סב:
שני שעירי פרק
שישי יומא
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
הא
גמ'
מה אני מקיים שנים ליום כנגד היום. תימה לי אכתי שנים
עיכובא מנלן. אי משום דכתיבא חוקה הא בין לרבי יהודה
ג א ב
א)
ב)
ל"ל אפילו אי לא כתיב אלא כבשים בני שנה תמימים ליום
בין לר' נחמיה לא כתיבה חוקה אלא על דברים שהן מן העבודה
ד ג
ג) ד)
אבל לא על הלקיחה שהיא מתמול שלשום: סד"א שני שני שני.
עולה תמיד הוה דרשינן כבשים דהיינו שנים ליום כנגד היום וי"ל אי
ה)
ה ד
תלתא כתיבי ושנה עליהן הכתוב לעכב: חד למראה וכו'. ולמצוה
לא כתיב שנים הוה דרשינן ליום אקרא דבתריה ליום עולה תמיד
ו)
ז)
ולא לעכב: תהיה כתיב. זאת תהיה
את הכבש אחד תעשה בבקר כלומר
ח)
גמ' ת"ר יקח שני שעירי עזים מיעוט
תורת המצורע ח) דמשמע בהוייתו
כבש של בקר יש לשחוט כנגד היום
❖
ו ה
ט) י)
1
תהא פרשה זו ככל הכתוב בה:
ותו לא מדלא כתיב עולות תמידין
כ)
שעירי שנים מה תלמוד לומר שני שיהיו
❖
ולמצוה ה"נ דבעינן. שיהו שניהן
הוה אמינא רק עולת תמיד אחד
שניהן שוים מניין אע"פ שאין שניהן שוין
גליון הש"ס
שוין והלא לא שנינו זאת אצל תמידין:
ליום כנגד היום להכי איצטריך
כשירין תלמוד לומר 2 שעיר 3 שעיר ריבה
גמ' מחוסר הגרלה כמחוסר
כנגד היום. כנגד זריחת השמש:
למיכתב שנים ליום דתרוייהו כנגד
תורה אור השלם
היום: על טבעת שניה. נראה
טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא
מעשה.
או אינו אלא חובת היום. ובא ללמד
❖
1. וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הוה אמינא פסולין עיכובא מנא לן סלקא
שיהו שנים לכל יום: על קרן מערבית
לי דמן הדין היה לו לשחוט על טבעת
יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים
דעתך אמינא שני שני שני כתיב והשתא
צפונית. של מזבח שהשמש באה מן
ראשונה אלא לא רצו להקריבו כולי
לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה:
1
4
5
ויקרא טז ה
הגהות הב"ח
דרבי רחמנא שעיר שעיר שני שני שני למה
האי למזבח בלי הפסק גזירה שמא
המזרח לפיכך מושכו השוחט לצד
2. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת
מוספין
ודאי שנים
יטיל גללים:
מערב להרחיקו מן כותל המזרח
(א) רש"י
לי חד למראה וחד לקומה וחד לדמים תניא
הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו
כתיב
למצוה. הכי גרס רש"י אבל בספרים
בכל יכולת מפני שהכתלים גבוהים
הַגּוֹרָל לַיְיָ וְעָשָׂהוּ חַטָּאת:
נמי הכי גבי כבשי מצורע יקח שני כבשים
❖
6
אחד
ויקרא טז ט
והחמה שחרית בשיפולו של רקיע
כתיב שנים לעיכובא והקשה רש"י
3. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו
מיעוט כבשים שנים מה תלמוד לומר שני
וצל הכותל עומד כנגדה וצפונית
עיכובא מנלן ונראה לי משום דבתר
הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָע¢ מַד חַי
שיהיו שניהן שוין ומנין שאף על פי שאין
משום דקדשי קדשים שחיטתן על
דכתיב וביום השבת שני כבשים כו'
לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח
מוסף רש"י
שניהן שוין כשירין תלמוד לומר 7 כבש 8 כבש
אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
ירך המזבח צפונה ושם היה בית
כתיב עולת שבת בשבתו דהוי כמו
שלמים ששחטן.
ויקרא טז י
ריבה טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי
המטבחיים והטבעות קבועות ברצפה
שנה עליו הכתוב לעכב ואע"ג
4. וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם
(ערובין ב.) בזמן
רחמנא הוה אמינא פסולין עיכובא מנא
וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְיָ פֶּתַח
לתת ראש הבהמה לתוכן והן עשרים
דדרשינן ליה בס"פ אלו קשרים
שהוא פתוח.
