נב:
הוציאו לו פרק חמישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאת
משוקדים מחר ארור וקם. תימה הוא דלא נקטינהו כסדר
שאת. הלא אם תיטיב שאת ולשון סליחה הוא או שאת
מז א ב ג ד
א)
אם לא תיטיב ולשון נשיאות עון הוא: משוקדים. ארבעה גביעים
שהן כתובים בתורה והכי הוה ליה למימר שאת ארור
משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה: מחר. וצא
מחר משוקדים וקם וא"ת אמאי לא דרשינהו להו לפניהם ולאחריהם
מח ה ו ז ח ט
כמו בנשך ובמרבית דדרשינן ליה בפרק איזהו נשך
הלחם בעמלק מחר
או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי
לפניו ולאחריו וכמו ורחץ
נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי:
מט י
ארור. וברצונם עקרו שור
דדרשינן ליה בפ' אמר להם הממונה
שאת משוקדים מחר ארור וקם והתניא
1
5 (א)
2
3
4
נ כ
אופשט ואולבש י"ל גבי
ארור שור של שכם שהוא
הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי הוא
❖
שאת אי קאי אאם תיטיב אז הוא לשון
מארור כנען או ארור אפם כי עז:
איסי בן יהודה הוא איסי בן גור אריה
וקם. הנך שוכב עם אבותיך וקם
סליחה ואי קאי אואם לא תיטיב אז
הוא איסי בן גמליאל הוא איסי בן מהללאל ומה
וכאן כ) רמז לו תחיית
הוא לשון נשיאות עון וכן ארור אי
מוסף רש"י
שמו איסי בן עקיבא שמו בדאורייתא ליכא
המתים או וקם העם הזה וזנה: ויעלו
קאי אשור אז קאי אשכם שהוא כנען
ב)
יצא ובא לו בדרך בית
בדנביאי איכא ובדאורייתא ליכא והא איכא
עולות כבשים. ונ"מ לפסוק כאן את
דכתיב ארור כנען ואי קאי אאפם אז
כניסתו.
דבעי רב חסדא וישלח את נערי בני ישראל
ג) ד)
הטעם באתנחתא או דילמא אידי
קלל אפם וכן מחר אי קאי אמלחמה
6
ה)
ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים
ואידי פרים ואין אתנחתא בטעם
ואנכי נצב על ראש הגבעה היום
ו) ז)
שנאמר ואת
(חולין י:)
עולות אלא טעם גרש ויעלו
להתפלל קודם המלחמה כדכתיב
ח)
פרים או דילמא אידי ואידי פרים לרב חסדא
כלי הזהב וגו'.
עולות כדי שיתחבר לשל אחריו:
היערוך שועך לא בצר או
מספקא ליה לאיסי בן יהודה פשיטא ליה:
מתני' החיצונה פרופה מן
קאי אאנכי נצב מחר להתפלל וכן
מתני' החיצונה היתה פרופה מן הדרום
הדרום. רבנן קאמרי לה: פרופה.
וקם ולפי שאין פירושם שוה ע"כ אין
ט)
(כריתות ה:)
ופנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע
י) כ)
תנו את ארון הקודש
להם הכרע אבל אמשוקדים קשה וי"ל
ראשה כפולה לצד החוץ ונאחזת
ל)
וגו' אין לכם משא
לצפון הגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך
משום דאיכא אתנחתא בגביעים
בקרס של זהב להיות פתוחה
בכתף.
לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון
ועומדת: מהלך ביניהן. נכנס
ובמנורה ארבעה גביעים ומשמעו
הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים
משוקדים כפתוריה ופרחיה וקרא
בפריפת הדרום ומהלך ביניהן עד
א
שמגיע לפריפת הצפון: הגיע
אחרינא מוכחא דמשוקדים לא קאי
צבר את הקטרת על גבי גחלים ונתמלא כל
(שם) ואתיא
ב
לצפון. ומשנכנס לתוך (ב) החלל
מ)
אלא אגביעים דכתיב שלשה גביעים
משמרת משמרת.
