הוציאו לו פרק
חמישי
יומא
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי עדרו שורף. רבא קא מהדר ליה לרב נחמן ולטעמיך וכי עדרו
ואמאי תהוי זריקת אשם מצורע בימין דמן הדין הוה לן למימר דבין
קג א
א)
הזקיקו הכתוב לשרוף ותנן וכולן נשרפין אבית הדשן: הכא כתיב
קבלה ובין זריקה דאשם מצורע בימין דומיא דמתן שמן אי לאו
קד ב
ב)
אותו. לשלח אותו לעזאזל : את הלשכה. שהשליכו לתוכה
דאהדריה קרא מדכתיב כחטאת כאשם והתינח קבלה אבל נתינה
א ג ד ה
שקלים שהביאו באדר וממלאין הגזברין מהן שלש קופות לתרומה
דבחטאת גופיה בימין נימא דבאשם מצורע נמי תיהוי בימין
ג) ד)
ה)
לקנות מהן קרבנות צבור תמידין
ותירץ כיון דאהדריה קרא דכתיב
❖
ב ו ז ח
ו)
ומוספין: בעידנא דאיתחזאי. קופה
כחטאת כאשם הוא ודרשינן כשאר
וכי עדרו שורף מי
דמי התם לא כתיב אותו
ז)
קמייתא להקריב ממנה: לא איתחזאי
אשמות יהא איכא למימר דאהדריה
ח)
הכא כתיב אותו
איתמר רב פפי משמיה
ט) י)
בתרייתא. שהראשונה נראית להקרבה
לגמרי עוד הקשה למאן דאמר דבר
רבינו חננאל
❖
דרבא אמר ראשון
משלח ורב שימי משמיה
כ)
משנתרמה אבל שעיר של זוג ראשון
הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד
ואפי' לר' אלעזר ור'
דרבא אמר אחרון משלח בשלמא רב שימי
לא נראה לשלוח עד שגמרו כל
בהיקש ליהוו כל אשמות בימין לרבי
שמעון דאמר כולן
(בר אשי) משמיה דרבא דאמר אחרון משלח
נשרפין, בשעיר המשתלח
מתנות הדמים וכשגמרו נראה אחרון
שמעון מהיקישא דכחטאת כאשם או
הגהות הב"ח
אם אבד והביא אחר ואחר
קסבר הואיל וגמר בו כפרה אלא רב פפי
כראשון: ואחר כך נמצא הראשון.
מהיקישא דוזאת התורה ונראה לי
(א) רש"י
כך נמצא הראשון אחד
משמיה דרבא מאי קסבר סבר לה כרבי יוסי
שחומים
או קודם חצות דארבעה עשר או אחר
דע"כ לרבי שמעון זריקת אשמות
משלח לדברי הכל. שנאמר
ושלח אותו לעזאזל אותו
חצות וקא אמר רבי יוסי מצוה בראשון
דאמר מצוה בראשון הי רבי יוסי אילימא ר'
בשמאל מדכתיב כחטאת כאשם
אחד ולא שנים. איזה
ודרשינן בפרק שני דזבחים
ואף על פי שהופרש השני קודם
יוסי דקופות דתנן (רבי יוסי אומר) שלש
משלח רב פפי משמיה
א
(ב) ד"ה
דרבא [אמר] ראשון משלח
לר' שמעון גבי מנחה בא לעובדה
חצות וכי מטא חצות תרוייהו איחזו
קופות של שלש שלש סאין שבהם תורמין
מהן
סבר לה כר' יוסי דאמר
ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה
כי הדדי דהא כל כמה דלא מטא זמן
(ג) ד"ה
את הלשכה והיה כתוב עליהם אב"ג ותניא
מצוה בראשון כו'.
