לג:
יום
טוב פרק רביעי ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיעור
תרועה כשלש יבבות. פירש בקונטרס שלשה קולות
קטן שהגיע לחינוך. מתעסקין בהן שילמדו וכל שכן שאין מעכבין:
נ א
א)
מתעסק הוא דלא. שאינו מתכוין לתקיעה ואפילו דלאו מצוה אלא
בעלמא כל שהוא ולקמן אמרינן דאתקין רבי
אבהו בקסרי קשר"ק קש"ק קר"ק משום דמסופק בתרועה דקרא אי
מנבח נבוחי או שהיה נופח בשופר ועלתה בידו תקיעה אבל
ב) ג)
תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא: תנא סיפא נמי מתעסק.
תרועה ממש מה שאנו קורין תרועה דהוא ילולי יליל או שברים דגנוחי
נא ב
ד)
ה) ו)
ולעולם השומע מן המשמיע לעצמו
גנח או שברים ותרועה שניהם צריך
נב ג
ז)
שלא נתכוון להוציא את השומעין לא
לתרועה דדלמא גנוחי גנח וילולי יליל
בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע
א
ח)
מתני'
❖
סדר תקיעות שלש
יצא:
וצריך ליזהר בשברים שלא יהא מאריך
לחינוך: והמתעסק לא יצא: (א) הא תוקע
נג ד ה
כו'. אחת למלכיות ואחת לזכרונות
על כל אחד בפני עצמו כג' יבבות
לשיר יצא לימא מסייע ליה לרבא דאמר
ואחת לשופרות: שלש של שלש שלש.
של שלשה קולות כל שהוא דאם כן
רבא התוקע לשיר יצא ב דלמא תוקע לשיר
תורה אור השלם
נד ו
תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת
נעשה תקיעה ולא שברים דהא
נמי מתעסק קרי ליה: והשומע מן המתעסק
1. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
ואחת: שלש יבבות. שלש קולות
שיעור תקיעה כתרועה ושיעור
ז
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא
לא יצא: אבל השומע מן המשמיע לעצמו
בעלמא כל שהוא: תקע בראשונה.
תרועה כג' יבבות ונראה שחייב אדם
נה ח
קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל
מאי יצא לימא תיהוי תיובתיה דרבי זירא
פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה:
להאריך בתקיעה של קשר"ק יותר
מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא
תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה
ומשך בשניה. תקיעה של אחר
דאמר ליה רבי זירא לשמעיה איכוון ותקע
משל קש"ק ובשל קש"ק יותר משל קר"ק
במדבר כט א
לָכֶם:
התרועה משך כשתים לצאת בה ידי
דהא שיעור תקיעה כתרועה וקשר"ק
לי דלמא איידי דתנא רישא מתעסק תנא
ט
2. בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה
סיפא נמי מתעסק: מתני' סדר תקיעות
שתים שהיה צריך לעשות זו פשוטה
אנו עושים משום ספיקא דגנוח
(ב)
וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד
ג
נו י
הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ
שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה
ויליל נמצא שצריך להאריך בתקיעות
שלש של שלש שלש שיעור תקיעה כשלש
רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ
ד
דזכרונות: אין בידו אלא אחת.
של קשר"ק כשיעור שלשה שברים
❖
פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:
תרועות $ שיעור תרועה כשלש יבבות תקע
ה
ו
וג' יבבות ובתקיעות של קש"ק כשיעור
דפסוקי תקיעה אחת לשתים לא
שופטים ה כח
בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו
3. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר
מפסקינן: מי שבירך. התפלל תפלת
ג' שברים דהא עבדינן קש"ק משום
תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי
רבינו חננאל
אלא אחת מי שבירך ואחר כך נתמנה לו
מוספין ובירך תשעה ברכות: תוקע
ספיקא דגנוחי גנח ובתקיעות של
ז
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם
שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים כשם
בקטן שהגיע לחינוך כר'
ומריע ותוקע שלש פעמים. תוקע
קר"ק כשיעור תרועה שהוא ילולי
הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר
יוחנן דאמר והוא בן עשר
בְּכָל אַרְצְכֶם:
ומריע ותוקע בשביל מלכיות וכן
יליל ומיהו אם מאריך בכל התקיעת
ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב
❖
ויקרא כה ט
ובן י"א, ואין מעכבין אותן
בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות:
כתקיעות קשר"ק אין לחוש דיכול
מלתקוע, ודייקינן הני
רבן גמליאל אומר ח שליח צבור מוציא את
גמ' תנא דידן קא חשיב דכולהו
מילי דיעבד אבל לכתחלה
הרבים ידי חובתן: גמ' והתניא שיעור
להאריך כמו שירצה כדתנן ומשך
לא בקטן שלא הגיע
הגהות הב"ח
בבי. והכי קאמר שיעור (ג) שלש
בשניה כשתים אין בידו אלא אחת
לחינוך. אין מעכבין אותן
תקיעה כתרועה אמר אביי תנא דידן קא
תקיעות כשלש התרועות: ותנא ברא
ומטעם זה נמי אין לחוש אם עשה
(א) גמ'
מלתקוע ביום טוב ואפילו
חשיב תקיעה דכולהו בבי ותרועות דכולהו
שלא להתלמד. [מתני']
מתעסק הוא דלא יצא
קא חשיב דחדא בבא. שיעור התקיעה
ארבעה וחמשה שברים שהשברים
(ב) רש"י
סדר תקיעות שלש של
בבי תנא ברא קא חשיב חד בבא ותו לא:
במקום תרועה והוי לה תרועה
כשיעור התרועה ותרוייהו חדא
שלש שלש. פירוש שלש
שיעור תרועה כג' יבבות: והתניא שיעור
מילתא אמרי: שברים. ארוכים
אריכתא כמו שאנו מאריכין ביבבות
אחר זו
תקיעות ובכל אחת שלש
(ג) ד"ה
נמצאו כולן תשע. וקימא
מיבבות: אמר אביי בהא ודאי פליגי.
