שני שעירי פרק
שישי יומא
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלמים
ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור. תימה
ומי
אית ליה לרב חסדא הואיל. לחייב על קרבן שאינו ראוי לשם
ז א ב
א)
ב) ג)
דא"ר יוחנן פרק השוחט והמעלה המעלה
מה
שהופרש בפנים ושחטו בחוץ דנימא חייב משום הואיל וראוי
ח ג ד
המזבח אמרי' בפ' קדשי קדשים ❖
לשם קרבן אחר: לשמו פטור. דאינו ראוי לשמו בפנים: שלא לשמו.
בזמן הזה בחוץ חייב ואמאי הא אינו ראוי אל פתח אהל מועד כיון
דנהרס המזבח דאפי' נפגם
אלא לשם שלמים חייב דראוי הוא לשם
שלמים בפנים: הכי גרסי'
ד)
טעמא דשלא לשמו הא סתמא לשמו
כל הקדשים שנשחטו שם
רבינו חננאל
❖
ה)
הוא ופטור ואמאי נימא וכו': בעי
פסולין והוה ליה מחוסר זמן ואפילו
שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל
א
קודם פתיחת דלתות ההיכל
עקירה. אינו ראוי בפנים לשלמים
מחוסר פתיחת דלתות פטור כל שכן
(פסולין הן) [פטור], שנאמר
פטור מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה
ושחטו פתח אהל מועד
מחוסר מעשה גדול ותנן בפרק
אלא אם כן עקר שם פסח ממנו
תורה אור השלם
דמי ומי אית ליה לרב חסדא הואיל והאמר
בזמן שהוא פתוח ולא
בתרא דזבחים אותו ואת
בשחיטתו הלכך לאו מתקבל בפנים
1. אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל
בזמן שההיכל נעול, ומחוסר
רב חסדא פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות
הוא כל כמה דלא עקריה: האי לא
בנו ומחוסר זמן בחוץ אפילו לא
פתיחה כמחוסר מעשה דמי.
אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב
השנה לשמו פטור שלא לשמו חייב טעמא
ומקשינן מי אית ליה לרב
אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר
בעי עקירה. ואע"פ שלקחו לשם
תעשה אין בו לרבנן דרבי שמעון
חסדא הואיל, והא הוא
יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל
דשלא לשמו הא סתמא לשמו הוא ופטור
שעיר הנעשה בפנים זה חטאת וזה
ועוד אמרינן בפ"ק דע"א אם
דאמר פסח ששחטו בשאר
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ
ואמאי לימא הואיל וראוי שלא לשמו בפנים
חטאת שניהן שוין בשמותיהן: מתני
הקדיש והעריך והחרים בזמן הזה
ימות השנה לשמו בחוץ
לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיְיָ לִפְנֵי
פטור, ואמאי לימא חייב
מִשְׁכַּן יְיָ דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ
להו בדרבה. הני תרתי שמעתתא
הכי השתא התם בעי עקירה האי לא בעי
בהמה תעקר ופריך ונשחטיה מישחט
הואיל וראוי שלא לשום
הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת
ופירש רש"י משום שחוטי חוץ ליכא
דרב חסדא הא דאמר לעיל הואיל
עקירה רבה בר שימי מתני להו בדרבה
פסח אלא לשום שלמים
הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:
❖
בפנים. ודחי פסח בעי
ויקרא יז ג-ד
דבקדשי בדק הבית מיירי ולא
וראוין לשעיר הנעשה בחוץ והא
וקשיא ליה דרבה אדרבה ומשני כדשנינן כי
עקירה משם פסח לשום
נהירא לר"י דאם כן כי פריך ונשווייה
דאמר רב חסדא פסח ששחטו בחוץ
אתא רב דימי אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן
שלמים, ומחוסר עקירה
גיסטר' היכי משני מפני שמטיל מום
בשאר ימות השנה וכו' מתני לה
כמחוסר מעשהדמי. פסח
מוסף רש"י
פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין
ששחטו [בחוץ] בשאר ימות
בדרבה דרבה אמרינהו: פסח
בקדשים אלא מפרש ר"י דמיירי
מחוסר זמן.
לשמו בין שלא לשמו פטור אמר רב דימי
השנה בין לשמו בין שלא
ששחטו בחוץ. גרס בכולה: עקירת
בקדשי מזבח ולא מחייב משום שחוטי
בין בגופו בין בבעלים.
