ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
חג המצות טעון לינה. לא שילין בירושלים כל ז' ימי הפסח
טעון לינה. ליל חולו של מועד: ופנית בבקר. בי"ט לא קאמר קרא
יד א
א)
טו ב
ב)
שהרי הוא יום שחיובו ליראות בעזרה: ות"ק ורבי שמעון. דדרשי ליה
ולאחר ימי הפסח ישכים וילך לו דבכל דוכתי דמרבינן לינה
ג)
האי קרא לבל תאחר. דאילו ר' אלעזר בר' שמעון לא קשיא מידי דאיהו
כגון לשמיני עצרת ולבכורים ולפסח שני ולכל הקרבנות בסיפרי בפרשת
ד)
יליף בל תאחר מחג הסוכות לחודיה אייתר ליה חג המצות וחג השבועו'
ראה אנכי לא מרבינן לינה אלא לילה אחד והאי קרא דמייתי בגופיה
טז ג
להקישא לתשלומין: מנה ימים. שנא'
דפסח כתיב בפרשת ראה תזבח
ה) ו)
עד חדש ימים: וקדש חדש.
הפסח בערב וכתיב ובשלת ואכלת
מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות
א
ז) ח)
❖
בקרבנות מה חדש קדושו אחד ממנויו
ופנית בבקר ומיהו לאו בבקר ממש
ט)
טעון לינה והתם מנלן דכתיב 1 ופנית בבקר
יז ד
ביום ראש חדש הוא מקריבן זמן
דהוא י"ט אלא כדפי' בקונט' דטעון
והלכת לאהליך ות"ק ורבי שמעון (בן אלעזר)
❖
הוקבע להם אחד מן הימים שהוא
לינה ליל חולו של מועד דבי"ט לא
תשלומין לעצרת מנא להו נפקא להו מדתני
תורה אור השלם
נמנה על ידם: אף עצרת. הבאת
קאמר קרא שהרי הוא יום שחייב
רבה בר שמואל דתני רבה בר שמואל
1. וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ
קרבנותיה באחד ממנוייה והרי היא
ליראות בעזרה וכן חג הסוכות דטעון
רבינו חננאל
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
אמרה תורה ב מנה ימים וקדש
חדש מנה
נמנית על ידי שבועים שנאמר
לינה היינו לילה אחד והאי דמשמע
מה חג המצות טעון
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר
ימים וקדש עצרת מה חדש
למנויו אף
שבע שבתות תמימות תהיינה:
בפ' לולב וערבה גבי חג
לינה, כלומר אין לך
וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:
רשות לצאת ללכת לאהליך
דברים טז ז
אימא חד יומא. דכתיב תספרו
עצרת למנויו אימא עצרת חד יומא אמר
דאיכא לינה כל שבעה מדלא פריך
2. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיְיָ
לילי כ"ב בניסן אלא
חמשים יום : ופסח בר מיקרב
לינה כל שבעה מי איכא כדפריך גבי
רבא אטו עצרת יומי מנינן
שבועי לא
בבקר, שנאמר ופנית בבקר
אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ
ברגלים הוא. דקאמר ליה תנא לעיל
זמן היינו שאם לא יבא ברגל
והלכת לאהליך, אף חג
אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ
מנינן והאמר מר מצוה למימני יומי ומצוה
ג
❖
הסוכות טעון לינה, ובבקר
יְיָ אֱלֹהֶיךָ: דברים טז י
בירושלים ביום ראשון רק ביום שני
בבל תאחר דשלש רגלים והרי אינו
למימני שבועי ועוד 2חג שבועות כתיב ופסח
יש לך רשות לילך. פז"ר
יכול להקריבו אלא בי"ד בניסן: שלמי
או באחד מימי החג טעון לינה לילה
קש"ב פירוש ב', ברכה
בר מיקרב ברגלים הוא פסח זימנא קביעא
ד
פסח. בשלא קרב בזמנו שאבד
של אחריו וכן אם בא באחד מז'
שמברכין בו יום שמיני
מוסף רש"י
ליה אי אקרביה אקרביה ואי לא אקרביה
עצרת. וכבר פירשנוהו
ימי הפסח ותימה דתיפוק ליה
ונתכפר באחר הוא נעשה שלמים
במסכת סוכה. ותנא קמא
המשך מעמוד הקודם
אידחי ליה אמר רב חסדא פסח כדי נסבה
דטעונין לינה משום שלמי שמחה דהיו
כדנפקא לה בפסחים ואותן
מי שלא חג יום
ור' שמעון דמפקי ליה
טוב הראשון של חג.
