נז:
הוציאו לו פרק חמישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת
כוסות בכוסות. שאינו מכיר איזה כוס של פר ואיזה כוס של שעיר:
ע א
א)
למעלה כו'. דעולין אינן מבטלין זה את זה ולא דמי להא
נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן. בכל עבודה ועבודה נותן אחת למעלה
עא ב
ב) ג)
ושבע למטה מן האחד וחוזר ונותן מן השני וחוזר ונותן מן הראשון
דתנן בפ' התערובות הניתנין למעלה שנתערבו בניתנין
עב ג
ד)
עג ד ה
דמה נפשך אם ראשון של פר
היה ושני שעיר יצא בראשונה ובשניה
למטה דסבירא להו לרבנן דרבי אליעזר ישפכנו לאמה דיש לומר
ה) ו)
❖
❖
ואי ראשון של שעיר היה והרי הוא
דשאני הכא נהי דהשתא לאחר שנתן
כמו שאינו כדתניא (ג) פר מעכב את
למעלה דפר הוה ליה ניתנין למעלה
אלא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר
א
השעיר יצא בשניה ובשלישית שהרי
שנתערבו בניתנין למטה מ"מ כיון
וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם
רבינו חננאל
תורה אור השלם
קדם פר לשעיר וכן בהיכל: מקצת
דמעיקרא הן שוין במתנותיהן אפילו
שעיר נתערבו לו כוסות בכוסות נותן
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם
ב
(א)
תודה מנא לן, ת"ל על חלות
דמים נתערבו. כגון שנשפך משני
רבנן דר"א מודו הכא דיתן למעלה
לחם חמץ, כנגד חמץ הבא
הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל
וחוזר ונותן וחוזר ונותן שלשה פעמים מקצת
מזרקות לתוך מזרק שלישי ריקם
ורואה אני דם הפר למעלה כאילו הוא
מצה. הנה למדנו לחמי חמץ
קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת
מים: נותן וחוזר ונותן וחוזר
דמים נתערבו לו ומקצת דמים לא נתערבו [לו]
לתודה משלמי צבור, להיות
דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח
ונשתייר בהם בכל אחד ואחד:
ויקרא ד כה
כל חלת לחם חמץ עשרון והן
הָעֹלָה:
פשיטא כי יהיב מודאין יהיב מיהו הנך שירים
ונותן. פי' רש"י וכן בהיכל משמע
פשיטא לי דכי יהיב. מתנות מודאין
2. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ
עשר חלות כמו שאמרנו.
הוו וליסוד אזלי או דילמא דחויין הוו ואזלי
יהיב ממה שנשאר במזרקות: מיהו.
דאיירי נמי בנתערבו כוסות בכוסות
ועוד למדנו למצה שבתודה
בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת
להיות עשרה עשרונות
מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ
לאמה אמר רב פפא אפילו למאן דאמר כוס
קודם שנתן לפני ולפנים וקשה דהא
הא מיבעיא לן הנך שנתערבו בשלישי
ג
מלחמי חמץ של תודה.
יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ:
אמרינן לקמן בפירקין ה)שעיר ששחטו
שירים הוו כאילו לא נתערבו וליסוד
אחד עושה חבירו שירים הני מילי היכא דאי
ומקשינן מאחר שלמדנו
ויקרא ד ל
3. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו
לחמץ של תודה משתי הלחם
מזבח החיצון אזלי כדתנן
קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא
בעי למיתב מצי יהיב אבל האי דאי בעי
בהיקש, היאך תלמוד המצה
אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת
שירי הדם היה שופך על יסוד
כלום אלא יש לומר דלא איירי בלפני
למיתב לא מצי יהיב לא אמר ליה רב הונא
מן החמץ, [וכי] דבר הלמד
הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר
מערבי של מזבח החיצון: או דילמא
ולפנים אלא בהיכל:
בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.
עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ
בריה דרב יהושע לרב פפא אדרבה אפילו
ו)עירה דם הפר לתוך דם שעיר.
