הוציאו לו פרק
חמישי יומא
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יונתן אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. תימה לי
וקבל בו את הדם. כל קבלות של כל ימות השנה קמבעיא ליה:
עד א
א) ב)
ג)
מין במינו. מזרק במזרק: חוצץ. ונמצא שאין קבלה זו בכהן שהרי
והא רבי יונתן אית ליה דמשמע שניהן כאחד ומשמע אחד
עה ב
ד)
אינו אוחז במזרק שהדם בו: מאי לאו הושיב מזרק המלא בתוך
אחד בפני עצמו והכא משמע דאית ליה דווקא מזה בפני עצמו
❖
ה)
הריקן. שעירה ממנו והא הכא נמי ולקח כתיב ולקח מדם הפר
ומזה בפני עצמו ונראה לי
כיון דמשמע הכי ומשמע הכי ילמד
עו ג ד
סתום מן המפורש כי היכי דלפני
ומדם השעיר והך לקיחה אחיזת המזרק
❖
תורה אור השלם
היא: לא עירה מזרק מלא. לאחר
ולפנים ובהיכל נותן מזה בעצמו ומזה
רבי יונתן אומר מזה
בפני עצמו ומזה בפני
שעירה דם הפר לדם השעיר חוזר
בעצמו ה"נ לקרנות דכתיב מדם הפר
1. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו
עצמו אמר לו רבי יאשיה והלא כבר נאמר
אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת
ומערה מזרק מלא לתוך מזרק ריקן:
ומדם השעיר מסתמא מזה בעצמו ומזה
רבינו חננאל
אחת אמר לו רבי יונתן והלא כבר נאמר מדם
1
2
הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר
עומד על גבי כלים וכו'. דתנא דבי
בעצמו ובהא נמי מיתרצא מאי דק"ל
דחייה הוא לא ליהוי דחוי.
עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ
הפר ומדם השעיר אם כן למה נאמר אחת
דמייתי בסמוך תניא אידך וכו' עד
רבי ישמעאל הואיל ורצפה מקדשת וכלי
דתניא למעלה הוא אומר ואת
קָדָשִׁים הוּא לַיְיָ:
לומר לך אחת ולא שתים מדם הפר אחת
דמו ישפוך. למטה הוא אומר
שמות ל י
שרת מקדשים מה כלי שרת לא יהא
תלמוד לומר אחת וסתמא כרבי יאשיה
2. וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר
ואת כל דמה ישפוך. חטאת
ולא שתים מדם השעיר תניא אידך ולקח מדם
דבר חוצץ בינו ובין כלי שרת אף
והיכי אתיא כרבי יאשיה והא לרבי
שקיבל דמה בד' כוסות כו'
לִפְנֵי יְיָ וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח
הפר ומדם השעיר שיהיו מעורבין זה בזה
רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין
יאשיה בלא אחת נמי סבירא לי' כמאן
ופשוטה היא. עירה דם הפר
מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר
לתוך דם השעיר נתן את
וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
הרצפה במס' זבחים : על
אתה אומר שיהיו מעורבין זה בזה או אינו
דכתיב יחדיו דמי בשלמא הא דאמר
המלא בריקן. פי', עוד החזיר
ויקרא טז יח
סָבִיב:
גבי רגל חבירו. אלמא מין במינו חוצץ:
ליה ר' יאשיה לר' יונתן והלא כבר
אלא מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו תלמוד
3. וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי
הדם מן המזרק המלא במזרק
דלא מבטל ליה. חבירו את רגלו עד
הריקן למה והלא כבר עירה
נאמר אחת איכא למימר לדר' יונתן
הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם
לומר אחת וסתמא כרבי יאשיה: נתן את
דם הפר בדם השעיר כדי
בַּקֹּדֶשׁ וְנָתְנוּ אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת
שיגמור עבודתו: כלי השרת. שני כלים
קאמר ליה אבל לדידיה בלא אחת נמי
המלא בריקן וכו': בעא מיניה רמי בר חמא
לערבו יפה יפה, ויצא להזות
וְכִסּוּ אוֹתָם בְּמִכְסֵה עוֹר
במשמע ושירות אחת: סיב. הגדל סביב
אלא יש לומר אע"ג דמעיקרא הוה
על קרנות מזבח הזהב. תנן
תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט:
מרב חסדא הניח מזרק בתוך מזרק וקבל בו
❖
כמאן דאמר מערבין לקרנות.