רב ששת אמר מאי פסח שלמי פסח אי הכי
להאי קרא בחג המצות
כל שמונה כדתנן ההלל והשמחה
שלמים אם אחרן ג' רגלים עובר:
ובחג השבועות ובחג
שמונה בפ' לולב וערבה
כפסח
היינו שלמים תנא שלמים הבאין מחמת פסח
הסוכות לדרשה אחרינא
(חגיגה
ואפי' בשאר ימות השנה אם מביא
ט.) ויו"ט האחרון של
כדפרשינן כטעמייהו,
ותנא שלמים הבאין מחמת עצמן סלקא דעתך אמינא הואיל ומחמת פסח קאתו
חג.
תשלומין לעצרת כל
קרבן טעון לינה כדתניא בסיפרי
כפסח
שבעה מנא להו. ואמרינן
ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד
נפקא להו מהא דתני רבה
שטעונין לינה כלומר כל הזבחים דומיא דפסח אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות עופות ומנחה יין ולבונה ועצים ת"ל ופנית כל פינות שאתה
(שם) תפשת מרובה לא
בר' שמואל, אמרה תורה
תפשת.
מנה ימים וקדש חדש,
פונה מן הבקר ואילך ובפסח שני פליגי תנאי בפ' לולב וערבה ובפרק מי שהיה טמא ובסיפרי מפרש
כדכתיב החדש הזה לכם
טעמא דמ"ד טעון לינה דהרי הוא כעצים ולבונה וי"ל דמשכחת לה דלא מייתי קרבן ביום שבא לירושלים כגון דשלח שלמיו מאתמול דנאכלין
ראש חדשים, וכתיב לא
לשני ימים ועוד בפ"ק דחגיגה אמר (ואכלת) ושמחת לרבות כל מיני שמחות לשמחה ואמרינן בפ' אלו דברים
יום אחד תאכלון ולא
יומים [ולא] חמשה ימים
אפי' בכסות נקיה ויין ישן דבענין אחר לא משכחת לה שמחה שמונה כשחל י"ט הראשון להיות בשבת מאחר דבעינן זביחה בשעת
ולא עשרה ימים, עד חודש
שמחה וכי האי גוונא אשכחן בירושלמי פרק שני ז) (דבכורות) דתנן וטעונין לינה א"ר ח) (יונתן) הדא דתימא בשאין עמהם קרבן אבל יש
ימים, וכתיב החדש הזה,
עמהם קרבן בלא כך טעונין לינה מחמת הקרבן ובפ' דם חטאת משמע קצת שטעון לינה ז' ימי פסח שכולם חשובין כלילה
ודרשינן כזה ראה וקדש,
כלומר קדש אותו היום,
אחת גבי הא דתנן ר' טרפון אומר אם בישל בו מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל ואמרינן בגמרא מ"ט דר' טרפון א"ר יצחק דאמר קרא
וכר' אלעזר דאמר כתיב
ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן כולם בקר אחד ואע"ג דלא קיימא הכי דפריך עלה וכי אין פגול ברגל וכי אין נותר ברגל מ"מ
[בראשון] באחד לחודש,
מדאכתי יום אחד על כו'.
