יום
טוב פרק רביעי ראש השנה
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ו) שאין תלמוד לומר
בחדש השביעי. דהא כתב לן בכמה מקומות
תלמוד לומר ותקעתם. והדר תרועה: שאין ת"ל שנית. שכבר אמר
נז א
א)
ב)
דיום הכפורים בחדש השביעי הוא והכא יוה"כ כתיב: והעברת.
ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני כי הדר אמר ותקעתם תרועה
נח ב
ג) ד)
פשוטה משמע העברת קול אחד: ביוה"כ תעבירו. הרי העברה
ונסע מחנה פלוני פשיטא דשנית היא: תהא תקיעה שניה לה. והכי
ה)
תחילה וסוף ותרועה כתיבא בינתיםז): ומנין שלש של שלש שלש. מנין
קאמר ותקעתם תקיעה שנית לתרועה: ה"ג ושלש תרועות נאמרו
❖
ו)
ז)
דהנך פשוטה לפניה ולאחריה ותרועה
בר"ה שבתון זכרון תרועה והעברת
❖
ח)
באמצע עבדינן תלתא זימני למלכיות
שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם
שאין ת"ל בחדש השביעי ומה ת"ל בחדש
הגהות הב"ח
חדא ולזכרונות חדא ולשופרות
ושתי תקיעות לכל אחת ואחת מצינו
השביעי שיהו כל תרועות החדש השביעי
(א) גמ'
חדא: ת"ל. תרועה תלתא זימני
למדין לר"ה שלש תרועות ושש
תורה אור השלם
זה כזה ומנין לשלש של שלש שלש ת"ל
❖
קרא
לכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה
תקיעות שתים מדברי תורה ואחת
1. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר
1 והעברת שופר תרועה 2 שבתון זכרון תרועה
לאחריה: ומנין ליתן את האמור של
מדברי סופרים והעברת שופר תרועה
תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי
יום תרועה יהיה לכם ומנין ליתן את האמור
3
זה בזה כו'. לפי ששלש תרועות
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם
שבתון זכרון תרועה מד"ת יום
גליון הש"ס
הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר
של זה בזה ושל זה בזה ת"ל שביעי שביעי
הללו לא נאמרו במקום אחד שהשתים
תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא
רש"י ד"ה ה"ק אי לאו
בְּכָל אַרְצְכֶם:
לגזירה שוה הא כיצד שלש שהן תשע
נאמרו בראש השנה והאחת ביובל
רבי שמואל בר נחמני אומר אחת
גזירה שוה כו' כלומר
ויקרא כה ט
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מעצמו.
שיעור תקיעה כתרועה שיעור תרועה
מנין ליתן האמורות בראש השנה
מד"ת ושתים מד"ס והעברת שופר
לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
ביובל וליתן האמורה ביובל בר"ה
תרועה מד"ת שבתון זכרון תרועה
❖
כשלשה שברים האי תנא מעיקרא מייתי
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם
שיהו כאן וכאן שלש: שביעי שביעי
ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא
שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה
לה בהיקישא והשתא מייתי לה בגזירה שוה
מִקְרָא קֹדֶשׁ:
לג"ש. נאמר בר"ה בחדש השביעי
בא מאי לתלמודו הוא בא וכו':
הכי קאמר אי לאו גזירה שוה הוה מייתינא
ויקרא כג כד
לעזי רש"י
שתים מד"ת. תרי קראי דרוש למניינא
ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה
3. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
לה בהיקישא השתא דאתיא גזירה שוה
בחדש השביעי: ותנא מעיקרא אייתי
כדקתני ואזיל והעברת שופר תרועה
קומפלייני"א
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא
היקישא לא צריך והאי תנא מייתי לה בג"ש
[קומפליינ"ץ].
קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל
בהיקישא. ללמוד זה מזה מניין
שבתון זכרון תרועה מד"ת כלומר
קולות עצובים.
מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא
ממדבר דתניא ותקעתם תרועה תקיעה
שבשופר ופשוטה לפניה ולאחריה
מכאן נלמוד שתים יום תרועה יהיה
4
ריצידי"ר. לילל
תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה
❖
בפני עצמה ותרועה בפני עצמה אתה אומר
במדבר כט א
גמר ר"ה מיובל בהיקישא דאין ת"ל
לכם לא תדרשיה למניינא שהרי
(צלילים קצרים).
