יום
טוב פרק רביעי ראש
השנה
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
רבי יהודה הא רבי יוסי. אומר ר"ת אע"ג דסתם מתניתין
ואין חותכים אותו. אם בא לתקנו לא בדבר שהוא משום שבות
מו א
א)
כלי שאין דרכו לחתוך בו שופרות כגון מגלא שרפ"א בלע"ז דתיקון
כרבי יהודה הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו ומעשה רב דהמוצא
ב)
כלאחר יד הוא ואין בו אלא משום שבות: סכינא. דדרכו בכך והוי
תפלין מיכל בת שאול היתה מנחת תפלין ואשתו
מז ב
ג) ד)
מלאכה גמורה: תינוקות הוא דלא
מעכבין דבעי לחנוכייהו:
של יונה שהיתה עולה לרגל
וההוא עובדא דפרק אין דורשין
ה)
הא נשים מעכבין. דפטורות לגמרי
דהבאנוהו לעזרת נשים
מח ג
דמצות עשה שהזמן גרמא הוא וכי
וסמכו עליו נשים כדי לעשות נחת
ואין חותכין אותו בין
בדבר שהוא משום
ו)
תקעי איכא בל תוסיף ח): בני ישראל
רוח לנשים $ומותרות לברך על מצות
שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה:
מט ד
סומכין. דבר אל בני ישראל ואמרת
עשה שהזמן גרמא אע"ג דפטורות
משום שבות מגלא לא תעשה סכינא
ז)
אליהם אדם כי יקריב מכם וגו'
מן דבר המצוה ההיא ומתעסקות
❖
ח)
השתא משום שבות אמרת לא לא תעשה
וכתיב בההוא ענין וסמך ידו וגו':
בהן כמו מיכל בת כושי שהיתה גם
מיבעיא זו ואין צריך לומר זו קתני:
ט)
סומכות רשות. אלמא אף על גב
מברכת ותדע דאמרינן פרק החובל
אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן:
לעזי רש"י
דפטרינהו קרא ליכא איסורא
אמר רב יוסף מעיקרא
❖
י)
❖
מים או יין אין מי רגלים לא מתני' מני אבא
וה"ה למצות עשה שהזמן גרמא:
אמרי מאן דאמר הלכה כרבי יהודה
שרפ"א. מגל, מ« זמ≈ רה.
שאול היא דתניא אבא שאול אומר מים או
עבדינא יומא טבא לרבנן דלא
קטן
תורה אור השלם
מיפקדנא ועבידנא ואם במקום דפטור
יין מותר כדי לצחצחו מי רגלים אסור מפני הכבוד: אין מעכבין את
א
רבינו חננאל
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מן הדבר ועושהו אסור מלברך אם
התינוקות מלתקוע: הא נשים מעכבין והתניא אין מעכבין לא את
ב
ואין חותכין אותו כול'.
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
כן אמאי עבידנא יומא טבא והלא
הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביום טוב אמר אביי ל"ק הא
רבי
אוקימנה הכי אין חותכין
יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ מִן
היה מפסיד ברכות ציצית ולולב
השופר בדבר שהוא משום
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
יהודה הא רבי יוסי ורבי שמעון דתניא דבר אל בני ישראל בני
1
ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה
שבות כגון מסא או סכינא
הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת
❖
ישראל סומכות דברי רבי יהודה רבי
יוסי
ישראל סומכין $ ואין בנות
קָרְבַּנְכֶם: ויקרא א ב
וכיוצא בה, וכ"ש בדבר
ג
והבדלה וקדוש היום וברכות של
שהוא משום לא תעשה
ורבי שמעון אומרים נשים סומכות רשות: אבל מתעסקין בהם עד
ק"ש שחרית וערבית וכל הברכות
כגון מגל שהוא עשוי
שילמדו: אמר רבי אלעזר
אפילו בשבת תנ"ה מתעסקין בהן
עד
לקצור בו, והקצירה היא
כולן ואמרינן בפ' המניח
ד
גליון הש"ס
מאבות מלאכות שודאי
האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים
ואין
שילמדו אפילו בשבת ואין
מעכבין התינוקות מלתקוע [א] בשבת
גמ' ואין בנות ישראל
אסור. אבל אם רצה
מילי דברכות ועוד אמרינן פרק ערבי
סומכות.
