הוציאו לו
פרק
חמישי
יומא
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דברי
הכל מתנות הראש אינו מעכב. מכאן קשה למה דאמרי'
בקטורת לא קמיירי. ומיהו ודאי צריך להקטיר קטורת אחרת אחר
צג א
א)
ב)
שחיטת פר זה: הקדים דם השעיר. קא סלקא דעתך במתנות
פ"ק דזבחים והנותר בשמן יתן על ראש המטהר אם
צד ב
ג)
שבפנים קאמר דהוה ליה שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר:
נתן כפר ואם לא נתן לא כפר דברי ר"ע רבי יוחנן בן נורי אומר מעלה
❖
צה ג
ד)
צו ד
תרגמא עולא. דבמתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה
עליו כאילו לא כפר וכפר
ומפרש התם מאי כאילו לא כפר וכפר
צז ה ו ז ח
היתה לאחר מתן דם הפר בפנים: זה
כפר מתן בהונות לא כפר מתנות
❖
תורה אור השלם
לפני ולפנים. כפר בדמים הללו על
הראש ופירש רש"י ויביא אחר ויתחיל
בקטורת לא קא מיירי אמר עולא א שעיר
טומאה שאירעה לפני ולפנים אם נכנס
במתנות הראש ולר"ע אף מתנות
1. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ
ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא
וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת
אדם שם בטומאה ואין בה ידיעה
בהונות שנתן לא עלו לו ויביא לוג
מוסף רש"י
כלום תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור
הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים
בסוף אבל הוה (ב) ידיעה בתחילה.
אחר ויתחיל בבהונות וקשה דא"כ
וכפר את מקדש הקודש.
וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר:
ויזה מדם השעיר אחר דם הפר (א) ואם איתא
וילפינן מקראי בפ"ק דשבועות (דף ז:)
[זהו דלא כתנאי דהכא וע"כ נראה]
ד)
ויקרא טזף לג
יחזור וישחוט מבעי ליה תרגמא עולא במתנות
2. וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ
ששעיר זה תולה עליה להגין מן
רבי יוחנן בן נורי דאמר התם
זה
וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת
שבהיכל וכן אמר ר' אפס במתנות שבהיכל:
היסורין עד שיודע לו ויביא בעולה
דמתנות הראש שירי מצוה הן סבר
לפני ולפנים.
הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר
וכן בהיכל וכן במזבח וכו': ת"ר וכפר את
ויורד: זה היכל. על טומאה שאירעה
כתנא דהכא והכי פירושא מעיקרא
ויקרא טז כ
הֶחָי:
1
3. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו
בהיכל: ואת המזבח כמשמעו. על
מקדש הקודש זה לפני ולפנים אהל מועד זה
כי בעי למימר כפר גברא לא כפר
אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת
קמי שמיא כפר גברא שטיהר
טומאה שאירעה לאדם במזבח ושהה
היכל מזבח כמשמעו יכפר אלו עזרות
(שבועות יג:)
הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר
זה היכל.
מצרעתו ולא כפר קמי שמיא מעונש
כדי השתחויה שזהו שיעור שהייה
עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ
הכהנים כמשמען עם הקהל אלו ישראל יכפר
(שם) מזבח כמשמעו.
קָדָשִׁים הוּא לַיְיָ:
למי שנטמא בעזרה: הושוו כולן.