הבית כולו עשן ג יצא ובא לו בדרך בית
משוקדים ולהכי אין לו הכרע והא
הפך פניו לדרום לילך עד בין
כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון
נ)
❖
❖
דפליגי תנאי בזבחים בפ' שני
הבדים שהם באמצע החלל כדאמר
(שם)
ד ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את
מר
גבי ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו
ארון שעשה משה
ישראל: גמ' במאי עסקינן אילימא במקדש
ונתן דאיכא דמוקי באצבעו
היה לו אויר עשרה אמות בבית
ראשון מי הוו פרוכת אלא במקדש שני מי
רבינו חננאל
הגהות הב"ח
אלקיחה ואיכא דמוקי אנתינה ואיכא
קדשי הקדשים לכל רוח ורוח:
הוה ארון והתניא משנגנז ארון נגנזה עמו
(א) גמ'
מהלך לשמאלו עם הפרוכת. שהמהלך
דמוקי אתרוייהו יש לפרש טעמא
ואילו הן, שאת משוקדים
ה
(ב) רש"י
מחר ארור וקם. ותניא הוא
מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרוכת
צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו
דמאן דמוקי ליה אתרוייהו משום
ו
ז
ח
יוסף איש הוצל הוא איסי
דפשטא דקרא אלקיחה דלפניו קאי
היתה לו למזרח החלל א] לבין שני
של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששגרו
חלל בית קדש הקדשים
בן יהודה. ופרקינן
באורייתא ליכא אבל
ומוקמינן ליה נמי אנתינה כדאשכחן
הבדים והבדים היו ארוכים עד
פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר וכלי
7
והבדים היו
בנביאי איכא קראי טובא
במלואים כדכתיב ולקחת מדם הפר
הפרוכת ראשן אחד למערב והשני
ארוכים עד
הזהב אשר השיבותם לו אשם תשימו
דלית להו הכרע. והא דבעי
ונתתה על קרנות המזבח באצבעך
למזרח אחד בראש הארון לצפון
רב חסדא כתיב וישלח את
בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך ומי גנזו
נערי בני ישראל ויעלו
והתם על כרחך קאי
ואחד בראשו לדרום ואורך אמתים
עולות וגו', האי בעיא
ט יאשיהו גנזו מה ראה שגנזו ראה שכתוב
וחצי של ארון ביניהן: דרך כניסתו.
אנתינה ומאן דלא מוקי ליה אלא
במזרח נמצא
בחגיגה היא בפרק ראשון,
יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך
אלקיחה כמשמעותיה ומאן דמוקי ליה
כשם שנכנס כשהולך לדרום עד
שמהלך עם הפרוכת
8
ואמרינן בה למאי נפקא
❖
מינה, מר זוטרא אמר
עמד וגנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים
אנתינה יליף ממלואים דהתם לא קאי
שהגיע לארון פניו כלפי דרום כך
9
לפיסוק טעמא, רב אחא
אלא אנתינה דלפניו ולאו אלקיחה
כשיצא לא היסב את פניו לצאת אלא
לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון
אמר לאומר הרי עלי עולה
יוצא דרך אחוריו ופניו לארון: בבית
דלפניו פניו :
הגהות מהר"ב
ל)
כעולה שהקריבו ישראל
הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך
הוא יוסף הבבלי כו'. והא דאמר
החיצון. בהיכל: גמ' מי הוו רנשבורג
במדבר מאי, פרים הוו או
ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את
כבשים הוו, תיקו.
פרוכת. אמה טרקסין הוה: תשימו
ליה רב אסי לרבי שילא
א] רש"י
החיצונה פרופה מן הדרום
ה' אלהיכם ואת עמו ישראל ואמר ר' אלעזר
בארגז מצדו. אלמא גבי ארון הוה
בפ' בנות כותים נדה
אנא
כו'. תנן סתמא כר' מאיר
אתיא שמה שמה ואתיא דורות דורות
דאמר בין המזבח למנורה
01
11
11
21
הוא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור
קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז:
היה מהלך. סוגיאנא,
ואתיא 11משמרת 31משמרת לעולם במקדש שני
יולך ה' אותך. ודאג שמא יגלה לבבל:
אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא
במקדש ראשון היה בו
❖
ומאי הגיע לארון מקום ארון והא קתני נתן את
תנו את ארון הקדש בבית. והא התם
הארון והיה כותל ולא היה
איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא דלא
בו פרוכות ובמקדש שני
היא: אתיא שמה
המחתה לבין שני הבדים אימא כבין שני
שליט ביה רוקבא ולא קאמר נמי דהוא
קאי אלא גניזה
היו פרוכות ולא היה בו
שמה וכו'. כתיב בארון אשר אועד
יוסף הבבלי דהוא יוסף איש הוצל
הבדים: צבר את הקטרת על גבי גחלים:
ארון, כי יאשיהו גנזו
תוס' ישנים
שנאמר ויאמר ללוים
לך שמה וכתיב בצנצנת המן
שהרי כל השמות הללו היה לו כדמשמע
תנן כמאן דאמר צוברה תני חדא צוברה
.
