נט:
הוציאו לו
פרק חמישי יומא
רבינו חננאל
מסורת הש"ס
עד
כאן לא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין. דאי מדאורייתא לא יצאו מידי מעילה היאך נמכרין לגננין לזבל:
א) [מעילה יא. זבחים מו.
וסבר ר' מאיר מעילה זו
הוא לפני כפרה כלאחר כפרה. הקשה רבינו תם דבמסכת מעילה פרק ולד חטאת (דף יב:) אמר זעירי המקיז דם לבהמת
חולין קיז.], ב) [במעילה יא.
מדרבנן אבל מדאורייתא
ד)
ובחולין קיז. ובזבחים מו. איתא
דברי הכל אין בדם קדשים
קדשים מועלין בו וליכא למימר דההיא מעילה מדרבנן דהתנן בפרק ולד חטאת (שם יא.) דם מתחילה אין מועלים בו יצא לנחל קדרון
ישמעאל], ג) [סוכה מט:],
מעילה, שנאמר כי נפש הבשר
מועלין בו ומעילה דיוצא לנחל קדרון
הויא דרבנן מכלל דמעיקרא אפילו מדרבנן ליכא מעילה
ותירץ דהא דאמרינן הכא לפני כפרה
ד) [לפנינו במעילה איתא רב.
בדם הוא ואני נתתיו לכם על
אכן בברכות לא. איתא רב הונא
המזבח לכפר על נפשותיכם
כלאחר כפרה היינו לאחר שחיטה
א"ר זעירא], ה) [עי' תוס'
כי הדם הוא בנפש יכפר.
דשייכא ביה כפרה אבל מחיים לא
עד כאן לא פליגי אלא מדרבנן אבל
אלא מדרבנן. מאן דאמר מועלין
חולין קיז. ד"ה אין לך וכו'],
עולא פשיט ליה מדכתיב קרא
והא דפריך בריש מסכת מעילה (דף
ו) [כמו כל רש"ש], ז) [נדצ"ל
לכם שלכם יהא. ודבי ר'
מדרבנן קאמר לשלם קרן אבל
מדאורייתא אין מועלין בהן מנא הני מילי
❖
כמזבח], ח) [דף יג.],
ישמעאל פשיט ליה מלכפר
ב:) ומי איכא מעילה דרבנן ומשני
מדאורייתא להוסיף חומש לא: מנא
אמר עולא אמר קרא לכם שלכם יהא דבי
א)
1
לכפרה נתתיו לכם ולא
אין כדעולא דאמר עולא קדשים
הני מילי. דאין מעילה בדמים:
למעילה. ור' יוחנן פשיט ליה
רבי ב) שמעון תנא לכפר לכפרה נתתיו ולא
שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה
מן הוא, כלומר הוא בהווייתו
לכם. ואני נתתיו לכם (ויקרא יז):
תורה אור השלם
למעילה ור' יוחנן אמר א"ק הוא לפני
לעולם, מה לאחר כפרה אין
הוה מצי לאיתויי מדם לאחר שיצא
הוא. כי הדם הוא בנפש יכפר (שם)
1. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא
בו מעילה שאין לך דבר
כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין
לנחל קדרון דמועלין בו מדרבנן אלא
הוא (א) כהוייתו לפני כפרה כלאחר
שנעשית מצותו ומועלין בו,
וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ
בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה
משום דקדשי קדשים ששחטן בדרום
אף לפני כפרה כן. ואקשינן
לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי
כפרה לאחר כפרה אין בו מעילה
עליה והרי תרומת הדשן
הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
ואימא לאחר כפרה כלפני כפרה מה
קאמר התם כמאן דחנקינהו דמי
דכיון דנעשית מצותו תו לא קרינן ביה
❖
דכתיב והרים את הדשן כו'
ויקרא יז יא
❖
ופריך מי איכא מעילה דרבנן בדבר
קדשי ה': והרי תרומת הדשן. דכתיב בו
לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה
ונעשית מצותה ומועלין בה.
