סא:
הוציאו לו פרק חמישי יומא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אשם
מצורע ששחטו שלא לשמו. תמה ריב"א מאי קא מדמי
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו. כגון לשם עולה או לשם שלמים
צח א
א) ב)
ג)
דכיון דלא נשחט לשמו
ולא עלה לבעלים כלל לשם חובה
ואמר מר כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרין אלא
ד)
שלא עלו לבעלים לשם חובה: באנו. לדבר זה לתוך מחלוקתן של
מאי שייך הכא אשם אחד אמר רחמנא כמו לעיל חטאת אחד אמר
ה)
צט ב
רחמנא והא כל מה שנתן ממנו כמאן
דליתיה דמי על כן נראה לו
ר"מ ורבי אלעזר יש לנו ללמוד שכשם שחולקין בזה כך חולקין בזה:
ו) ז)
לר"מ. דאמר עבודה שלא נגמרה
כגירסת ר"ח אשם מצורע שנשפך
ח)
דמו קודם מתן בהונות באנו למחלוקת
הרי היא כמי שאינה אף זו הואיל
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו באנו
ק ג
ט) י)
ר"מ ורבי אלעזר ור"ש דהא דמי
ולא נגמרה שהרי לא עלתה לשם
למחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר ור' שמעון ר'
קא ד ה ו ז
כ) ל)
לפר שנשפך דמו קודם גמר מתנותיו
חובה אע"פ שנתן ממנו לבהונות
❖
מאיר דאמר יביא אחר ויתחיל בתחילה הכא
וקמ"ל כי היכי דפליגי במתנות השמן
הרי היא כמי שאינה ויביא אשם
קב ח
נמי יביא אחר וישחוט ולר' אלעזר ור' שמעון
❖
אחר: ולרבי אלעזר ור"ש דאמרי
דלא כתיב אותו הכא נמי פליגי במתן
שאומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל
ממקום שפסק משם הוא מתחיל.
דם אשם אע"ג דכתיב אותו דמשמע
הגהות הב"ח
הכא אין לו תקנה מתקיף ליה רב חסדא והא
אלמא לא אמר כמאן דליתא דמיא
אחד ותו לא אפילו הכי מביא אחר
(א) רש"י
תורה אור השלם
אותו כתיב קשיא תניא כוותיה דרבי יוחנן
בה
הכא נמי חשיבא היא ואי אפשר
וטעמא הוי כמו שאפרש בסמוך ופריך
1
(ב) ד"ה
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או
לגומרה באחר דהא כתיב
והא אותו כתיב ובין לר"מ ובין לרבי
א
ורחץ את
הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם
❖
אלעזר ור"ש לא הוה ליה לאתויי
כבש אחד אשם אשם אחד אמרתי
שלא נתן מדמו לגבי בהונות הרי זה עולה
בשרו
וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם
אחרים והא דמייתי תניא כוותיה
לך ולא שתי אשמות והכא ליכא
תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ:
לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר
ויקרא יד יב
לאו מדקתני אשם ששחטו שלא לשמו
לדחויי כדאמרינן לעיל חיטוי אחד
2. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם
להכשירו ורב חסדא אמר לך מאי צריך צריך
הגהות הגר"א
דבהא כולי עלמא מודו אלא מהאי
אמרתי לך כו' הלכך אין לו תקנה:
וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן
ואין לו תקנה ותני תנא צריך ואין לו תקנה
[א] גמ'
והא אותו כתיב. והקריב אותו
שלא נתן מדמו על הבהונות צריך
הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן
❖
אין והתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים צריך
יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ
אשם אחר להכשירו אלמא אע"ג
לאשם אותו שהונף עם הלוג ולא
ויקרא יד יד
הַיְמָנִית:
העברת תער וב"ה אומרים אין צריך
דכתיב אותו איכא מאן דאמר מביא
אחר ואפי' לר"מ נמי אין לו תקנה:
ב
3. וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם
העברת תער וא"ר אבינא כשאומרים בית
תניא כוותיה דרבי יוחנן. דאיכא
אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת
אשם אחר ותימה והא רבי יוחנן
מוסף רש"י
וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ
למ"ד יביא אחר: להכשירו. למצורע
גופיה קאמר לעיל דטעמא דרבי
שמאי צריך צריך ואין לו תקנה ופליגא דר'
נזיר ממורט.
כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא
זה לטהרו לאכול בקדשים: ותני תנא
אלעזר ור"ש גבי פר יוה"כ משום
(נזיר מו:) אין לו.
לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
פדת דאמר רבי פדת בית שמאי ורבי אלעזר
❖
בוהן יד ובוהן רגל אין
ויקרא יד יג
וכו'. בתמיה וכי יש תנאים שונים
דחיטוי אחד אמר רחמנא והכא
אמרו דבר אחד בית שמאי הא דאמרן רבי
לו טהרה עולמית.
