ס:
הוציאו לו פרק חמישי
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנא
רבי נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי. משמע דוקא
רבי יהודה סבר. אמקום שכפרתו אחת בשנה כתיבא חוקה אבל
צב א ב
א)
❖
ב)
משום דמעכבי הא אי לא מעכבי לא מיחייב עלייהו בחוץ
אהיכל ואעזרות אפי' דברים הנעשים בבגדי לבן שאין כפרתן בכהן
גדול אלא אחת בשנה לא כתיבא חוקה: דברים המתכפרים בהן
ותימה דמשמע בזבחים פרק בית שמאי דרבי נחמיה
ג)
אחת בשנה. בין אמקום בין אבגדים: כתיב זאת. משמע חוקה
בשירים החיצונים איירי והתם מייתי ברייתא דמים הנשפכים לאמה
ד)
תורה אור השלם
ה) ו)
אין חייבין עליהן בחוץ ואין מחשבה
על זאת כתובה ולא על אחרת:
ז)
1. וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת
למעוטי שירים. שפיכת שירים
פוסלת בהן ואין טעון כיבוס ופריך
רבי יהודה סבר מקום שמתכפרין בו פעם אחת
ח)
הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד
❖
דלא מעכבי דבר המאוחר להם אם
ליפלוג וליתני בדידה אפילו בדמים
בשנה ור' נחמיה סבר דברים המתכפרין בהן
וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת
הַשָּׂעִיר הֶחָי:
הקדימו להם ואע"פ שהן נעשין
כשירים בשלש מתנות שבחטאת דאין
❖
פעם אחת בשנה אטו לר' יהודה מקום כתיב
ויקרא טז כ
בבגדי לבן אין סדרן מעכב: ור'
טעון כיבוס ואין מחשבה פוסלת
אלא היינו טעמיה דרבי יהודה כתיב זאת
הגהות הב"ח
יהודה אי מעכבי. שאר דברים
בהן ואין חייבין עליהן בחוץ ומשני
וכתיב אחת חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ
(א) רש"י
הגהות מהר"ב
הנעשים בבגדי לבן מבחוץ בכסדרן
הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירי
כלה
וחד למעוטי בגדי זהב ור' נחמיה חד למעוטי
רנשבורג
❖
מעכבי אף שירים כסדרן: ואי לא
הדם שהקריבן בחוץ חייב ולא מיתני
בגדי זהב וחד למעוטי שירים דלא מעכבי ור'
א] גמ'
מעכבי. שאר דברים הנעשים בבגדי
ליה תלתא פטורי בהדי תלתא חיובי
יהודה אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא
לבן לא מעכבי הני דאינהו נמי
אלמא לרבי נחמיה שלשה מתנות
מוסף רש"י
עבודה המעכבת כפרה היא ומאי
שבחטאת אין טעון כיבוס ואין
מעכבי כדתניא 1 וכלה מכפר את הקודש אם
❖
וכלה מכפר את הקודש.
חזית למעוטה: כדתניא. דלרבי
מחשבה פוסלת בהן א"כ הוא הדין
כפר כלה ואם לא כפר לא כלה דברי ר'
נמי דלא מעכבי ואפי' הכי הקריבן
יהודה שירים מעכבי כפרה כשאר
עקיבא אמר לו ר' יהודה מפני מה לא
בחוץ חייב אם כן הוא הדין שירים
המתנות אי עקר להו לגמרי הלכך אי
(זבחים מ.) אם
רבינו חננאל
נאמר אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר
כיפר.
אע"ג דלא מעכבי ליחייב עלייהו בחוץ
חוקה אשארא כתיבא אדידהו נמי
שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה
ר' יהודה סבר זאת חקה
כתיבא: מפני מה לא נאמר. מי
ועוד איך יתכן זה דלרבי נחמיה
כילה.
היא כלומר זו עבודה שבפנים
ולא כלום ואמרינן מאי בינייהו רבי יוחנן
שלשה מתנות שבחטאת לא מעכבי
מעכב על ידינו שלא נדרוש בלשון
אם שינה מעכב, דכי כתיבה
(שם) מפני מה
חוקת עולם אהא כתיבה,
ור' יהושע בן לוי חד אמר משמעות
דורשין
ושירים מעכבי ועוד דמשמע בריש
זה אם כלה כפר ואם לא כלה לא
לא נאמר.