בכלי עובדה בשמאל כאשם וע"כ
שחיטת הפסח לא איחזי קמא:
הדרן עלך הוציאו לו
א"ר יוסי למה כתוב עליהן אב"ג לידע איזה
שני שעירי שני שעירי
חטאת
היינו זריקה דאי בקבלה אפילו
❖
הדרן עלך הוציאו לו
מהן נתרמה ראשון להביא הימנה ראשון
יום הכפורים מצותן שיהו
בחטאת נמי הויא בשמאל לרבי
❖
שוין כו'.
שני שעירי: במראה. שניהן
שמצוה בראשון דילמא בעידנא דאיתחזאי
שמעון כדאיתא בהדיא פרק שני
הגהות מהר"ב
קמייתא לא איתחזאי בתרייתא אלא רבי יוסי
דזבחים :
לבנים או שחורים (א) או
רנשבורג
תוס' ישנים (המשך)
א] סחופים: ויאמר אם של שם מת
דפסח (דתנן) המפריש פסחו ואבד והפריש
ב
הדרן עלך הוציאו לו
וכו'. הכי מיפרש' אם של שם מת
א] רש"י
'.
אחר תחתיו ואחר כך נמצא הראשון והרי
❖
שני
שעירי וכו': י)חד למראה וחד
יאמר זה שעלה וכו' ואם של עזאזל
שניהן עומדין אי זה מהן שירצה יקריב דברי
[ ]
לקומה וחד לדמים.
מת יאמר זה שעלה וכו': והשני.
.
חכמים רבי יוסי אומר מצוה בראשון ואם היה
אם של עזאזל מת ועכשיו יש כאן
נראה לי דהיינו אליבא דר' יהודה
מוסף רש"י
שני מובחר ממנו יביאנו:
שנים לשם אחד שנשאר מזוג ראשון
דאי אליבא דר' שמעון הא דריש
תורמין. את
ואחד מזוג שני (ב) באחד יתכפר
ליה לדרשה אחריתי בפ"ק דשבועות
הדרן עלך הוציאו לו
הלשכה.
והשני ירעה וכן אם של שם מת והרי
ולקח את שני השעירים
שני
שעירי יום הכפורים מצותן
שיהיו
יש כאן שנים לעזאזל האחד ישתלח
מקיש שעיר המשתלח לשעיר הפנימי
ג
אלא ר'
(מגילה כא:)
והשני ירעה ובגמרא ח) מפרש איזהו
כ) מה שעיר הפנימי אינו מכפר על
שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים
יוסי דפסח.
שני אם שני שבזוג שני אם שני
ישראל בשאר עבירות אף שעיר
ובלקיחתן כאחד ואף על פי שאין שוין כשרין
ד
שבזוג ראשון: שאין חטאת צבור מתה.
המשתלח אינו מכפר על הכהנים
הלקח אחד היום ואחד למחר כשרין ומת אחד
דכי גמירי חמש חטאות ביחיד גמירי
בשאר עבירות וקאמר התם ורבי
מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני
וטעמא מפורש בהוריות
יהודה להכי איתקוש שיהו שוין
ז ואם משהגריל מת יביא זוג אחר ויגריל
ובתמורה מה מצינו ולד
במראה ובקומה ובדמים וקשה רבי
עליהם בתחילה ויאמר אם של שם מת
חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו
שמעון מנא ליה דבעינן שיהו שוין
.
(לקמן סד.)
זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו
בעליה שלא תמצאם בצבור אף (ג)
וליכא למימר משום דאין היקש למחצה
הדרן עלך הוציאו לו
שכפרו בעליה ואע"פ שאפשר להיות
ונקיש להו לכל מילי דא"כ מנא ליה
ואם של עזאזל מת זה שעלה עליו הגורל
נשפך הדם.
בצבור לא נאמרה אלא ביחיד: ועוד
להש"ס דר' יהודה לית ליה היקישא
לעזאזל יתקיים תחתיו והשני ירעה עד
(מנחות נט:) ימות
אמר רבי יהודה. בגמרא ט) מפרש מאי
אלא למראה וקומה ודמים נימא דר'
שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין
המשתלח.
