הוציאו לו פרק
חמישי
יומא
נה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אי אמרת למעלה דפר לאקושי כו'. ואם תאמר ומנלן
כמנגדנא. כמכה ברצועה שמתחיל מן הכתפים ומכה והולך למטה:
סד א ב ג
א) ב)
❖
אינו מזה על הכפורת. על גגה אלא כנגד עוביה ולא היו דמים
דאחת למעלה דפר לא נגע אילימא מהיקש דשעיר כדלקמן
ג)
נוגעין בה: כשהוא מזה. אחת למעלה מצדד גב ידו למטה ומזה
והא שעיר גופיה גמר בהיקישא דאיתקש על ללפני ודבר הלמד
כלפי למעלה וכשהוא מזה השבע למטה מצדד ידו למעלה ומזה למול
בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש וי"ל גילוי מילתא הוא דעל דהכא
ד)
רבינו חננאל
ה)
פניו אחת גבוהה ואחת בנמוך
כדהתם אי נמי כיון דאשכחן דעל
כמצליף כמנגדנא. פירוש
הימנה וכולן נופלות לארץ: מנא הני
דשעיר לאו דווקא מקשינן נמי גבי
כמנגדנא תנא כשהוא מזה אינו מזה על
א
כגון המכה שמרים ידו ואינו
מילי. דאינו מזה על הכפורת אותן
פר על ללפני:
ו)
מכה עד שיוריד. ירושלמי
הכפורת אלא כנגד עוביה של כפורת כשהוא
❖
מפני תערובת חובה בנדבה.
ז)
כמטברר. פי' יש מי שאומרים
שתים אחת של מעלה בפר ואחת
מזה למעלה מצדד ידו למטה וכשהוא מזה
שמטה ידו עד טבורו. ת"ר
אבל תערובת חובה בחובה
של מעלה בשעיר על גג הכפורת
כשמזה אינו מזה על גגה
למטה מצדד ידו למעלה מנא הני מילי אמר
ממש: לא יאמר למטה בשעיר. לא
ליכא למיחש שיקח מקצת ממעות רחל
של כפרת אלא כנגד טיפחה
תורה אור השלם
רב אחא בר יעקב אמר רבי זירא אמר קרא
של כפרת, הוא עוביה והוא
יאמר ולפני הכפורת דהיינו למטה
ומקצת ממעות לאה ויקריב בשביל
1. וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר
מצחה הכל אחד הוא, שיש
1 והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת לא
דשעיר דכתיב ביה והזה אותו על
לאה דאפשר דכל אחת צוררת
נוסחאות מתחלפות לפיכך
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא
יאמר למטה בשעיר דלא צריך דגמר ממטה
הכפורת ולפני הכפורת דלא צריך
מעותיה לעצמה ונותנת בשופר וכך
הוצרכו להודיע שהכל טעם
אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת
אחד הם. כשהוא מזה למעלה
וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה
דפר למה נאמר לאקושי על ללפני מה לפני
דסוף סוף גמר ממטה דפר שהרי
עושין לרבנן דרבי יהודה דסבירא
מצדיד ידו למטה וכשמזה
לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל
לא פירש בו כמה הזאות וילפינן ליה
להו שופרות היו לקיני חובה וכשהכהן
דלאו על אף על דלאו על אדרבה לא יאמר
למטה מצדיד ידו למעלה.
הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:
ויקרא טז טו
מנא לן שמזה למעלה ומזה
לקמן ממטה דפר דכתיב ביה ולפני
לוקח מכל צרור קן אחד מקריב כל
למעלה בפר דלא צריך דגמר ממעלה
2. וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה
למטה. ופרשינן מדכתיב
הכפורת יזה שבע פעמים וכיון דסוף
קן וקן לשם מי שהוא:
דשעיר למה נאמר לאקושי לפני לעל מה על
והזה (עליו) באצבעו על פני
בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת
מפני תערובת חובה בנדבה.