אבל עבודה שבחוץ אפילו
כפר: ואמרינן. באיזהו מקומן
פרק בית שמאי ולעיל בפ"ק
איכא בינייהו וחד אמר שירים
מעכבי
א]
בבגדי לבן אחת בשנה נמי,
: משמעות דורשין.
דלא מצינו דמים שחציין
כלומר עבודה שאינה כשירה
איכא בינייהו ומי אמר ר' יוחנן הכי
והאמר
(שם) משמעות
אלא פעם אחת בשנה, והיא
מר משמע ליה הכי ומר משמע ליה
למטה וחציין למעלה בחד מקום שיהו
רבי יוחנן תנא ר' נחמיה כדברי
האומר
דורשין איכא בינייהו.
עבודה בבגדי לבן, למעוטי
הכי: שירים מעכבי איכא בינייהו.
מעכבין ולפי זה הרי מצינו לרבי
עבודה הנעשית בבגדי זהב
חנינא
שירים מעכבי קשיא אמר רבי
נחמיה ועוד הקשה רבינו יעקב
רבי עקיבא סבר שירים לא מעכבי
שאינה אחת בשנה. ור'
קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא
נחמיה חד למעוטי בגדי זהב
א
מאורליינ"ש דבפרק בית שמאי
והכי קאמר אם כפר עיקר המתנות
וחד למעוטי שירי הדם שאם
עשה ולא כלום כמאן דלא כר' יהודה דאי
משמע דבחיצונים איירי ובפרק השוחט
כלה ואפי' לא שפך שירים ורבי
איחר או שינה שפיכתם על
ר' יהודה האמר כי כתיבא חוקה בדברים
יהודה סבר מעכבי והכי קאמר אם
והמעלה אמרינן והשתא
היסוד לא מעכבי. ואקשינן
ומי א"ר יוחנן דר' נחמיה
הנעשים בבגדי לבן מבפנים הוא דכתיבא
כלה הכל אז כפר ואם לא (א) כפר
דאמר רב אדא בר אהבה מחלוקת
סבר שירי הדם לא מעכבי,
הכל אין הכפרה של מתנות כפרה:
בשירים הפנימים אבל בשירים
אפי' תימא ר' יהודה צורך פנים כפנים דמי
והתנן בשחיטת קדשים פרק
ב
השוחט והמעלה בחוץ חייב,
ומי אמר רבי יוחנן הכי. דלרבי
החיצונים דברי הכל אין מעכבין כי
תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך
ר' נחמיה אומר שירי הדם
קאמר ר' נחמיה בשירים הפנימים
נחמיה שירים לא מעכבי דקאמרינן
הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה
שהקריבן בחוץ חייב, וא"ר
לעיל שניהן מקרא אחד דרשו ומסקנא
ועוד דבסוף פרק השוחט והמעלה
יוחנן בגמרא ר' נחמיה כדברי
מבפנים ואם איתא יחזור ויחפון מבעי ליה
האומר שירים מעכבי תני
גבי חטאת שקיבל דמה בשני
לר' נחמיה חד למעוטי שירים דלא
בקטורת
לה להא מתניתין. ועלתה
מעכבי: והאמר רבי יוחנן. במסכת
כוסות דמוקי לה כרבי נחמיה וקאמר
בקשיא לר' יוחנן מדבריו
משל למה הדבר דומה וכו' ומוקי
לה בשעיר נשיא אלמא רבי
זבחים בפרק השוחט והמעלה בחוץ תנא רבי נחמיה כדברי
על דבריו, דמוקים ליה
לר' נחמיה הכא [ד]סבר
נחמיה בחיצונים איירי דומיא דשעיר נשיא מיהו הא לא קשיא
האומר שירים מעכבי דקאמר רבי נחמיה התם שירי הדם
שירים לא מעכבי, והתם
דאע"ג דהמשל הוי בשעיר נשיא איכא למימר רבי נחמיה בפנימיים
שהקריבן בחוץ חייב אלמא עבודה הן בפנים וקרינן בהו
קאמר בהדיא דר' נחמיה
