שבעת ימים
פרק
ראשון יומא
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שבעת
שבעת
ימים קודם יוה"כ. יש מקומות ששונה המניין ברישא
ימים
קודם יוה"כ
מפרישין כ"ג. שכל עבודת
יוה"כ
א א
א) ב)
ג)
כמו בכאן ובבבא קמא ארבעה אבות נזיקין
אינה
כשירה אלא
בו כדיליף בהוריות בפרק
בתרא
ב ב
ד)
דכתיב
גבי יום הכפורים וכפר הכהן אשר ימשח אותו.
ובפרק קמא דר"ה ד' ראשי שנים ואיכא דוכתי דתני מניינא
ה)
ללשכת פרהדרין. כך
ובגמרא
מפרש למה מפרישין:
שמה
לבסוף לפני אידיהן של עובדי כוכבים ג' ימים ברפ"ק דמסכת ע"ג
ו) ז)
❖
ג ג
ח) ט)
ובגמרא ז) מפרש למה נקראת כן:
ובפ"ק דקידושין
י)
ומתקינין לו. ומזמינין כהן אחר
האשה נקנית בג' דרכים ושואלין
כ)
להיות כהן גדול תחתיו אם יארע בו
ודורשין בהלכות (החג)ט) לפני (החג)י)
תורה אור השלם
ל)
שבעת
שלשים יום :
פסול קרי או שאר טומאה המעכבין
מ)
1. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
וחכ"א א"כ אין לדבר סוף. דאי
מלבוא למקדש: ובעד ביתו. גבי
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
יוה"כ כתיב באחרי מות: א"כ.
איכא למיחש למיתה דחדא
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:
ויקרא טז ו
דחיישת למיתה: אין לדבר סוף.
ניחוש אפילו למיתה דתרתי ותלת
❖
2. וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
שמא גם זו תמות: גמ' שריפת
ואע"ג דבפ' ד' אחין
מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל
הפרה. פרה אדומה: שעל פני
משמע לסתם מתני' דהתם דלמיתה
נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ
שֶׁבַע פְּעָמִים: במדבר יט ד
תוס' ישנים הבירה. לקמיה מפרש מאי בירה:
ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול
דחד חיישינן לתרי לא חיישינן וסתם
א
3. וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב
צפונה מזרחה. במקצוע מזרחית
מתני' דהכא ס"ל דאי חיישינן לחדא
מביתו ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן
'. )
שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֹתֶיךָ
צפונית של עזרה היתה: שכל מעשיה.
ניחוש נמי לטובא י"ל דה"ק הכא
עֵדְוֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת
אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ר' יהודה
.
הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה אֲשֶׁר
של פרה: כלי גללים. $ צפיעי בקר
נהי דחיישינן למיתה דחד לזמן
אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות
הֲכִינוֹתִי:
מרובה כמו בההיא דפרק ד' אחין
מפרש להו במנחות בפ' ר' ישמעאל
דברי הימים א כט יט
אשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו
1
4. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה
: כלי אדמה. שאין עשויין
דילמא אדמייבם חד מיית
זו אשתו אמרו לו אם כן אין לדבר סוף:
צִוָּה יְיָ לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר
ככלי חרס בכבשן אלא מן האדמה
אידך מכל מקום למיתה לזמן מועט
גמ' תנן התם שבעת ימים קודם שריפת
ויקרא ח לד
עֲלֵיכֶם:
היא שהוא כאבן רכה וחוקקין ממנה
כי הכא לא הוה לן למיחש אלא
ב
5. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר
הפרה היו מפרישין כהן השורף את הפרה
כלים: מאי טעמא. תקינו לה כלים
צִוָּה יְיָ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי
משום מעלה דכפרה חיישת לזמן
יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה
הללו: דטבול יום. לקמן יליף בפרק
מועט אם כן ניחוש אפילו לתרתי
מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה
אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ
ותלת אי נמי התם חששא בעלמא
טרף בקלפי והזה הטהור
מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ
מזרחה ולשכת בית האבן היתה נקראת
❖
במדבר יט ב
עֹל:
כו': כי היכי דלא ליזלזלו בה.
הוא משום ביטול מצות יבמין וליכא
ולמה נקרא שמה לשכת בית האבן שכל
.