צריך בדבר שאין לו תקנה: צריך
דלא מצינו למידרש הכי מאי טעמייהו
אלעזר (דתניא) גאין לו בוהן יד ובוהן רגל
העברת תער. ביום מלאת ימי נזרו
ושמא מהתם גמרי כי היכי דהתם
(נזיר
רבינו חננאל
אין לו טהרה עולמית רבי אלעזר אומר נותן
מו:) נותן על מקומו.
איכא כמה מיני מתנות גלי לן קרא
כדכתיב תער לא יעבור
א"ר יוחנן אשם מצורע
על מקומו ויוצא רבי שמעון אומר אם נתן
ממקום שפסק מתחיל הכי נמי בין
על ראשו עד מלאת אבל ביום מלאת
שנשפך מדמו קודם מתן
על של שמאל יצא תנו רבנן ולקח
בלוג שמן בין באשם:
יגלח בתער וזה אין לו שיער וקתני
דם הבהונות באנו למחלוקת,
2
נזיר ממורט בש"א צריך העברת
(שם מה:) ת"ל ונתן.
ר"מ דאמר יביא ויתחיל
צריך: ואמר רבי אבינא וכו'
מדם האשם יכול בכלי ת"ל ונתן מה נתינה
בתחילה בפנים, האי נמי
תער. בפרק שלשה מינין
ופליגא. הא דרבי אבינא אדר' פדת
בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן
מביא [אשם אחר]. לר'
ד
(זבחים מז:) מה נתינה
אלעזר ור' שמעון דאמרו
דאלו רבי פדת צריך ויש לו תקנה
גרס איפכא בכל הספרים
יכול אף למזבח כן ת"ל כי כחטאת האשם
3
בעצמו של כהן.
ממקום שפסק משם מתחיל,
קאמר שיעבירנו על מקום השיער
בש"א אין צריך ובה"א צריך ומהלכות
הוא מה חטאת טעונה כלי ה אף אשם טעון
הכא אין לו תקנה. פי', כל
הפוכות הוא כי ההיא דידים שאין
דאע"ג דכתיב וגלח הנזיר לא בעינן
(שם) יכול אף
אשם שלא נזרק דמו ארבע
כלי נמצאת אתה אומר אשם מצורע שני
ו
למזבח כן.
מתנות על ארבע קרנות לא
קרא כדכתיב היכא דלא אפשר:
מוכיחות דאיפליגו אביי ורבא בפ"ק
הוכשר לאכילה כמו החטאת,
כהנים מקבלים את דמו אחד ביד ואחד
אין לו טהרה עולמית. דבעינן קרא
דנדרים ובפרק בתרא דנזיר
שנאמר כי כחטאת האשם
בכלי זה שקבל בכלי בא לו אצל מזבח
הפכו דבריהם וכן בפ"ק
כדכתיב ופליגי בסנהדרין בפרק
ז
(א)
הוא לכהן. ואקשינן רב חסדא
(שם) כי כחטאת
עליה דר' יוחנן ולר' מאיר
וזה שקיבל ביד בא לו אצל מצורע [א] תנן
נגמר הדין: ולקח. באשם מצורע
דבכורות בפלוגתא דרב הונא
האשם הוא.
מי ניחא, והא והקריב אותו
כתיב ולקח הכהן מדם האשם וכל
ט) (ורבה) ורב חסדא בדבר שעושה
התם וכולן מטמאים בגדים ונשרפין
לאשם כתיב, אותו אחד ולא
לקיחה האמורה בדם תכף לשחיטה
אותה נבילה וטריפה דפליגי בטריפה
מה חטאת
שנים. קשיא. תניא כר' יוחנן
אבית הדשן דברי ר"א ור' שמעון וחכמים
ח
טעונה כלי.
אשם מצורע ששחטו שלא
לשון קבלה היא: יכול אף למזבח
חיה ואינה חיה ובפ"ק דתמורה
אומרים אין מטמאין בגדים ואין נשרפין
לשמו או שלא נתן מדמו
כן. דקיימא לן אשם מצורע טעון
איפכא וכהנה רבות
על בהונות הרי זה עולה
אבית הדשן אלא האחרון הואיל וגמר בו
מתן דמים לגבי מזבח כשאר אשמות
בהש"ס י) והם כמו איכא דאמרי:
על המזבח וטעון נסכים.