דלא היו צריכין לגזור דבלאו הכי
(שם ו) ושמו אצל המזבח דטעון גניזה
יש בו מעילה אין לך דבר שנעשית
ג)
הגהות הב"ח
בדילי מינייהו ומייתי מקדשים שמתו
אלמא אסור בהנאה וכיון דבהנאה אסור
מצותו ומועלין בו ולא והרי תרומת הדשן
תוס' ישנים
דדמו להדדי והא דפריך בשילהי
(א) רש"י ד"ה הוא כו' הוא
משום קדושתו מעילה נמי אית ביה:
משום
❖
עד כאן לא פליגי אלא
בהוייתו יהא לפני כפרה:
תמורה (דף לב:) גבי מקדיש עולה
ובגדי
מדרבנן אבל מדאורייתא
לבדק הבית מועלין בה שתי מעילות ומוקי לה מדרבנן ומי איכא מעילה דרבנן ה"פ כיון דאיכא מעילה בלאו הכי מדאורייתא משום
כו'. מכאן משמע דלא גרסינן
עולה ובלאו הכי בדילי מיניה אמאי תקינו רבנן מעילה אחריתי ומשני ראוי למעול בו שתי מעילות דתיקון רבנן מעילה אעור משום
במעילה פרק ולד חטאת [יב,
מוסף רש"י
א] מאי טעמא דמאן דאמר אין
דליכא מעילה מדאורייתא אלא בבשר ורבינו חיים זצ"ל פירש דיצא לנחל קדרון מועלין בו מדאורייתא לפי שבית דין מקדישין אותו
שלכם יהא. כחולין שלכם
מועלין דאמר קרא כו' דמשמע
וקשה אם כן במעילה פרק ולד חטאת (דף יב.) דקאמר ומי איכא מידי דמעיקרא לית ביה מעילה ולבסוף אית ביה מעילה
שאין בהן מעילה (זבחים מו.)
הא מאן דאמר מועלין לית ליה
ופריך ולא והרי דם דמעיקרא לית ביה מעילה וכו' ומאי פריך לימא שאני התם לפי שבית דין מקדישין אותו ועוד דמה תיקן בזה
אלמא לאו קדשי גבוה הוא
דרשא דהנך קראי ומדאורייתא
(חולין קיז.). לכפרה נתתיו.
מיהא מועלין והכא משמע
אכתי אשכחן מעילה מדרבנן בפרק התכלת (מנחות ד' נב.) דקאמר מעיקרא תקינו מעילה גבי אפר פרה והתם ליכא למימר תקינו ביה
בתורת קדשים, ולא
דלכולי עלמא ליכא מעילה אלא
אין
מעילה מחמת שהיו מקדישין אותו דאם כן הוי הקדש גמור ואיך היו מזין ממנו: לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. וא"ת אדרבה
למעילה. לענין מעילה אין
מדרבנן, אלא גרסינן [התם]
נימא איפכא לאחר כפרה כלפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשית מצותו ואין מועלין בו וכי תימא האיכא קדשים קלים דלית בהו מעילה אלא
בו דין קדשים (זבחים מו.) ולא
מאי טעמא דאמר קרא כו'
שיהא קרוי שלי למעול בו,
ואכולי עלמא קאי דלית להו
באימורין לאחר זריקת דמים התם משום דלאו קדשי ה' נינהו וי"ל איכא עגלה ערופה דקודם מצותה מותרת אבל מדשן אין להביא ראיה
שאינה עומדת אלא לכפר
מעילה אלא מדרבנן. ועוד דר'
דקודם תרומת הדשן אין מועלין בו דאדרבה במעילה פ"ב (ד' ט.) משמע הנהנה מאפר תפוח קודם תרומת הדשן לכולי עלמא מועלין בו ה):
בשבילכם (חולין שם). אמר
שמעון דקאמר הכא מועלין
והרי תרומת הדשן. הקשה ר"י דהכא משמע דתרומת הדשן מועלין בו לאחר שנעשית מצותו ובפרק ולד חטאת במעילה (ד' יא:) תנן
קרא הוא. דמו בנפשו הוא
קאמר התם דבתחילתו אין
(ויקרא ז) בהוייתו יהא (זבחים
מועלין יצא לנחל כו' אלמא לר'
דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין וקאמרינן בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו אצל המזבח וכו' והשתא
שם) הוא משמע בהוייתו יהא
שמעון לית ליה מעילה עד
קשה דמשמע דמזבח החיצון נמי לא נהנין ולא מועלין ומפרש ר"י משום דקתני דישון מזבח הפנימי והמנורה לא מועלין משמע דווקא בתר
לבסוף שתיקנו בו מעילה
לעולם דינו שוה בין לפני
דמדרבנן היא. מ"ר. עד כאן
כפרה ובין לאחר כפרה, שנתן
דישון לפי שהדישון מוציאו מידי מעילה לפי שנעשית מצותו אלמא מצוה לדשנן ואהא קאמר בשלמא מזבח החיצון מצוה לדשנו דכתיב ושמו
לא פליגי כו'. וא"ת כי פריך
מתנותיו ונשארו השירים
אצל המזבח ואדרבה אפילו מעילה אית ביה מדכתיב ושמו ודרשינן בסוף תמורה (ד' לד.) ושמו בנחת ושמו שלא יתפזר אבל מזבח הפנימי
(חולין שם). מה לאחר
בריש מעילה [ב, א] [ומי איכא
מנלן שמצוה לדשנו וריצב"א מפרש דלאו אדיוקא קאי אלא אלא נהנין ולא מועלין מדאורייתא קאי דליכא למימר לא נהנין מדרבנן כמוו) לא
כפרה אין בו מעילה.
מעילה] מדרבנן ומשני אין
דפשיטא לן כיון דנעשית
דאמר עולא א"ר יוחנן קדשים
נהנין שבהש"ס דבירושלמי דיומא פרק שני מוכח דלא נהנין מדאורייתא דגרסינן התם מניין לדישון מזבח הפנימי דכתיב והשליך אותה
שמתו כו' ומאי קושיא והא
מצותו אין מועלין בו, דכיון
אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן שאינו צריך אם לקבוע לה מקום פירוש למוראה ונוצה כבר כתוב אצל המזבח ואם ללמדך שתהא
דלית ביה תו צורך גבוה לא
אמרינן הכא דבדם ליכא מעילה
במזרחו של כבש כתיב קדמה ואף הוא דרש אצל אצל פירוש ואם ללמד שתהא תרומת הדשן במזרחו של כבש מדכתיב אל מקום הדשן
קרינן ביה קדשי ה' (זבחים
אלא מדרבנן. י"ל דקאי אקדשי
שם) דאין לך דבר שנעשית
קדשים ששחטן בדרום דכמאן
ונימא הרי זה בא ללמד ונמצא למד דהא לא איצטריך דתיפוק לן מגזירה שוה נאמר כאן אצל המזבח ונאמר בתרומת הדשן אצל המזבח מה כאן
מצותו ומועלין בו, שהרי כבר
דחנקינהו דמי ולהכי פריך ומי
במזרחו אף להלן אם כן אל מקום הדשן למה לי ש"מ למזבח הפנימי שהוא אסור (לו) בהנאה אל מקום טהור שיהא מקומו טהור ואיכא
נעשה צורך גבוה ממנו ולא
איכא מעילה מדרבנן כיון
דמפיק ליה בקל וחומר ומה מזבח החיצון אסור בהנאה מזבח הפנימי לא כל שכן אלמא דאסור בהנאה מדאורייתא במזבח החיצון והשתא
קדשי ה' קרינא ביה (חולין
דכמאן דחנקינהו דמי, ולהכי
ז)
שם). אין לך דבר וגו'.
מייתי ליה ראיה מקדשים שמתו
הכי פירושו בשלמא מזבח החיצון אסור בהנאה מדאורייתא מדכתיב ושמו אלא מזבח הפנימי מנלן שיהא אסור בהנאה לאחר שנידשן ואפילו
הלכך על כרחך לא תדרשיה
דהוי דומה לדומה, אבל פשיטא
קודם דישון מנלן שיהא אסור דאפילו גופיה לא ידעינן שיהא מצוה לדשנו ואם כן משנעשה אפר נימא דנעשית מצותו ויהא מותר בהנאה
הכי אלא איפכא (זבחים שם).