ואל פתח אהל מועד לא יביאנו וגו' ונכרת: יביא
איירי מכל מקום שאר הקושיות תיקשי לן ואין לתרץ דסוגיא דריש
סבר כמאן דאמר שירים
מעכבי. ומותבינן התם
דם אחר ויתחיל. והרי כבר נקטר הקטורת וזה שוחט פר ז):
פרק בית שמאי דלא כרבי יוחנן כיון דבפרק השוחט
למאן דאמר כר' עקיבא סבר
בקטורת
והמעלה במסקנא מיתוקמא מילתא דרבי יוחנן בתר דאמר
קרבו נסכים במדבר מיתיבי
רב אדא בר אהבה כו' ותירץ רבינו חיים כהן זצ"ל דה"ק רבי יוחנן תנא רבי נחמיה כדברי האומר שירים הפנימיים מעכבין ואילו
שירי הדם שהקריבן בחוץ
חייב דברי ר' נחמיה, א"ל
היה עושה אותן בחוץ חייב א"כ יש לחייב בחיצונים בחוץ אע"ג דלא מעכבין דגמרינן מאיברים ופדרים דאי פרכת מה לאברים ופדרים
ר' עקיבא והלא שירי הדם
שכן תחילת עבודה שירים הפנימיים יוכיחו ואי פרכת מה לשירים הפנימיים שכן מעכבין איברים ופדרים יוכיחו ולא נהירא לריצב"א
שירי מצוה הן, א"ל הקטר
(זבחים נב:) שירים
חלבים יוכיחו, שהן שירי
דהיכי קאמר שירים הפנימים יוכיחו שהן סוף עבודה והלא תחילת עבודה קורא אותם בהשוחט והמעלה למאן דאמר פנימיים מעכבי
מעכבי איכא בינייהו.
מצוה, פירוש שכבר הקדימו
על כן פירש ריצב"א דלמסקנא דמסקינן דשירים החיצונים לרבי נחמיה לא מעכבי ה"פ תנא רבי נחמיה כדברי האומר שיריים הפנימיים
זריקת הדם, והמקריבו בחוץ
מעכבין וכיון דמעכבין מסתבר לעשות חיצונים כמו תחילת עבודה לכל הפחות ולדמות לאיברים ופדרים דכיון דרחמנא אחשבינהו כולי האי
חייב. א"ל לא אם אמרת
בהקטר חלבים שהן תחלת
לפנימיים דמעכבי יש לנו לעשות חיצונים כתחילת עבודה כיון דלא הוו במקום המתנות אלא ע"ג איצטבת היסוד הוו להו תחלת
עבודה, תאמר בשירי הדם
עבודה אחרת ואין סוף עבודה ראשונה ואע"ג דלא מעכבי חייב עליהם בחוץ מידי דהוה אאברים ופדרים דלא מעכבי וחייבין עליהם
שהן סוף עבודה. כלומר, כבר
בחוץ והיינו דאמר פרק בית שמאי אימור דשמעת ליה לרבי נחמיה לענין העלאה בחוץ מידי דהוה אאיברים ופדרים דמאיברים
נזרק מן הדם הזה בעצמו
ואילו נשארו. ואם איתא
ופדרים לחודייהו יליף כדפרישית ואע"ג דפרכיה רבי עקיבא לא אם אמרת באיברים ופדרים שכן תחילת עבודה ולא אהדר ליה ולא מידי היינו
נסכים נמי תחלת עבודה
משום דלא צריך דפירכא דר' עקיבא לא הויא פירכא אלא אליבא דנפשיה דקסבר שירים הפנימיים אינן מעכבין והא דפריך ליה מעיקרא נמי
נינהו. תיובתא. ואסיקנא
רבי עקיבא והלא שירי הדם שירי מצוה הן אליבא דנפשיה קאמר פי' אפילו בפנימיים ורבי נחמיה השיבו איברים ופדרים יוכיחו ולדבריו דרבי
התם כי קתני ר' נחמיה
(שם) לא
חייב בשירים הפנימים והא
עקיבא קאמר כדמפרש התם ולא לגמרי לדבריו דאפי' לדברי עצמו צריך ראיה מאיברים ופדרים אלא בהא הוא לדבריו דמשמע דמודי ליה
עשה ולא כלום.