לתת לתוך שופר מים
צריך לומר ביום טוב הא גופא קשיא אמרת מתעסקין בהן עד שילמדו
או יין יתן כאבא שאול
פסחים סומא פטור
ואפילו בשבת אלמא לכתחלה אמרינן תקעו והדר תנא אין מעכבין
תוס' ד"ה הא ר"י
[ב]
דאמר מים או יין מותר
מלומר ההגדה ופריך מרב יוסף ורב
וכו' ומותרות לברך על
כדי לצחצחו, מי רגלים
עכובא הוא דלא מעכבין הא לכתחלה לא אמרינן תקעו לא קשיא כאן
ששת דהוי אמרי אגדתא כל חד וחד
מ"ע שהז"ג.
אסור מפני הכבוד. הא
בקטן
דתניא אין מעכבין לא את
בביתיה ומדמוציא אחרים ידי חובתן
בא"ד דאע"ג דסומא
התינוקות ולא את הנשים
שמע מינה דמחייבין ומשני משום דקסברי מצה בזמן הזה דרבנן אבל ממה שהיו מברכין לא מדקדק מידי שמע מינה היכי דפטירי
פטור מדאורייתא מדרבנן
מלתקוע ביום טוב, ר' יוסי
שרי לברוכי ומשום דמברך ברכה שאינה צריכה וקעבר משום בל תשא ליכא דההיא דרשה דרבנן דהא אמר בפרק מי שמתו
מיהא חייב.
ור' שמעון היא דאמרי
נשים סומכות רשות. והא
ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תשא ומוציא שם שמים לבטלה דאסרינן בפ"ק
❖
דתנן [אין] מעכבין את
דתמורה מדכתיב את ה' אלהיך תירא הני מילי בלא ברכה ומיהו אין כל כך ראיה מסומא לאשה $ דאע"ג דסומא פטור
התינוקות מלתקוע כרבי
מדאורייתא מדרבנן מיהו חייב כדמוכח ההיא דערבי פסחים דמשני קסברי רב ששת ורב יוסף מצה בזמן הזה דרבנן ולכך היו יכולין
יהודה דאמר דבר אל בני
ישראל, בני ישראל סומכין
הגהות הגר"א
להוציא אחרים ש"מ דאינהו נמי מדרבנן וכיון דמחייבי מדרבנן יכולין לברך כמו בנר חנוכה וכל מצות דרבנן ומיהו יש לדחות דרשות
ואין בנות ישראל סומכות.
יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו בפרק מי שמתו ועולה למנין שבעה ומוציא אחרים ידי חובתן
[א] גמ'
אבל מתעסקין בהן עד
שילמודו, אמר ר' אלעזר
במגילה לר' יהודה כדתנן במגילה אבל יש לדקדק מדתנן בפרק הקורא את המגילה עומד ר' יהודה אומר כל
[ב] שם
ואפי' בשבת. ואסיקנא
שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע משמע הא ראה אף על גב דנסתמו עיניו פורס ואמאי והא פוטר רבי יהודה סומא מכל
מלמדין אותן לתקוע אפי'
המצות שבתורה בפרק החובל אבל אי מדרבנן חייב ניחא ומש"ה היה שמח רב יוסף במאי דמדאורייתא לא מיפקד ועביד
בשבת, ודוקא להתלמד
אבל שלא להתלמד לא,
משום הכי היה יכול לברך בכל מצות ויכול לומר וצונו כיון דמחייב מדרבנן כדקאמר בפ' במה מדליקין היכן צונו מלא תסור
אבל אשה אפילו מדרבנן לא מיחייב' אמצות עשה שהזמן גרמא כדמוכח בפרק מי שמתו גבי נשים חייבות בקדוש היום
❖
דבעי למימרא מדרבנן ופריך עלה [דא"כ] כל מצות עשה שהזמן גרמא ניחייבו מדרבנן ולענין סוכה מוכח בהדיא בריש סוכה
דאפילו מדרבנן לא מיחייבא היכי אמרה וצונו ומיהו בירושלמי משני שינויא אחרינא אקושיא דרבי יהודה אדר' יהודה דכל שלא ראה מאורות
מוסף רש"י
דפריך לה בירושלמי ומשני לה ביושב בבית אופל כך אני אומר היושב בבית אופל לא יפרוס על שמע משמע שר"ל שלא ראה מאורות
מימיו שנולד במערה ואינו סומא ובמגילה נמי פריך לה בירושל' עלה דההיא ואין גרסות הירושל' מכוונות לא במכות ולא במגילה ומיהו בגמ'
הא נשים מעכבין.