ח
אתא לאוסופי: ימות המשתלח.
יהודה אית ליה היקישא איפכא מקיש
.
(זבחים
חטאת צבור מתה רבי יהודה אומר תמות
לד:) מת המשתלח
פנימי למשלח מה משלח אינו מכפר
ויביא שנים ויגריל עליהן בתחילה:
ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות
ישפך הדם.
על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו
גמ'
המשתלח מת המשתלח ישפך הדם:
❖
אף פנימי אינו מכפר על הכהנים
(מנחות נט:)
גמ'
בטומאת מקדש וקדשיו וליכא לשנויי
דלהא לא איצטריך קרא דמאשר לעם נפקא התם דמכל מקום היא גופה תיקשי אשר לעם למה לי תיפוק ליה מהיקישא כדפרי' שלא
תוס' ישנים
יתכפרו כהנים בשעיר הפנימי מיהו הא איכא לשנויי דלרבי יהודה לית ליה היקישא כי האי גוונא מה שעיר המשתלח אינו מכפר על ישראל
בטומאת מקדש וקדשיו אף שעיר הפנימי אינו מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו כיון דלא מצי למילף דומה לדומה מה משתלח אינו
'.
מכפר על ישראל אף פנימי אינו מכפר על ישראל אבל לר"ש דדריש היקישא בכה"ג אע"ג דלא הוה ממש דומה לדומה ואע"ג דהוי מצי למידרש
'.
היקישא למילתא אחריתי למראה וקומה ודמים אפי' הכי דריש נמי הא משום דאין היקש למחצה ה"נ נדרוש הא שלא יתכפרו כהנים
בשעיר הפנימי בטומאת מקדש וקדשיו מהיקש דשעיר המשתלח דאין היקש למחצה וא"כ אשר לעם לר"ש ל"ל לאפוקי כהנים כדאיתא התם
וההיא ברייתא מוקמינן לה התם כרבי שמעון ונראה לי דתלתא קראי דאיתקשו בהו שעיר הפנימי ושעיר המשתלח סבירא ליה לר' שמעון
דמחד מינייהו גמרינן מראה וקומה דשקולין הם ודמים מחד קרא נפקא ואייתר ליה חד לענין כפרה למידרש מה שעיר הפנימי אין מכפר
על ישראל בשאר עבירות וכו' וכיון דלאו היקש גמור הוא שהרי לא מדמינן להו לגמרי דלא אמרינן מה זה אינו מכפר על ישראל אף
זה אינו מכפר על ישראל ולא הוה לן לאקושינהו בכי האי גוונא אלא משום דמייתר לן קרא להכי די לנו אם נקיש אותם בדבר אחד
ואם כן אי לא הוה כתיב אשר לעם לא הוה מקשינן פנימי למשתלח ומשתלח לפנימי אלא דוקא פנימי למשתלח אבל משתלח לא הוה
מקשינן לפנימי לומר שלא יתכפרו בו כהנים כיון דמשתלח מרובה כפרתו והשתא נמי ניחא מאי דקשיא לן אמאי מייתי התם קרא
דולקח את שני השעירים הוה ליה לאתויי מקרא קמא דומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים ולמאי דפרישית ניחא דקרא קמא
איצטריך שיהו שוין בדמים כיון דההוא קרא איירי בדמים דגמרינן מיניה דמדעם ליהוי ואי לא הוה כתיב אלא תרי קראי הוה דרשינן
חד שיהו שוין בדמים דביה איירי קרא ותנינא לדרשה דהתם מקיש שעיר המשתלח לפנימי אבל לומר שיהו שוין במראה וקומה לא
הוה דרשינן כלל כיון דלא אשכחן בשאר זבחים שיהו שוין במראה
וקומה אלא מדמייתר לן קרא בתרא דרשינן שוין במראה וקומה:
'.
הא
'.