אֹהֶל מוֹעֵד: ויקרא טז ז
וארבעה כמנין המשמרות ומקומן
לדרשה אחריתי לימד
לן סלקא דעתך אמינא תהיה כתיב והשתא
5. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי
9
❖
עשרים וארבע אמות על עשרים
על חלבי שבת שקרבין ביום טוב או
(זבחים נה:)
הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד
דרבי רחמנא כבש כבש תהיה למה לי
לַיְיָ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:
וארבע קבועות בששה סדרים: על
ביום הכפורים למר כדאית ליה ולמר
לשאר הויתו של מצורע (ותנן) נמי גבי
ויקרא טז ח
טבעת שניה. לא בטבעת שאצל
כדאית ליה דרשינן ליה נמי לומר
6. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי
מצורע כי האי גוונא 01 צפרים מיעוט צפרים
רבינו חננאל
שנה עליו הכתוב לעכב דאין מקרא
המזבח אלא בשניה לה המשוכה לצד
כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה
(שנים) מה תלמוד לומר שתי שיהיו
מנלן דבעינן שוין, דת"ר
א
אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה
יוצא מידי פשוטו וליכא למימר
צפון ופני השוחט וצואר הבהמה
יקח שני שעירי עזים, מיעוט
וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת
שתיהן שוות ומנין שאע"פ שאינן שוות
דכוליה להא דרשה אתא דאם כן
באלכסון לצד מזרחית צפונית שמשם
[שעירי] שנים כו'. כיון
מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג
כשרות תלמוד לומר צפור צפור ריבה
לא הוה למיכתב בהאי לישנא שבת
השמש באה שחרית וטעמא דטבעת
ויקרא יד י
שכתב שעירי ידענו שאינם
ב
אֶחָד שָׁמֶן:
11
21
7. וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ
פחות משנים, למה כתיב שני,
טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא
בשבתו אלא הוה מצי לשנות עליו
שניה לא ידענא ואני שמעתי כדי
ללמד שיהו שוין. ומנלן שאף
הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם
בענין אחר וא"ת והא פריך לעיל אי
שתהא הראשונה מסייעתו להאחז בה
פסולות עכובא מנא לן סלקא דעתך אמינא
על פי שאין שוין כשירין
וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם
הן, שנאמר השעיר השעיר.
הכי גבי תמידין נמי פי' ואם איתא
רגלי הבהמה שלא תהפך ושל בין
תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ:
תהיה כתיב והשתא דרבי רחמנא צפור תהיה
ויקרא יד יב
כלומר, מאחר שכתוב ונתן
הוה ליה למתנייה בשום דוכתא
הערבים שהחמה באה מן המערב
8. וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם
למה לי לשאר הויתו של מצורע אי הכי גבי
אהרן על שני השעירים
א"כ מוספין נמי אם איתא דבעינן
מושך עצמו לצד מזרח בכל יכולת
גורלות, היה לו לכתוב
אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת
תמידין נמי נימא כבשים מיעוט כבשים
31
והקריב את אשר עלה עליו
שיהו שוין הוה ליה למיתנייה י"ל
ופניו למערב דרום באלכסון שזריחת
וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ
לה' ועשהו חטאת ואשר עלה
שנים מה תלמוד לומר שנים שיהיו שניהן
כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא
החמה באה משם: ומוספין של שבת.
דלעיל דוקא פריך שפיר משום
עליו הגורל לעזאזל יעמד
לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
שוין ומנין שאע"פ שאין שניהן שוין כשירין
שנאמר בהם שני כבשים ט) ודאי שנים
דכל סדר התמיד תנן ליה במסכת
ויקרא יד יג
חי, השעיר השעיר שכתוב
9. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת
למה, אלא ללמד שאע"פ
תלמוד לומר כבש כבש ריבה ולמצוה הכי
תמיד והתם הוה לן
שוים לעיכובא מדלא הדר כתב בהו
41
שאין שווין כשירין. ועיכובא
הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָה¢ רָתוֹ
למיתנייה אבל כל סדר המוספין
(א) אחד לרבות אע"פ שאינן שוין
נמי דבעינן ההוא מיבעי ליה לכדתניא
מנלן, הייתי אומר שאם אין
וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן:
לא תנינן ליה בשום דוכתא:
להכשיר כך שמעתי וקשיא לי עיכובא
ויקרא יד ב
שוין מעכבין שהוצרך הכתוב
שנים ליום כנגד היום אתה אומר כנגד
31
01. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח
להכשירה אע"פ שאינן שווין.
מנלן ונראה בעיני דהכי גרס מוספין
שלמים
היום או אינו אלא חובת היום כשהוא אומר
ס"ד אמינא שני שני, [כתיב]
לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפּ¢ רִים חַיּוֹת
ודאי שנים למצוה מצותן להיות שוין
את שני השעירים, ועוד
טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי
41 את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים הרי
ולא גרסי' מדלא כתיב אחד אחד
תוֹלַעַת וְאֵזֹב: ויקרא יד ד
כתיב ונתן אהרן על השני
חובת היום אמור ומה אני מקיים שנים ליום כנגד היום כיצד תמיד של
11. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת
השעירים, שעירים בלבד היה
ג
ושיטתא דתלמידי י) תרביצאי היא:
דיי, למה כתב שני שני לעכב.
הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי
שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה ושל בין הערבים
שני שעירי יום הכפורים. שמשלקחן
כתיב השעיר השעיר לרבות
חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים:
היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה מוספין של שבת ודאי
ויקרא יד ה
אע"פ שאין שוין. ומאחר
הם קדושים שהרי מתרומת הלשכה
21. אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח
דאע"ג שאינן שוין כשר, שני
באו ושחטן בחוץ לעזרה: חייב על
צריכין שיהיו שניהן שוין תנו רבנן שני שעירי יום הכיפורים ששחטן
ד
שני למה באו, למצוה. ותניא
אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת
שניהן. משום שחוטי חוץ ולקמן פריך
בחוץ עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהם משהגריל עליהן חייב על
גבי ציפורי מצורע וגבי כבשי
שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב
מצורע כי האי גוונא, וכולן
קודם הגרלה למאי חזו בפנים וכיון
וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר
של שם ופטור על של עזאזל עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם למאי
טעמם שוה דפשוטין הן.
הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה
דלא חזו אמאי חייב הא ראוי לפתח
חזו אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומאי שנא
אבל התמידים אע"ג שכתוב
עַל הַמַּיִם הַחַיִּים:
אהל מועד בעינן דכתיב
ויקרא יד ו
בהן שנים ליום, לא דרשינן
לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי
31. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה
בהו כי האי גוונא, אלא שנים
בשחוטי חוץ ואל פתח אהל מועד
ליום כנגד היום, כנגדו ולא
דמחסרי עבודת היום קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום אמר רבינא
הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיְיָ
לא הביאו: ופטור על של עזאזל.
אצלו, כלומר של שחר נשחט
כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם
השתא דאמר רב חסדא $ מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי הא דאמר רב
דלא חזי להקריב בפנים: לשעיר
במערב כנגד המזרח ושל
שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד:
במדבר כח ג
בין הערבים במזרח כנגד
יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין
הנעשה בחוץ. כל אחד היה ראוי
ה
41. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד
המערב, כדתנן במסכת תמיד
להקריבו לחטאת המוסף של יום
שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול
של שחר היה נשחט על קרן
51
תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ
הכפורים האמורה בפרשת פנחס:
צפונית מערבית על טבעת
הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
שחטן
במדבר כח ד
שניה ושל בין הערבים כו'.
ומאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא.
51. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
אבל המוספין ודאי לא כתב
חזי משום דמחוסר הגרלה: לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזו. דמחסרי כל מעשה עבודת היום של מתן דמי פר ושעיר וחפינת הקטרת והקטרתה
שני כבשים אלא ללמד שהם
קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ
פֶּתַח אֹהֶל
הראוין ליקדם למוספין: אין מחוסר זמן לבו ביום. לענין שעיר החיצון אין כאן חסרון מעשה בגופו אלא חסרון זמן שעדיין לא הגיע זמן
שנים ולא ארבעה מדלא
מוֹעֵד וְזָרְקוּ
בְּנֵי אַהֲרֹן
כתיב אחד אחד כדרך שכתוב
הַכֹּהֲנִים אֶת
הַדָּם עַל
המוספין וזמן הראוי לבו ביום אין זה חסרון זמן אבל הגרלה אע"ג דלאו מעשה בגופן היא דהא אמרן כ) עליית גורל מתוך קלפי היא מעכבת
ויקרא ג ב
בתמיד. ת"ר שני שעירי יום
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
אבל הנחה אינה מעכבת אפילו הכי הואיל ומצוה האמורה בהן היא כמחוסר מעשה דמי: השתא דאמר רב חסדא מחוסר הגרלה כמחוסר
הכפורים ששחטן בחוץ, אם
עד שלא הגריל עליהן שחטן
מעשה דמי. ואע"ג דלאו מעשה בגופן הוא דאי לאו דחזו לשעיר המוסף לא היה מתחייב על שחיטתן בחוץ: הא דאמר שמואל
בחוץ חייב כרת על שניהן,
וכו'. ומחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ואע"ג דלאו מעשה בגופן של שלמים הוא הואיל ובהן נאמר הוי כמעשה בגופן:
שנאמר ואל פתח אהל מועד
ומי
לא יביאנו לעשות אותו לה'
ונכרת האיש ההוא. ואמר רב
חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ, לעשות אותו לה' קרינא ביה, ואע"ג דאינו ראוי אלא לאחר עבודת היום, מחוסר זמן שיוכשר אותו היום אינו מחוסר זמן, ולמה לא אמר הואיל וראוי לשעיר הנעשה בפנים, דמחוסר הגרלה, ומחוסר הגרלה מחוסר
מעשה הוא. ואם אחרי שהגריל עליהן שחטן בחוץ חייב כרת על של שם, מאי טעמא לעשות אותו לה' קרינן ביה, ופטור על של עזאזל דלא קרינא ביה לעשות אותו לה'. ודייק רבינא מדמחוסר הגרלה לרב חסדא כמחוסר מעשה דמי, גם שלמים ששחטן [בחוץ]
תוס'
ישנים
.
'. .
.
.
'.
" .
.