לא:
יום
טוב פרק רביעי ראש
השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רובע
לקינו. פי' בקונטרס רובע שקל דהיינו חצי דינר וכן משמע
ומיבנה לאושא. כשהיה הנשיא דר (ב) בו כיון שהיתה סנהדרין עמו
כו א
א) ב)
ג) ד)
לכאורה ביומא בפ' הוציאו לו דאורחא
וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר גולה הישיבה אחריו. יבנה בימי
ה)
דמילתא הכי הוי דקאמר ונשקול ארבע זוזי ונשדי בנהרא והיינו
רבן יוחנן אושא בימי רבן גמליאל וחזרו מאושא ליבנה ובימי רבן
ו)
ארבע זוזי פשיטי חצי דינר צורי דדינר
מדינה אחד משמונה בדינר
לקמן בפרקין וכשקידשו בית
שמעון בנו חזרו (ג) כדתניא
כז ב
ז) ח)
צורי ומיהו בפ' שני דכריתות
דין כו': בית שערים וציפורי וטבריא
מוכח בהדיא דהוי רובע דינר
כולן בימי רבי הוו כדאמרי'
ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה
ט) י)
על ההיא דעמדו קנים ברבעתים
אחרי רבי לבית שערים
כ)
לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית
ל) מ)
דחס רחמנא עליה דדלות ולא מייתי
ושוב כשחלה הוליכוהו לציפורי
שערים ומבית שערים לצפורי ומצפורי
כח ג ד
נ)
אלא חד משיתסר בעשירות דהיינו
כדאמרינן בכתובות ובטבריא
ס) ע)
לטבריא וטבריא עמוקה מכולן שנאמר
היה בימי אנטונינוס: וטברי' עמוקה
כבש בסלע וסלע ארבע דינר הרי
פ)
ושפלת מארץ תדברי רבי אלעזר אומר
כט ה ו
צ)
(א)
1
מכולן. שפלים היו אז מכל המסעות
דאחד משש עשרה הוא רובע דינר והא
❖
שש גלות שנאמר 2 כי השח יושבי מרום
שגלו: שש גלות. השח חדא ישפילנה
דנקט ביומא ארבע זוזי נקט לפי
קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ
ל ז
תרי ישפילה תלת עד ארץ ארבע
היוקר שרגילין להתייקר פעמים עד
❖ ר"א להפקירו לעניים.
יגיענה עד עפר א"ר יוחנן ומשם עתידין
כך: :
יגיענה חמשה עד עפר שש דמצי למימר
הגהות הב"ח
וביקש
ישפילנה עד ארץ ולעפר:
ליגאל שנאמר התנערי מעפר קומי שבי:
(א) גמ'
3
מתני' אמר רבי יהושע בן קרחה
מתני' אמר ר' יהושע בן קרחה ועוד זאת
ומעפר השח
בפ"ב דשבועות
תורה אור השלם
אמרתך
כו' שאפי' ראש בית דין
מספקא לן בר"א אי סבר
התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ראש בית
1. וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי
גליות גלו
בכל מקום. שנצרך לפרוש ממקום
קדושה ראשונה קדשה לשעתה כו'
וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ
דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא
ירושלים (ב) רש"י
או לא קדשה ומהכא לא מצינו
הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש
וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ
למקום הוועד: גמ' ההיא איתתא דאזמנוה
היתה
וּמֵעָפָר
אִמְרָתֵךְ
א
למיפשט מידי דהוצרך להעלותו משום
תלויה בו כדתנן בפרקין דלעיל
תְּצַפְצֵף: ישעיהו כט ד
לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי אזל אמימר
דהוי דבר שבמנין כדאמרינן בפ'
ראש ב"ד אומר מקודש וילפינן
(ג) בא"ד
2. כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם
לאושא (ד) ד"ה
למחוזא ולא אזלה בתריה כתב פתיחא עילווה
מקראי: לא יהו. צריכין עדי החדש
קמא דביצה וא"ת ואם
קִרְיָה נִשְׂגָּבָה יַשְׁפִּילֶנָּה
יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה
להלך אחריו: אלא למקום הועד.
לא קדשה מה היו מרויחים עניים
אמר ליה רב אשי לאמימר והא אנן תנן
דברייתא (ה) ד"ה
עַד עָפָר: ישעיהו כו ה
הרי לא יוכלו לאכול בירושלים אם
של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו
3. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
אפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו
❖
בלא ראש ב"ד: גמ' פתיחא.