מה נתינה בעצמו של כהן. בריש
כפרה בעא מיניה רבא מרב נחמן כמה
וצריך אשם אחר להכשיר
וזה דבר שהיה בכלל ויצא לידון
את המצורע. ואמר אי הכי
שעירים משלח א"ל וכי עדרו משלח אמר לו
פרק איזהו מקומן
בדבר החדש והחזירו לך הכתוב
תיהוי תיובתיה דרב חסדא
❖
וכי לכללו בפירוש בפ"ק דיבמות
(שם)
דאמר אחד ולא שנים. ומשני
פירש רש"י דכתיב אצבע גבי שמן
כי קתני מביא אשם אחר
לכך נאמר בו כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה מתן
ויליף דם מיניה ואין זה אלא כמו ילמד סתום מן המפורש דאי בנין
צריך קתני, צריך ואין לו
דמים ואימורים אף זה טעון מתן דמים ואימורים יכול אף דם הניתן על
אב הא בעיא היא התם כ)אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש:
תקנה. ואקשינן ומי קתני תנא
תוס' ישנים
אף לקיחה בעצמו של כהן. ואע"ג דגבי חטאת נמי כתיב ולקח
כי האי גוונא, ואמרי אין,
המזבח לא יתקבל בכלי ת"ל כי כחטאת האשם הוא לכהן: מה חטאת
דתניא נזיר ממורט, כלומר
טעונה כלי. לקבלת דמה דכל הקרבנות נפקי לן בהיקישא (זבחים דף צז:)
ונתן ולא דרשינן הכי יש לומר דהתם נמי הוה לן למימר הכי
כל שאין לו שיער כלל, בית
דזאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ובעולה ובשלמים כתיב
אלא משום דולקח טובא כתיבי בשעיר נשיא וכשבה ושעירה וכיון דלא
שמאי או' צריך העברת תער
מצינו למידרש כולהו לא דרשינן להו: מה חטאת טעונה כלי.
ובית הילל או' אינו צריך.
וישם באגנות (שמות כד) ואשם נמי מהיכא דגמר חטאת גמר איהו אלא
'.
וא"ר אבינא אף כשאמרו בית
פירש רש"י ל)דילפא מעולת סיני בגזירה שוה דקיחה קיחה ותימה
אשם מצורע משום דיצא לידון בדבר החדש בבהן יד ובהן רגל ואזן
שמאי צריך ואין לו תקנה.
ימנית הוצרך להחזירו לכללו בהיקישא דכחטאת האשם: וכולן
דבעיא היא בפרק איזהו מקומן אי דבר הלמד בגזירה
זו דר' אבינא פליגא על ר'
פדת דאמר בית שמאי כר'
מטמאין בגדים. כל הפרים והשעירים השנויים במשנתנו גבי נשפך
שוה חוזר ומלמד בהיקש או לא למ"ד בתר מלמד אזלינן ותיפשוט
אלעזר (וכיון) [דכמו] דא"ר
מהכא דחטאת הלמודה בגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש על
הדם לאחר כפרה זו והביא פר שני לפרכת וגמר מתנות הפרכת
אליעזר מצורע שאין לו בוהן
אשם מצורע ואומר ריצב"א כיון דבלאו גזירה שוה הוה נפקא לן
ונשפך הדם והביא שלישי למתנות המזבח כולן נשרפין חוץ לשלש
יד ובוהן רגל ואוזן ימנית
'.
יתן על מקומו ויוצא, כך
חטאת מהיקישא דוזאת התורה כדאיתא בסוף פרק דם חטאת
מחנות אבית הדשן ומטמאין בגדים העסוקין בשריפתן כדכתיב
בית שמאי מצריכין העברת
מה עולה טעונה כלי מאי היא אילימא מזרק בזבחי
ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את
תער, אע"פ שאין שם שיער.
דמם וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו במים: כמה [שעירים]
שלמי ציבור נמי כתיב וכו' וכיון דמהיקישא יליף אם כן הויא לה
ת"ר ולקח הכהן מדם האשם
(ב)
יכול (אף) בכלי כו'. נמצאת
משלח. אם נשפך דם השעיר לאחר שגמר מתנות פנים והוצרך
גזירה שוה כמאן דכתיב בגופה וילפינן שפיר אשם מחטאת ולמ"ד
אומר אשם מצורע שני כהנים
להביא שנים ולהגריל עליהן ושחט את של שם ונתן מתנות הפרוכת
דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש מ"מ איצטריך היקש לשאר
מקבלין דמו אחד ביד ובא
לו אצל מצורע, ואחד בכלי
ונשפך הדם והוצרך עוד להביא שנים ולהגריל עליהן ושחט את
קרבנות ובלאו גזירה שוה לא סגי דא"כ הויא היקש מהיקש ולא
ובא לו אצל המזבח. ת"ר
של שם למתנות המזבח הרי כאן שלשה שעירי עזאזל משלשה
הוי מצי למילף אשם מחטאת הקשה ריצב"א לר"ש דסבר זרק
וכולן מטמאין בגדים וכו'.
זוגות: וכי עדרו משלח. לא הזקיק הכתוב לשלח אלא אחד:
בשמאל כשר בפרק ב' דזבחים דס"ל כהונה בעיא אצבע
פי' נשחט הפר והזה מדמו
וקודם שישלים נשפך הדם
ואמאי
וכי
מביא אחר ושוחט ומתחיל
ומזה. וכן אם נשפך עוד, מביא אחר ושוחט ומזה. אילו כולן נשרפין לדברי ר' אליעזר ור' שמעון שאמרו השני מתחיל
ממקום שפסק דמו של ראשון, נמצאת בכולן כפרה לפיכך כולן נשרפין. אבל לר"מ שאמר כי בדם השני מתחיל בהזאות
' .
בפנים כבר בטל, הראשון אינו נשרף בבית הדשן אלא אחרון שנגמרה בו הכפרה, מה שאין כן בשעיר המשתלח.
'. .
" " . ' ' .