נט:
הוציאו לו
פרק חמישי יומא
רבינו חננאל
מסורת הש"ס
עד
כאן לא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין. דאי מדאורייתא לא יצאו מידי מעילה היאך נמכרין לגננין לזבל:
א)
וסבר ר' מאיר מעילה זו
הוא לפני כפרה כלאחר כפרה. הקשה רבינו תם דבמסכת מעילה פרק ולד חטאת אמר זעירי המקיז דם לבהמת
ב)
מדרבנן אבל מדאורייתא
ד)
דברי הכל אין בדם קדשים
קדשים מועלין בו וליכא למימר דההיא מעילה מדרבנן דהתנן בפרק ולד חטאת דם מתחילה אין מועלים בו יצא לנחל קדרון
ג)
מעילה, שנאמר כי נפש הבשר
מועלין בו ומעילה דיוצא לנחל קדרון
הויא דרבנן מכלל דמעיקרא אפילו מדרבנן ליכא מעילה
ותירץ דהא דאמרינן הכא לפני כפרה
ד)
בדם הוא ואני נתתיו לכם על
המזבח לכפר על נפשותיכם
כלאחר כפרה היינו לאחר שחיטה
ה)
כי הדם הוא בנפש יכפר.
דשייכא ביה כפרה אבל מחיים לא
עד כאן לא פליגי אלא מדרבנן אבל
אלא מדרבנן. מאן דאמר מועלין
עולא פשיט ליה מדכתיב קרא
והא דפריך בריש מסכת מעילה
ו) ז)
לכם שלכם יהא. ודבי ר'
מדרבנן קאמר לשלם קרן אבל
מדאורייתא אין מועלין בהן מנא הני מילי
❖
ח)
ישמעאל פשיט ליה מלכפר
ומי איכא מעילה דרבנן ומשני
מדאורייתא להוסיף חומש לא: מנא
אמר עולא אמר קרא לכם שלכם יהא דבי
1
לכפרה נתתיו לכם ולא
אין כדעולא דאמר עולא קדשים
הני מילי. דאין מעילה בדמים:
למעילה. ור' יוחנן פשיט ליה
רבי שמעון תנא לכפר לכפרה נתתיו ולא
שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה
מן הוא, כלומר הוא בהווייתו
לכם. ואני נתתיו לכם :
תורה אור השלם
למעילה ור' יוחנן אמר א"ק הוא לפני
לעולם, מה לאחר כפרה אין
הוה מצי לאיתויי מדם לאחר שיצא
הוא. כי הדם הוא בנפש יכפר
1. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא
בו מעילה שאין לך דבר
כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין
לנחל קדרון דמועלין בו מדרבנן אלא
הוא (א) כהוייתו לפני כפרה כלאחר
שנעשית מצותו ומועלין בו,
וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ
בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה
משום דקדשי קדשים ששחטן בדרום
אף לפני כפרה כן. ואקשינן
לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי
כפרה לאחר כפרה אין בו מעילה
עליה והרי תרומת הדשן
הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
ואימא לאחר כפרה כלפני כפרה מה
קאמר התם כמאן דחנקינהו דמי
דכיון דנעשית מצותו תו לא קרינן ביה
❖
דכתיב והרים את הדשן כו'
ויקרא יז יא
❖
ופריך מי איכא מעילה דרבנן בדבר
קדשי ה': והרי תרומת הדשן. דכתיב בו
לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה
ונעשית מצותה ומועלין בה.
דלא היו צריכין לגזור דבלאו הכי
ושמו אצל המזבח דטעון גניזה
יש בו מעילה אין לך דבר שנעשית
הגהות הב"ח
בדילי מינייהו ומייתי מקדשים שמתו
אלמא אסור בהנאה וכיון דבהנאה אסור
מצותו ומועלין בו ולא והרי תרומת הדשן
תוס' ישנים
דדמו להדדי והא דפריך בשילהי
(א) רש"י
משום קדושתו מעילה נמי אית ביה:
משום
❖
בהוייתו יהא
תמורה גבי מקדיש עולה
ובגדי
לבדק הבית מועלין בה שתי מעילות ומוקי לה מדרבנן ומי איכא מעילה דרבנן ה"פ כיון דאיכא מעילה בלאו הכי מדאורייתא משום
'.
עולה ובלאו הכי בדילי מיניה אמאי תקינו רבנן מעילה אחריתי ומשני ראוי למעול בו שתי מעילות דתיקון רבנן מעילה אעור משום
מוסף רש"י
דליכא מעילה מדאורייתא אלא בבשר ורבינו חיים זצ"ל פירש דיצא לנחל קדרון מועלין בו מדאורייתא לפי שבית דין מקדישין אותו
שלכם יהא.