וריב"א והר"י בן הר"ר מאיר מפרשים
תרועה כשלשה שברים אמר אביי בהא ודאי
לן דאית לן לאורוכי
דיבבא היא שלש כחות של כל שהוא
אע"ג דאוקימנא דברישא לא פליגי
פליגי דכתיב יום תרועה יהיה לכם
השלש כשיעור
בתרועות כל מה דבעי. וכך
1
שלש (ד) תוס'
נמצאת תרועה תשע כחות ושיעור
על כרחך בהא סיפא פליגי דלית
מנהג בכל ישראל. פירוש
ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה
שלש יבבות. שלש תרועות
תקיעה כך היא ולפירושם אין לחוש
לשנויי בה מידי והיינו פלוגתא:
דסיסרא 2 בעד החלון נשקפה ותיבב אם
דמחמירין
זו אחר זו דבוקות. ושלשה
דמתרגמינן. תרועה יבבא ובאימיה
אם מאריך קצת בשברים וצריך
❖
ותוקעין
שברים הן בניחותא ומעט
סיסרא מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי
הפסק בינתים. נמצא
למשוך לתקיעה של קשר"ק לפירושם
דסיסרא כתיב נמי האי לישנא
יליל תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל והעברת
שיעור שלשה שברים יותר
ט
3
ותיבב: מאן דאמר שברים סבר
כשיעור ג' שברים ותשע כחות ומי
משלש יבבות. לפיכך אמר
גליון הש"ס
שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש
גנוחי גנח. כאדם הגונח מלבו
שלא משך התקיעות כשיעור הזה
אביי בהא ודאי פליגי.
מתני' שיעור תרועה
השנה מנין תלמוד לומר בחדש השביעי
והן תר"ת תר"ת תר"ת.
ומשך קצת בשברים לא קיים מצוה
כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן:
כשלש יבבות.
שיעור תקיעה כג' תרועות.
ילולי יליל. כאדם הבוכה ומקונן
לא כמר ולא כמר ורבינו חננאל פי'
שאין תלמוד לומר בחדש השביעי ומה
ואקשינן עלה והתניא
כפירוש הקונטרס ועכשיו נוהגין
קולות קצרים סמוכין זה לזה:
שיעור תקיעה כתרועה.
תלמוד לומר בחדש השביעי שיהיו כל
ופרקינן תנא דידן קא
לתקוע בישיבה לאחר קריאת התורה
שאין
תרועות של חדש שביעי זה כזה ומנין
י
חשיב דכולהו באבי והכי
שלשים קולות ג' קשר"ק וג' קש"ק
קתני, שיעור שלש תקיעות
שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל
וג' קר"ק ובתפלה תוקעין אמלכיות
כשלש תרועות, נמצא(ת)
שאין ❖
תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת"ל בחדש השביעי
דכל תקיעה אחת כתרועה
קשר"ק ואזכרונות קש"ק ואשופרות
וליכא פלוגתא בינייהו.
קר"ק ולפום סוגיא דכולה פירקין
ותוב תנינן שיעור תרועה
היה ראוי לתקוע בשעת תפלה אמלכיות קשר"ק קש"ק קר"ק וכן אזכרונות וכן אשופרות או לאחר תפלה כולהו אבל קודם תפלה לא
שלש יבבות והתניא שיעור
מוסף רש"י
תרועה שלש שברים, פי'
אשכחן כדתנן מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר אלא אשכחן בפרק קמא לעיל למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין
איכוון ותקע לי.