במדבר ד יב
סלקא דעתך דלרבי יאשיה מערבין בלא
הדקל ונכרך עליו סביב כמין לולבין
את הדם מהו מין במינו חוצץ אאו אינו חוצץ
דאתמר ר' יאשיה ור' יונתן
בגפנים והוא רך וסופג את הדם והדם
קרא דאחת בתר דאייתי קרא דאחת
חד אמר מערבין, וחד אמר
אמר ליה תניתוה נתן את המלא בריקן מאי
הדר ביה וסבירא ליה דאי לאו אחת
יוצא מכל עבריו ואינו חוצץ כל כך מי
אין מערבין. תסתיים דר'
גליון הש"ס
יאשיה דאמר מערבין, דאע"ג
לאו הושיב מזרק מלא לתוך מזרק ריקן לא
ה"א אין מערבין דומיא דלפני ולפנים
הויא כי האי גוונא חציצה או לא:
גמ' שאני רגל דלא מצי
דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב
זולף והולך וכו'. רישא דמתני' הכי
ודהיכל דילמד סתום מן המפורש כדפי'
עירה מזרק מלא לתוך מזרק ריקן הא תנא
מבטל.
יחדו דמי. דתניא אביו ואמו
❖
המקדש בשוקת והיה
ובהא נמי מיתרצא מאי דק"ל הא
קילל אביו קלל אמו קלל
ליה רישא עירה דם הפר לתוך דם השעיר כדי
דברי ר' יאשיה כו'. פיר'
ספוג לתוכו מים שבספוג פסולין
דקאמר לעיל תסתיים דרבי יאשיה
לערבן יפה יפה תא שמע היה עומד על
ב
כתיב איש איש אשר יקלל את
כיצד יעשה זולף והולך עד שמגיע
הוא דאמר מערבין ודחי אפילו תימא
אביו ואת אמו סמך הקללה
גבי כלי או על גבי רגל חבירו פסול $שאני רגל
לעזי רש"י
לספוג. שוקת היא אבן חלולה על שפת
רבי יונתן שאני הכא דכתיב אחת
לאב. עוד כתיב אביו ואמו
❖
דלא מצי מבטיל ליה איכא דאמרי הכי בעי
קילל, חזר סמך הקללה לאם.
אגוטי"ר. לשאוב.
המעיין והמים נכנסין לה דרך חור
והשתא תימה לי מאי קא דחי אפילו
ש"מ כי את זה מהן קלל
מיניה דרך שירות בכך או אין דרך שירות
שבדופנה ומשקין בה בהמות ומקדשין
תימא לרבי יונתן מערבין אם כן כל
חייב מפני שסמך הקללה
בכך תא שמע דתנא דבי רבי ישמעאל את
שכן לרבי יאשיה מערבין והא ע"כ חד
בה אפר חטאת לתוך מים חיים והיא
לזו ולזו, אבל לא סמך
3
מוסף רש"י
הקללה לשניהם, הייתי אומר
כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש שני
מינייהו אמר אין מערבין דקאמר
הכלי. מים שבספוג פסולין דחיים אל
מזה בפני עצמו ומזה
לעולם אינו חייב עד שיקלל
ר' יונתן ורבי יאשיה חד אמר מערבין
כלי ד) בעינן שיהו המים נוגעין בכלי
כלים ושירות אחת בעא מיניה רמי בר חמא
בפני עצמו.
