ו: ארבעה ראשי
שנים
פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהיה
חולה בעצרת. דפסול להקרבה כדתנן בבכורות
שהיה חולה. הולד: כל היכא דקתני פסח. דבעי למיתני בתריה
כט א
א) ב)
ג)
שבועות תני עצרת ולא חג: שנה בלא רגלים. לקמיה מפרש:
זקן חולה ומזוהם ובפרק כל האסורים
ד)
למיקבעיה בלאו קא מהדר. להודיעך כל צידי זמן התחלת בל תאחר
דרשינן ליה מדכתיב מן הצאן מן הכבשים ומן העזים ועוד
ל ב
אחד
בכור ואחד
שבו: אלאוי יתירי לא מהדר. להודיעך לאוין הרבים שבו: הניחא
כתיב כי תגישו פסח וחולה אין רע:
ה)
כל הקדשים. להכי נקט בכור דעיקר
למאן דבעי כסדרן משכחת לה.
ו)
שנה בבכור כתיב י)מדכתיב כל הבכור
דעברה שנה ולא עברו רגלים כסדרן
שהיה חולה בעצרת רב אשי אמר מאי ואכלנו
ז) ח)
אשר יולד מלמד שהבכור
ולמדך דכיון דעברה שנה אע"פ שלא
לא ג
ולדה שלמים בחג דקתני חג השבועות ואידך
ט) י)
נאכל כל שנתו כלומר דכתיב ביה
עברו רגלים כסדרן חייב וסבר לה
כל היכא דתני פסח תני עצרת (אמר) רבא
תאכלנו שנה בשנה ושאר הקדשים
כר"ש בחדא ופליג עליה בחדא:
לב ד ה
כ)
אכיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום ויום עובר
דריש התם כ) מדכתיב כל:
בשלמא לרבי. דאמר חדש העיבור
ל)
בבל תאחר מיתיבי אחד בכור ואחד כל
בשלמא רגלים בלא שנה
מ)
אינו מן השנה חוץ מי"א יום ששנת
נ)
הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים
משכחת לה. כגון
חמה יתירה על הלבנה משכחת לה
לג ו
ס)
רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר והאי מאי
❖
בשנה מעוברת: שנה תמימה.
ע)
דאקדשה ערב פסח כך הפי'
(א)
תיובתיה אמר רב כהנא $ מאן דקא מותיב
ל) הניחא למ"ד דבעי כסדרן משכחת
האמורה בבתי ערי חומה מונה שס"ה
❖ בלא רגלים היכי משכחת לה.
לה כגון דאקדשיה בתר חג המצות:
ימים ואפי' בשנה פשוטה ואף בשנה
שפיר קא מותיב מכדי תנא אלאוי קא מהדר
תורה אור השלם
שנה
מעוברת כיון שעברו ג' מאות וששים
ליתני בכל יום ויום עובר בבל תאחר ואידך
1. וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת
וחמשה ימים משמכרה נחלט לו: מיום
דאי באקדשיה בתוך הרגל
רבינו חננאל
תנא למיקבעיה בלאו קא מהדר בלאוי יתירי
לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת
ליום. מט"ו בניסן לחמשה עשר
דכי מטיא שתא אכתי ליכא שלש
שהיו הבעלים חולין בעצרת
אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה
לא קא מהדר גופא אחד בכור ואחד כל
רגלים דשלימים בעינן כדלעיל ה"נ
בניסן אם מכרה בט"ו בניסן נתעברה
ולא עלו ולא חגגו. ופריק
לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ
הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים
רב אשי פירוק אחר ופשוט
לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:
איכא רגלים שלימים דסוף רגל ראשון
לו למוכר ועל כרחו של לוקח אינו
ויקרא כה ל
הוא. אמר רבא כיון שעברו
רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר בשלמא
נחלט עד שיגיע ט"ו בניסן: בתר חג
דאשתקד מצטרף מ) (על) תחלת רגל
2. כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ
עליו ג' רגלים בכל יום ויום
רגלים בלא שנה משכחת לה אלא שנה בלא
עובר בבל תאחר. ואותבינן
המצות. בתוך הרגל ואית דאמרי
דהשתא ובירושלמי מפרש תפתר כגון
לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ
עליה מיהא אחד בכור ואחד
יִדְרְשֶׁנּוּ יְיָ אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ
רגלים היכי משכחת לה הניחא למאן דאית
לאחר הרגל $ ושילהי אדר בתרא לאו
דאקדשיה כשהיה מחוסר זמן בפסח
כל הקדשים כיון שעברו
וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
ליה כסדרן משכחת לה אלא למאן דלית ליה
דוקא אלא לאחר שיצא אדר קאמר:
ולקמן אין משמע כן דאמרינן אין
דברים כג כב
עליהן שנה בלא רגלים או
3. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר
רגלים בלא שנה עובר בבל
שנה מליא. ג' מאות וששים וחמשה
מונין שנה לבכור אלא משעה שראוי
כסדרן היכי משכחת לה בשלמא לרבי
להרצאה: בשלמא לרבי משכחת
תאחר. ודייקינן מדלא קתני
יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל
ימים: פעמים ששה. שהוא ששה
משכחת לה בשנה מעוברת דתניא שנה
בכל יום ויום עובר בבל
1
שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ
לה בשנה מעוברת. לר"מ דאמר
בסיון יום החמשים לעומר: שניהם
תאחר, ש"מ דבלאו אחד
שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ
תמימה רבי אומר מונה ג' מאות וששים
❖
דברים יב ה
בלבד הוא דעבר. ופרקינן
שָׁמָּה:
מלאים. ניסן ואייר הרי ט"ו ימים
לעיל ברגל אחד ולר"א בן יעקב
וחמשה יום כמנין ימות החמה וחכ"א מונה
למיקבעיה בלאו קמיהדר,
ב
מניסן ול' דאייר מלו להו חמשים
דאמר שני רגלים לא משכחת לה אלא בחולה
אלאוי יתירי, כלומר בכל
י"ב חדש מיום ליום ואם נתעברה שנה
בחמשה בסיון: א' מלא כו'. ומשכחת
ברגלים והוא הדין דהוה מצי לשנויי
יום ויום עובר בלאו, לא
הגהות הב"ח
הכא לרבי ולרבנן: כמנין ימות
נתעברה לו משכחת לה לרבי דאקדשה בתר
קא מחזר. פירוש בשלמא
לה שנה בלא רגלים כגון שניהם
(א) תוס'
רגלים בלא שנה משכחת לה,
חג המצות דכי מטא שילהי אדר בתראה שנה
החמה. ופי' בקונט' וה"ה בכל שנים
מלאים ואירע עצרת בה' בסיון
וכך
ואפילו למאן דבעי כסידרן,
בהא דקאמר
מליא רגלים לא מלו אלא לרבנן היכי משכחת
סתם לרבי דילפינן מתמימה דבתי ערי
והקדישה למחרת בו' בסיון ולשנה
כגון שנולד בתחילת ניסן
(ב) ד"ה
דכד מטי ליה שלהי תשרי,
חומה כדמוכח בפרק נ)(שני) דערכין
הבאה היו שניהן חסרים ואירע עצרת
לה כדתני רב שמעיה עצרת פעמים ה' פעמים
אייתיה
הרי ג' רגלים מלו להו,
בתר
חג המצות. לאו
:
בז' בסיון והשנה מלאה ביום ו' בסיון
דמחייבת
ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין
פסח ועצרת וסוכות, שנה לא
❖
אייתיתיה
מלאי. אלא שנה בלא רגלים
דוקא דהוא הדין בתוך חג המצות
משהקדישה ועדיין לא עבר עצרת
חמשה שניהן חסרין שבעה אחד מלא ואחד
היכי משכחת לה. בשלמא
עליו: מאן תנא כו'. ת"ק דלא איירי
כדמוכח לעיל ס) דכולי רגל בעי:
חסר ששה ומאן תנא דפליג עליה דרב
למאן דאית ליה כסידרן
יורש
מהו בבל תאחר.
בשנה בלא רגלים: אלא ד' ימים.
דיורש חייב
משכחת לה כגון דאקדשה
גליון הש"ס
שמעיה אחרים היא דתניא אחרים אומרים
באייר, דכי מטי ליה אייר
להביא כדתנן במסכת קינין
קסברי לעולם כל חדשי השנה אחד
גמ' אמר רב כהנא מאן
אחרינא, שנה מלאי ועדיין
גאין בין עצרת לעצרת אין בין ר"ה לר"ה אלא
מלא ואחד חסר ואין מעברין ואין
ומייתי לה בכמה דוכתי
דקא מותיב.