יבבות זו אחר זו, שברים
ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן והיינו כדעבדינן ומיהו לכאורה נראה לתקוע בתפלה כמו כן אמלכיות זכרונות ושופרות
בניחותא והפסק ביניהן.
(לעיל כט.) תקע
קשר"ק קש"ק קר"ק אכל חד וחד כדי לצאת מספק דרבי אבהו ובערוך פי' שהיו עושין כן שפי' בערך ערב דהלין דמחמרי [ועבדי] שלשים
אמר אביי בהא ודיי
(ד)
בראשונה.
פליגי דכתיב יום תרועה
כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא ואלין [עשרה] אינון כשגומרין כל התפלה קול
ומתרגמינן יום יבבא,
(לעיל
תקיעיא דיחידאי מיתבעי למיהוי [עשרה] תשר"ת תש"ת תר"ת והם מאה ועל מנהג שלנו היה תמיה ר"ת דקשר"ק של מלכיות וקש"ק
כח.) ומשך בשניה.
וכתיב באימיה דסיסרא
בעד החלון נשקפה ותיבב
דזכרונות וקר"ק דשופרות סותרין זה את זה דאי גנח ויליל כולהו בעי למיעבד קשר"ק ואי גנח לחוד כולהו בעי למיעבד קש"ק ואי
כשתים.
אם סיסרא. וחלקו בבירור
יליל כולהו קר"ק והנהיג רבינו תם במקומינו לתקוע גם אזכרונות ואשופרות קשר"ק כמו במלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי וליכא
לשון הקודש מאי משמע
אלא הפסק ובהכי סגי שלא לשנות המנהג ביותר דהא אמרינן שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא ונראה שיש קצת ליתן טעם
ותיבב, ושואה רבנן
(שם)
להאי ותיבב כגון סימן,
על המנהג שלנו דסבר לה כמאן דאמר בסמוך אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים וכיון שעשו בישיבה כל הספיקות של תורה
תנא דידן סבר ילולי
ושל סופרים לא חשו לחזור ולעשות בשעת תפלה אלא ספיקא דאורייתא ובקדושת דאגן הסהר שעשה ר' שמשון ב"ר יונה כתיב נוי
ילילה אם סיסרא, ותנא
ארבעים קולות בהריענו והיינו כמנהגינו וכן בסדר רב עמרם אלא שכתב דבסוף מריע תרועה אחת בלא תקיעה וא"ת אהנך דישיבה
ברא סבר גנוחי גנחה.
היכי נפיק הא תניא בס"פ תקיעות וברכות של ראש השנה ויום הכפורים מעכבות זו את זו אלמא בעידן צלותא בעי למיעבד
(לעיל כז.)
לאו פירכא היא דאע"ג דמשמע מתוך פי' הקונטרס ז) דאם בירך ולא תקע או תקע ולא בירך פירוש בירך מלכיות זכרונות ושופרות אי
גונח .
אפשר לומר כן דהתניא לקמן שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין כשהוא הולך הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום
(תמורה טו:)
שמברכין ותנן מי שבירך ואח"כ נזדמנה לו שופר משמע שבלא שופר יכול לברך אלא תקיעות וברכות מעכבות זו את זו היינו
שהתקיעות מעכבות זו את זו והברכות מעכבות זו את זו כשמברך מלכיות זכרונות ושופרות יברך שלשתן או לא יברך כלל וכן
תקיעות שברים תרועות אם בקי בשלשתן יתקע ואם לאו לא יתקע וצריך לדקדק באותן שלשים קולות שאנו תוקעין בישיבה שכשמסיים
השלשה קשרקי"ם ומתחיל הקשקי"ם או כשמסיים הקשקי"ם ומתחיל הקרקי"ם למה לי שתי תקיעות זו אחר זו ממה נפשך יפטר בתקיעה אחת
דאי גנח ויליל הרי יצא בשלשה קשר"ק ואי גנח לחוד אותה תקיעה אחרונה של קשר"ק אחרון תעלה לו למנין קש"ק וכן אם יליל
אותה תקיעה אחרונה של קש"ק אחרון תעלה לו למנין קר"ק ושמא כיון שעשו התקיעה לשם פשוטה שאחר התרועה לא רצו שתעלה
ח) ומשך בשניה כשתים שהיתה
עולה לשתים
אי לאו משום
דפסוקי תקיעה בתרתי לא מפסקינן:
לשם פשוטה שלפניה ומיהו אשכחן
נעבריה