הוציאו לו פרק
חמישי
יומא
נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא
תתחיל מפניך שמא תכוה. לא ידענא מאי קאמר מסתברא
שלא תתחיל מפניך. לצבור ולילך הלאה: שמא תכוה. שהקטורת
נא א
א) ב)
ג)
שצברת לצדך בוערת תמיד וזרועך המתפשט והולך להלן נכוה בתימור
כמאן דאמר מדתניא הכא כוותיה דילמא הא ברייתא איהו
ט)
נב ב
ד)
העולה: כי בענן. אל יבא כי אם בענן של עשן הקטורת: מעלה
נמי תני לה כמו ההיא דלעיל ואי מייתי ראיה מן הטעם המפורש
ה) ו)
עשן. שם עשב שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל: ומנין שנותן בה וכו'.
בה שלא תכוה ולהכי קא מסתברא כמאן דאמר בלא ברייתא נמי הוי
ז)
נג ג
ח) ט)
לקמן פריך ל"ל הא נפקא ליה: הא
מצי למימר האי טעמא ונימא דמהאי
אם לא נתן וכו'. הא למדנו מכאן
טעמא מסתברא כוותיה ושמא י"ל
שלא תתחיל מפניך שמא תכוה ת"ר 1ונתן את
ד
❖
שנאמר ז) ולא ימות שאם לא נתן וכו':
דאי לאו ברייתא לא הוה אמרינן אותה
הקטורת על האש לפני ה' שלא יתקן
ה ו ז
או שחיסר. דכתיב הקטורת שלימה
סברא למיחש לשעה קלה כל כך שמא
מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקין
א
ולא חסירה: תיפוק ליה. דאי נמי
יכוה אי נמי י"ל הנך תרי ברייתות
ח
שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס מאי דרוש 2 כי
תורה אור השלם
לא כתב הכא ולא ימות מיחייב מיתה
דמייתי מעיקרא לא מיתני בי רבי
בענן אראה על הכפורת מלמד שיתקן מבחוץ
נה ט י כ
1. וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל
אקטורת חסירה דאשכח דעייל ביאה
חייא ורבי אושעיא ומייתי מהא
הָאֵשׁ לִפְנֵי יְיָ וְכִסָּה עֲנַן
ויכניס אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר
ריקנית שלא לצורך וכתיב ח) ואל יבא
דמיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא:
נו ל מ
הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר
חד למצוה וחד לעכב. תימה לי
ונתן את הקטורת על האש לפני ה' אם כן
בכל עת ולא ימות: ששגג בביאה.
עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:
ויקרא טז יג
ריקנית אבל ידע שיש מיתה במקטיר
מה ת"ל כי בענן אראה על הכפורת מלמד
מאי איצטריך קרא לעכב הא
ב
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר
קטורת חסירה ואין עונש מיתה על
חוקה כתיב בפרשה וי"ל דחוקה לא
שנותן בה מעלה עשן ומניין שנותן בה מעלה
אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא
❖
השוגג: דעייל שתי הקטרות. בביאה
קאי אלא איום הכפורים אבל קטורת
בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית
עשן שנאמר וכסה ענן הקטורת את הכפורת
1
לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת
אחת: קרא לקרא. הא נפקא ליה
דכל השנה איצטריך קרא לעכב ואין
גהא לא נתן בה מעלה עשן דאו שחיסר אחת
אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת
מכי בענן: עיקר. שורש: והא איפכא
זה מעין התירוץ דמעיקרא קאמר
כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל
מוסף רש"י
מכל סמניה חייב מיתה ותיפוק ליה ה דקא
תניא. שהשורש יפה מן העלין: לשמי
ויקרא טז ב
דחד קרא ליום הכפורים וחד קרא
הַכַּפֹּרֶת:
3. וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים
שלא יתקן.
מעייל ביאה ריקנית אמר רב ששת הכא
קורה. לשון שמים: ממשמש בכתלים.
לשאר ימות השנה והשתא קאמר
מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא
במאי עסקינן כגון ששגג בביאה והזיד
כן דרך העשן כשאינו יכול לצאת כנגדו
דתרוייהו בין ביוה"כ בין בשאר
ו
(ב)
ישעיהו ו ד
עָשָׁן:
ימות השנה: שהורו הלכה בפני
4. וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ
מתפשט למעלה תמיד עד שמתמלא
בהקטרה רב אשי אמר אפילו תימא הזיד בזו
מבחוץ.
מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
חלל הבית למעלה מכותל לכותל וכשאין
משה רבן. בת"כ איכא פלוגתא
ובזו כגון דעייל שתי הקטרות אחת שלימה
ז
וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם
לו עוד מקום ממשמש ויורד אצל
דתנאי טובא מ"ט איענוש איכא מאן
וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד
ואחת חסירה אביאה לא מיחייב דהא עייל
הכתלים: האי מוכן יעשה לאהל מועד
הַשֹּׁכֵן
אִתָּם
בְּתוֹךְ
דאמר מסיני נטלו [ואית דאמרי
ליה שלימה אהקטרה מיחייב דקא מקטר
טֻמְאֹתָם: ויקרא טז טז
השוכן אתם נפקא. אל מקום שיהא
מפני] שאמרו מתי ימותו שני זקנים
5. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי
קטורת חסירה אמר מר ומניין שנותן בה
שכני אתם יעשו כן: חד לעונש וחד
הללו ואני ואתה ננהיג את הדור וכו'
מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן
מעלה עשן ת"ל וכסה קרא לקרא אמר רב
לאזהרה. ואל יבא כי בענן אזהרה
בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְיָ וַיָּמֻתוּ:
ובפ' ד' מיתות נמי
(לעיל יט:) או
ויקרא טז א
יוסף הכי קאמר אין לי אלא עלה מעלה
וכסה ענן ולא ימות זה עונש ואילו לא
מייתי לה ואיכא מאן דאמר פרועי
6. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
שחיסר אחת מכל סמניה
ימות דאל יבא לאו אחסרון ענן כתיב
עשן עיקר מעלה עשן מניין ת"ל וכסה א"ל
חייב מיתה.
ראש היו ואיכא מ"ד שתויי יין היו
אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ
אלא אביאה ריקנית: תניא ר' אלעזר
עֵצִים עַל הָאֵשׁ: ויקרא א ז
אביי והא איפכא תניא דתניא נתן בה עיקר
ואיכא מאן דאמר מחוסרי בגדים היו:
7. וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר
אומר. וכסה ולא ימות זה עונש
וכי
מעלה עשן היה מתמר ועולה כמקל עד
בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי
מעלה עשן: יכול יהו שניהן אמורים
אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל
שמגיע לשמי קורה כיון שהגיע לשמי קורה ממשמש ויורד בכותלים עד
קודם מיתת בני אהרן. ונאמר
יִשְׂרָאֵל:
❖
(כריתות ו.) הנפטר מרבו.
שנתמלא הבית עשן שנאמר 3 והבית ימלא עשן אלא אמר אביי הכי קאמר
דברי הימים ב א יג
שבעון מעלה עשן שלא נתנו מתו:
(ע"פ רש"י
אין לי אלא עיקר מעלה עשן עלה מעלה עשן מניין ת"ל וכסה רב ששת
❖
ועדיין לא נראה. אראה משמע
גיטין פו.)
אמר אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מניין ת"ל וכסה
לעתיד אלמא כשנאמר מקרא זה
הגהות הב"ח
עדיין לא נראה ואי לאחר מיתתן
האי 4 מוכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם נפקא אלא הכי קאמר אין לי אלא
(א) רש"י
רבינו חננאל
כבר נראה בו ביום שנאמר ויצאו
ביום הכפורים בשאר ימות השנה מניין ת"ל וכסה רב אשי אמר חד למצוה
עד דמיכסי
ת"ר ונתן את הקטרת על
ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל
וחד לעכב רבא אמר חד לעונש וחד לאזהרה תניא ר"א אומר ולא ימות
(ב) תוס'
האש לפני ה'. כלומר, הבא
כל העם : מצוה להביא מן
אש לפני ה' ואחר כך תן
עונש כי בענן אראה אזהרה יכול יהיו שניהם אמורין קודם מיתת בני אהרן
ההדיוט. ואע"פ שהורו כראוי נענשו
עליה הקטורת. כי בענן
❖
ת"ל אחרי מות שני בני אהרן יכול יהיו שניהם אמורים אחר מיתת שני בני
אראה על הכפורת, מלמד
5
שלא נטלו רשות: לבמה אשר בגבעון
שנותן בקטורת סם שהוא
אהרן ת"ל כי בענן אראה על הכפורת הא כיצד אזהרה קודם מיתה ועונש
לירושלים. היה לו ליכתוב מירושלים או
מעלה עשן, להוציא מליבן
אחר מיתה מאי תלמודא אמר רבא אמר קרא כי בענן אראה ועדיין לא נראה
מן הבמה אשר בגבעון לירושלים.
של צדוקין, שנאמר כי
תוס' ישנים
בענן אראה על הכפורת,
בגבעון היתה קדושה ששם מזבח
ואלא מ"ט איענוש כדתניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן אלא על שהורו
מלמד שמתקן מבחוץ
שעשה משה והיה הולך ומקריב שם:
הלכה בפני משה רבן מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ
.
ומכניס כשהעשן עולה כולה.
ח
6
מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו
ותריצנה הכי ונתן את
שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט: יצא ובא לו דרך
הקטורת על האש לפני ה' כי
מירושלים לגבעון. והכי משמע קרא
כניסתו: מנא הני מילי א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן אמר קרא ויבא
בענן אראה על הכפורת. אין
7
ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון דרך
לי אלא עיקר מעלה עשן.
שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים אלא
הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון
כלומר, השורש שהוא חזק
מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון מה ביאתו
שהוא מתמר ועולה כמקל
היתה כביאה ראשונה: וישראל
עד שמגיע לשמי קורה, וכיון
במעמדם. העומדים בעזרה במקום
מירושלים לגבעון פניו כלפי במה כדרך ביאתו אף יציאתו מגבעון לירושלים
שהיה מגיע לשמי קורה היה
כל ישראל על קרבן התמיד דכתיב
ממשמש בכתלים ויורד עד
פניו כלפי במה כדרך ביאתו וכן ט כהנים בעבודתן י ולוים בדוכנן כ וישראל
שנתמלא הבית עשן שנאמר
תשמרו להקריב לי היו
במעמדן כשהן נפטרין לא היו מחזירין פניהן והולכין אלא מצדדין פניהן והולכין
וימלא הבית את הענן וגו'.
עומדים ומשמרים על קרבנכם: עד
אין לי אלא עיקר מעלה
ל וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך אלא מצדד פניו והולך כי הא דר'
דהוה מכסי מיניה ר' יוחנן. שאין ר'
עשן, [עלה] מעלה עשן
אלעזר כד הוה מיפטר מיניה דר' יוחנן כד הוה בעי ר' יוחנן לסגויי הוה גחין
מ
שחוקה מנא לן. ת"ל וכסה
אלעזר רואהו (א): מיניה דר' יוחנן.
ענן הקטורת וגו', כלומר
קאי ר' אלעזר אדוכתיה עד דהוה מיכסי ר' יוחנן מיניה וכד הוה בעי ר' אלעזר
שאין ר' יוחנן רואהו מחזיר פניו:
כיון שהיא שחוקה נתערבה
לסגויי הוה קא אזיל לאחוריה עד דמכסי מיניה דרבי יוחנן רבא כד הוה
ונתכסת. ואסקה רב אשי
אמרו
הני תרי קראי חד למצוה
מיפטר מיניה דרב יוסף הוה
אזיל לאחוריה עד דמנגפן כרעיה ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף דמא
וחד לעכב. רבא אמר כי
אמרו
בענן אראה על הכפורת
לאזהרה. וכסה ענן הקטורת
את הכפורת אשר על העדות ולא ימות לעונש. ואי איפשר לומר כי שניהם נאמרו קודם מיתת בני אהרן, דהא אחרי מות שני
בני אהרן כתוב. אלא כי בענן אראה על הכפורת קודם מיתת בני אהרן, דדייקינן אראה מכלל שעדיין לא נראה. וכסה ענן
הקטורת אחר מיתתם. אם כן עדיין לא פירש העונש למה נענשו מפני שהורו הלכה לפני משה רבן, אע"פ שהאש יורדת מן
השמים מצוה להביא מן ההדיוט. והא דאמר למעלה או שחיסר אחת מסממניה חייב מיתה. ואקשינן ותיפוק ליה דכיון דאינה
עשויה כהילכתה כאילו אינה קטורת, ונמצאת ביאתן בלא עבודה. וכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש ולא ימות. ופירק רב
אשי כגון דעייל שתי קטורות אחת שלמה ואחת חסירה, אביאה לא מחייב דהא עייל ליה שלימה, אהקטרה הוא דמחייב
דקא מקטיר חסירה. ירושלמי היה מהלך בין שתי פרוכות ודוחק באצילי ידיו כדי שלא ישרפו (בפרכות) [הפרכות]. כיצד
.
הוא עושה, א"ר חנינא מניח את הכף בארץ וזורקה באויר וקולטה במחתה. שמואל אמר בוררה בגודלו. ר' יוחנן אמר
.
מערה מתוך הכף והיא מתמרת ועולה, ואחר כך היא פושה ויורדת. יצא ובא לו דרך כניסתו כר' יוסי, ברם ר' מאיר אפי' בעי
לא יכיל, למה, כדי שלא יתן אחוריו לקודש. מנא לן, שנאמר ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים, מקיש ביאת גבעון
.
לביאת ירושלים מה ביאתו לגבעון פניו כלפי במה אף ביאתו לירושלים פניו כלפי במה. וכן הכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם
וישראל במעמדם, כולם כשנפטרים לא היו מחזירים פניהם והולכים, אלא מצדידים. וכן תלמיד הנפטר מרבו אין מחזיר את
.
פניו אלא מצדד והולך. כי הא דר' אלעזר כי הוה מיפטר מר' יוחנן, אי הוה בעי ר' יוחנן לסגויי, הוה גחין לר' אלעזר קאי
" .
אדוכתיה עד דהוה ר' יוחנן מיכסי מיניה. ואי הוה בעי ר' אלעזר לסגויי, הוה אזיל אחוריה אחוריה עד דהוה מיכסיה ר' יוחנן
מיניה. רבא כד הוה מיפטר מרב יוסף, הוה אזיל אחוריה אחוריה עד דהוו מנקפן כרעיה ומתורסן מדמיה אסקופתא דרב יוסף.