נד:
הוציאו לו פרק חמישי יומא
תורה אור
מסורת הש"ס
כאיש המעורה בלוייה שלו. הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו:
בציורים שהם מיני צבעים בעלמא ואין בהם ממשות כלל דלא חיישינן
א)
1. חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם
ב) ג)
הוציאום לשוק. קיפלום מן הכותל: מציון נברא. ציון נבראת
לחשדא אלא בחותם בולט ולא בחותם שוקע וכל שכן בדבר זה
עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל
ד)
מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ
תחילה וסביביה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד: בצקת עפר
שאינו לא שוקע ולא בולט אלא מין צבע בעלמא $ ונראה לי דאפילו
עֶרְוָתָהּ גַּם הִיא נֶאֶנְחָה
למוצק. מוצק אחד היה לו
ומשם נדבקו רגבים סביביו: מן הצדדין
ישראל מותר לצור צורות במיני צבעים
ואין בזה משום לא תעשה
וַתָּשָׁב אָחוֹר: איכה א ח
ה)
2. בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק
נברא. ארבע מוצקות היו לו ונמתח
לך פסל דלא אסר אלא פרצוף גמור
ו)
וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ:
והלך מכל צד עד שנדבק באמצעיתו:
חקוק בששר אבל במיני צבעים מותר
❖
כאיש המעורה בלוייה שלו אמר ריש
ז) ח)
איוב לח לח
כי לשלג יאמר הוא ארץ. תעשה
כדאמר בחזקת הבתים
3. כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא
לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו
אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם
ארץ. ומהיכן גשם מטר וגשם מטרות
הצר צורה בנכסי הגר קנה דרב לא
כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק
מִטְרוֹת עֻזּוֹ: איוב לז ו
רבינו חננאל
קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתא
מארבע צדדין הורידו והגשימו להעשות
4. עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ
ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן
ארץ: מציון מכלל יופי. בתריה כתיב:
והקשה שם רבינו שמואל והאמרת
כאיש המעורה בלויה
אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ:
קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום
שלו. ובשעה שנכנסו
איוב לח ו
תולדות השמים. מאורות וכוכבים:
ו) דכיור לא קנה אלא באמה כנגד
5. מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל
גוים להיכל ומצאו כרובין
שנאמר 1 כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה:
ה"ג תולדות השמים משמים נבראו
הפתח ותירץ דהתם לאו היינו צורת
מעורין זה בזה אמרו
אֱלֹהִים יְיָ דִּבֶּר וַיִּקְרָא
ושתיה היתה נקראת: תנא שממנה
ותולדות הארץ מן הארץ נבראו:
בריה אלא ציורין בעלמא מעשה
לו הללו הן שברכתן
אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד
ברכה וקללתן קללה.
תהלים נ א
מְבֹאוֹ:
הושתת העולם תנן כמאן דאמר מציון נברא
צעצועים ופרחים אבל צורת חיה או
כמנגדנא הזילום דכתיב כל מכבדיה
6. מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי
עוף חשיבא ולא בעינן אמה כנגד
העולם דתניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר בצקת
הזילוה כי ראו ערותה.
אֱלֹהִים הוֹפִיעַ:
2
ואסיקנא במקדש ראשון
תהלים נ ב
הפתח אלמא דרב צייר צורת חיה
עפר למוצק ורגבים ידובקו רבי יהושע אומר עולם מן הצדדין נברא
7. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם
שהיה הארון והכרובים
ועוף אלא ודאי במיני צבעים מותר
שנאמר 3 כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו רבי
[ופרוכת], ומאי פרוכת,
וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם
והא דתניא במכילתא לא תעשה לך
פרוכת של פתח פתוח
עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ
יצחק (נפחא) אמר אבן ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם שנאמר
❖
בכותל הנקרא טרקסין
וְשָׁמָיִם: בראשית ב ד
פסל וכו' עד לא יעשה לו גלופה אבל
4 על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה וחכמים אומרים מציון
היו בו פרוכות כר' זירא
יעשה לו אטומה תלמוד לומר וכל
דאמר י"ג פרוכות הם
נברא שנאמר מזמור לאסף אל אלהים ה' ואומר מציון מכלל יופי ממנו
תמונה וכו' עד אפילו בהמה חיה
5
6
במקדש, ז' בז' שערים
גליון הש"ס
ואחת בפתח ההיכל, ואחת
מוכלל יפיו של עולם תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלה תולדות השמים
ועוף ודגים וחגבים ואפילו הבובים
7
תוס' ד"ה כרובים כו'
בפתח האולם, ושנים
ואפילו הסורזירים כו' נראה לי דהכי
והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים תולדות שמים משמים
ונראה לי דאפילו ישראל
בדביר אילו שאמרנו
פירושו גלופה היינו צורה בולטת
מותר.
