ה: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון
ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כפסח דמו. וברגל ראשון יעבור עליהן: מנא הני מילי. דאכל הנך
שנתו וזמנו וחד לעברה (ו) שנתו ולא זמנו וחד ללא עברה לא שנתו
יח א
א) ב)
ג)
דתניא במתניתא לעיל איכא בל תאחר: נדר. הרי עלי: נדבה. הרי
ולא זמנו ומיהו ההוא נמי יש ליישב דאיירי במותר הפסח שדרך
ד)
זו: נאמר להלן נדר ואם נדר או נדבה וגו': אלו הדמין והערכין
התנאים שמסמיכין אחד קרא אע"ג דנפקי מתרי קראי כדאשכחן בפרק
יט ב
כו'. שהן קדשי בדק הבית וכולן לה' ואין לכהנים בהן כלום: הוא
אלו מציאות גבי והתעלמת מהם דדריש מיניה כהן והוא
ה)
ולא חילופיו. עליו אתה עובר ולא
בבית הקברות זקן ואינו לפי כבודו
כ ג
ו) ז)
על חילופיו ולקמיה מפרש לה: אלו
או שהיתה שלו מרובה משל חבירו
כפסח דמו קמ"ל מנהני מילי דתנו רבנן כי
1
ח)
חטאות ואשמות. שהן נדרשין ממך
אע"ג דנפקי מתרי קראי דלא אתי
כא ד
ט) י)
תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין נאמר
❖
שהרי חובה הם מוטלין עליך:
קרא אלא לחד כדמסיק התם וכן
❖
כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה
(א) 2
ועולות ושלמים. כגון עולת ראיה
פ"ק דחגיגה רגלים פרט
להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו לה'
לבעלי קבין והאי קרא גופיה דאם
ושלמי חגיגה שהן חובה דאלו דנדר
תורה אור השלם
אלהיך אלו הדמין הערכין והחרמין
הגהות מהר"ב
כשב דרשינן ליה בפרק מי שהיה טמא
ונדבה ברישא דקרא כתיבי וה"ה
1. כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
וההקדשות לא תאחר לשלמו הוא ולא
רנשבורג לרבות תמורת הפסח
נמי לבכור ה) ולמעשר ופסח שהן
אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר
חילופיו כי דרוש ידרשנו אלו חטאות
חובה: ה' אלהיך אלו צדקות
[א] רש"י
אחר הפסח שקרבה שלמים ומוקי לה
לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ
יְיָ אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ
ומעשרות. דהא קרא יתירא הוא דהוה
ואשמות עולות ושלמים ה' אלהיך אלו
בנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר
דברים כג כב
חֵטְא:
שחיטה וקרא אסמכתא בעלמא
ליה למכתב כי דרוש ידרשנו וכבר ה'
❖
צדקות ומעשרות ובכור מעמך זה לקט
2. וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח
דפשיטא היא ולא צריכא קרא:
כתוב למעלה במקרא נדרוש ביה
קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת
שכחה ופאה והיה בך חטא ולא בקרבנך
א
ונאמר
זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּח¢ רָת
להלן אם נדר או נדבה.
לאתויי צדקות ומעשרות (ג) שכתוב
חטא אמר מר לא תאחר לשלמו הוא ולא
וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל:
רבינו חננאל
בהן שם זה ולך תהיה צדקה לפני ה'
הוה מצי לאתויי מהאי
ויקרא ז טז
חילופיו חילופי מאי אי חילופי עולה ושלמים
3. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְיָ
אלהיך ואכלת לפני ה'
עניינא גופיה דכתיב ביה
מנהני מילי, מי שידור
מקרב קרבי אי חילופי חטאת למיתה אזלא
ולא ישלים עובר בבל
אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
אלהיך מעשר דגנך : מעמך זה
כאשר נדרת נדבה:
תאחר, שנאמר כי תדור
ערכין וחרמין והקדשות. בכולהו
יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם
אלא מאי חילופיו חילופי תודה דתני רבי
לקט שכחה ופאה. שהן חלקו של עני
נדר, וכתוב אחר אומר
מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ
חייא תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת
ואם נדר או נדבה, מה זה
כתיב לה' גבי ערכין כתיב
דכתיב ביה את העני עמך :
וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ
ב
הנדר נדבה עמו אף זה
וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד
ולא בקרבנך חטא. אין הקרבן
בערכך נפשות לה' ובחרמין
מהן חברתה אין לה תקנה היכי ליעביד
הנדר נדבה עמו. הוה ליה
לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל
❖
נפסל בכך: חילופי עולה. כגון
כתיב קדש קדשים הוא לה' וגבי
הַיָּמִים: דברים יד כג
לקרא למיכתב כי תדור
ליקרבה וליקריב לחם בהדה דלמא תמורה
נדר ודיו, למה ליה למכתב
חרמי כהן נמי דריש ליה בבכורות
אבדה והפריש אחרת תחתיה
היא ליקרבה בלא לחם דלמא תודה היא והא
ליי' אלהיך, אלא כל דבר
(ד) נמצאת הראשונה ונתכפר בה:
בר"פ כל פסולי המוקדשים
שיתן אדם ליי', לרבות
כיון דלאו בת הקרבה היא קרא למעוטי
הגהות הב"ח
מקרב קרבי. וכיון דקרבה הרי היא
ובהקדשות כתיב איש כי יקדיש
הדמין, כגון אם יאמר אדם
למה לי אמר רב ששת לעולם למעוטי
(א) גמ'
דמי עלי חייב לשלם דמי
את ביתו קדש לה' וא"ת מהאי טעמא
קרבן לעצמה ולשלמו קרינא ביה:
נדר ואם
שווין. אבל אם יאמר אדם
חילופי עולה ושלמים והכא במאי עסקינן
חילופי חטאת. שכיפרו בעליה מחמש
נמי תיפוק ליה חטאת ואשם ועולה
(ב) שם
ערכי עלי, בן נאה בין כעור
כגון שעברו עליו שני רגלים והומם וחיללו
חטאות המתות היא ופשיטא דלא עבר
ושלמים כדדרשינן נמי לקמן בשמעתין
על אחר
מעריכין אותו כפי שניו,
ג
(ג) רש"י
כדכתיב מבן עשרים ועד
עליה בבל תאחר: חילופי תודה.