בשירים החיצונים ולדברי ר'
❖
במאי דקרי ליה שירי מצוה ואיהו לא ס"ל הכי אלא ס"ל דפנימיים מעכבין ומינייהו יליף חיצונים לחייב בחוץ כדפרי' והשתא אתי שפיר
(לעיל מט.)
עקיבא קאמר. ור' יהודה
דקתני שירי הדם סתמא במתני' ובברייתא דחייב דמשמע דבכולהו מחייב ר' נחמיה ומאותו טעם שפירש' דתחילת עבודה חשיב לחייב
שירים אי מעכבי מעכבי ואי
לא מעכבי לא מעכבי מהך
בחוץ וגמרינן להו מאיברים לפי שאינן במקום תחילת המתנות אלא על גב היסוד מההוא טעמא הוה ס"ד מעיקרא דמעכבין חיצונים
קרא נפקא, וכלה מכפר את
תוס' ישנים
דאם לא כן מאיזה טעם הוה סבור לומר דמעכבי מקמי דאייתי מילתא דרב אדא והוה ס"ד דאפילו חיצונים מעכבי והא ליכא קרא
הקודש, אם כיפר כילה ואם
אלא בפנימיים וכלה מכפר אם כלה כפר אלא ע"כ מטעמא דפרישית ור"ת פירש בע"א וקשה טובא לפי' לכן לא כתבתיו ובזבחים פרק
לא כיפר לא כילה דברי
וכפר
ר' עקיבא. א"ל ר' יהודה
את מקדש הקודש זה לפני ולפנים. פרש"י אטומאה דלפני ולפנים ולא נהירא דהא
בית שמאי מפורש בתוספות: ח)
מפני מה לא נאמר אם כילה
אמתנות דלפני ולפנים ודהיכל מייתי לה לומר דכל מתנות דלפני ולפנים חדא חשיבי דאם נשפך הדם קודם שגמר כל מתנות לפני
כיפר שאם חיסר אחת מכל
.
המתנות לא עשה כלום. חד
ולפנים מביא פר אחר ומתחיל בתחילה אלא י"ל לענין נשפך הדם קאמר זה לפני ולפנים דכולהו כחדא מתנה חשיבי דהיכל כחדא
אמר משמעות דורשין איכא
מתנה וכן דמזבח מיהו נוכל ליישב פירוש רש"י דה"ק זה לפני ולפנים דמתנות דלפני ולפנים חדא חשיבי ומכפר על טומאה שאירעה
בינייהו והוא אומר כך פירוש
שם וכן בהיכל חדא חשיבי ומכפר על טומאה שאירעה בהיכל מזבח כמשמעו חדא חשיבי ומכפר על שנטמא בפנים ולא שהה כשיעור השתחויה
זה הפסוק וזה אומר כך
פירושו, אבל לדברי הכל
ועבד עבודה ומשום דפשטיה דקרא מיירי בכפרה שמכפר על מקדש הקודש על הכהנים ועל עם הקהל כו' על כן פירש רש"י כן:
שירים לא מעכבי. (ולמאן
דברי
דא') [וחד אמר] שירים
מעכבי איכא בינייהו, לר' עקיבא דסבר שירים לא מעכבי, ור' יהודה סבר מעכבי, דהא בהדיא קתני שאם חיסר אחת מן
המתנות לא עשה כלום. דייקינן מינה דשירים מעכבי. א"ר חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום, [כמאן],
דלא כר' יהודה דהא שחיטת הפר עבודת חוץ היא ולא מוקים ר' יהודה ואמר כי כתיבה חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי
.
לבן בפנים, אבל עבודת חוץ לית בה חוקה. ופרקינן אפי' תימא ר' יהודה צורך פנים כלפנים הוא, ושחיטה צורך פנים הוא,
ושחיטה פנים הוא. ואקשינן על ר' חנינא דאמר קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום, תנן ואם עד שלא גמר
מתנות שבפנים נשפך הדם כו'. ומשני האי תנא בפר קא מיירי, בקטורת לא קא מיירי.
.
'.