וקשה אם כן במעילה פרק ולד חטאת דקאמר ומי איכא מידי דמעיקרא לית ביה מעילה ולבסוף אית ביה מעילה
ופריך ולא והרי דם דמעיקרא לית ביה מעילה וכו' ומאי פריך לימא שאני התם לפי שבית דין מקדישין אותו ועוד דמה תיקן בזה
(חולין קיז.) לכפרה נתתיו.
אכתי אשכחן מעילה מדרבנן בפרק התכלת דקאמר מעיקרא תקינו מעילה גבי אפר פרה והתם ליכא למימר תקינו ביה
ולא
אין
מעילה מחמת שהיו מקדישין אותו דאם כן הוי הקדש גמור ואיך היו מזין ממנו: לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. וא"ת אדרבה
למעילה.
נימא איפכא לאחר כפרה כלפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשית מצותו ואין מועלין בו וכי תימא האיכא קדשים קלים דלית בהו מעילה אלא
באימורין לאחר זריקת דמים התם משום דלאו קדשי ה' נינהו וי"ל איכא עגלה ערופה דקודם מצותה מותרת אבל מדשן אין להביא ראיה
דקודם תרומת הדשן אין מועלין בו דאדרבה במעילה פ"ב משמע הנהנה מאפר תפוח קודם תרומת הדשן לכולי עלמא מועלין בו ה):
(חולין שם) אמר
והרי תרומת הדשן. הקשה ר"י דהכא משמע דתרומת הדשן מועלין בו לאחר שנעשית מצותו ובפרק ולד חטאת במעילה תנן
קרא הוא.
דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין וקאמרינן בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו אצל המזבח וכו' והשתא
קשה דמשמע דמזבח החיצון נמי לא נהנין ולא מועלין ומפרש ר"י משום דקתני דישון מזבח הפנימי והמנורה לא מועלין משמע דווקא בתר
דישון לפי שהדישון מוציאו מידי מעילה לפי שנעשית מצותו אלמא מצוה לדשנן ואהא קאמר בשלמא מזבח החיצון מצוה לדשנו דכתיב ושמו
'.
אצל המזבח ואדרבה אפילו מעילה אית ביה מדכתיב ושמו ודרשינן בסוף תמורה ושמו בנחת ושמו שלא יתפזר אבל מזבח הפנימי
(חולין שם) מה לאחר
מנלן שמצוה לדשנו וריצב"א מפרש דלאו אדיוקא קאי אלא אלא נהנין ולא מועלין מדאורייתא קאי דליכא למימר לא נהנין מדרבנן כמוו) לא
כפרה אין בו מעילה.
נהנין שבהש"ס דבירושלמי דיומא פרק שני מוכח דלא נהנין מדאורייתא דגרסינן התם מניין לדישון מזבח הפנימי דכתיב והשליך אותה
אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן שאינו צריך אם לקבוע לה מקום פירוש למוראה ונוצה כבר כתוב אצל המזבח ואם ללמדך שתהא
במזרחו של כבש כתיב קדמה ואף הוא דרש אצל אצל פירוש ואם ללמד שתהא תרומת הדשן במזרחו של כבש מדכתיב אל מקום הדשן
ונימא הרי זה בא ללמד ונמצא למד דהא לא איצטריך דתיפוק לן מגזירה שוה נאמר כאן אצל המזבח ונאמר בתרומת הדשן אצל המזבח מה כאן
במזרחו אף להלן אם כן אל מקום הדשן למה לי ש"מ למזבח הפנימי שהוא אסור (לו) בהנאה אל מקום טהור שיהא מקומו טהור ואיכא
דמפיק ליה בקל וחומר ומה מזבח החיצון אסור בהנאה מזבח הפנימי לא כל שכן אלמא דאסור בהנאה מדאורייתא במזבח החיצון והשתא
(חולין
ז)
שם) אין לך דבר וגו'.
הכי פירושו בשלמא מזבח החיצון אסור בהנאה מדאורייתא מדכתיב ושמו אלא מזבח הפנימי מנלן שיהא אסור בהנאה לאחר שנידשן ואפילו
קודם דישון מנלן שיהא אסור דאפילו גופיה לא ידעינן שיהא מצוה לדשנו ואם כן משנעשה אפר נימא דנעשית מצותו ויהא מותר בהנאה
(זבחים שם)
והרי תרומת הדשן.