רגלים לא מלו, דהא לא עבר
ד' ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת
מחסרין שום חדש לצורך והויא לה
האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו
עליו אלא חג המצות בלבד,
רש"י ד"ה בתר חג המצות
וצריך לעבור עליו ע[ו]ד
חמשה בעי ר' זירא יורש מהו בבל תאחר
שנה שנ"ד ימים נמצאת כל השנה
יורשים עולתה ומשמע בפ"ק דקדושין
וכו' ושילהי אדר בתרא לאו
עצרת וחג הסוכות, ואחרי
שבועים שלמים חוץ מד' ימים והן
דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא
כי תדור נדר אמר רחמנא והא לא נדר או
דוקא.
2
כן יעבור בבל תאחר. אלא
❖
הדוחין קביעות השנה מקביעות
כשהפרישה מחיים ולמ"ד דאורייתא
למאן דלית ליה כסידרן היכי
3 ובאת שמה והבאתם שמה והא
דלמא
משכחת לה. בשלמא אליבא
חברתה: ואם היתה שנה מעוברת
אע"פ שלא הפרישה מחיים ובסוף יש
מיחייב ת"ש דתני רבי חייא מעמך פרט
ד
דר' דתני ואם לא יגאל עד
חמשה. קסבר חדש עיבור לעולם
בכור נמי אמר מה
מלאת לו שנה תמימה, ודייק
ליורש
והאי מעמך מיבעי ליה זה לקט
מוסף רש"י
להלן יורשים חייבים בעולת ראיה
חסר ואינו דוחה את המועדות אלא
הלשון דכתיב תמימה ואמר
שכחה ופאה קרי ביה עמך וקרי ביה מעמך
של אביהן: הא ליתא בראיה.
ואידך.
שנה תמימה, מונה ימים
יום אחד שהוא יתר על ד' שבועות:
כל היכא דתני פסח.
כמיניין ימות החמה, משכחת
בעי ר' זירא אשה מה היא בבל תאחר מי
יורש מהו בבל תאחר. על נדר אביו:
והוא הדין זקן וחולה ומי שאין לו
תני
לה כגון דאקדשיה בתר
אמרינן הא לא מיחייבא בראיה או דלמא הא
עצרת.
קרי ביה עמך ומעמך. ודריש ביה
קרקע וכל הפטורים מן הראיה:
יום חג המצות והוא ביום
דהא
י"ו בניסן, דכי מטא שלהי
איתה בשמחה א"ל אביי ותיפוק ליה דהא
איתה בשמחה. וקרינא בה
תרתי דעמך משמע ליה חלקו של עני
ה
אדר בתראה והוא יום (כ"ה)
ומ' יתירא למעוטי יורש: מי אמרי'
ובאת שמה והבאתם שמה:
איתה בשמחה ומי אמר אביי הכי והאמר
(תמורה יח:) שנה
[כ"ז] באדר שיני, מלאו לה
אשה בעלה משמחה. פי' בקונט'
תמימה.
שס"ה ימים, ולא עברו עליו
הא לא מיחייבא בראיה. דכתיב
אביי אשה בעלה משמחה לדבריו דר' זירא
אלא עצרת וסוכות בלבד,
כל זכורך וכיון דלא
בבבל בבגדים [צבעונים]
קאמר איבעי' להו בכור מאימתי מונין לו שנה
(יומא סה:) כמנין ימות
ועדיין נשאר פסח למלאות
מיחייבא למיסק לא שייך בה זמן
ובא"י בכלי פשתן המגוהצין כדאיתא
החמה.
שלש רגלים, וזהו שנה מלאי
אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר
(ערכין לא:)
רגלים לא מלאו. הנה זה
רגלים לבל תאחר או דלמא מיחייבא
בקדושין וקשיא לר"ת
משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם
אליבא דר'. ורבנן דאמ' מונה
ו
למיסק משום שמחה דכתיב
דהני מילי בזמן הזה אבל בזמן שבית
י"ב חודש מיום ליום ואם
הא
ושמחת בחגך ואמר מר
המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר
(יומא שם)
נתעברה השנה נתעברה לו,
מונה י"ב חדש מיום
היכי משכחת לה. ואמרינן
כדאמר בע"פ ועוד אמרי' פ"ק דחגיגה
בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים
ליום.
משכחת לה כגון דהוה עצרת
שנאמרט) וזבחת שלמים ואכלת שם (ואכלת) ושמחת: בעלה משמחה.