סוף גמר מיניה לישתוק קרא מיניה
הכפרת קדמה ולפני הכפרת
קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה
על ממש אף לפני על ממש האי מאי אי
יזה שבע פעמים, כל מקום
אין להקשות לומר איפכא לא
וליגמרה לכולה מילתא דמטה דשעיר
שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם
❖
אמרת בשלמא למטה דשעיר לאקושי
בְּאֶצְבָּעוֹ: ויקרא טז יד
שנאמר על הוא למעלה
ממטה דפר דאיתקוש להדדי דכתיב
היו שופרות לנדבה מפני התערובות
וכל מקום שנאמר לפני הוא
למעלה דפר מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי
ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר
אבל לחובה תקנו שופרות די"ל
למטה, והכל במקום אחד הן
אלא הצדדת [היד] היך היא
אליעזר בן יעקב דתנא דבי רבי אליעזר בן
דבשלמא למעלה דידיה איצטריך
דלנדבה נפישי ועוד דזימנין שלא היו
מוסף רש"י
כיצד כשמזה למעלה מצדיד
דמפורש בו אחת דכתיב והזה אותו
מקריבין נדבה ימים רבים כשלא היה
יעקב על פני הכפורת קדמה זה בנה אב
כמנגדנא.
2
ידו למטה. פי' נותן כף
המזבח בטל ובתוך כך היו שומרים
על הכפורת ואותו חדא משמע ובמעלה
היד למטה ואצבעותיו כלפי
כל מקום שנאמר פני אינו אלא קדים אלא
למעלה ומזה, וההזאה שהוא
דפר לא פירש אחת: למה נאמר.
מעות הנדבה להכי צריכי שופר אבל
אי אמרת למעלה דפר לאקושי למטה דשעיר
מזה עולה למעלה מן כפרת
(לעיל
חובה יכולין להקריב לאלתר:
למטה דשעיר לאקושי ליה מעלה
טו. וכעי"ז זבחים לח.) זה
כנגד הכפרת מחוץ (הכפורת)
למאי אתא תנו רבנן והזה אתו על הכפורת
קינין [לכפורת] וחוזר ונופל למטה
בנה אב.
דשעיר ולומר על הכפורת כלפני
ולפני הכפורת למדנו כמה למעלה בשעיר
בקרקע. [וכשהוא מזה למטה
הכפורת מה לפני דלאו ממש נוגע
בקרקע] מצדיד ידו למעלה
אחת למטה בשעיר איני יודע כמה הריני דן נאמרו דמים למטה בפר
❖
בכפורת דהא לפני על הארץ משמע
(מנחות כז:)
כלומר כף היד למעלה
ונאמרו דמים למטה בשעיר מה למטה בפר שבע אף למטה בשעיר
אף על גב דלא ממש נוגע בכפורת אלא
ואצבעותיו למטה. ומזה כנגד
עוביה של כפרת שהיא מצחה
שבע או כלך לדרך זו נאמרו דמים למעלה בשעיר ונאמרו דמים למטה
לענין שיהא מצדד ידו למטה:
והיא טיפחה כדגרסינן ארון
תוס' ישנים
אדרבה לא יאמר למעלה בפר דלא
בשעיר מה למעלה בשעיר אחת אף למטה בשעיר אחת נראה למי דומה
ט' וכפרת טפח הרי עשרה,
והזאה שמזה יורדת ונופלת
צריך. דסוף סוף גמר לקמן ממעלה
דנין מטה ממטה ואין דנין מטה מלמעלה אדרבה דנין גופו מגופו ואין
.
בקרקע מחוץ של ארון כנגדו.
דשעיר שפירש בו אחת: למה נאמר
דנין גופו מעלמא תלמוד לומר 1 ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר
ואמרינן לא יאמר למטה
לאקושי. לפני דפר לעל דפר
בשעיר כו'. כלומר לא היה
שאין תלמוד לומר כאשר עשה ומה תלמוד לומר כאשר עשה שיהיו כל
צריך לכתוב בשעיר לפני
שהמופנה בא ללמד: מה על על
.