שיש הרבה מעילות שהן דרבנן
והרי תרומת הדשן. בכל
כגון ההוא דדם וההיא דמייתי
ומשני דמדשן נפקא וא"ת מאי קא פשיט ליה מדשן אכתי תיבעי לך מנלן דאסור בהנאה וי"ל דגמרא דידן לא חשש אלא להביא פסוק
יום חותה במחתה ותורם את
בסמוך התם הנהנה מן
שצריך דישון ומסברא ידע דכל הדשנים שוין ליאסר בהנאה או מקל וחומר כדאיתא בירושלמי או משום דעיקר פשטיה דקרא בדשן
הדשן מלא המחתה ממנה
החטאת כשהיא מתה כיון
מזבח החיצון אלא דמחמת ייתור לא צריך למיכתביה ומוקמינן ליה בפנימי ומנורה וחשיב ליה כמין היקש דאיתקוש כולהו לחיצון ואם
שנהנה מעל, דההיא על כרחין
ונותן במזרחו של כבש, כדכתיב
ושמו משמע שם גניזתן ושם
דרבנן כיון דחטאות המיתות
תאמר אם כן לימא הכא משום דהוה ליה מזבח החיצון ופנימי ומנורה שלשה כתובין הבאין כאחד י"ל דאין כאן פסוק מיותר דהא
נבלע במקומן, אלמא אסור
אין בהן מעילה. וא"ת אמאי
איצטריך למצות דשן להניח אצל המזבח ועוד נראה דאחר שלמדנו מצות דישון פנימי ומנורה להניח אצל המזבח חשיב כל הדשנים כמו
❖
פריך בפ' בתרא דתמורה [לב,
בהנאה (שם וכעי"ז חולין שם)
.
דבר אחד דאל"כ היכי נפיק בירושלמי מק"ו הא שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין ואל תתמה על מה שפי' דתרומת הדשן לית בה
ב] גבי המקדיש עולה לבדק
הבית ומי איכא מעילה
מעילה אלא איסור הנאה אע"ג דהכא קאמר מועלין כו' הא קאמר נמי עגלה ערופה מועלין בה ובההיא לית בה מעילה אלא איסור הנאה
מדרבנן, ומאי קושיא והא הכא
תוס' ישנים (המשך)
קאמר וכה"ג איכא נמי במעילה פ' ולד חטאת (דף יב:) חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין וקאמר בגמ' ח) דגמר אמו אמו
חזינן דאיכא בדם. וי"ל דהכי
מבכור מה בכור מועלין בו אף חלב המוקדשין מועלין בו ובכור הוא קדשים קלים ולית ביה מעילה וחלב המוקדשין נמי לית ביה מעילה כדתנן
דה"פ דישון מזבח הפנימי] לא
פריך אמאי תיקנו מעילה כיון
נהנין מן התורה ולא מועלין
דבעולה איכא כבר מעילה
התם דלאו קדשי ה' מיקרי אלא מועלין דקאמר לאו דוקא אלא איסור הנאה וא"ת כיון דפרישית דיש בו איסור הנאה מדאורייתא היכי
[והשתא ה"ק בשלמא מזבח
דאורייתא ובדילי אינשי מיניה.
