ
הגהות הגר"א
ענן בר רבא אמר רב
במדבר כא יז
לָהּ:
לשבת על פנת גג. מאשת מדנים
ירכבהו על במותי ארץ הרביעי וירא
[א] גמרא
21. אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל
הזי"ו לך. האזינו
הזי"ו ל"ך ואמר רב חנן
ה' וינאץ עד כאן ששה פסוקים לפרק
ובית חבר. על השכינה אמרו שלמה
ב
מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ
❖
בר רבא אמר רב כדרך
ומכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק
המלך טוב לה להסתלק אל גג משבת
וּבִקְשׁוּ פָנָי בַּצַּר לָהֶם
זכור ירכבהו
ג
הושע ה טו
יְשַׁחֲרֻנְנִי:
החמישי לולי כעס אויב אגור הששי
עם אשת מדני' כנסת ישראל שהעמידה
וירא לולי
כי ידין כ"כ
שחלוקים כאן כך חלוקין
31. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם
כי ידין ה' עמו: כדרך שחלוקין.
צלם בהיכל ובית חבר בית שחברו בו
בספרים וכ"פ בקונט'
בבית הכנסת במנחת'
וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת
מוסף רש"י
ד
פירקי השירה הזאת כאן: כך חלוקין
את הסמל עם השכינה: טוב לשבת
מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל
וכן המנהג ובמסכת
דשבתא מה היו אומרי'
שיתא אלפי שני הוה
אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר
בבית הכנסת. כך קוראין אותה ששה
בארץ מדבר. סיפיה דקרא מאשת
סופרים
י) כתיב וישמן
עלמא.
אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי
אמר רבי יוחנן 11אז ישיר
מדנים [וכעס]: עד אשר יאשמו.
הקוראין בספר תורה והשביעי קורא
לו ור"ח פי' וירא לו:
שמות כה כב
יִשְׂרָאֵל:
ומי כמוך ואז ישיר
41. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף
01
מן השירה ולהלן: אז ישיר. שירת הים
שיחזיקו את עצמם אשמים: ומנוס אבד
רובע
וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ:
איבעי' להו הני כולהו
עד מי כמוכה: ומי כמוכה. עד סוף
מנהם. מעוזם נסתלק מהם: מלשכת
(ע"ז ט.) וחד
שמואל ב כב יא
בחד שבתא אמרי להו או דלמא כל שבתא
השירה: ואז ישיר. ישראל דעלי באר
הגזית לחנויות. חנויות עשו להם בהר
51. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
חרוב.
נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר
: כולהו בחד שבתא
ושבתא אמרי חד תא שמע דתניא א"ר
הבית וישבו שם לומר שלא דנו דיני
ה
❖
(סנהדרין צז.)
הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת
אמרי להו. הלוים והיו חולקים הפרקי'
נפשות דחזו דנפישי רוצחים כדאמרי'
יוסי עד שהראשונה אומרת אחת שניה
וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ
בנעימת הקול להפסיק ובמחלפות
בסנהדרין . וכל הנך גלויות
הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר
חוזרת שתים שמע מינה כל שבתא ושבתא
יחזקאל ט ג
בְּמָתְנָיו:
רבינו חננאל
כלי שיר ובתקיעת חצוצרות:
דסנהדרין דבית שני קאמר ומסעות
אמרי חד שמע מינה אמר רב יהודה בר
61. וַיָּרָם כְּבוֹד יְיָ מֵעַל
דשכינה בבית ראשון קאמר:
ודחינן שני יום חמישי
הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת
נסעה שכינה מקראי וכנגדן גלתה סנהדרין
אידי א"ר יוחנן עשר מסעות
דהרנינו שירה של ראש
ומיבנה
וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן
מגמרא עשר מסעות נסעה
שכינה מקראי מכפרת לכרוב ומכרוב
השנה היא ואינה שירת חול,
וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ
(ד)
יחזקאל י ד
לפיכך אומר אותה ואפי'
כְּבוֹד יְיָ:
לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן [א] לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה לעיר ומעיר להר
71. רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב
בשחרית. אבל זולתי יום
חמישי היכא דאיכא חשש
ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה שנאמר 21אלך אשובה אל מקומי מכפורת לכרוב מכרוב לכרוב
עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ
שמא יבואו עדים (שמא)
הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים
ומכרוב למפתן דכתיב ונועדתי [לך שם ודברתי] אתך מעל הכפורת וכתיב וירכב על כרוב ויעף
(ה)
31
41
אין אומרים שירה כלל. תניא
וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם
ר' יהודה אומר משום ר'
וכתיב 51 וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית וממפתן לחצר דכתיב
וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא
עקיבא בראשון מהו אומר
יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא יִמָּלֵט
וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נגה כבוד ה' מחצר למזבח דכתיב ראיתי את ה' נצב על המזבח
61
71
לָהֶם פָּלִיט: עמוס ט א
לה' הארץ ומלואה וגו'.
81. טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג
וביום ראשון נבראו שמים
וממזבח לגג דכתיב 81 טוב לשבת על פנת גג מגג לחומה דכתיב 91 והנה ה' נצב על חומת אנך מחומה לעיר
וארץ על שם שקנה, כדכתיב
מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר:
דכתיב קול ה' לעיר יקרא ומעיר להר דכתיב ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם
משלי כא ט
קונה שמים וארץ. והקנה,
02
12
91. כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי
שנאמר והארץ נתן לבני
לעיר ומהר למדבר דכתיב 22 טוב שבת בארץ מדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה דכתיב אלך אשובה
אדם. והוא שליט בעולמו,
נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ
אל מקומי וגו' א"ר יוחנן
ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה
עמוס ז ז
שנאמר לה' הארץ ומלואה
(ו)
אֲנָךְ:
02. קוֹל יְיָ לָעִיר יִקְרָא
תבל ויושבי בה. בשיני אומר
כיון שלא חזרו אמר תיפח (ז) עצמן שנאמר 32 ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח
בעיר אלהינו הר קדשו, על
וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ שִׁמְעוּ
נפש וכנגדן גלתה סנהדרין
מגמרא מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים ומירושלים ליבנה
שם שחילק מעשיו, שנאמר
מַטֶּה וּמִי יְעָדָהּ: מיכה ו ט
ו
12. וַיַּעַל כְּבוֹד יְיָ מֵעַל תּוֹךְ
ויהי מבדיל בין מים למים,
ומיבנה כך חילק הקב"ה ובחר
הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר
בירושלים ונקראת עיר אלהינו ושכינתו בה. בשלישי אומר [אלהים] נצב בעדת אל וגו', על שם שגילה ארץ בחכמתו, כדכתיב ותראה היבשה והכינה לעדתו שקיבלו משפטיו, כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות
מִקֶּדֶם לָעִיר:
יחזקאל יא כג
שמים וארץ לא שמתי. פירוש אילולי ישראל שקיבלו בריתי להגות בה יומם ולילה, לא שמתי שמים וארץ. רביעי וחמישי ושישי פשוטין הן. הללו כולן השירות על שם מעשיו של הקב"ה. בשביעי מזמור שיר ליום
22. טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר
השבת, ליום שעתיד להיות כולו שבת. כלומר אלף שנה שהוא יומו של הקב"ה ואחר כך תחיית המתים. אמר ר' נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו. כלומר, ששה ימים על שם מעשיו של הקב"ה, ויום
השביעי ליום שכולו שבת. אלא גם יום שביעי על שם מעשיו הוכנה השירה הזאת. וכן פירשוה, מזמור שיר ליום השבת על שם ששבת כדכתיב ויברך אלהים את ים השביעי ויקדש אותו כי בו שבת. וקמיפלגי ר'
מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וָכָעַס:
משלי כא יט
נחמיה ורבנן בהאי סברא, חכמים סברי שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד אלפא חרבן, שנאמר יחיינו מיומים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ור' נחמיה סבר תרי אלפי הוי חרבן שנאמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו
32. וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה
ונחיה לפניו. במוספי דשבתא מאי אמר, הזי"ו ל"ך. פי' מהאזינו עד זכור ימות עולם. וקורין אותה שירה במוסף של שבת. ובשבת אחרת קורין מזכור עד ירכבהו. וכן בכל שבת ושבת קורין אחת. נמצאו שש שבתות
בשירת האזינו, וכשישלימו שש שבתות חוזרין כך לעולם. ובמנחה בשבתות [מה היו] אומר', שבת רשונה במנחה אומר אז ישיר משה, שנייה מי כמוכה באלים, שלישית אז ישיר ישראל, וכשישלימו חוזרין. נמצאת
וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם
איוב יא כ
שירת האזינו נקראת בשש שבתות ואח"כ חוזרין, ואילו שלש שבתות חוזרין. נמצאת שירת אז ישיר חוזרין בה פעמיים עד שתשלים שירת האזינו לחזור. וזהו פי' עד שהראשונה והיא שירת האזינו חוזרת אחת, שנייה
מַפַּח נָפֶשׁ:
שירת המנחה בשבת חוזרת שתים. ש"מ דהני שלש כל שבת אומר אחת מהן במנחה. אמר רבא כדרך שחולקין בפסוקים של שירת האזינו כאן כמות שאומר הזי"ו ל"ך, כך חולקים בקריאתם בספר תורה בכנסת.