אמתני' דאיזה קטן כל שאינו יכול לאחוז בידוע) [של אביו] לעלות
דההיא שתא בה' (בניסן)
מירושלים להר הבית עד הכא מאן אתייה ומשני עד הכא
בבבל בבגדי צבעונין בא"י בבגדי פשתן המגוהצים הכי איתא
(שם)
(ב)
[בסיון], ואקדשיה בו' בסיון
דהוא בתר חג עצרת, ובשנה
בקדושין : הא בתם. דקאי להרצאה משנראה להרצאה:
מיחייבה אמיה בשמחה משמע שזקוקה לעלות משום שלמי שמחה
אלא ד' ימים
הבאה חל עצרת להיות בז'
(ערכין שם)
בעל בלבד.
ומפרש ר"ת בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עליה לפיכך לא
בסיון, הנה בששה בסיון
קרינא בה ובאת שמה והא דקאמר בחגיגה דמיחייבה אמיה משום בעלה ולא משום היא ומיהו אשכחן בפסחים פ' אלו דברים
שלמה שנה, ועדיין ג' רגלים
(לקמן כ. וסוכה
לא מלאו להן, כדרב שמעיה
אפי' בזמן שבהמ"ק קיים היכא דלא אפשר משמחה בכסות נקיה ויין ישן כגון היכא דחל יו"ט ראשון של חג להיות בשבת דבעינן זביחה בשעת שמחה:
דתני עצרת פעמים בה' בסיון
נד: וערכין ט:)
הא
[פעמים בו' בסיון] פעמים
בז' בסיון, כיצד, שניהם מלאין ניסן ואייר, עצרת בה' בסיון, ניסן מלא אייר חסר, עצרת בו' בסיון, ניסן ואייר חסרים, עצרת
(שבת פז: וכעי"ז לקמן כ.)
בז' בסיון. פירוש אם הן שניהם מלאין, מתחילין ספירת העומר מי"ו בניסן, הנה ט"ו בניסן ול' מאייר, הנה מ"ה ימים, בה'
בסיון תשלום נ' יום והוא יו"ט של עצרת. ואקדשיה בששה בסיון דהוא אחר עצרת, ובשנה הבאה חל עצרת להיות בז'
בסיון וכוליה. ופירשוהו בתלמוד ארץ ישראל שנה בלא רגלים היכי [משכחת] לה, אמר ר' אבדימי תפתר שהיתה עצרת בה'
בסיון ונולד הבכור בו' בסיון והיתה העצרת של שנה הבאה בז' בסיון. כי מטי ו' בסיון שלמו לו י"ב חודש מיום ליום
(סוכה נד:) ואם היתה שנה מעוברת חמשה.
(ואם נתעברה השנה נתעברה לו), ועדיין לא עברו עליו אלא שני רגלים בלבד סוכות ופסח, והנה שנה מלאי, אבל שלשה
(שם) זה לקט שכחה ופאה.
רגלים לא מלו. מאן תנא דפליג עליה, על רב שמעיה. ואמרינן אחרים היא, דתניא אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה
(לעיל ה:) אשה בעלה משמחה.
לראש השנה אלא ד' ימים בלבד. ואם היתה שנה מעוברת ה'. פירוש, אחרים אין לו זו הסברה שניהן מלאין או חסרין, אלא
(קדושין לד:)
לעולם אחד מלא ואחד חסר, שעולין י"ב חדש שנ"ד ימים. כשתשליכם ז"ז נשארו ד'. ובשנה מעוברת מוסיפין לו אדר שני
שהוא כ"ט יום, כ"ח יוצאין ז"ז, נשאר יום אחד, וד' שנשארו מן השנ"ד ימים, הרי ה' ימים במעוברת. נמצא בר פלוגתיה
דרב שמעיה אחרים. בעי ר' זירא יורש מהו בבל תאחר. ואפשיטא דיורש אינו עובר בבל תאחר. בעי ר' זירא אשה מהי בבל תאחר. אמר ליה אביי ותיפוק מיהא דהא איתא בשמחה, ושמחת אתה וביתך, וקיימא לן ביתו זו אשתו. ואקשינן ומי אמר
אביי הכי כי אשה איתה בשמחה, והאמר אביי במסכת קדושין אשה בעלה משמחה, כלומר אזהרה על הבעל לשמח את אשתו ברגל, ואין האשה מוזהרת. ופרקינן לדבריו דר' זירא דאמר או דלמא הא איתא בשמחה קאמר, וליה לא סבירא ליה.
איבעיא להו בכור מאימתי מונין לו שנה. כלומר כיון דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, בעינן שנה שלמה שיהיה ראוי לאכילה או לא. ואסיקנא בבכור תם בעינן שנה משנראה להרצאה, והוא מיום השמיני והלאה עד מלאת לו שנה תמימה.