איסורא כולי האי אבל הכא משום
לומר הואיל וטבול יום כשר בפרה
מעשיה בכלי גללים בכלי אבנים ובכלי
דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחוש
אין צריך להיות זריזין בה בשמירת
גליון הש"ס
אדמה מאי טעמא כיון דטבול יום כשר בפרה
אפילו לתרתי ותלת ואפילו לזמן
טהרה לכך עשו בה מעלות הרבה
רש"י ד"ה כלי גללים. צפיעי
דתנן גמטמאין היו הכהן השורף את הפרה
לטהרה וזו אחת מהן: כיון דחטאת
מועט וא"כ אין לדבר סוף הלכך
בקר.
ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין
היא. חטאת נקראת שנאמר
ליכא למעבד תקנתא להאי חששא
למי נדה חטאת היא: וחטאת
שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית
וכי פריך בגמ' מאי שנא
תוס' ד"ה להוציא וכו'
.
טעונה צפון. חטאות הקריבות
דגבי טומאה דשכיח טפי ממיתה
תקינו לה רבנן כלי גללים כלי אבנים וכלי
דבגדיהם מדרס לחטאת
כדפרישית.
במזבח נשחטות בצפון ולא שזו טעונה
כדאמר בגמרא סגי לתקן לכהן אחר
אדמה דלא ליקבלו טומאה כי היכי דלא
❖
צפון שהרי היא נשחטת בהר המשחה:
תחתיו והכא חיישינן לתרתי ותלת
ליזלזלו בה מאי שנא צפונה מזרחה כיון
וכתיב. בפרה אל נוכח פני
הוה מצי לשנויי כי האי גוונא ההיא
דחטאת היא וחטאת טעונה צפונה וכתיב
חששא בעלמא היא ולא היה צריך
אהל מועד בהזאת דמה שהוא עומד
הגהות הב"ח
בה 2 אל נכח פני אהל מועד תקינו לה
להפריש אחר כי מסתמא ימצאו הרבה
בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו
(א) רש"י
רבנן לשכה צפונה מזרחה כי היכי דלהוי
של היכל שהוא בכותל מזרחי: כי
שיהו ראויין לעבודה אלא מעלה
.
עשה
❖
לה היכירא מאי בירה אמר רבה בר בר
היכי דליהוי היכירא. לדעת שהופרש
בעלמא הלכך סגי בחד אלא בלאו
'.
שם כדי להטיל עליו עבודת פרה
הכי משני שפיר כ):
חנה א"ר יוחנן מקום היה בהר הבית ובירה
.
להוציא מלבן של צדוקין. לאו
הקרויה חטאת וטעונה מזרח וישים
שמו ור"ל אמר כל המקדש כולו קרוי בירה
מוסף רש"י
לב להיות זריז במעשיה וסדר
בטומאה דאורייתא
שנאמר 3 הבירה אשר הכינותי מנא הני מילי
שבעת ימים.
עבודותיה: הבירה אשר הכינותי.
מטמו ליה דלא הוי מזלזלי בה כולי
א"ר מניומי בר חלקיה א"ר מחסיא בר אידי
האי אדרבה אמרינן בפרק אין דורשין
אשר זימנתי לה מקום גורן ארונה
א"ר יוחנן אמר קרא כאשר עשה ביום הזה
4
בגדי אוכלי קדש מדרס
לבנותה בו ודוד קאמר ליה להאי
צוה ה' לעשות לכפר עליכם לעשות אלו
קרא בדברי הימים: מנא הני מילי.
לחטאת אלא כדתנן בפ"ג דמסכת
(לקמן טו.)
מעשי פרה לכפר אלו מעשי יום הכפורים
אף אשה אחרת מתקינין
דבעי פרישה ליוה"כ ולפרה: כאשר
פרה סמכו ידיהם על ראשו
לו.
עשה. במלואים שצוה אותם לפרוש
בשלמא כוליה קרא בפרה לא מתוקם לכפר
ואומרים לו אישי כ"ג רד טבול אחת
❖
(סוכה כד.)