לָכֶם:
4. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה
בחדש השביעי אלא להקיש כל
לתלמודו הוא בא מופנה לג"ש שדרש
תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה או
וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים
תרועות של חדש השביעי שיהו שוות:
תרועה תרועה לג"ש אלא סופרים
במדבר י ה
אינו אלא תקיעה ותרועה אחת היא כשהוא
קֵדְמָה:
רבינו חננאל
5. וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל
ולסוף גמר בג"ש. ליתן האמור של
אמרוה כדי להשוות מלכיות וזכרונות
אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא
5
ולא נתברר הדבר כדברי
תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:
ושופרות לתקיעותיהן: רבי שמואל
זה בזה הא נמי תיתי בהיקישא דאי
במדבר י ז
אחד מהן, והיו כל ישראל
תריעו הוי אומר תקיעה בפני עצמה
בר נחמני אומר כו' מאי לתלמודו הוא
כדכתיבן שיהו שתים בר"ה ואחת
6. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה
כולן עושין זה וזה, דבריר
ותרועה בפני עצמה ומנין שפשוטה לפניה
להו דתרוויהו תרועה היא.
שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת
בא. בשלמא חד לג"ש אידך למאי:
ביובל אין תרועות של חדש השביעי
ונהגו העם לעשות תשר"ת
הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה
ת"ל ותקעתם תרועה ומנין שפשוטה
שוות: ה"ק אי לאו ג"ש. אי לא
לא משמע ליה. למדרש מיניה פשוטה
תר"ת תש"ת שלש פעמים.
יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם:
לאחריה ת"ל תרועה יתקעו ר' ישמעאל בנו
לפניה : דרך העברתו. למעוטי
נאמרה ג"ש זו למשה מסיני לדונה
ח)
במדבר י ו
ובא ר' אבהו ומצא עיירות
7. וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ
תוקעין תש"ת ואחרים
של ר' יוחנן בן ברוקא אומר אינו צריך הרי
הייתי מביא הכל בהיקישא $ כלומר
הפכו ותקע בו כדאמרן :
[היו תוקעין תר"ת], ואע"פ
קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ
מעצמו: והאי תנא מייתי לה ממדבר.
ניעבריה ביד. ואי לאו דהדר כתביה
הוא אומר ותקעתם תרועה שנית שאין ת"ל
שגם שלשה שברים תרועה
וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד
6
לא הוה משתמע תעבירו לשון תקיעה:
שתהא פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:
היא. ואחרים היו תוקעין
מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ
שנית ומה ת"ל שנית זה בנה אב שכל מקום
תשר"ת. ודומה שמשום
וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא:
תקיעה בפני עצמה כו'. דלא תימא
מספקא ליה. ועבד תרווייהו: ודלמא
שנאמר תרועה תהא תקיעה שניה לה אין
שמות לו ו
ספק עשו כך, שהיו
גנוחי הוא. ואין לך לעשות תרועות
חדא היא והכי קאמר היו תוקעין
8. תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
אומרים אם התשר"ת הוא
לי אלא במדבר בר"ה מנין ת"ל תרועה
האמת, הרי הפסיק בין
תרועה אלא ה"ק ותקעתם תקיעה
יבבות וקא מפסקא תרועה בין
בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:
❖
תרועה לגזירה שוה ושלש תרועות נאמרו
תהלים פא ד
התשר"ת השני, התר"ת
ואחריה הריעו תרועה: או אינו
שברים לפשוטה שלאחריה: ודלמא
והתש"ת. ותיקן שיהו
בר"ה שבתון זכרון תרועה יום תרועה
אלא. אחת היא והכי קאמר היו
ילולי היא. ואין לנו שברים וקא
עושין תשר"ת תשר"ת
והעברת שופר תרועה ושתי תקיעות לכל
תשר"ת, וכן תר"ת תר"ת
תוקעין תרועה: כשהוא אומר
מפסקי שברים דקשר"ק דר' אבהו
מוסף רש"י
תר"ת, וכן תש"ת תש"ת
תתקעו ולא תריעו. מכלל דבמסעות
בין תקיעה ראשונה לתרועה ואין
אחת ואחת מצינו למדין שלש תרועות ושש
או אינו אלא תקיעה
תש"ת. ואמר איזה מהן
כאן פשוטה לפניה: ברישא גנוחי גנח.