שהיו בפתח שנכנסין בו
נבראו תולדות הארץ מארץ נבראו וחכמים אומרים אלו ואלו מציון נבראו
לקודש הקדשים ושתים
אטומה צורה שוקעת ואשר במים
שנאמר מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד
כנגדו בעליה. רב אחא
מתחת לארץ להביא את הבוביא פי'
אמר במקדש שיני, ומאי
מבואו ואומר מציון מכלל יופי אלהים הופיע ממנו מוכלל יופיו של עולם:
שעושה צורה וחוקק דמות בבואה
כרובים, כרובים מצויירין
נטל את הדם ממי שממרס בו וכו': מאי כמצליף מחוי רב יהודה
בקיר, כדכתיב וקלע
שבמים דסד"א דוקא אשר בשמים
עליהן מקלעות כרובים
כמנגדנא ותימורות ופטורי ציצים
❖
ממעל ואשר בארץ מתחת לרקיע
אבל צורת דמות בבואה שבמים לא תלמוד לומר ואשר במים ויש אומרים להביא הסורזירים נראה שהוא מין שד שבמים שקורין נינס' בלשון
וגו'. משניטל הארון.
ירושלמי תני עד שלא ניטל
אשכנז וכל אילו אינן אסורין לעשותם אלא פרצופים חקוקין אבל לא ממין הצבעים כמו שהוכחתי אמנם על כסא שלמה אני תמיה דכתיב
הארון היה נכנס ויוצא
תוס' ישנים
ושנים אריות עומדים אצל הידות ושנים עשר אריים וגו' ואין לומר דעל פי הדיבור הוה כדכתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך
לאורו של ארון, ומשניטל
היה מגשש ונכנס מגשש
שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ואיכא למימר בהא מיגדרא מילתא שאני כמו אליהו בהר הכרמל ושמא בהא מילתא
.
ויוצא. אבן היתה שם
נמי איכא למיגדר מילתא שכשהיו עדים באים להעיד בפניו היו אריות שואגים ונוהמים כמו שיש במדרש ומתוך כך היו מתפחדים להעיד
ושתייה היתה נקראת
עדות שקר אי נמי יש לומר אחרים עשו לו וחשדא ליכא דרבים שכיחי גביה כדאמר גבי ר"ג ומה שעשו בכותלי היכל וקדשי קדשים ציורים
שממנה העולם נשתת. תנן
כחכמים שאומרים מציון
חקוקים בכותל סביב פני הכפיר אל התימורה מפה ופני אריה אל התימורה מפה יש לומר על פי הדיבור הכל בכתב אי נמי
נברא העולם, שנאמר אל
יש לומר דלא שייך לא תעשה לך פסל אלא בתלוש אבל על הכותל במחובר לא דאינו אלא לנוי בעלמא ובטל לגבי הכותל ואע"ג שאני מדמה
.
אלהים ה' דבר ויקרא
לא הייתי עושה מעשה כמו זה התירוץ האחרון ועוד נראה לי דלפי סוגיית פרק כל הצלמים מוכח דכל מיני פרצופין מותר
ארץ וגו' מציון מכלל
יופי אלהים הופיע, וכתיב
לעשות אפילו חקוקין וחותמה בולט חוץ מפרצוף אדם לחודיה או דמות ארבעה פרצופין בהדי הדדי שבכסא הכבוד אדם אריה שור נשר ודמות
לכן כה אמר ה' הנני
שמשין שבמדור העליון ושבמדור התחתון ותשמישי מקדש לעשות כמותו בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם כמדתן בארכו ורחבו שולחן
יסד בציון אבן וגו'. תניא
תבנית שולחן מנורה תבנית מנורה אבל מילי אחריני שרי תדע דאמר אביי התם לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן והדר
אידך ר' אליעזר אומר אלה
'.