שניהם, דאע"ג דלא כתיב
יחדו כמאן דכתיב יחדיו דמי.
כיצד הוא עושה כשבא ליטול את המים
וחד אמר אין מערבין אבל למאי
מרב חסדא הניח סיב בתוך המזרק וקבל בו
ודחינן לעולם מתני' ר' יונתן
וליתנם בצלוחית ובשפופרת זולף וגומר
דפרישית ניחא דה"ק שאני הכא דכתיב
❖
(תמורה ה:)
את הדם מהו מין בשאינו מינו חוצץ או אינו
היא, ואע"ג דבעי יחדו, שאני
את כל המים אשר בשוקת עד שמגיע
אחת דאי לא כתיב אחת סברא הוא
הכא דכיון דכתיב וכפר על
חוצץ כיון דמחלחל לא חייץ או דילמא
קרנותיו אחת בשנה מדם
דאפילו לר' יאשיה ה"א אין מערבין
לספוג. זולף ה) שואף עד המצוי אגוטי"ר
הכפורים כמאן דכתיב יחדו
לא שנא אמר ליה תנינא זולף והולך עד
תוס' ישנים
בלע"ז וכדאמרינן במועד קטן (דף יא:)
דילמד סתום מן המפורש כדפרי' ואם
דמי. ואקשינן ר' יונתן ולא
שמגיע לספוג שאני מיא דקלישי איכא דאמרי
כן מאן האי תנא דאמר מערבין אלא
זולף וגומר כדרכו. אלמא ספוג לא
ר' יאשיה, והא ר' יאשיה
לדף נז ע"א
שמעינן ליה בהדיא דאע"ג
הכי פשט ליה בדם
כשר בקומץ פסול:
ע"כ מדכתיב אחת ומאן לימא לן דרבי
חייץ ולא פסיל אלא הנבלעים בתוכו
ג
ד
.
דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב
והוא הדין לסיב: שאני מיא דקלישי.
יאשיה דריש אחת להאי דרשא ולא רבי
מתני'
יחדו דמי. ומשנינן שאני
הכלי אבל דם עב הוא: בדם
יונתן דילמא רבי יונתן דריש ליה ורבי יאשיה דריש ליה לדרשא אחרת
ויוצאות מכל עבריו ונכנסות בינו לבין
הכא כיון דכתיב ולקח מדם
הפר ומדם השעיר חלקינהו
כשר. דקליש: בקומץ פסול. בקידוש שהקומץ טעון להתקדש
כדדרשי' ליה בפרק קמא דשבועות כפרה זו לא תהא אלא
קרא. תניא דלא כשנויין ולקח
בכלי לאחר הקמיצה והוא כנגד קבלה בדם פסול דחייץ:
פעם אחת בשנה אי נמי כפרה אחת הוא מכפר ואינו מכפר שתי
מדם הפר ומדם השעיר שיהו
כפרות מיהו מה שהקשיתי ממאי דקאמר סתמא כרבי יאשיה בלאו הכי
מעורבין דברי ר' יאשיה כו'.
מתני'
ופשוטה היא. עד כאן שייך
ניחא דהא לא קאמר רבי יאשיה היא אלא כרבי יאשיה פירוש דסבירא ליה כוותיה דמערבין לקרנות ולאו מטעמיה דלדידיה נפקא ליה בלא
לעמוד קודם.
דרשא דאחת ודילמא רבי יהודה היא דאית ליה מערבין אע"ג דמשמע ליה כל אחת ואחת בפני עצמה כרבי יונתן נפקא ליה מאחת
הניח מזרק בתוך מזרק וקיבל
בו את הדם פשיטא לי דודאי
דמערבין כדפר' לעיל והא דקאמר סתמא כרבי יאשיה הכי נמי הוה מצי למימר רבי יהודה היא דשמעינן ליה בהדיא בהקומץ רבה
מין במינו אינו חוצץ, מיהו
דמערבין אלא מפני שלא הובא בשמעתין נקט רבי יאשיה שהזכירו לעיל במחלוקת עם רבי יונתן וא"ת למ"ד אין מערבין לקרנות מנא
דרך שירות בכך אי לא.