מביתם ז' ימים שנאמר
דמחמת שנוגעין בו חשבינן ליה
כתיב ופרה לאו בת כפרה היא אלא אימא
כטמא טומאה דרבנן דאחיו הכהנים
ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה
כוליה קרא ביום הכפורים כתיב אמרי
רבינו חננאל
חשיבי כטמאים לגבי דידיה $דבגדיהם
וגו' ובשמיני עבדו שנאמר
יליף צוה צוה כתיב הכא צוה ה' לעשות
ויהי ביום השמיני קרא וגו' וכתיב קרב
מדרס לחטאת ל) כדפרישית:
שבעת ימים קודם ליום
וכתיב התם זאת חקת התורה אשר
שכל מעשיה בכלי אבנים וכו'.
5
הכפורים מפרישין כהן גדול
אל המזבח וגו' (א) כאשר וגו' צוה
מביתו כול'. תנן התם במסכת
צוה ה' לאמר
מה להלן פרה אף כאן
דווקא באלו ז' ימים של
לעשות לדורות לפרוש ז' לפני עבודת
פרה תחילת פרק ג' שבעת
פרה ומה כאן פרישה אף להלן פרישה
יום אחד: דלפני עשייה. קיום המצוה:
שריפת הפרה אבל בשעת קידוש
ח)
ימי[ם ק]ודם לשרפת הפרה
מפרישין כהן השורף הפרה
ואימא
התנן בפ"ה דמס' פרה בכל
ואימא
מביתו ללשכה שעל פני
הכלים מקדשים ואפילו בכלי גללים כו' ואדרבה התם משמע דטפי פשיטא לו דבשאר כלים מקדשין מבכלי גללים וכלי גללים וכלי אבנים
הבירה כול'. פירוש כלי גללין
איצטריך ליה לאשמועינן דאע"ג דלאו כלים מיקרו לענין טומאה מ"מ הם כלים לענין קידוש וקרינן בהן מים חיים אל כלי :
כלי אבנים כלי אדמה, שלא
מ)
ומאי שנא צפונה מזרחה. וא"ת אמאי לא היו מפרישין נמי כ"ג לפני יוה"כ ללשכה זו שעל פני הבירה וי"ל דלשכת פרה היו קורים לה לשכת
הוסקו בכבשן שאינן מקבלין
טומאה לפי שאינן כלי חרש.
בית אבן כי היכי דנהוי לה היכירא שכל מעשיה בכלי אבנים ואי הוו מפרשי נמי לההיא לשכה כ"ג לפני יוה"כ אז לא הוה ליה היכירא
פרה אדומה נקראת חטאת
לפרה אי נמי י"ל משום דכ"ג ביוה"כ פרישתו לקדושה שכל עבודתו לפנים ולפני ולפנים היו מפרישים אותו ללשכת פרהדרין שבנויה בקדש אבל
שנ' והיתה לעדת בני ישראל
פרה שנעשית מחוץ בהר המשחה פרישתו ללשכה שעל פני הבירה שחוץ לעזרה: אלא אימא כוליה קרא ביוה"כ כתיב. תימה לי מאי קא
למשמרת למי נדה חטאת
היא. אמר רבי יוחנן מקום
פריך דאי כוליה קרא ביוה"כ כתיב אם כן לעשות למה לי וי"ל דסלקא דעתך דמקשה דתרוייהו איצטריך ליוה"כ דאי לא כתב אלא לכפר הוה
היה בהר הבית בירה שמו.
[מנא] הני מילי שצריכין
אמינא כפרה דקרבנות ואי לא כתב אלא לעשות ה"א זה פרה להכי כתב תרוייהו לאשמועינן דווקא יום הכפורים דכתיב ביה תרוייהו:
להפריש כהן גדול ביום
ואימא
ה[כפורים וכן] כהן השורף
את הפרה, מבתיהם להר [הבית, שנאמר] ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת י[מים] וג[ו'], וכתיב בתריה כאשר עשה ביום
. הזה צוה ה' לעשות. ואמר ר' מש[מיה] דר' יוחנן לעשות אילו מעשה פרה לכפר אילו מעשה [יום ה]כפורים. ואימא כוליה
קרא ביום הכפורים כתיב, אמ' יליף צוה צוה, כתיב הכא צוה ה' לעשות וכתיב התם בפרה זאת חקת התורה אשר צוה ה' כול'.
.
.