תולדות השמים והארץ,
אמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי והדר אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון ופריך
מן השמים נבראו תולדות
ושבמדור התחתון מי שרי והתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ומשני כי תניא ההיא
השמים ומן הארץ נבראו
לעובדם ופריך לעבדם אפילו שלשול קטן נמי ומשני אין הכי נמי ומסיפא דקרא נפקא אשר בארץ לרבות ימים ונהרות הרים וגבעות מתחת
תולדות הארץ. וחכמים
אומרים אילו ואילו מציון
לרבות שלשול קטן ופריך ועשייה גרידתא מי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כו' ומשני שאני רבן גמליאל
נבראו, שנאמר מזמור
דאחרים עשו לו וכו' והשתא מדלא קאמר אלא ז)ככל הנך שנויי שמע מינה דלא הדר ביה מכל מאי דשני מעיקרא ולא מסרו הכתוב אלא
לאסף אל אלהים ה' דבר
וגו' מציון הוכלל יופיו של
לחכמים ושמשין שבמקדש לא אסירי אלא כמותן דוקא כמדת ארכו ורחבו דאי לאו הכי לא יוכל שום אדם לעשות בית ושלחן וכלים לפי
עולם, כל אילו הדברים
שהיו במקדש אלא ודאי לא אסרה תורה אלא כמותן ממש ועוד כיון דאפשר לעשות כמותן מסתמא לא אסרה אלא כיוצא בהן אבל שמשין
פשוטין הן. נטל את הדם
שברקיע שאי אפשר לעשות כמותן אסרה תורה לעשות דוגמתן ואע"פ שאינו עושה כמדת ארכו ורחבו לפי שאי אפשר ושמשין שבמדור העליון
ממי שהוא ממרס. כגון
בוחש כדאמרינן שבוחשין
כגון חיות שרפים ואופנים ומלאכי השרת אסור אפילו היכא דאחרים עשו לו ואפילו ליכא חשדא היכא דשכיחי רבים גביה משום דכתיב לא
את השתית.
תעשון לא תעשון תרי זימני לדרשה לא תעשון אתי שמשין שאתי דהיינו שבמדור העליון לא תעשון כלל וקרי ביה לא תעשון אותי ולהכי פרצוף
אדם לחודיה אסור וארבעה פרצופין אדם אריה שור ונשר אסור ולעבור עליו בשתים משום פרצוף אדם ומשום ארבעה פרצופין בהדי הדדי
דהיינו דמות החיות ולא תעשו לכם איצטריך לשמשין שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות ודוקא לכם לעצמכם אבל אחרים
עושין לכם אי נמי דרשינן איפכא כי מן השמים דברתי עמכם וסמיך ליה לא תעשון דהיינו כל שמן השמים לא תעשון דהיינו אפילו שמשין
שבמדור התחתון ודוקא אתם לא תעשון אבל אחרים עושין לכם ואת אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם נדרוש לשמשין שבמדור העליון
לאסור אפילו כשאחרים עושין לכם דמשמע לכם לא ימצא לכם וכי האי גוונא דריש בתורת כהנים בפרשת קדושים תהיו אלהי מסכה לא
תעשו יכול יעשו אחרים תלמוד לומר לכם והא דתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ומוקי לה
לעובדם היינו אפילו כשאחרים עשו לו לעובדם לעבור עליהם משעת עשיה ואע"ג דמלאכי השרת עובר בלא תעבדם אפילו כשאחרים עשו
לו ח)(דהיינו פרצוף אדם) יש לומר לעבור עליו בשתים אי נמי אפילו אם הוא של פרקים דמשום עשייה לחודה לא עבר כדאיתא בפרק כל
הצלמים מכל מקום כי עביד להו לעובדם חייב: אלו
ואלו מציון נבראו. פירוש שאמצעיתן של עולם והצדדין מציון נבראו:
אלא