קתני בפרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) המקדיש דישון בתחלה מועלין בו והיכי חייל עליה הקדש כיון דאיסור הנאה מדאורייתא י"ל
החיצון אסור בהנאה
וה"ר [חיים] תירץ דבדם
דלאו בדישון מזבח איירי מדקאמר בתחלה משמע דאיירי בדבר שלא הוקדש מעולם אלא במקדיש דשן כירתו וכן פרש"י ואיצטריך
מדאורייתא דכתיב ושמו אלא
דשמעתין ליכא מעילה כלל
מזבח הפנימי מנ"ל שאסור
מדרבנן אלא לפי שב"ד
לאשמועינן דקדושה אף על גב דאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית כדקתני התם בסיפא כל הראוי למזבח כו' אי נמי אפילו
בהנאה מן התורה, ומשני
מקדשין אותו קדושת דמים
את"ל דלאו בדשן כירה איירי דאם כן לא הוה ליה למימר דישון סתמא איכא למימר דאיירי בדשן מזבח לאחר שהוציאוהו חוץ
דמדשן נפקא. וא"ל א"כ לימא
ומעילה דקאמר מדרבנן היינו
הכא דה"ל מזבח החיצון ופנימי
מדאורייתא על ידי תקנת רבנן
לשלש מחנות ואשמעינן דלא הוי כשאר דשן ליאסר לעולם ולמאי דפרישית דליכא מעילה בתרומת הדשן ניחא הא דתנן
ומנורה ג' כתובים הבאים
שמקדישין אותו ב"ד, ולהכי לא
במעילה (דף יט:) אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד ומקשים ליחשב נמי תרומת הדשן דיש בו מועל אחר מועל
כאחד, די"ל דאחר שלמדנו
מייתי במעילה ובתמורה. ואין
ומתרץ ר"י דהוי בכלל בהמה דמאפר קדשים הוא בא ומיהו גם לפי' ריצב"א צ"ל תירוץ ר"י דנהי דבתרומת הדשן ליכא מעילה מ"מ
נראה לרבינו כי למה יקדשו הן
דישון מזבח הפנימי ומנורה כו'
חשיבי כולהו כדבר אחד,
והלא בלא הקדש (אין) יכולין
ליחשב אפר תפוח דלכולי עלמא אמר בפ"ב דמעילה (שם דף ט.) דמועלין בו קודם תרומת הדשן וא"ת מאי שנא דדישון מזבח הפנימי אפילו
ומועלין דקאמר הכא בתרומת
לתקן בו מעילה כמו שתיקנו
קודם דישון לית ביה מעילה כדאמר בפרק כל שעה (פסחים דף כו.) דקטרת לאחר שתעלה תימרותו אין בו משום מעילה ודשן מזבח החיצון
באפר הפרה בפ' התכלת
הדשן לאו דוקא אלא איסור
מועלין בו לכולי עלמא קודם דישון וי"ל דבדשן מזבח החיצון מועלין בו כיון שמחוסר עבודה שצריכה בגדי כהונה כדכתיב ולבש הכהן מדו
הנאה קאמר] (אע"ג דאוריתא
[מנחות נא, ב] וכמו חטאת
דאי דאיכא למה לי להקדישו ג'
שמתה דאמרינן כיון שנהנה
בד וגו' אבל דישון מזבח הפנימי אע"פ שמחוסר דישון אין זה חסרון עבודה דלא אשכחן שיהא צריך בגדי כהונה ואע"פ שהשוינו כל
מעל. ועוד אי מעילה לא תוכל
כתובין הבאים כאחד) ואע"ג
הדשנים היינו לאחר שהניחם אצל המזבח דאז נעשית מצות כולן דאפילו בתרומת הדשן אין בה עוד שום עבודה ואפילו הכי אסורה בהנאה
דליכא מעילה איסורא איכא
להיות בדם אלא על ידי הקדש
כדכתיב ושמו אצל המזבח אלא דמעילה לית בה דלאו קדשי ה' קרינן ביה כיון דלא מיחסר ביה תו שום עבודה וה"ה בדישון מזבח הפנימי
דבעגלה ערופה ליכא נמי אלא
א"כ מאי האי דפריך במעילה
איסורא בעלמא. ואומר רבינו
פרק ולד חטאת [יב, א] על
דאסור בהנאה מק"ו כדפרישית אבל לענין שיהא צריך בגדי כהונה אין לעשות ק"ו כיון דלא אשכחן בו שום עבודה אחר שנעשה דשן רק
כי נראה דבדישון מזבח הפנימי
ההיא דקדשים שמתו יצאו מידי
מצות דישון כדאשכחן בחיצון דצריך הרמה והשתא נמי ניחא הא דאמר בשילהי מסכת תמורה (דף לד.) עולת העוף שנתמצה דמה מוראה
והמנורה יש בה מעילה קודם
מעילה דבר תורה דפריך והרי