ופרקינן האי הימנו ודבר אחר
דחויין נינהו. הואיל ואין מתנות
קָדָשִׁים הוּא לַיְיָ:
למאן דאמר כוס אחד עושה חבירו דחוי הני
הוא. כלומר, אותו הדבר
שמות ל י
הראשונות ניתנו ממנו ולאמה שבעזרה
תימה דאמרינן בפרק
4. וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר
בעצמו שלמד בהיקש משתי
מילי דדחייה בידים אבל היכא דלא דחייה
הקומץ רבה הדבר
המביאה את כל ליכלוך העזרה לנחל
(ב)
הלחם שהיא עשרון כל חלה,
לִפְנֵי יְיָ וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח
אין למידין ממנו למקום אחר,
בידים לא דתניא למעלה הוא אומר ואת
קדרון אזלי: אפילו למאן דאמר.
מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר
ידוע שדמו של פר מרובה מדם
1
אבל ללמד המצה מן החמץ
וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
בברייתא לקמן כוס אחת וכו' כגון
שעיר אלא מכאן לעולין שאין מבטלין
❖
דמו ישפוך ולמטה הוא אומר ואת כל דמה
2
שליש עשרון לכל חלה שהן
ויקרא טז יח
סָבִיב:
קיבל הדם בשתי כוסות ונתן את כל
זה את זה וכיון דעירה דם פר לתוך
ל' חלות בעשרה עשרונות
ישפוך מניין לחטאת שקבל דמה בארבע
ד
שפיר דמי. ודבר אחר הוא
מתנות הקרנות מכוס אחת: אבל האי
דם שעיר א"כ איפכא הוה ליה למימר
כוסות ונתן מזה אחת ומזה אחת שכולן
(חלתו) הדבר שלמד בו
הגהות הב"ח
דיהיב מיניה. שהרי הדמים הללו
דאע"ג דדם פר מרובה הוה לן
בהיקש. ולמאן דאמר כי האי
נשפכין ליסוד ת"ל ואת כל דמה ישפוך יכול
(א) גמ'
שבמזרק שלישי נתקבלו בשני המזרקות
למימר ראשון ראשון בטל כדאמר
גוונא הוי היקש היכי גמר
אפילו נתן ארבע מתנות מאחת מהן ת"ל
ומשנינן תביאו רבויא הוא.
שנתן מהן המתנות: דתניא. פלוגתא
בפרק בתרא דמסכת ע"ז
ופירושו כי לא בהיקש לשתי
ואת דמו ישפוך ההוא נשפך ליסוד והן נשפכין
דכוס עושה חבירו דחוי או שירים
המערה יי"נ מחבית לבור אפילו כל
הלחם הוא למד לחמץ
לאמה רבי אליעזר בר"ש אומר מניין לחטאת
(ב) שם
דאמרן לעיל אפילו למ"ד וכו':
היום כולו ראשון ראשון בטל אלא
שבתודה, כי כל דבר הלמד
בהיקש אין למידין ממנו כלל
למעלה הוא אומר. בחטאת דשעיר
שקבל דמה בארבע כוסות ונתן ארבע
הכא משום דאין עולין מבטלין זה את
אפילו דבר אחר, ושני הכא
זה וי"ל האיכא למאן דאמר התם
נשיא ואת דמו ישפוך וגו'
מתנות מאחד מהן שכולן נשפכין ליסוד ת"ל
אבל האי
דהא ריבה הכתוב על חלות
דיהיב מיניה לא (ג) רש"י
לחם חמץ, ובעינן מצה כנגד
דוקא המערה מפי צרצור דלא נפיש
ובשירים כתיב ולא כתיב הכא כל
ואת כל דמה ישפוך ולרבי אליעזר בר"ש הא
חמץ, והחמץ הוא עשרה
עמודיה אבל מפי חבית דנפיש
ולמטה בחטאת יחיד בשירים דידה
כתיב ואת דמו ישפוך אמר רב אשי למעוטי
עשרונות עישרון לכל חלה,
כתיב כל: ה"ג מנין לחטאת שקבל
עמודיה לא ואפילו למאן דאמר
(ד) ד"ה