שבת
בטלה קדושתה ויש לומר דיכולין לחלל
שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי
העדים הולכין אלא למקום הוועד א"ל הנ"מ
מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת
שטר שמתא: דא"כ. אם אתה
שוה מנה על שוה פרוטה כדאמרינן
ישעיהו נב ב
לענין עדות החדש דא"כ נמצאת מכשילן
צִיּוֹן:
מטריחן: אין הכהנים רשאין לעלות
הקדש שוה מנה שחללו
4. עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל
מוסף רש"י
לעתיד לבא אבל הכא עבד לוה לאיש
4
וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה:
בסנדליהן לדוכן. שנושאין כפיהן
על שוה פרוטה מחולל ואע"ג דבפרק
❖
צריך שיפריש רובע
משלי כב ז
מלוה ת"ר ב אין כהנים רשאין לעלות
ובמסכת סוטה מפרש טעמא בפרק
הזהב פליגי בשחללו אי דיעבד
לקינו.
בסנדליהן לדוכן וזו אחד מתשע תקנות
ואלו נאמרין : שית דהאי
או לכתחילה הא מסקינן בסוף
פירקא. חדא (ד) האי וחמש דמתני'
שהתקין ריב"ז שית דהאי פירקא וחדא
המקדיש שדהו דבזמן
רבינו חננאל
הזה אפילו לכתחילה ומיהו אין ראיה
התקין שיהו תוקעין ושיהא לולב ניטל
דפירקא קמא ואידך דתני' גר שנתגייר
הראשון קורא מהאזינו עד
ג
מהקדש למעשר שני וכרם רבעי דפ'
שבעה ושיהא יום הנף כולו אסור
זכור והשני מזכור עד
בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אמר
ירכבהו, השלישי ירכבהו,
ושיהו מקבלין כל היום ושלא יהו
התקבל גבי מערימין
רשב"א ד כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה
הרביעי וירא ה' וינאץ,
עדים הולכין אלא למקום הוועד:
על מעשר שני דמשני הכא במאי
(שם ט.)
החמישי לו חכמו, הששי
מפני התקלה ואידך פלוגתא דרב פפא ורב
מפני התקלה.
וחדא דפירקא קמא.
כי ידין ה' עמו עד
עסקינן במעשר שני בזמן הזה
(שם) כרם רבעי.
נחמן בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי רב
סוף השירה, כן כל אחד
דרבנן ופריך ואמה העבריה בזמן
שלא יהו מחללין (ה) אלא על ניסן
ואחד. אמר ר' יהודה
נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית רב
ותשרי בלבד: צריך שיפריש רובע
הזה מי איכא הוה לי' לאקשויי ממעשר
בר אידית עשר מסעות
פפא אמר כרם רבעי (דתניא) כרם רבעי
נסעה שכינה מקראי, אחד
לקינו. רובע שקל דהיינו חצי דינר
שני בזמן הזה מה הערמה צריך
ה
מכפורת לכרוב, שנאמר
והן הן דמי קן כדתנן
והלא על שוה פרוטה יכול לחלל
היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וזו
ונועדתי לך שם ודברתי
הכל קרן וחומש ומיהו בהלכות
עמדו קינין בו ביום ברבעתים. שהגר
אתך מעל הכפרת, ואחר
היא תחומה אילת מן (הצפון) ועקרבת מן
כך מבין שני הכרובים,
גדולות ובשאלתות דרב אחאיפ) פסקו
חייב בקרבן כדתניא ככם
(הדרום) לוד מן המערב וירדן מן המזרח
מכרוב לכרוב וירכב על
דבמעשר שני ובכרם רבעי יכול לחלל
כגר יהיה מ) כאבותיכם מה אבותיכם
כרוב ויעוף וגו' כול', עד
ואמר עולא ואיתימא רבה בר עולא א"ר
שוה מנה על שוה פרוטה וההיא
לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה
וממדבר עלתה למקומה
יוחנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים
שנאמר אלך ואשובה אל
דהתקבל שפיר הוה מצי פריך עלהצ):
והרצאת דמים נ) והזאת דמים דכתיב
מקומי עד אשר יאשמו
מתחיל בפירות ותניא ו כרם רבעי היה לו לרבי
ויקח משה את הדם ויזרוק וגו'
ובקשו פני בצר להם
אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי וביקש ר' אליעזר להפקירו לעניים אמרו לו
ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמים
ישחרוניני. אמר ר' יוחנן
(ביצה ה.) במזרח לוד.
ששה חדשים נתעכבה
תלמידיו רבי כבר נמנו חבריך עליו והתירוהו מאן חבריך רבן יוחנן בן
דכתיבס) וחצי הדם זרק על המזבח אף
שכינה לישראל במדבר
הם לא יכנסו אלא במילה וטבילה
זכאי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית דתניא בראשונה היו
שמא יחזרו בתשובה, ולא
והרצאת דמים כו'. במסכת כריתות
חזרו, כיון שלא חזרו אמר
קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין
תיפח עצמן שנאמר ועיני
בראש פרק ארבעה מחוסרי כפרה
היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים ועדיין היו
רשעים תכלינה ומנוס אבד
מסיק מילתא דסגי ליה בעולת
מנהם ותקותם מפח נפש.
מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו
ז
וכנגדן גלתה סנהדרין עשר
העוף הלכך יפריש רובע לקינו
קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח רב נחמן
גליות מגמרא, מלשכת
שמא יבנה בית המקדש בימינו
(ביצה ה.) ובקש
הגזית לחנות, ומן החנות
בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא אמר לך אי סלקא דעתך רבן
ויקריבנו: מפני התקלה. דלמא
ר' אליעזר להפקירו
לירושלים כול'. ועוד זאת
לעניים.
התקין רבן יוחנן בן
יוחנן בן זכאי חבריו דרבי אליעזר מי הוה רבו הוה ואידך כיון דתלמידים הוו
אתי לאתהנויי מיניה: היה עולה
זכאי שאפילו ראש בית
לירושלים. הפירות עצמן. אע"ג דמן
לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך ורב פפא מאי טעמא לא אמר
דין בכל מקום, לא יהו
התורה בין מעשר שני בין כרם רבעי
עדי החדש הולכין אלא
כרב נחמן בר יצחק אמר לך אי ס"ד רבן יוחנן בן זכאי בימי רבן יוחנן בן זכאי
כבר נמנו
למקום הועד, אבל זולתי
(שם ה:)
נפדים ומתחללים בפסיעה אחת חוץ
מי הוה לשון של זהורית והתניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה
חבריך עליו והתירוהו.
עידי החדש אלא מזומנים
לחומה רבנן גזור בכל מהלך של יום
לדין הולכין בכל מקום
ועשרים שנה מ' שנה עסק בפרקמטיא מ' שנה למד מ' שנה לימד ותניא
אחד שיעלום ויאכלום שם כדי לעטר
שהוא בית דין שם, כגון
מ' שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין אלא
דההיא איתתא דאזמנוה
שוקי ירושלים: במזרח לוד. היינו
לדין קמיה דאמימר, ואזל
מאדים ותנן משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי ואידך אותם ארבעים
בין לוד לירושלים שהרי ירושלים
אמימר למחוזא ולא אזלא
שנה דלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ואסתבר טעמיה
למזרחה של לוד היא: להפקירו
(שם)
איהי בתריה, וכתבו עלה
ארבעים שנה.
פתיחא, בדין עשו דעבד
וקבעיה
לעניים. שישאו שם פירות ויאכלום
לוה לאיש מלוה, ולא
שם שהיה עליו טורח להעלותן: והתירוהו. לפדותן ולהעלות הדמים דכיון דחרבה ירושלים לא חשו לה חכמים לעטרה מעתה: מי הוה לשון של
אמרו במקום הועד אלא
זהורית מלבין. בימים שהיה רבן יוחנן מורה הוראות ומתקן תקנות: ותנן משחרב בהמ"ק התקין. תקנות אלמא לאחר החורבן היה שנה או שתים
בעדות החדש בלבד. תנו
ע)
(סנהדרין מא.)
רבנן אין הכהנים רשאין
וכיון דארבעים שנה קודם חורבן לא הלבין הלשון ביום הכפורים נמצא שלא הלבין בתוך שנותיו האחרונים שלימד בהם לאחרים ותיקן תקנות:
לעלות בסנדליהן לדוכן,
וקבעיה
וזו מט' תקנות שהתקין
רבן יוחנן בן זכאי, חדא
הא וחמש בהאי פירקא, ראשונה שיהו תוקעין בכל מקום שיש בבית דין. שנייה שיהא לולב ניטל במדינה שבעה. ג' שיהא יום הנף כולו אסור. ד' שיהו מקבלין עדות החדש [כל היום]. ה' שלא יהו עדים הולכין
אלא למקום הועד. וחדא בפירקא קמאה הא דתנו רבנן בראשונה היו מחללין על כולן, משחרב הבית אמר להן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן, התקין שלא יהו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד. ואידך
הא דאמירא בכריתות פרק ארבעה מחוסרי כפרה, דתניא גר שנתגייר בזמן הזה צריך להפריש רובע לקינו, אמר רבן שמעון בן גמליאל יש מי ששונה אמר ר' שמעון בן אלעזר, כבר נמנה עליה רבן יוחנן בן
זכאי ובטלה מפני התקלה שמא יוציאנה לחולין. הנה ח' תקנות, [ט'] מאי היא. רב פפא אמר כרם רבעי, דתנן בפרק האחרון במעשר שני כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד כול', עד כבר
נמנו עליך חביריך והתירוהו. מאן חביריך רבן יוחנן בן זכיי. רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית, דתניא התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בקרני שעיר המשתלח, וכן התקנין רבן יוחנן בן זכיי.
ואקשינן ומי הוה בימיו לשון של זהורית, והתניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי ק"כ שנה, מ' שנה עסק בפרקמטיא, ומ' שנה למד ומ' שנה לימד, ותניא מ' שנה קודם חורבן הבית לא היה הלשון מלבין
אלא מאדים, ורבן יוחנן בן זכיי בתר חורבן הבית הוה, דתניא משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכיי. ופרקינן אותו מ' שנה שלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ואיסתבר טעמו וקבעה רביה בשמיה.