שבידו והדר קאמר אפילו מעונש
אלו הלוים הושוו כולן לכפרה אחת שכולן
שמות ל י
שבידו איכפר ליה אלא כפר מתן
בהאי יכפר בתרא כהנים לוים
4. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר
מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות
וישראלים ובטומאת מקדש וקדשיו אי
בהונות שעשאה כמצותה לא כפר
עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ
דברי ר' יהודה ר"ש אומר כשם שדם
הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי
מתנות הראש שחיסר מצוה ולא
אפשר להשוותן שהרי הפר מכפר על
ויקרא יד כט
יְיָ:
השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל
עשאה כמאמרה ויש מפרשים
הכהנים והשעיר הנעשה בפנים על
5. וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה
בטומאת מקדש וקדשיו כך דם הפר מכפר
לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים
דמעיקרא סלקא דעתך לא כפר קמי
ישראל ובאיזה כפרה הושוו מלמד
ויקרא ב ג
מֵאִשֵּׁי יְיָ:
שמיא מתן בהונות עצמן אע"פ
שכולם מתכפרים בוידוי של שעיר
על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו וכשם
6. וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל
שנתן אין בהן ריצוי גמור אע"ג
המשתלח בשאר עבירות דברי רבי
כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן
שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל
הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן
יהודה: ר"ש אומר כשם שדם השעיר
דמתנות הראש לא מעכבי והדר קאמר
בשאר עבירות כך וידוי של פר מכפר על
יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ
הנעשה בפנים מכפר על ישראל
לא כפר מתנות הראש ריצוי גמור
הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם:
הכהנים בשאר עבירות ת"ר 2 וכלה מכפר
❖
בטומאת מקדש וקדשיו. ואין עמו
אבל מתן בהונות כפר ריצוי גמור:
ויקרא יד יז
את הקודש זה לפני ולפנים אהל מועד
אלא מעתה והנותרת מן המנחה.
וידוי: כך דם הפר. בלא וידוי
זה היכל מזבח כמשמעו מלמד שכולן כפרה
מכפר על הכהנים בטומאת מקדש
הכי נמי הוה מצי למיפרך
הגהות הב"ח
כפרה בפני עצמן מכאן אמרו נתן מקצת
וקדשיו: וכשם שוידוי של שעיר
מומיתר השמן דקאי ביה אלא ניחא ליה
(א) גמ'
(מנחות
המשתלח מכפר על ישראל בשאר
מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר
למיפרך מוהנותרת דהוי דומי' דוהנותר:
יכפר אלו
צב. מכת"י)
אשם עזרות.
עבירות כך וידוי של פר מכפר על
ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים רבי אלעזר
הכהנים. ובמס' שבועות
ורבי שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק גמר את המתנות
ב
(חולין שם)
פרכינן ולר"ש הא ודאי הושוו
הכהנים כמשמען.
שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל נתן
ומשנינן הושוו דבני כפרה נינהו מיהו
מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה בהיכל
כל חד מכפר בדידיה: וכלה מכפר
רבי אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק ג גמר
את הקודש זה לפני ולפנים. אלו
מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח
הזאות של בין הבדים: זה היכל.
(ב) רש"י
(מנחות צב.) הושוו
ליה
נתן מקצת מתנות שבמזבח ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה
הזאות שעל הפרוכת: מכאן אמרו
(ג) ד"ה
כולן לכפרה אחת.
וכו'. לאו אנתן מקצת מתנות קאי
במתנות המזבח רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק הוא
וקאמר
❖
אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך
אמרו
מתחיל גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם דברי הכל לא מעכבי אמר
ד
הדם (ג) דאמר מכאן דאין צריך לחזור
אחד דרשו מדם חטאת הכפורים אחת בשנה
ר' יוחנן ושניהם מקרא
3
ולעשות את זאת שגמר שהרי כפרה
רבי מאיר סבר חטאת אחת אמרתי לך ולא שתי חטאות רבי אלעזר
תוס' ישנים
בפני עצמה היא: חטאת אחת
ורבי שמעון סברי חטוי
אחד אמרתי
לך ולא שני חטויין תניא אמר רבי
.
אמרתי לך. להתכפר הכפרה בה
(שבועות יג:) כשם
לי חלק ר' יעקב בלוגין ולא והתניא ה נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך
ולא לעשות כפרה אחת משתי בהמות:
שדם השעיר. מכפר
הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה
במתנות שבהיכל רבי אלעזר ור"ש
על ישראל.
ולא שני חטויין. לשנות ההזאה שתי
פעמים: לי חילק רבי יעקב בלוגין.
אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג
ו
כך
לי נתן רבי יעקב חילוק בלוג שמן
דם הפר.
יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות נתן מקצת מתנות
ז
מכפר על הכהנים.