לענין לינה יתכן שעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא דאחר הרגל ישוב לביתו וניחא השתא דשמיני עצרת ובכורים דטעונין לינה בפ' לולב
(חגיגה יז. וכעי"ז ערכין
ד:)
הנה מניתה החדש ימים
וערבה וכל שאר הקרבנות מתרבו מדכתיב ופנית ולחג הסוכות אצטריך היקישא דאי מופנית הוה אמינא לילה אחת ואתיא היקישא
וקדשתה יום אחד. וכן
לאשמועינן דאסור לצאת כל שבעת ימי הרגל שכל הרגל חשוב בקר א' כחג המצות וניחא נמי הא דקאמר פ' לולב וערבה
אמרה תורה מנה שבעה
דשבעת ימי החג טעונין לינה: אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת. כי האי גוונא אמרינן במנחות פרק רבי
שבועות וקדש עצרת,
כשם שאתה מונה לעצרת
ישמעאל גבי ביתוסים שהיו אומרים עצרת לאחר השבת ויליף לה ר' יהושע מהא דאמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מנה
שבועות, כך קדש לה
ימים וקדש עצרת מה חדש שסמוך לביאתו ניכר אף עצרת שסמוך לביאתו ניכר כלומר לביאת חשבונו ניכר מאימתי התחיל למנות דהיינו
שבוע לתשלומין, שיהיו
ימים הללו חשובין כימות
מתשעה ועשרים יום משעת מולד הלבנה אף עצרת סמוך למנין החמשים ניכר להם יום קבוע שיתחילו למנות בו דהיינו ביום ששה עשר
החג להקריב קרבן של
בחדש ממחרת י"ט הראשון שאם ממתינין עד אחר השבת בראשית אין שם היכר יום קבוע דפעמים שמתחילין למנות בי"ו פעמים בי"ז
עצרת, אם לא הקריבו
פעמים בי"ח פעמים בי"ט כמו שפי' שם בקונטרס ור"ת מפרש מה חדש שסמוך לביאתו של חדש ניכר מתי יהיה ראש חדש דמיד
ביום טוב, יקריבנו באלו
הימים. ואע"ג דכתיב
דמכסי סיהרא ידעי כולי עלמא שיהיה נולד ולמחר יקדשו ב"ד החדש אף עצרת צריך שיהא ניכר וידוע לעולם זמן קידוש סמוך לביאתו
תספרו חמשים יום, הנה
דהיינו אם מתחילין למנות בששה עשר בניסן שיתנו עיניהן כמה הלבנה גדולה בחמשה לחדש וכשראוה בסיון באותה שיעור ידעו שלמחר
גם לעצרת מונין ימים,
יתקדש עצרת ופריך התם במנחות דלמא בי"ט אחרון קאי ויתנו עיניהם בשנים עשר בסיון וה"ר משולם גריס הכא והתם מנה
האמר אביי מצוה למימני
יומי מצוה למימני שבועי.
שנים וקדש יובל משום דמנה ימים וקדש חדש נפקא לן בפ"ק דמגילה מדכתיב עד חדש ימים ימים אתה מונה לחדשים ולא שעות
ועוד חג שבועות כתיב.
והוא מדרש חכמים ז"ל ולא שייך למימר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודין כי ההוא דתני בתר הכי אמרה תורה הבא עומר בפסח
והני תשלומין דעצרת
ושתי הלחם בעצרת דבהדיא כתיב וכן ספירת יובל כתיב בהדיא וסמוך לביאתו התחלת חשבונו ניכר שלעולם מתחילים למנות למחרת
פירושו בפרק אין דורשין
בעריות. ואקשינן ופסח בר
שנת חמשים אף עצרת סמוך לביאת התחלת חשבונו יהא ניכר שלעולם מתחילים למנות למחרת יום קבוע שזה יהיה למחרת י"ט ראשון
(חולין
מקרב ברגלים הוא דקתני
ולא ישתנה לעולם וקשיא דמצינו לקמן בפירקין אמרה תורה נסכו מים לפני בחג אע"פ שאין הצדוקים מודים בו שרגמוהו באתרוגיהם
קלח.) עד כאן מעמ' הקודם
בברייתא בכור מעשר
ופנית בבקר והלכת
ופסח לקט שכחה ופאה,
ולא מסתברא לחלק משום דהתם קאמר מפני מה אמרה תורה ועוד אשכחן דדרשינן עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש
לאהליך.
