נג:
הוציאו לו פרק חמישי יומא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וכי
נז א ב תימא אורחא דמילתא למיתב לימין. נ"ל לפרש כלומר אדרבה
אמרו ליה לרב יוסף. שהוא היה מאור עינים
ואינו מכיר בדבר:
א) ב)
ג)
תרום רישיך. תהיה ראש ישיבת הכרך: התם
מיבעי ליה למיקם.
כי היכי דהתם יהב קודשא בריך הוא מימינו הכא נמי המתפלל
ד)
ואם לא עשה כן.
יתן שלום לימין שלו ברישא ת"ל יפול מצדך אלף אלמא דיש לבקש
במקום שהפסיעות כלות ולא לחזור לאלתר:
ה)
שלא התפלל: ראוי
על נגד השמאלי ברישא והדר אימין וטעמא הוי דהוי לימין הקב"ה
נראה כמי שלא נטל רשות
להיפטר וראוי לו
ו)
ברישא: תנן כמאן דאמר ארון
ז)
לו שלא התפלל גרסינן. כלומר נוח
ח)
גלה לבבל. אע"ג דרבי יהודה אומר
היה לו אם לא התפלל כמו ראוי לו
אמרו ליה לרב יוסף הכי עביד רבא אמר ליה
נח ג ד ה
שלא בא לעולם: מימינו אש דת.
במקומו נגנז ופליג בסיפא גבי כן
ט)
יהא רעוא דתרום רישך אכולה כרכא אמר
נט ו
אלמא ימין עדיפא: ורבבה מימינך.
ולא פליג ברישא אארון י"ל פליג
רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי
ס ז ח ט
הימין סובלת רבבה מזיקין: וכי תימא
בברייתא ברישא אארון:
א המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות
ופליגא
דעולא. דאמר לר"ש
אורחא הוא. שהימין מוכנת להשתמש
לאחוריו ואחר כך יתן שלום אמר ליה רב
סא י
גלה לבבל פליגא דעולא
בה לכך ניתנו הלוחות בימין ולאו
מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו
חשיבותא דימין היא: לשמאל דידך.
דאמר לר"ש דארון נגנז:
סב כ
כרובים התם איבעיא ליה למיקם משל לתלמיד
דהיא ימינו של הקב"ה שהמתפלל
הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו תניא נמי הכי
רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו
סג ל מ
י)
שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד
המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום ואם
❖
: שחונה. חמה: עביד שולטן.
לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל ומשום (א) שמעיה אמרו שנותן שלום
ב
כ) ל)
עושה ממשלה: עוברי דרכים.
❖
מ)
לימין ואחר כך לשמאל שנאמר 1 מימינו אש דת למו ואומר 2 יפול מצדך
מתפללים שלא ירדו גשמים: וחנינא
תורה אור השלם
אלף ורבבה מימינך מאי ואומר וכי תימא אורחא דמילתא היא למיתב בימין
בנחת. שאין לי זריעה בשדות:
1. וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא
ת"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך רבא חזייה לאביי דיהיב שלמא לימינא
מתני' נביאים הראשונים. דוד
הגהות הגר"א
וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ
ברישא א"ל מי סברת לימין דידך לשמאל דידך קא אמינא דהוי ימינו של
ושמואל מפרש במס' סוטה (דף מח:):
[א] במשנה
מֵהַר פָּארָן וְאָתָה
הקב"ה אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו
ושתייה היתה נקראת. מפרש בגמ' כ):
מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ
דָּת לָמוֹ: דברים לג ב
למקום שנכנס. לבית קדשי הקדשים:
❖
שלש פסיעות בכריעה אחת: ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון: מאי
2. יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף
במקום שעמד. בין הבדים: ולא היה
וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא
מצלי רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא תרוייהו משמיה דרב אמרי יהי
תהלים צא ז
יִגָּשׁ:
מתכוון להזות לא למעלה וכו'.
רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה שחונה מעליותא
3. וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה
מוסף רש"י
שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת
שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר
היא אלא אימא גאם שחונה תהא גשומה ד רב אחא בריה דרבא מסיים בה
שחונה.
העליון והשבע למטה מאמצעה (ג)
וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי
משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך
חֶמְדַּת בֵּית יְיָ וַיַּמְלֵךְ אֶת
שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא
צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה
ישראל צריכין לפרנס זה מזה ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים רבי
לארץ נופלות: אלא כמצליף. בשורה
(תענית כד:) אם
וִירוּשָׁלִָם:
חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא שדא מטרא עליה אמר רבש"ע כל
שחונה תהא גשומה.
זו תחת זו כל שמונה הזאות. כמצליף
דברי הימים ב לו י
4. הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא
לא ידעתי לשונו: וכך היה מונה.
העולם כולו בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא כי אתא לביתיה אמר רבש"ע
(שם)
כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר
בגמרא ל) מפרש טעמא: נטל דם הפר
כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא א"ר יוסף מאי אהניא ליה
ר' חנינא בן דוסא.
אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם
(שם) כל
תחילה והניח דם השעיר. מסקנא
הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר
צלותיה דכהן גדול לגבי ר' חנינא בן דוסא תנו רבנן מעשה בכהן גדול
העולם כולו בצער.
אָמַר יְיָ: ישעיהו לט ו
דמילתיה דר' יהודה היא דאמר לא
5. וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ
אחד שהאריך בתפלתו ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו התחילו הם נכנסין
היה שם אלא כן אחד וצריך ליטול דם
(שם) וחנינא בנחת.
רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ
והוא יוצא אמרו לו מפני מה הארכת בתפלתך אמר להם קשה בעיניכם
הפר תחילה (ד): על הפרוכת.
עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ
שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא יחרב אמרו לו אל תהי רגיל
הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד
כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד
(שם) מאי אהניא ליה
הַיּוֹם הַזֶּה:
לעשות כן שהרי שנינו לא היה מאריך בתפלתו כדי שלא להבעית את
: עירה דם הפר וכו'.
צלותיה דכהן גדול.
מלכים א ח ח
ישראל: מתני' משניטל ארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים
6. וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל
כדכתיב במתנות המזבח ולקח מדם
ה
הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים
הפר ומדם השעיר מדם שניהן יחדיו:
ושתייה היתה נקראת גבוה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן נטל
ו
לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ
ונתן המלא וכו'. בגמרא מפרש חוזר
מ)
בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף:
את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד
❖
איכה א ו
ומערה מזרק מלא לתוך הריקן כדי
והזה ממנו זאחת למעלה ושבע למטה ח ולא היה מתכוון להזות לא למעלה
לערבן יפה: גמ' ויביאהו בבלה.
ולא למטה אלא כמצליף ט וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת
(שם) אבן היתה
ליהויכין: עם כלי חמדת (ה). הוא
הגהות הב"ח
ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע יצא והניחו על כן
שם.
(סנהדרין
י
ארון: ויאריכו הבדים וגו'. סיפיה
(א) גמ'
כו:) ושתייה היתה
הזהב שבהיכל כ הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק את דמו נכנס
דקרא ויהיו שם עד היום הזה:
נקראת.
רב
(ב) מתני'
למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה
ופליגא דעולא. הא דתניא ר' שמעון
[א] (א)
אומר ארון גלה לבבל: ראשונה
וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים וכו' יצא והניחו על כן הזהב
ל
ושניה. כלומר משני מקראות:
ולא היה מתכוון
השני שבהיכל רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד נטל דם
(סנהדרין שם ע"פ הגמ'
לקמן נד:) אחת למעלה
להזות לא למעלה ולא
כל
הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת
ושבע למטה.
למטה אלא כמצליף
(ג) רש"י
למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוון וכו' וכך היה מונה וכו' נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה
ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלה ושבע למטה וכו' עירה דם הפר לתוך דם
❖
מ
בעוביה
(זבחים לח.)
השעיר ונתן את המלא בריקן: גמ' משנגנז לא קתני אלא משניטל תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל
(ד) ד"ה
כדי
דתניא רבי אליעזר אומר ארון גלה לבבל שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויביאהו
להניח דם השעיר בכן
3
תוס' ישנים
שהיה עליו דם הפר
בבלה עם כלי חמדת בית ה' רבי שמעון בן יוחאי אומר ארון גלה לבבל שנאמר 4 לא יותר דבר אמר ה'
(ה) ד"ה
.
אלו עשרת הדברות שבו רבי יהודה (בן לקיש) אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויראו ראשי הבדים
בית ה'
5
מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה ופליגא דעולא דאמר עולא שאל רבי
מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי וכי מאחר שרבי אליעזר מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון
גלה לבבל ראשונה הא דאמרן 3 ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' שניה מאי היא דכתיב 6 ויצא מבת ציון
.
כל
רבינו
חננאל
אודעוה לרב יוסף דהוה הוא סגי נהורא, אמר יהא רעוא דתירום רישא אכולא כרכא. וי"א שתהיה בכל הלכה כרבא.
יגביהו עמך ישראל שררה זה על זה. ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה. ולא יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה
אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום. תניא נמי הכי המתפלל צריך
מזה. מעשה בר' חנינא בן דוסא שהיה מהלך בדרך וירדו גשמים, ואמר רבון כל העולם, הכל בנחת וחנינה בצער פסק
לפסוע ג' פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום, ואם לא עשה כן ראוי לו כאילו לא התפלל. ומשום שמעון אמרו
מיטרא כו'. ת"ר מעשה בכהן גדול שהאריך בתפילתו כו', ואמרו לו אל תהי רגיל לעשות כן שלא להבעית את ישראל.
נותן שלום לימינו ואחר כך לשמאלו. וא"ל רבה לאביי לימין הקב"ה שהוא שמאלך. אביי ורבא הוו פסעי להני שלש
משניטל הארון כו'. תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל דתניא ר' שמעון בן יוחי אומר ארון גלה לבבל שנאמר ויביאהו
פסיעות בכריעה אחת. ואמר רב מרדכי כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם איבעי ליה למיקם. משל לתלמיד הנפטר
בבלה עם כלי חמדת בית ה'. וכן א"ר אליעזר ארון גלה לבבל. ראשונה הא דאמרן, שנאמר ולא יותר דבר אמר ה',
מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב שב על קיאו. ומתפלל תפלה קצרה כו'. מאי היא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שאם
אילו עשרת הדברות שבתוכו. [שניה מאי היא דכתיב] ויצא מבת ציון כל הדרה. ופליגא דעולא דאמר דרבי מתיה שאל
תהיה זו השנה שחונה תהיה גשומה ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים שמבקשים שיפסקו גשמים. ירושלמי ולא
לר' שמעון בן יוחי