ומשני דמדשן נפקא וא"ת מאי קא פשיט ליה מדשן אכתי תיבעי לך מנלן דאסור בהנאה וי"ל דגמרא דידן לא חשש אלא להביא פסוק
שצריך דישון ומסברא ידע דכל הדשנים שוין ליאסר בהנאה או מקל וחומר כדאיתא בירושלמי או משום דעיקר פשטיה דקרא בדשן
מזבח החיצון אלא דמחמת ייתור לא צריך למיכתביה ומוקמינן ליה בפנימי ומנורה וחשיב ליה כמין היקש דאיתקוש כולהו לחיצון ואם
תאמר אם כן לימא הכא משום דהוה ליה מזבח החיצון ופנימי ומנורה שלשה כתובין הבאין כאחד י"ל דאין כאן פסוק מיותר דהא
איצטריך למצות דשן להניח אצל המזבח ועוד נראה דאחר שלמדנו מצות דישון פנימי ומנורה להניח אצל המזבח חשיב כל הדשנים כמו
❖
(שם וכעי"ז חולין שם)
דבר אחד דאל"כ היכי נפיק בירושלמי מק"ו הא שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין ואל תתמה על מה שפי' דתרומת הדשן לית בה
מעילה אלא איסור הנאה אע"ג דהכא קאמר מועלין כו' הא קאמר נמי עגלה ערופה מועלין בה ובההיא לית בה מעילה אלא איסור הנאה
תוס' ישנים (המשך)
קאמר וכה"ג איכא נמי במעילה פ' ולד חטאת חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין וקאמר בגמ' ח) דגמר אמו אמו
מבכור מה בכור מועלין בו אף חלב המוקדשין מועלין בו ובכור הוא קדשים קלים ולית ביה מעילה וחלב המוקדשין נמי לית ביה מעילה כדתנן
התם דלאו קדשי ה' מיקרי אלא מועלין דקאמר לאו דוקא אלא איסור הנאה וא"ת כיון דפרישית דיש בו איסור הנאה מדאורייתא היכי
קתני בפרק ולד חטאת המקדיש דישון בתחלה מועלין בו והיכי חייל עליה הקדש כיון דאיסור הנאה מדאורייתא י"ל
דלאו בדישון מזבח איירי מדקאמר בתחלה משמע דאיירי בדבר שלא הוקדש מעולם אלא במקדיש דשן כירתו וכן פרש"י ואיצטריך
לאשמועינן דקדושה אף על גב דאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית כדקתני התם בסיפא כל הראוי למזבח כו' אי נמי אפילו
את"ל דלאו בדשן כירה איירי דאם כן לא הוה ליה למימר דישון סתמא איכא למימר דאיירי בדשן מזבח לאחר שהוציאוהו חוץ
לשלש מחנות ואשמעינן דלא הוי כשאר דשן ליאסר לעולם ולמאי דפרישית דליכא מעילה בתרומת הדשן ניחא הא דתנן
במעילה אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד ומקשים ליחשב נמי תרומת הדשן דיש בו מועל אחר מועל
ומתרץ ר"י דהוי בכלל בהמה דמאפר קדשים הוא בא ומיהו גם לפי' ריצב"א צ"ל תירוץ ר"י דנהי דבתרומת הדשן ליכא מעילה מ"מ
ליחשב אפר תפוח דלכולי עלמא אמר בפ"ב דמעילה דמועלין בו קודם תרומת הדשן וא"ת מאי שנא דדישון מזבח הפנימי אפילו
קודם דישון לית ביה מעילה כדאמר בפרק כל שעה דקטרת לאחר שתעלה תימרותו אין בו משום מעילה ודשן מזבח החיצון
מועלין בו לכולי עלמא קודם דישון וי"ל דבדשן מזבח החיצון מועלין בו כיון שמחוסר עבודה שצריכה בגדי כהונה כדכתיב ולבש הכהן מדו
בד וגו' אבל דישון מזבח הפנימי אע"פ שמחוסר דישון אין זה חסרון עבודה דלא אשכחן שיהא צריך בגדי כהונה ואע"פ שהשוינו כל
הדשנים היינו לאחר שהניחם אצל המזבח דאז נעשית מצות כולן דאפילו בתרומת הדשן אין בה עוד שום עבודה ואפילו הכי אסורה בהנאה
כדכתיב ושמו אצל המזבח אלא דמעילה לית בה דלאו קדשי ה' קרינן ביה כיון דלא מיחסר ביה תו שום עבודה וה"ה בדישון מזבח הפנימי
דאסור בהנאה מק"ו כדפרישית אבל לענין שיהא צריך בגדי כהונה אין לעשות ק"ו כיון דלא אשכחן בו שום עבודה אחר שנעשה דשן רק
מצות דישון כדאשכחן בחיצון דצריך הרמה והשתא נמי ניחא הא דאמר בשילהי מסכת תמורה עולת העוף שנתמצה דמה מוראה
ונוצה יצאו מידי מעילה ואמאי והא לא נעשית מצותה דאכתי מחוסר השלכה אצל המזבח ולמאי דפרישית ניחא דכיון דהשלכה
לא אשכחן דבעי בגדי כהונה כנעשית מצותו חשבינן ליה ור"י תירץ דשאני התם שעבודת הדם מתירות אותם. כ"ז דקדק ריצב"א:
'.
'.