ונוצה יצאו מידי מעילה ואמאי והא לא נעשית מצותה דאכתי מחוסר השלכה אצל המזבח ולמאי דפרישית ניחא דכיון דהשלכה
דישון ולאחר דישון שהניחם
דם דמעיקרא לית בהו ולבסוף
במקומם אין בו מעילה כלל מן
אית ביה מעילה דתנן בתחילה
לא אשכחן דבעי בגדי כהונה כנעשית מצותו חשבינן ליה ור"י תירץ דשאני התם שעבודת הדם מתירות אותם. כ"ז דקדק ריצב"א:
התורה, ודייק בגמר' בשלמא
אין מועלין יצא כו', ומאי
מזבח החיצון יש בו מעילה
קושיא הלא אין מועלין בדם
אלא א"כ הקדישוהו וקדשים שמתו לא שייך ביה האי טעמא. על כן נראה כדפרישית. מ"ר. אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין
קודם דישון וגם תרומת הדשן אסורה בהנאה, אלא דישון מזבח הפנימי והמנורה שמועלין בו קודם דישון אף לאחר שנעשו אפר מנא לן,
כו'. וליכא למימר אדרבא אין לך דבר שלא נעשית מצותו ואין מועלין בו, דהא איכא טובא כגון עגלה ערופה שאינה אסורה עד שתרד
ומשני התם. וא"ת מאי שנא דמועלין בדישון מזבח הפנימי והמנורה אף אחר שעושין אפר קודם דישון ואילו גבי קטרת אמרינן בפ' כל
שעה [פסחים כו, א] דמשתעלה תמרתו אין מועלין בו. וי"ל שבריח אין בו מעילה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שאי איפשר שלא יהנו
לנחל איתן, אבל שלמים ליכא למימר דהיינו טעמא דלא איקרו (קדשים) [קדשי ה']. מ"ר. וא"ת מנא לך הא דאין מועלין דאדרבה לעולם
אימא לך שמועלין כיון דליכא קרא וכי תימא משום דאיכא שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין, אדרבה כיון דליכא מיעוטא אימא לך
ממנו בחפינה ובהקטרה ורבנן הוא דגזרו ביה, אבל אחר שנעשית מצותו לא גזרו ביה מידי. אי נמי ריח אין בו ממש וכגון [קול] ומראה,
אבל דישון מזבח הפנימי והמנורה יש בו ממש כי אין נראה לומר שיהא (בו) [בריח] ממש מקול ומראה לפי שנכנס בגוף יותר. ולפי טעם
שלעולם ימעלו בהן, וכי תימא דאיכא תרי מיעוטי הערופה ושמו, הא תינח למאן דאמר דהוו ג' כתובין אלא למאן דאמר דהוו שני כתובין
זה המריח הדס של הקדש לא מעל. אבל ללשון ראשון מעל, דלא שייך ביה טעמא דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. ולהאי טעמא מועלין
[ו]אין מלמדין אין אנו צריכין להני מיעוטי. ואומר רבינו דנפקא ליה מחטאות המתות דדרשינן בתו"כ שאין מועלין בהם שאינו למצוה
הכי נמי דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו. מ"ר. והרי תרומת הדשן כו'. אומר רבינו דתנן פרק ולד חטאת [מעילה יא, ב] דישון
בדישון מזבח הפנימי והמנורה כמו בשל חיצון, ותדע שכן הוא שמועלין בהן, דהא אפילו במזבח החיצון פלוגתא דאמוראי היא בפ' חטאת
העוף במעילה [ט, א] דאיכא למאן דאמר עד הוצאת הדשן ואיכא למאן דאמר עד תרומת הדשן, אבל קודם תרומת הדשן לכולי עלמא
מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין וקאמר בגמ' בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו אלא מזבח הפנימי מנא לן כו', ומשמע
מועלין, וא"כ בדישון מזבח הפנימי והמנורה למה לא ימעלו כמו כן באפר (כמו) [כיון] שהוא מדשן (של קטרת). מ"ר. א)
לכאורה דה"פ בשלמא מזבח החיצון ד[אין] מועלין כו' אלא מזבח הפנימי [מנ"ל כו' משמע דאין מועלין בתרומת הדשן. ונראה לר"י
א) עי' בתוס' חולין קי"ז א וזבחים מ"ז א ומעילה י"א ב ובתוס' דסוגיין ויתבארו דברי הת"י. ובסוף צ"ל כמו כן באפר כיון שהוא מדשן. ועיין ש"י.