הכפרת, דמשמע כי מזה
עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע למדנו
ממש. דהא על פני הכפורת כתיב
מדם השעיר למטה, דגמר
כמה למטה בפר ובשעיר שבע למעלה בפר איני יודע כמה והריני דן
אף לפני על ממש שיהו דמים
מטה דשעיר ממטה דפר
שכבר כתביה ועשה את דמו
נאמרו דמים למעלה בשעיר ונאמרו דמים למעלה בפר מה למעלה בשעיר
נוגעים בעביה של כפורת: אי אמרת
כאשר עשה לדם הפר. למה
בשלמא למטה דשעיר לאקושי.
אחת אף למעלה בפר אחת או כלך לדרך זו נאמרו דמים למטה בפר
.
נאמר לפני הכפרת בשעיר,
כדאמרן למעלה דפר דקשיא לך לא
להקיש על הכפרת שכתוב
ונאמרו דמים למעלה בפר מה למטה בפר שבע אף למעלה בפר שבע
בשעיר ללפני הכפרת שכתוב
יאמר מיבעי ליה לכדתניא וכו':
נראה למי דומה דנין מעלה ממעלה ואין דנין מעלה ממטה אדרבה דנין
בו, מה לפני שכתוב בו
למדנו למעלה בשעיר אחת. דאותו
למטה הוא ולא למעלה, אף
גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה
חדא משמע: שאין תלמוד לומר וכו'.
על נמי שכתוב בו למטה
שאין תלמוד לומר כאשר עשה ומה ת"ל כאשר עשה שיהיו כל עשיותיו
הוא ולא למעלה. פי' זה
שהרי אף כאן פורש והזה ועל ולפני:
שכתבתי לך בשעיר והזה
שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע וכשם שלמעלה
מר כי אתריה וכו'. באתריה דרבי
אותו על הכפרת, אינו על
בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת: אחת אחת ואחת אחת ושתים:
הכפורת ממש אלא כמו ולפני
מאיר מונין מנין כלל תחילה ואחר
הכפורת, כשם שלפני למטה,
ת"ר אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש
כך פרט כגון עשרים ואחת עשרים
ב
כך על הכפרת שכתב למטה
ושתים ובאתריה דרבי יהודה פרט
אחת ושש אחת ושבע דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר אחת אחת ואחת
הוא, כמו שכבר פירשנו
למה נקרא זה למעלה וזה
תחילה שתים ועשרים שלש ועשרים:
שתים ואחת שלש ואחת ארבע ואחת חמש ואחת שש ואחת שבע ואחת
(למעלה) [למטה] בהצדדת
שלא יטעה. שיהא לו שהות בנתיים
ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה דכולי עלמא מיהת הזאה ראשונה
הכף היד והגבהת אצבעות
לתת לבו למנין שלא יטעה: לימד
והורדת אצבעותיו בלבד,
צריכה מנין עם כל אחת ואחת מאי טעמא רבי אלעזר אמר שלא יטעה
ג
[ד]לאו דם נוגע בכפרת
על הזאה וכו'. וכתיבא חוקה
כלל ולא למעלה ממש
בהזאות רבי יוחנן אמר אמר קרא 2 ולפני הכפורת יזה שאין תלמוד לומר
לעיכובא: לא היו שופרות לקיני
הוא. ואמרינן אדרבא לא
יזה ומה ת"ל יזה לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת
חובה. שופר לתת לתוכו מעות מי
יאמר ולקח מדם הפר והזה
באצבעו על פני הכפורת
מאי בינייהו איכא בינייהו דלא מנה ולא טעה: יצא והניחו על כן הזהב
שעליו קן חובה של זב וזבה ויולדת או
קדמה שהוא למעלה בפר,
מטמא מקדש כשם שהיו שופרות לקן
שבהיכל: תנן התם רבי יהודה אומר לא היו שופרות לקיני חובה מפני
שאינו צריך אתו, דגמר
נדבה כדתניא לקמן בשמעתין והכהנים
ממעלה דשעיר שהרי הכתוב
ז)
התערובות מאי מפני התערובות אמר רב יוסף מפני תערובת חובה בנדבה
.