ליה דעולין אין מבטלים זה את זה יש לומר נפקא ליה מדם דם בפרק התערובת ואין לתמוה מאי שנא דשבע על טיהרו
ופשטנא מיהא ואת כל כלי
השרת וגו', שני כלים בשירות
מערבין לכולי עלמא ובקרנות פליגי ויש לומר בלפני ולפנים על כרחך אין מערבין כדמוכח קרא בהדיא דלאחר שנתן מדם הפר שוחט את
אחת. אבל הניח סיב שהוא
השעיר ואם כן גם באהל מועד כן כדכתיב וכן יעשה באהל מועד ולקרנות כתיב מדם הפר ומדם השעיר משמע ליה מזה בעצמו ומזה בעצמו
אדליף במזרק וקיבל בו את
דומיא דאינך כיון דהזכיר בהדיא פר ושעיר אבל בשבע על טיהרו כתיב והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים משמע מכל הדם מזה שבע
הדם, כיון דמחלחל ויורד
פעמים ותו לא: מין במינו חוצץ או אינו חוצץ. אבל שאינו מינו פשיטא דחוצץ ולא קרי ביה ולקח וכן בפרק שני דזבחים שלא יהא
.
בקרקעית הכלי אינו חוצץ.
אבל אם הוא קומץ שהוא
דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת וכן בפרק מקום שנהגו גבי יששכר איש כפר ברקאי דהוה כריך ידיה בשיראי ותימה דבפרק לולב הגזול
סולת שאינו יורד פסול.
מסקינן דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ויש לומר דהתם מיירי שכורך סודר סביב הלולב ומאריך בו ועושה מן הסודר כמו בית
יד ואוחז בו אבל היכא דכריך ידיה בסודר ותופש הלולב כך לא שמה לקיחה ומזרק בתוך מזרק דהכא דמשמע דפשיטא ליה אי הוה שאינו
❖
מינו היה חוצץ לא מיירי שאוחז החיצון בשפתותיו דאז ודאי לא חייץ דהוה ליה כמו בית יד אלא שאוחזו למטה בשוליו וכן צריך לומר מתוך ההיא
שמעתא גופא בפרק לולב הגזול כמו שחילקנו דאי לא תימא הכי אלא נימא דבכל ענין לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה אם כן
תוס' ישנים (המשך)
תיקשי דרבא אדרבא דאמר בתר הכי מין במינו אינו חוצץ הא שאין מינו חוצץ ולעיל קאמר גבי סודר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה
ואפילו שאינו מינו וק"ל מאי פריך מאי לאו נתן מזרק המלא לתוך הריקן לימא אין הכי נמי ואין אוחז את החיצון בשוליו אלא
לעמוד קודם
'.
בשפתותיו ויש לומר דפשיטא ליה שלא היה יכול לאוחזו כך ביד אחת שתי מזרקות כבידות שיש בהן כל דם הפר והשעיר וריצב"א
תירץ דבשמעתא גבי כלי שרת מין בשאינו מינו חוצץ בכל ענין דאפילו אם תמצא לומר דגבי לולב יש חילוק כדפיר' גבי כלי שרת בכל ענין
מין בשאינו מינו חוצץ דנהי דכי עביד כעין בית יד מיקרי לקיחה
גבי כלי שרת דכתיב ולקח הכהן לא מיקרי לקיחה בעצמו של כהן:
דאמר
'.
" . [
.
'.
' .
'.
.
' '.
.
'.
.
ע"כ לעמוד קודם
'.
.
.
.
.
ע"כ לדף נז ע"א