על אחר ועבר עליו רגל אחד סלקא דעתך
מדכתיב לה' אלהיך בקרא דמוצא
בן ששים, ערכו של זכר נ'
וכגון שנתערבה בראשונה וקי"ל ו)
שפתיך תשמור וי"ל ט)[דלקמן דאית ליה
אמינא הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו
ובכור
שקל כסף בשקל הקודש.
קרא אחרינא לקדשי בדק הבית מאשר
על זבח התודה חלות התודה
והחרמין, כדכתיב אך כל
עליו ג' רגלים דמי קמ"ל ולרבי מאיר דאמר
ובכורות בקרך וצאנך
חרם אשר יחרים וגו'.
דברת מוקי ליה קרא דלה' אלהיך
טעונה לחם ולא חליפתה ולא
(ד) שם
כיון שעבר עליו רגל א' עובר בבל תאחר מאי
וההקדישות כמשמען. לא
תמורתה טעונין לחם: ומתה אחת
לחטאות ואשמות דמסתבר אבל הכא]
ונתכפר
תאחר לשלמו, הוא הנדר
איכא למימר אמר רבא הכא במאי עסקינן
בה ואח"כ נמצאת
מהן. שאם היו שתיהן קיימות מביאן
עצמו ולא חליפין, כלומר
אי לאו דכתיב דרוש ידרשנו בחטאת
הראשונה (ה) שם
כגון שהומם בתוך הרגל וחיללו (ב) ועבר
אינו עובר בחליפין,
ומביא ארבעים
חלות כמשפט
ואשם הוה מוקמינן בהו האי קרא ולא
דבני נינהו
ואוקימנה חליפי עולה
עליו הרגל סלקא דעתך אמינא הואיל ומכח
התודה ואומר הרי
הלחם הזה לשם
הוה שמעינן ערכין חרמין והקדשות
(ו) תוס'
ושלמים, וכגון שנדר עולה
זמנו
קמא קאתי כמאן דעבר עליה כוליה רגל דמי
או שלמים והפרישן קודם
אותה שהיא תודה ושחיטת התודה
[וליכא למלפינהו נמי מדרוש ידרשנו
ולא שנתו
חג המצות, ועברו חג
תקדש ארבעים
כמשפטה אבל
דלא משמע אלא שבא על חטא]:
קמ"ל והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא והא
❖
המצות וחג השבועות
אלו חטאות ואשמות.
מתה אין לחברתה
תקנה ז) והיכי ח)
שהן נדרשין
ולא הקריבן, ואחר חג
מהכא נפקא מדאחרים נפקא דתניא אחרים
השבועות נפל בהן מום
ממעט קרא מבל תאחר: וחללו על
ממך שהרי הם מוטלין חובה
אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי
וחיללן על אחרים ואמר
מוסף רש"י
אחר. אמר זה תחת זה ובעל מום
עליך ועולות ושלמים כגון עולת ראיה
אלו חליפי אלו, ועבר חג
המוקדשין ויפסל תלמוד לומר 3 ואכלת לפני
יוצא לחולין: סלקא דעתך כו'.
ושלמי חגיגה שהם חובה דאלו נדרים
ולא בקרבנך חטא.
הסוכות ולא הקריב אילו
ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך
שהעמידן תחת הבעלי
ונדבות מכי תדור נדר נפקי ותימה
והכי קאמר קרא אם על האחד
מום. הייתם אומרים מאחר
ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר
שלמי חגיגה וראיה זמנא קביעא להו
עבר זמן איחור חייב ולא שיצטרפו
(זבחים
שאילו מכח הראשונים
מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף
הוא וחילופיו לג' רגלים: שעברה
כט:) יהא בכור שעברה
דעבר הרגל ולא חג אינו חייב
הם באים, כמי שעברו
ד
שנתו.