תתקעו ותריעו קאמר ותרועה
ותרועה אחת היא.
ודאי עשינוהו בלי הפסקה
תקיעות נאמרו בר"ה שתים מדברי תורה
ביניהן ואע"פ שכולם
גניחות ארוכות קומפלייני"א בלע"ז:
לא קרי לה תקיעה הרי על
ואחת מדברי סופרים שבתון זכרון תרועה
(סוכה נג:) ת"ל
תרועה הם, השלים ביניהם
והדר מיליל. רצידי"ר בלע"ז:
כרחך תקיעה בפני עצמה כו':
תרועה יתקעו.
שיהו הכל נוהגין מנהג
והעברת שופר תרועה מדברי תורה יום
תשע אחד ולא תיראה חלוקה,
(שם)
תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא רבי
דרך העברתו.
ואמר להן מכל מקום
נמצאו תקיעות זו אחר
שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אחת מד"ת ושתים מדברי סופרים והעברת שופר תרועה מד"ת שבתון
(לעיל כז:)
זו בלי הפסק בינתיים.
זכרון תרועה ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא מאי לתלמודו הוא בא מיבעי ביום ולא בלילה
שהחדש מתכסה בו.
ולפיכך נהגו הכל כמנהג
א
הזה לתקוע מיושב כמו
ואידך ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה מביום הכפורים אי (ביום) הכפורים יליף נגמור נמי מיניה
שתיקן ר' אבהו, ועליהן
לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה והעברת תעבירו לא משמע להו אלא מאי דרשי בהו והעברת כדרב מתנא
מברך התוקע ברכת
(לעיל ח:)
התקיעה. ואע"פ שאינו
דאמר רב מתנא והעברת דרך העברתו תעבירו דקאמר רחמנא נעבריה ביד ואידך דרב מתנא מדשני
על סדר הברכות, וצבור
(א) בדיבוריה תעבירו ביד לא מצית אמרת דגמר עברה עברה ממשה
כתיב הכא והעברת שופר
צריכין לתקוע על סדר
(סנהדרין יא:)
הברכות, מיהו ברכות אינן
תרועה וכתיב התם ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף
7
מעכבות אותן התקיעות.
נעבריה
ביד. פירוש שיאחזנו
כאן בקול ולהאי תנא דמייתי לה ממדבר אי מה להלן חצוצרות אף כאן
ומפני שכבר יצאו
הציבור ידי חובה, לפיכך
בידו ויתקע ולא
חצוצרות ת"ל תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו אי זהו חג שהחדש
8
נהגו לתקוע במלכיות
שיניחנו על גבי שום דבר ויתקע
(לעיל כ:)
תשר"ת, בזכרונות תר"ת
מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וקאמר רחמנא שופר ב אתקין רבי אבהו
ופירוש הקונטרס עיקר:
ובשופרות תש"ת, להודיע
בקסרי תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה מה נפשך אי ילולי יליל לעביד
(ביצה טז.) הוי
שהכל אחד הן, והכל
מתשעה
אומר זה ר"ה.
יצאו ידי חובה ולא
תקיעה תרועה ותקיעה ואי גנוחי גנח לעביד תקיעה שלשה שברים
נשאר בדבר ספק. והא
ותקיעה מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל מתקיף לה רב עוירא ודלמא ילולי הוה וקא מפסיק
(סנהדרין
דאמר ר' יוחנן שמע
שם)
שלשה שברים בין תרועה לתקיעה דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה מתקיף לה רבינא
ודלמא גנוחי הוה וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה דהדר עביד תש"ת אלא רבי אבהו
(ביצה
שם)
מאי אתקין אי גנוחי גנח הא עבדיה אי ילולי יליל הא עבדיה מספקא ליה דלמא גנח ויליל אי הכי
ליעבד נמי איפכא תקיעה תרועה שלשה שברים ותקיעה דלמא יליל וגנח סתמא דמילתא כי מתרע
(שם)
באיניש מילתא ברישא גנח
והדר יליל: תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים: אמר רבי יוחנן שמע
א תשע