נה:
הוציאו לו פרק חמישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קינין
הן תורין. המתנדב תורין מביא ונותן בשופר שכתוב עליו
לית ליה כתיבה. אין סומכין על כך דזמנין דלאו אדעתיה לעיוני
סה א
א) ב)
ג)
בכתבא: משום דמחלפי. אי עביד תרי מניח מזרק השעיר על זה
קינין והמתנדב בני יונה נותן מעות לתוך שופר שכתוב בו
סו ב
גוזלי עולה: והתנן השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה
ושל פר על זה וכשבא לקחת את דם הפר פעמים שנתחלף לו
❖
בחזקת שהוא קיים. תימה לי והאמר התם בפרק כל הגט
ונוטל את של שעיר הלכך כי
ליכא אלא חד לא מנח האי עד דשקיל
ד) ה)
בגמ' לא שנו אלא שלא
האי ונמצאו העבודות כסדרן של
הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות
שעיר אחר פר בפנים ושל פר
לית ליה כתיבה דתנן רבי יהודה אומר לא
רבינו חננאל לא ואם כן נימא דמשום דילמא איכא
אחריה בהיכל ואחר כך של שעיר:
❖
היה שם אלא כן
אחד בלבד תרי מאי
ו)
ואקשינן וניכתוב עלייהו האי
תקלין חדתין. על האחד תקלין
זב וזבה ומצורע ומטמא מקדש
דחובה והאי דנדבה. ופרקינן
טעמא לא משום דמחלפי ונעביד תרי
ושמיעת קול וביטוי שפתים שהגיעו
עתיקין על השני קינין על השלישי
לר' יהודה לית ליה כתיבה
וליכתוב עלייהו הי
דפר והי דשעיר אלא
לגבורות דחיישינן בהו שמא ימות
גוזלי עולה על הרביעי עצים על
בכלים שבמקדש. ודייקינן
גליון הש"ס
ממתניתין דקתני לא היה שם
לרבי יהודה לית ליה כתיבה מיתיבי
אחד מהם וי"ל דאינו סברא דליחוש
החמישי לבונה על הששי זהב
תוס' ד"ה אלא בחטאת וכו'
אלא כן אחד כדי שיהא נוטל
כולי האי דלא שכיחא הוא אי נמי
לכפורת על השביעי וששה היה כתוב
שלש עשרה שופרות היו במקדש והיה
וי"ל כיון דשמא מת לא
אחד ומניח אחד, אבל אינו
א
חיישינן.
עליהן נדבה: תקלין חדתין אלו
יש לומר דהא דקאמר התם אבל
עושה שניהם שמא יתחלפו
כתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין
❖
לו. ואמרינן ויכתוב מזרק
שקלים של כל שנה ושנה. מי שעליו
הגיע לגבורות לא ה"מ במביא גט
וקינין וגוזלי עולה ועצים ולבונה וזהב
באחד פר ובאחד שעיר.
משום חומר דאשת איש אבל בשולח
להביא שקלי שנה זו שלא
הביאן
אלא ש"מ דלית ליה לר'
לכפורת וששה לנדבה תקלין חדתין אלו
יהודה כתיבה. איני דלית
חטאתו אין חילוק בין הגיע ללא
באדר מביאן כל שעה
שירצה
הגהות הב"ח
שקלים של כל שנה ושנה תקלין עתיקין
ליה, והתנן בשקלים פ"ו
הגיע ותדע דאמתני' דהמביא גט
ונותנם בשופר של תקלין חדתין
(א) רש"י
ושלש עשר שופרות. פירוש
מי שלא שקל אשתקד ישקול לשנה הבאה
קאמר לה התם ולא אמתניתין
והגזברים נותנים אותן
בלשכה
ומי שלא שקל
אילו השופרות תיבות הן
דהשולח חטאתו: אלא בחטאת
אשתקד
קינין הן תורין גוזלי עולה הן בני יונה
שמניחין בהן מעות. ושלשה
ותורמין מהם שלש הקופות
בפרוס
❖
עשר היו במקדש והיה כתוב
שמתו בעליה ודאי. תימה מאי טעמא
הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס
וכולן עולות דברי ר' יהודה כי אתא רב דימי
עליהן תקלין חדתין כו'
החג (א): ישקול לשנה הבאה. ונותנן
הדר ביה לימא לעולם טעמא דילמא
עד דברי ר' יהודה. הא
אמר אמרי במערבא גזירה משום חטאת
אית ליה כתיבה. ופרקינן
ימות אחד מהן והא דתנן מקריבין
לשופר של תקלין עתיקין והגזברין
מוסף רש"י
שמתו בעליה ומי חיישינן והתנן השולח
ב
לאו משום דחייש ר' יהודה
אותן בחזקת שהוא קיים הא אמר
נותנים אותן לשירי לשכה של אשתקד
מקריבין אותה בחזקת
לתערובת חובה בנדבה,
חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת
התם שמא מת לא חיישינן שמא
שמהן בונים חומת העיר ומגדלותיה
שהוא קיים.