עליהן ג' רגלים דמו
שנתו. מצותו בתוך שנתו שנאמר
בכור אינו נפסל משנה לחברתה איצטריך
באחריותו וא"כ אם אקרביה אקרביה
וליחייבו בבל תאחר,
וכו' כדאקשינן לעיל גבי פסח וי"ל
לפני ה' אלהיך תאכלנו
סלקא דעתך אמינא הני מילי בכור דלאו
כפסולי
קמ"ל. כי דרוש ידרשנו,
המוקדשין.
שנה בשנה: כפסולי המוקדשים.
דמ"מ היכא דהופרשו ולא הקריבם
אלו חטאות ואשמות עולה
בר הרצאה הוא אבל
קדשים דבני הרצאה
(זבחים כט.) ויפסל.
ושלמים. לה' אלהיך, אלו
כבעל מום: ויפסל. הואיל ועבר
קאי עלייהו בבל תאחר כיון שלא
נינהו אימא לא לירצו
קא משמע לן ואכתי
צדקות ומעשרות בכור
נפסלו בכך וי"מ דנפקא להו חטאת
עליו ואיחרו שהרי אין שנה
[א]
(תמורה כא:)
ומעשר ופסח. מעמך,
מדבן
מה מעשר אינו נפסל
זה לקט שכחה ופאה.
מדכתיב לשון דרישה גבי חטאת
בלא שלשה רגלים ברוב שנים:
משנה לחברתה.
והיה בך חטא, בך
מקיש בכור למעשר. במעשר
דגן קא משתעי קרא: מה מעשר אינו
דכתיב דרש דרש משה ואשם עולה ושלמים דאיתקוש
חטא ולא בקרבנך חטא.
נפסל כו'. דכתיב
בהיקישא דזאת התורה בסוף התודה ולא יתכן דא"כ
מקצה שלש שנים וגו' אם שהה
כלומר, הקרבן המאוחר
זמן, כשר הוא. ואקשינן
מעשרותיו שנה ראשונה ושניה: (ה) הרצאה. אם לכפרה
נדרים ונדבות נמי ובכור ומעשר ופסח נמי תיפוק מהתם דכולהו
איתקוש: ומעשרות ובכור. מעשר ובכור מכי דרוש ידרשנו
(זבחים
האי סברא מדאחרים
אם לדורון: אימא לא לירצו. מאחר שהביאן בעבירה:
כט.) דלאו בר הרצאה
נפקא, דתניא יכול יהא
אותו הוא.
לא נפקא דלא דמי חיובא דידהו לחיובא דחטאת ואשם דאי לית
בכור שעברה שנתו פסול
(שם) אבל קדשים.
כפסולי המוקדשים, ת"ל
ליה בכור ומעשר לא מיחייב בהו ופסח לא גרסינן הכא דאי בשלמי
פסח כרב ששת מהיכא דנפקא שלמים נפקא להו ומיהו יש לחלק:
ואכלת לפני ה' אלהיך
אי
מעשר דגנך תירושך חליפי חטאת למיתה אזלא. ואי חליפי אשם לרעייה אזלא דקי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה ולר"ת דמפרשי) דמן הדין באשם
קרב עולה א"כ מקרב קרבי: שהומם בתוך הרגל. ואין בל תאחר אלא בכל הרגל: מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה. פירש
ויצהרך וגו', (מקיש בכור
למעשר כול', מה מעשר
בקונטרס דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך אם שהה מעשרות שנה ראשונה ושניה ואפילו למאי דפרישית
אינו נפסל) כלומר כיון
לעיל דאיכא בבל תאחר במעשר שהופרש ולא נתנו וקרא דשנת הביעור אצטריך לאותו שלא הופרש מ"מ בכולהו משתעי קרא דמתבער
דכתיב לפני ה' אלהיך
(שם)
וקצת תימה בכולה שמעתין מהיכא תיתי לן דנפסל דאיצטריך קרא דאינו נפסל וכן אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה
תאכלנו שנה בשנה, אם
למה לי: קדשים דבני הרצאה נינהו. דעולה מכפרת על חייבי עשה כדאמרינן בפרק קמא דזבחים :
עובר שנתו נפסל, מקיש
בכור למעשר, מה מעשר
מדבן
אינו נפסל משנה לחברתה,
אף בכור נמי אינו נפסל
משנה לחברתה. ופרקינן הני מילי שאינו נפסל מאוחר זמן בכור דלא[ו] בר הרצאה הוא, אבל קדשין כגון עולות וחטאות וכיוצא בהן דבני הרצאה נינהו, אימא לא לירצו, קמ"ל בך חטא ולא בקרבנך חטא.