והמצה הן ל' חלות שליש
שירים שבצואר בהמה: עירה דם הפר לתוך
אחד
עשרון לכל חלה. ונסיב לה
דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת
אפילו מחבית דנפיש עמודיה מ"מ
❖
תלמודא תביאו ריבויא. ועוד
דם השעיר: תנן כמאן דאמר מערבין לקרנות
ומזה אחת שכולן נשפכין ליסוד ת"ל
היכא דמערה מדבר דנפיש עמודיה
מצאנו סיוע לזה הפירוש, הא
דאיתמר רבי יאשיה ורבי יונתן חד אמר
ואת כל דמה ישפוך יכול אפילו נתן
טפי מפי חבית מודה דלא אמרינן
דגרסינן בזבחים פרק קדשי
קדשים ששחטן, כי מעשר
מערבין וחד אמר אין מערבין תסתיים דר'
ארבע מתנות מאחת מהן ת"ל ואת
ראשון ראשון בטל והכא היה מערה
מוסף רש"י
שיני בזמן הזה אין לו היתר
דמו ישפוך הוא נשפך ליסוד והן
❖
מן המזרק דנפיש עמודיה:
יאשיה הוא דאמר מערבין דאמר אע"ג דלא
אפילו בירושלים, שנאמר
הובא בסוף המסכת
תניא דלא כשנויין. הכי נמי
נשפכין לאמה ר"א בר"ש אמר מנין
ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר
כתיב יחדיו כמאן דכתיב יחדיו דמי אפילו
דגנך תירושך וגו', מקיש
לחטאת שקיבל דמה בארבע כוסות
הוה מצי לאיתויי ברייתא
תימא רבי יונתן הוא שאני הכא דכתיב 3אחת
מעשר לבכור, מה בכור אינו
תוס' ישנים
ונתן ארבע מתנות מכוס (ד) ראשון
דמייתי בזבחים פרק בית שמאי
נאכל אלא בפני הבית אף
תניא דלא כשנויין 4 ולקח מדם הפר ומדם
שכולן נשפכין ליסוד ת"ל ואת כל דמה
ובפרק הקומץ זוטא
מעשר שני אינו נאכל אלא
לדף נ"ו ע"ב
השעיר שיהיו מעורבין דברי רבי יאשיה ישפוך. ת"ק סבר כוס עושה את
בפני הבית, ואוקמא רבינא
ארבעים ושבע של יו"כ ועוד
בבכור שנזרק דמו קודם
רבי חבירו דחוי ור"א בר"ש סבר כוס
מייתי התם ברייתא דתניא ארבעים
חורבן הבית וחרב הבית
עושה את חבירו שירים: מערבין לקרנות. מערבין דם פר בדם
ועדיין בשרו קיים, דמקשינן
ושמנה של יוה"כ דעל כרחיך סבירא להו להנך ברייתות אין מערבין
בשרו לדמו, מה דמו למזבח
שעיר כשבא ליתן מתנות קרנות מזבח הפנימי: אין מערבין.
לקרנות דבענין אחר לא משכחת להו והכי מוקי להו התם אלא ניחא
אף בשרו בעת שיש מזבח,
ליה לאתויי הך ברייתא שר' יונתן בעצמו מוזכר בה השתא מסקינן
דמשמע ליה ולקח מדם הפר ומדם השעיר מכל אחד בפני עצמו:
ומקיש מעשר שיני לבשרו,
וכי בשר הלמד בהיקש מדמו,
דאמר אע"ג דלא כתיב יחדיו וכו'. דתניא איש
דלר' יונתן אין מערבין ותימה דבפרק אותו ואת בנו
חוזר ומלמד בהיקש למעשר
אמרינן דר' יהודה מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא ואם
איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו בלא
"
שיני. אמר ליה הני מילי
תמצא לומר דחוששין לזרע האב אם כן היינו כחנניה דהתם וחנניה
אמו אמו בלא אביו מנין ת"ל אביו קילל אמו קילל דברי רבי יאשיה
.
בקדשים מעשר שני חולין
נינהו לגבי קדשים ומלמדין.