דידן במגילה לא משמע הכי אלא משמע דמיירי בסומא ממש דמפרש טעמא דר' יהודה משום דאינו נהנה מן המאורות ומפרש
ורבנן אית ליה הנאה כר' יוסי שראה סומא ואבוקה בידו ואמר לו בני אבוקה זו למה אמר לו כל זמן שאבוקה זו בידי רואין אותי
בני אדם ומצילים אותי מן הפחתים ומן הברקנים ובאדם שרואה יפה אלא שנולד במערה ולא ראה מאורות מעולם לא שייך האי טעמא
ולפי מה שפי' דסומא חייב מדרבנן ואשה פטורה יש ליתן טעם בדבר דהחמירו רבנן בסומא משום דהוי מינא דבר חיובא ועוד שלא
(ערובין צו:)
יראה כנכרי דאם פטרת ליה בכל מצות נמצא דאינו נוהג בתורת ישראל כלל אבל אשה אי פטרת לה בכל מצות עשה שהזמן
דבר אל בני ישראל
וסמך.
גרמא יש עדיין מצות דמחייבת בהו ור"י ב"ר יהודה מביא ראיה דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא מדאמרינן
הכל עולה למנין שבעה ואפי' אשה ואפי' קטן ואע"ג דאשה אינה מצווה לעסוק בתורה כדאמר בפרק קמא דקדושין ובריש
(חגיגה טז:)
בכל מערבין ואור"ת דאין זו ראיה דברכת התורה לפניה ולאחריה לאו משום תלמוד תורה שאפילו ברך ברכת הערב נא או
נשים סומכות רשות.
נפטר באהבה רבה חוזר ומברך תדע במקום שאין לוי כהן קורא במקום לוי ומברך אע"פ שכבר ברך בקריאה ראשונה ועוד דאיכא
למימר דהא דאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילים לברך כדאיתא בפרק הקורא את המגילה עומד תנא פותח מברך
(חולין פה.)
לפניה וחותם מברך לאחריה והאידנא כולהו מברכין גזירה משום הנכנסים ומשום היוצאים ומיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה
ומקטן דמברך ברכת המזון אף על פי שהוא פטור אין ראיה לאשה דקטן בא לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשא ט):
תניא נמי הכי מתעסקים בהם. שני גרסות כתובים ומתוך פ"ה משמע שכך היה הגירסא מתעסקין בהן עד שילמדו אפילו בשבת ואין
מעכבין התינוקות מלתקוע בשבת ואין צריך לומר בי"ט הא גופא קשיא אמרת מתעסקין עד שילמדו אפילו בשבת אלמא לכתחילה
אמרי' י)[תקעו] והדר תני אין מעכבים עיכובי הוא דלא מעכבין הא לכתחילה לא אמרינן זילו תקעו ל"ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן
שלא הגיע לחינוך ופי' בקונטרס שהגיע לחינוך מתעסקים בהן עד שילמדו וכ"ש שאין מעכבים ודבר תימה הוא האיך יכול לומר דבקטן
שהגיע לחינוך מתעסקים ואפילו בשבת והלא אין מצות היום בשופר ועוד דגבי קטן שלא הגיע לחינוך קתני אין מעכבים מלתקוע בשבת
אבל לכתחילה לא אמאי הא אפילו בהגיע לחינוך שרי להתעסק בו כדי שילמדו ומיהו י"ל לפי' דהאי לכתחילה לא אמרי' להו תקעו היינו
דאין צריך לומר להם תקעו דלא מחייב ללמדו כיון דלא הגיעו לחינוך אבל איסורא ליכא ונראה לי איפכא דקטן שהגיע לחינוך אין מעכבים
בשבת אבל לכתחילה לא אמרינן להו תקעו כיון דאיכא איסורא דרבנן ומכל מקום לא מחייב להפרישו דאי לא שבת היה מצות היום
בשופר וקטן שלא הגיע לחינוך מתעסקים כלומר שרי להתעסק אפילו בשבת ולאו משום דמחייב להתעסק וגירסא אחרת הכתוב
בספרים מוכחא כפירוש זה שכתוב בהן עד שילמדו אפילו בשבת ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע בי"ט הא בשבת מעכבים הא
אמרת רישא אפי' בשבת אין מעכבים ל"ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ואע"ג דתניא ביבמות בפ' חרש לא
יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם אלא מניחו תולש ומניחו זורק ומוקי לה אביי תולש בעציץ שאינו נקוב וזורק בכרמלית דרבנן
כי היכי דלא תפשוט מינה דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו משמע דאיסורא דרבנן נמי לא ספינן ליה בידים מכל מקום שרי להתעסק
בו לתקוע אפי' בשבת כיון דזמנין איכא מצוה בתקיעת שופר ולא דמי לשאר איסורים וכמו שפי' מוכח בריש ערכין דההיא
דמעכבים מתוקמא בהגיע לחינוך דאמרינן התם הכל חייבים בתקיעת שופר לאתויי קטן שהגיע לחינוך דתנן אין מעכבין התינוקות לתקוע:
שיעור