[ד]לא חייש משום תערובת
שהוא קיים אלא משום חטאת שמתו בעליה
בחטאת, [אלא] גזירה שמא
כדתנן בשקלים : קינין
ימות חיישינן דהא חזינן דחייש
(גיטין כח:) הלוקח
מתו בעליה, דכתיבה כי
ודאי ונברור ארבעה זוזי ונשדי במיא והנך
הן תורין. ממעות שבו אין לוקחין
רבי יהודה לבקיעת הנוד $ וי"ל כיון
יין מבין הכותים.
האי גוונא לא מהניא ולא
נישתרו רבי יהודה לית ליה ברירה מנא לן
אלא תורין: כולן עולות. ר' יהודה
דשמא מת לא חיישינן אם כן נעביד
מידי. ואקשינן ומי גזרינן
כי האי גוונא והתנן במס'
אילימא מהא דתנן הלוקח יין מבין הכותיים
שופרות לקיני חובה וכל שעתא
לטעמיה דאמר לא היו שופרות לקיני
גיטין פ"ג השולח חטאתו
ושעתא לישתרי לאקרובי כיון דשמא
חובה. ועצים ולבונה וזהב לכפורת
ערב שבת עם חשכה עומד ואומר שני לוגין
ממדינת הים מקריבין אותה
מפרש במס' שקלים המתנדב
מת לא חיישינן ולא דמי לההיא דפרק
בחזקת שהוא קיים. הנה
שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה
לא חיישינן. ופרקינן משום
כל הגט דהרי זה גיטך
עצים נותן מעות לאותו שופר ולא
עשרה
תערובת חטאת דודאי מתו
קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה
יפחות משני גזירין והמתנדב לבונה
בעליה. ואקשינן ולישקול
ד' זוזי מן השופר וישליכם
מיד משום שמא ימות דהתם כי אמרינן שמא ימות בזאת השעה
מביא מעות ונותן לתוך שופר לבונה ולוקחים מהן לבונה ומקטירין
בנהר ויאמר אילו הן המעות
אסורה לאכול שהרי אמר שעה אחת קודם למיתתו אבל הכא לא הויא
אותן נדבה על המזבח החיצון זהב לכפורת המתנדב זהב נותן מעות
שמתו בעליהן והשאר יקרבו.
חטאת שמתו בעליה אלא לאחר מיתה מיד ממש ואם כן אפילו כי אמר
לתוך שופר ולוקחין מהן זהב לכלי שרת והן המזרקות הקרויין כפורי
ודחינן ר' יהודה לית ליה
ברירה. כלומר, מי יברר
זהב בעזרא ודברי הימים : וששה לנדבה. לקיץ המזבח
כל שעתא שמא ימות בזו השעה השתא מיהא לא שכיב ושרי לאקרובי':
ונברור ד' זוזי. פירש רש"י משום דאמר פרק קמא דכריתות
לנו שאותן ד' זוזי שלקח
לתת לתוכן מעות שלוקחין מכל הרועות של מותר אשמות וחטאות
והשליכם בנהר שהן בעצמן
ועמדו קינין בו ביום ברבעתים וד' זוזי הם דמי החטאת
ששנינו בהן ירעה וימכר ויפלו דמיו לנדבה ובפרק בתרא דמנחות
היו לאותו האיש המת,
שמא אותן שהשליך מעות
משמע מתוך פי' דבעי למימר דשני הפרדים עמדו ברובע שלם
ששה שופרות כנגד ששה בתי אבות שבכל משמר ומשמר
(חולין
של אחרים היו ומעות של
שזהו דינר צורי שהם ח' זוזי מדינה נמצא החטאת בד' זוזי ובספ"ב
וכל אחד ואחד מכיר את של יומו ואם היה מזבח בטל ביומו
יד.) שני לוגין שאני עתיד
מת בשופר נשארו. ואמרינן
דכריתות אינו משמע כן דקאמר מדחס רחמנא עליה
שאין איש מביא קרבנות לוקחין בני בית אב מעות שופר שלהן
להפריש.
מנא לן דלית ליה לר'
הרי הן.
יהודה ברירה. אילימא מדתנן
בדלות חד משיתסר בעשירות דבעשירות מייתי כשבה או שעירה
ולוקחין מהן עולות והוא קיץ המזבח. שמע מינה מיהת דר' יהודה
תרומה.