כיון שעברו עליהן ג'
והבא מתרומה חדשה ואין צדוקים מודים בו שהיו אומרים משל יחיד הם מביאים כדתניא פ"ק דמגילת תענית והתם במנחות מייתי לה מ"מ יש
רגלים עובר בבל תאחר,
סעד לדבריו דלאפוקי מדבריהם של ביתוסים היה רבי יהושע מביא דרשה זו ואי לא מודו בה מה תשובה היא זו אבל אין למחוק בשביל כן
והלא אין זמן הפסח אלא
בי"ד בניסן בלבד, ואם
ספרים ועוד נראה דהכי יליף עצרת למנוייו מחדש דאשכחן לקמן בפירקין מדיום אחד בחדש חשוב חדש שלשים יום בשנה חשובים
עבר זמנו אסור לשוחטו
שנה וחדש למנוייו כשנה למנוייה ועוד דאי מיובל יליף כי פריך ואימא עצרת חד יומא מאי קא משני אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא
לשום פסח בשאר ימות
מנינן יובל נמי מנינן שנים ושמיטין ואפ"ה הוי למנוייו של שנים דהוא מנין מועט והכי נמי עצרת נימא חד יומא דתפשת מועט תפשת
השנה שכבר נדחה. ופריק
רב חסדא פסוק ניסביה,
אבל אי יליף מחדש ניחא דהא ליכא לאקשויי נילף מיובל דהא קרבן מקרבן יליף שמקדשין חדש למנוייו להבאת קרבנותיו כדפירש בקונטרס
(סוכה מז.)
כלומר (חותך) [חתוך]
וכי תימא אכתי תפשת מועט תפשת חד יומא כיון דמחדש ילפינן אמרינן עצרת לכל מנוייה עוד י"ל מה חדש סמוך לביאתו ניכר
זכרו מגו הברייתא. ורב
שעה ע"י חשבון השוה מתי יבא שלעולם כשעברו שלשים יום מר"ח מקדשין חדש אף עצרת סמוך לביאתו ניכר ע"י חשבון השוה יש
ששת אמר מאי פסח שלמי
להכיר מתי יבא עצרת שלעולם לאחר חמשים עצרת ולדברי הצדוקים אינה ניכרת שלפעמים יש יותר: ואי לא אקרביה אדחי ליה.
(חגיגה יז:)
פסח כול', ופשוטה היא.
מנה ימים.
שלמי
פסח. שאבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא הראשון דקרב שלמים ואותן שלמים אם עבר שלשה
והרי מיד עובר עליו:
וקדש חדש.
מנה ימים.
רגלים עובר ובפרק כל הפסולין דמרבה שלמי נזיר ושלמי פסח שנאכלים ליום ולילה פירש שם בקונט' חגיגת י"ד
וקדש עצרת.
ולא יתכן דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד ט) (כדתניא) בפסחים פרק אלו דברים ואע"ג דלבן תימא משמע
מה חדש למנויו.
התם דנאכלת ליום ולילה איהו יליף מדאיתקש לפסח דדריש זבח חג זו חגיגה הפסח כמשמעו ובפ' כל
אף
עצרת למנויו.
הפסולים יליף לה מדכתיב תודת שלמיו לכך נראה דבמותר הפסח איירי התם כדפירש בקונטרס האי דהכא וניחא השתא הא דאמר
(חגיגה יז:)
בפסחים פרק האשה וניתי משום מותר הפסח דמותר הפסח נאכל ליום ולילה היינו מדכתיב תודת שלמיו ומיהו התם
כדי נסבה.
פ"ק דזבחים נמי דרשינן אם כשב להביא פסח שעברה שנתו
ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים הנהו
(סוטה יט:)
שלמים הבאים מחמת פסח לא יתכן לפרש
אלא בחגיגת י"ד
דכל ענייני
מותר הפסח דריש התם מתלתא קראי חד לעברה
(קדושין ה:)
שנתו