של מצורע שלא הושוו למתן דמים
בבהונות ונשפך הלוג יביא לוג [אחר] ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות
של יה"כ ושנה לי לא נחלקו ר"מ ורבי
(שם) וכשם שוידוי כו'.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל ח גמר מתנות
אלעזר ור"ש בעבודות החלוקות בו
שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש לא מעכבות אימא לי
שבע הזאות שבפנים ומתן בהונות
שנה ר' יעקב
בלוגין
אמר מר מתנות הראש אין מעכבות מאי טעמא
דלא אמרינן ממקום שפסק משם
❖
אילימא משום
דכתיב והנותר מן השמן אלא מעתה והנותרת מן המנחה
הוא מתחיל דכתיב לוג אחד שמן
(מנחות צב. מכת"י)
4
5
שאני התם דכתיב ומיתר והנותר אמר רבי יוחנן
הכי נמי דלא
מעכבי
לוג אחד אמרתי לך להיות
6
הכפרה בו ולא שני לוגין דהתם הוא
אשם
רבינו חננאל
דאיכא למידרש חיטוי אחד אמרתי לך
אמר עולא שחט השעיר קודם
אבל הכא ליכא למימר הכי: מקצת מתנות שבפנים. דכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים: ויתחיל בתחילה בבהונות. שהיא עבודה
מתן דם הפר לא עשה כלום.
שניה כדכתיב ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן וגו': מתנות הראש. והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר : לי
כמאן דלא כר' יהודה אפי'
שנה ר' יעקב. את המחלוקת הזה שבמשנתנו בלוגין של מצורע: אילימא משום דכתיב והנותר. דקרי להו שיריים: ה"נ דלא מעכבי. והאמר מר
תימא ר' יהודה צורך פנים
הוא כו'. תנן הקדים דם
שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עלייהו: שאני הכא דכתיב ומיתר השמן והנותר. מתנות בהונות
השעיר לדם הפר יחזור ויזה
קרויין שיריים דכתיב בהו ומיתר השמן וגו' ומתנות הראש קרויין שירי שיריים דכתיב בהו והנותר בשיריים הראשונים יתן על ראש המטהר:
מדם השעיר אחר דם הפר.
ואם איתא לדעולא יביא אחר
.
וישחוט מבעי ליה. ומשני עולא הא דקתני הקדים דם השעיר במתנות שבהיכל שהיא עבודת חוץ, כי קאמינא אנא במתנות
שבפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב שכולם כפרה כו', ת"ר וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים. אהל מועד זה היכל.
מזבח כמשמעו מיכן אמרו חכמים אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם, יביא אחר ויתחיל מבפנים. ר' אלעזר ור'
שמעון אומרים ממקום שפסק משם מתחיל גמר מתנות שבפנים כו' עד גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם דברי הכל שיריים
לא מעכבי. א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת הכפורים אחת בשנה. ר' מאיר סבר חטאת אחת. כלומר, מחטאת
שתתן בפנים ממנה תהא מזה בהיכל ובמזבח ר' אלעזר ור' שמעון סברי חיטוי אחד. כלומר, הזאה אחת והן אחת למעלה
ושבע למטה בין מחטאת אחת בין משתים לא תוסיף הזאה על זה המניין. תניא אמר ר' לא חילק לי רבי יעקב בלוגין. כלומר
לא שנה לי בהן חלוקה אלא הכל מודים. ואמרינן ולא והתניא אם עד שלא גמר שבע [הזיות] כדכתיב במצורע והזה מן השמן
באצבעו שבע פעמים לפני ה', נשפך הלוג יביא אחר ויתחיל בתחילה במתן שבע לפני ה'. ר' אלעזר ור' שמעון אמרו ממקום
שפסק משם מתחיל כו'. הנה חלוקתם בלוגין כאשר חלוקתם בדמים של יום הכפורים. ומשנינן מאי לא חילק לי בלוגין לא
שינה לי בלוגין. כלומר לא שנה לי בהן חלוקה בין הלוגין לדמים של יום הכפורים. אלא כדרך שחולקין בדמים כך הן חולקין
בלוגין. מתנות הראש של מצורע לא מעכבי מאי טעמא מכדי כתיב ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן וגו', למה לי למיכתב
עוד והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וגו', ללמד שאם [לא] נשאר כלום לא מעכבי.
. .
" ' () []