המבינים לכל ישראל
הכא י"ל דלא קא חשיב התם אלא
ותן שמה מלא העומר
פנימה שהיא חוצה לו ותניא אידך צוברה
הקדושים לה' תנו את ארון
ואתיא צלוחית מצנצנת המן: דורות
שמות דאיסי דדמיא לשמו של רב
הקודש בבית [אשר בנה]
חוצה שהיא פנימה לו
אמר אביי תנאי היא
אסימ): יצא ובא לו דרך כניסתו.
שלמה בן דוד מלך ישראל
דורות. כתיב בצנצנת למשמרת
אין לכם משא בכתף עתה
ואמר אביי מסתברא
כמאן דאמר י פנימה
אע"ג דביאה דרך אחוריו לא שמה
לדורותיכם וכתיב בצלוחית
עבדו את ה' אלהיכם ואת
שהיא חוצה לו דתנן
מלמדין אותו הזהר
ביאה כדאמר פ' שני דשבועות
שמן משחת קודש יהיה זה וגו'
כ
עמו ישראל. ותניא משנגנז
ארון נגנזה עמו צנצנת המן
שלא
הנכנס לבית המנוגע אפילו נכנס כולו
ואתיא מקלו של אהרן
וצלוחית שמן המשחה
חוץ מחוטמו טהור מדאצטריך והבא אל הבית דרך ביאה
מצנצנת במשמרת משמרת דכתיב ביה למשמרת לאות לבני מרי
.
ומקלו של אהרן בשקדיה
: כבין שני הבדים. כאילו היו שם ונותנה ביניהם: תנן.
אסרה תורה יציאה דרך אחוריו שמה יציאה כדאמר הכא דאע"ג דכתיב
ופרחיה, וארגז ששיגרו
הפלשתים דורון לאלהי
ויצא אל המזבח יוצא דרך אחוריו כתלמיד הנפטר מרבונ):
מתני' כמ"ד בברייתא דלעיל צוברה כדי שיהא עשנה שוהה
ישראל, וכל כלי הזהב.
לבא: תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו. מתחיל לצוברה בראש
שלא
וא"ר אלעזר אתיא שמה
המחתה של צד פנים שאותו ראש המחתה אינו לצד ידו והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה עד ראש המחתה השני אשר אצל בית
שמה. נאמר בארון והבאת
שמה מבית לפרוכת את
ידה: ותניא אידך. מתחיל לצוברה בראש הפונה חוצה לצד ההיכל שהיא פנימה לו בצד גופו והולך וצובר תמיד הלאה עד ראש המחתה השני:
ארון העדות, ובצנצנת
שלא
נאמר קח צנצנת ותן שמה,
ונאמר במקלו של אהרן והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה, ונאמר בשמן המשחה ואל בני ישראל
. .
תדבר לאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. ובמטה אהרן נאמר ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן למשמרת
לדורותיכם. צבר את הקטורת על גבי גחלים. תנן כמאן דאמר צוברה לאפוקי ממאן דאמר מפזרה. וכשמקטיר עומד אחוריו
'.
למזרח ופניו למערב, וצובר הקטורת כלפי המערב שהוא פנים הבית, ולפיכך אומרים לו הזהר אל תתחיל מלפניך שמא
.
תכווה מן השלהבת העולה ומן העשן.
.
[ .
תורה אור השלם
1 הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ: בראשית ד ז 2. וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ: שמות כה לד 3. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק
מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: שמות יז ט 4. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: בראשית מט ו 5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי
אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: דברים לא טז 6. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיְיָ פָּרִים: שמות כד ה 7. וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְיָ וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה
וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ: שמואל א ו ח 8. יוֹלֵךְ יְיָ אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן: דברים כח לו 9. וַיֹּאמֶר
לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיְיָ תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: דברי הימים ב לה ג 01. וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן
הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה: שמות ל ו 11. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: שמות טז לג 21. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת
קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם: שמות ל לא 31. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ: במדבר יז כה