הקישם שנאמר ועשה את
לוקחין במעות קינין ומקריבין אותן:
אמר ליה אביי ונעביד תרי ונכתוב עלייהו הי דחובה והי דנדבה רבי יהודה
דמו כאשר עשה לדם הפר.
מפני תערובת חובה בנדבה. שמא
נמצא למד למעלה דפר
לית ממעלה דשעיר, למה נאמר
יתחלף שופר בשופר ויקריב ממעות
למעלה בפר לאקושי (על
שופר החובה נדבה או משל נדבה חובה ותיפסל שהחובה אחת לחטאת ואחת לעולה והנדבה כולן עולות ואין מעשה עולה ומעשה חטאת שוין:
לפני) [לפני לעל], מה על
לית על ממש אף פני פני ממש.
.
ובעינן דנגע בכפרת. נוסח אחר מה פני פני ממש אף על על ממש. ופירושה כדרך הראשונה. ודחינן האי מאי אי אמרת
למטה דשעיר לאקושי, ולמדנו שאין זה למעלה ממש, לא בזה ולא בזה שהקישן הכתוב זה [לזה], ולמה בא למעלה דפר,
ללמד שכל מקום שנאמר פני קדמה הוא, ואינו אלא פני המזרח ממש. אלא אי אמרת למעלה דפר להקשה וללמד כי כל
מקום שכתוב בו על, למעלה ממש הוא, וכל מקום שכתוב בו לפני, למטה ממש הוא, ותרווייהו על גופא של כפורת, כבר
למד זה מזה כמו שאמרנו למטה דשעיר למה לי, אלא ודאי למטה להיקישא. ועמדה ההלכה כי כל ההזאות במקום אחד הן
והכל בקרקע. ת"ר והזה אותו על הכפרת וגו'. דייקינן דוקיא דקרא מדכתיב אותו, דלא הוה צריך ליה אותו ש"מ כי הזאה
אחת בלבד מזין ממנו למעלה. הנה מצאנו מפורש בשעיר למעלה הזאה אחת, ומצאנו למטה בפר שבע הזאות, שנאמר ולפני
הכפורת יזה שבע פעמים, וגמרי מהדדי דהא הקישן הכתוב כו' עד ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שיהו כל עשיותיו
שוות, כשם של מטה בפר ז', כך למטה בשעיר ז', וכשם שלמעלה בשעיר אחת, כך למעלה בפר אחת ופשוטה היא כולה.
יומא ת"ר אחת, אחת ואחת, אחת ושתים כו'. כולי עלמא הזאה ראשונה צריכה להימנות עם כל אחת ואחת. מאי טעמא, ר' אלעזר אומר כדי שלא יטעה. ר' יוחנן אומר מן התורה, מאחר שכתוב והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה, לא היה צריך לכתוב ולפני
הכפורת יזה שבע פעמים, ואנן ידעינן דבהזאות קא משתעי קרא. יזה דכתב רחמנא למה לי, ללמד על ההזאה ראשונה שצריכה להימנות עם כל אחת ואחת. ואמרינן מכל מקום תרווייהו אית להו האי סברא דצריכה להימנות הראשונה עם כל אחת ואחת מאי בינייהו.
ואמרינן איכא בינייהו דלא מנה אותה הראשונה עם כל אחת ואחת ולא טעה, לר' אלעזר יצא ידי חובה, לר' יוחנן לא עשה כלום. יצא והניחו על כן השיני כו'. תנן התם ר' יהודה אומר לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות. ואוקימנא תערובת חובה בנדבה.