ס"ל כרבי יונתן דלא בעי או לחלק כדקאמר התם וא"כ היכי קאמר
ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע כל אחד ואחד בעצמו עד
הניחא למ"ד בתר למד אזלינן
ר' יהודה בפ' הקומץ רבה מולקח מדם הפר ומדם
שיפרוט לך הכתוב יחדיו. אלמא לר' יאשיה אי לא הדר כתיב אביו
אלא למ"ד בתר מלמד
השעיר ונתן על קרנות וכו' דמין במינו לא בטיל והא כיון דסבירא
ואמו קילל הוה אמינא רישיה דקרא שניהן כאחד משמע הכא נמי
אזלינן, בשר בכור קדשים
הוא. ופריק דם ובשר חדא
מדם הפר ומדם השעיר שניהן כאחד משמע: דכתיב אחת. וכפר
ליה כרבי יונתן אם כן אין מערבין לקרנות ויש לומר נהי דרבי יונתן
מלתא היא. כלומר, כל דבר
אהרן על קרנותיו אחת בשנה ולא שתים: תניא דלא כשנויין.
לא דריש אחת לר' יהודה דדריש אחת קסבר מערבין אבל תימה אמאי
שהוא ממנו ודבר אחר הוא,
קסבר רבי יונתן אין מערבין נהי דלא דריש אחת מכל מקום כיון
אלא כמה דסלקא דעתך מעיקרא דר' יאשיה הוא דאמר מערבין:
אין דנין אותו למד מלמד, כך
הדם שמזה בהיכל מן הדם
דכתיב מדם הפר ומדם השעיר נימא מערבין דאמר בפ' שתי מדות
וקבל
שהזה ממנו בפנים הוא ודבר
דלר' יונתן דאיצטריך למיכתב גבי נסכים
מן הבקר או מן הצאן דלא תימא כיון דכתיב בויקרא מן הבקר ומן
אחר הוא, ואין דנין אתו בדין
הצאן כמאן דכתיב יחדיו דמי ורש"י פירש התם דלאו מוי"ו קא דריש אלא מדשני קרא בדיבוריה דברישא כתיב מן הבהמה מן הבקר
למד מלמד. ת"ר לא היה הדם
מגיע אל הפרוכת, אלא היה
והדר כתיב ומן הצאן ולא כתיב ומן הבקר ומן הצאן ש"מ לערב בקר וצאן ולא נהירא דלא הוה מצי למיכתב ומן הבקר דהא בקר וצאן
מזה כנגד הפרוכת. א"ר
הוא פירוש דמן הבהמה וא"כ איצטריך למיכתב מן הבקר והשתא הוי מן הבקר ומן הצאן כמו מדם הפר ומדם השעיר ונ"ל דלא דמו
אלעזר אני ראיתי הפרוכת
ברומי כו'. פי' כסדרן, אחת
דאילו כתיב הכא מדם הפר והשעיר אז הוה דמי למן הבקר ומן הצאן אבל ומדם השעיר מדם הפסיק הענין לרבי יונתן אי נמי נ"ל
למעלה ושבע למטה. נתערבו
מדכתיב גבי בן צאן מן הכבשים או מן העזים ובבן עוף נמי כתיב מן התורים או מן בני היונה והכא לא כתיב או מן הצאן ש"מ
לו דמים בדמים. פירוש קודם
לערבן ולהכי איצטריך בפרשת נסכים או לחלק ואז מוקמינן
ומן הצאן להוציא את הנוגח :
שיזה מדם הפר בהיכל נתערב
דם הפר בדם השעיר. ואוקמה
רבי
רבא נותן אחת למעלה ושבע
למטה לשם פר בהיכל, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. נתערבו לו דמים בדמים במתנה אחרונה.עד כאן
שייך לעמוד קודם.
אוקמה רבא נותן אחת למטה לשם פר, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. נתחלפו לו כוסות דם הפר בכוסות
דם השעיר, נותן וחוזר ונותן ונותן וחוזר ונותן. מקצת דמים נתחלפו לו ומקצת לא נתחלפו לו, פשיטא כי קא יהיב מודאן
יהיב. מיהו הנך ספיקות שירים הוו וליסוד אזלי, או דלמא דחויין הוו ולאמה אזלי. ופשיט רב פפא כיון דספיקות נינהו, ולא
מצי לאודויי מינייהו, דחויין הוו. ואמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אדרבה אפילו למאן דאמר כוס עושה חבירו דחוי, כיון
שבירר כוס אחד ואמר מזה אני זורק, נעשה הדם שעל הכוס האחר דחוי. הני מילי דקא דחייא בידים אבל הכא דלא
ע"כ לדף נ"ו ע"ב