הלוקח יין מן הכותים אומר
אית ליה כתיבה דקתני והיה כתוב עליהן: גזירה משום חטאת
בסלע ובדלות ברבעתים בדלי דלות נמי מייתי חד מי"ו דדלות אלמא
שני לוגין וכו' כבר פירשנוהו
❖
שמתו בעליה. שמא מת אחד מן הבעלים שנתנו מעות בשופר
רבעתים רובע דינר קאמר דהיינו חד מי"ו בסלע והא דנקט הכא
בכמה מקומות
וכיון דיש בהן חטאות הוה להו מעות חטאת שמתו בעליה והן
ד' זוזי לאו דוקא קאמר אלא אורחיה דגמרא הוא למימר הכי וכי
❖
הולכות לים המלח ונמצאו מעורבות עם הכשרות ופוסלות אותן
האי גוונא איכא בערכין בפרק המקדיש שדהו גבי ההוא
(מעילה כב.)
תוס' ישנים
והיינו מפני התערובות: שמתו בעליה ודאי. שאנו יודעין בו שמת
גברא דאחרמינהו לניכסיה אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה זיל
.
משנתן מעות לשופר ועדיין לא קרבן ו): ונברור ארבע זוזי. דמי החטאת.
שקול ארבע זוזי אחיל עלייהו ושדי בנהרא וכן בפרק כל הצלמים
תוס' ישנים (המשך)
ההוא גברא דאיערב ליה חביתא דחמרא דאיסורא
וזוזי פשיטי קאמר זוזי מדינה שיש ח' מהן בזוז צורי והן דמי פרידה
בחמריה אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה זיל שקול ד' זוזי ושדי
אחת דתנן עמדו קינין בו ביום ברבעתים והרובע הוא
בנהרא: הלוקח יין מבין הכותיים. דתניא גרסינן ולא גרסינן
חצי דינר צורי שהוא ארבעה זוזי מדינה: לית ליה ברירה. לא סמכינן
.
אברירה למשרי איסורא: הלוקח יין מבין הכותיים. קודם שגזרו עליהם
דתנן שאינה משנה בשום מקום ובמסכת דמאי פ"ז יש
ואין לו כלים להפריש לתוכן תרומות ומעשרות: הרי הן תרומה. בתוכו:
משנה אחת שלא נשנו בה אלא דברי רבי מאיר סתמא ואע"ג
דרבי מאיר גזר על יינן בפרק קמא דחולין הכא קודם
ומיחל
גזירה איירי ור' יוסי ור' שמעון אף על גב דסבירא להו במנחות
פרק ר' ישמעאל תורמין משל כותים על של נכרים ומשל
נכרים על של כותים דכותים גרי אריות הן מכל מקום כיון דפורשין מע"ז יותר מנכרים ומחזיקין בתורה שבכתב גם את
אלהיהם אינם עובדים כמו שהיו עושין בבית ראשון משום הכי כשגזרו על סתם יינן של נכרים לא גזרו על של כותיים
אף על פי שגזרו על פיתן כמו לר"מ קודם שגזר עליהם שהיה יינן מותר ופיתן אסור אי נמי הכא מיירי במטהר יינו ודוקא
נקט מבין הכותים אבל מבין עם הארץ דין אחר יש לו כדקתני במס' דמאי בסיפא דבדמאי לא קתני שני לוגין שאני עתיד
להפריש לפי שעמי הארץ לא נחשדו על התרומה כדאיתא בשלהי מסכת סוטה אף על גב דאמר בפרק שלשה שאכלו
הני כותאי עשורי מעשרי דבמאי דכתב באורייתא מזהר זהירי הני מילי כשהם בעצמם אוכלין אבל כשמוכרין
לאחרים לא חיישי על לפני עור לא תתן מכשול ואף על פי שאינן חשודים על הגזל עמי הארץ נמי לא חשידי על הגזל ואפילו
הכי חשידי על המעשרות דלא חשיב להו גזל לפי שהוא ממון שאין לו תובעין ועוד כל כמה דלא הופרש לא חשיב להו גזל ועוד
סומכים הכותים אהא דדרשינן פרק השוכר את הפועלים ואכלת ולא מוכר עוד יש חילוק אחר בין דמאי לודאי דבדמאי
.
קתני שאני עתיד להפריש למחר ובודאי לא קתני למחר לפי שבערב שבת איירי כמו שפירש רש"י וכמו שמוכחת הרישא במסכתא
דמאי ובשבת לא מצי להפריש ואע"ג דדמאי נמי אין מפרישין אותו בשבת אלא בספק חשיכה כדתנן פרק במה מדליקין
ובמסכת דמאי נמי תנן כי האי גוונא ומייתינן לה פרק במה מדליקין הדמאי מפריש אותו ערום ובין
השמשות אבל בשבת לא ה"מ היכא דלא קרא שם מבעוד יום אבל ודאי אפילו קרא לו שם מערב שבת אסור להפרישו
בשבת
.