לשמו,רב אשי מתני חייב,
אמריתה לשמעתא קמיה דר' ירמיה בשלמא
חוץ. עקירת שם בשחיטת חוץ לא
חוץ דהוה ליה מחוסר זמן ודוחק
ואקשינן עליה ואפי' על
שמו, והתנן בשחיטת קדשים
לשמו דהא לא חזי ליה אלא שלא לשמו
לומר דההיא דמסכת ע"ג אתיא
שמה עקירה אם הכשיר הכתוב
פרק פרת חטאת מחוסר
כמאן דאמר הותרו הבמות חדא
פסח בשאר ימות השנה בשלמים
אמאי הא חזי שלא לשמו בפנים ואמר לי
(זבחים
זמן בין בגופו בין בבעלים,
דמנא ליה לאוקמי כמאן דאמר הותרו
לא הכשירו אלא בפנים ובעקירת
קיב:) שהקריבו.
איזהו מחוסר זמן בבעלים
עקירת חוץ לאו שמה עקירה כי אתא רבין
הזב והזבה היולדת והמצורע
הבמות כדי להקשות ונשחטיה מישחט
השם אבל בחוץ לעולם שמו עליו:
אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן פסח
(שם) פטורין.
ב
שהקריבו חטאתם ואשמם
חייב. עליו משום הואיל וראוי שלא
כיון דלמאן דאמר לא הותרו לא קשיא
בחוץ פטורין, עולותיהם
ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו
לשמו בפנים: והא תנן. במסכת
(שם) עולותיהן.
ועוד דהא סתם מתניתין היא בפרק
ושלמיהם בחוץ חייבין.
בין שלא לשמו חייב ואפי' לשמו והתנן
ומקשה עליה בגמ' והני בני
זבחים: מחוסר זמן. פטור על
בתרא דזבחים דירושלים
חייבין.
אשמות נינהו, אמר זעירי
מחוסר זמן בין בגופו בין בבעלים ואיזהו
שחיטת חוץ בין שהוא מחוסר זמן
אין אחריה היתר ובגמרא פריך
(שם)
תני מצורע בהדייהו. תוב
מחוסר זמן בבעלים הזב והזבה והיולדת
ואמר רב חלקיה.
בגופו בין שהוא מחוסר זמן בבעלים
מינה למ"ד בפ"ק דמגילה
אקשינן הני בני שלמים
ג
נינהו, אמר רב ששת
והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ
בגופו כגון בתוך שמונה ללידתו:
שמעתי שמקריבין בבית חוניו וי"ל
תני נזיר בהדייהו. דזעירי
ואיזהו מחוסר זמן בבעלים הזב
דר' יוחנן דמחייב במעל' בחוץ מיירי
פטורין עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין
(שם קיד:) לא שנו.
קבעוה תנאי ותנו בהדייהו
ד
אלא לשמו.
במשנה הזב והזבה והיולדת
והזבה וכו'. שיש זמן להבאת
בהעלאת קטרת דלא בעי מזבח דאמרי'
ואמר רב חלקיה בר טובי לא שנו אלא
והמצורע כמו שאמר זעירי.
בפרק קדשי קדשים
קרבנותיהם לסוף ספירת שבעה
לשמו אבל שלא לשמו חייב לשמו מיהא
אבל נזיר לא קבעוהו במשנה
מזבח שנעקר מקטיר קטרת במקומו
והיולדת לסוף מלאת ימי טהרה:
אבל שלא לשמו.
כמו שאמר רב ששת, אע"ג
פטור אמאי נימא הואיל וראוין שלא לשמו
דהיא כרב ששת. קתני מיהא
שהקריבו. לפני הזמן חטאתן ואשמן
אי נמי בהעלאת מנחה דדוקא במיני
חטאתם בחוץ פטורין, ואמר
בפנים הכי השתא התם בעי עקירה הכא
בחוץ פטורין שאינן מתקבלים בפנים
דזבחים אמרינן כשנפגם המזבח
רב חלקיה בר טובי לא שנו
❖
פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו
לא לחובה ולא לנדבה לחובה משום
שפסולין דנפקא לן מוזבחת עליו בזמן
(שם)
שהוא פטור אלא השוחט
לשמה בחוץ אבל השוחט
רב אשי מתני חייב כדאמרינן רב ירמיה
דלא מטא זימנייהו ולנדבה שאין חטאת
שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר
שלא לשמו בחוץ חייב,
ואשם בא לנדבה והאי אשם במצורע
וניחא נמי דנקט רבי יוחנן המעלה
מדפתי מתני פטור קסבר פסח בשאר ימות
הואיל וראוי שלא לשמו
תוס' ישנים
הוא דאילו בזב וזבה ויולדת ליכא
טפי משחיטה וזריקה אי נמי יש
בפנים, כדתנן כל הזבחים
השנה בעי עקירה ועקירת חוץ לאו שמה
שנזבחו שלא לשמו כשרין
אשם: עולותיהן ושלמיהם חייבין.
לומר דמיירי שבנוי מזבח במקומו
עקירה ופליגא דרב חלקיה בר טובי אמר מר
אלא שלא עלו לבעלים
שעולה ושלמים באים נדבה ומתקבלין
והעלה בחוץ דס"ל קדשה לעתיד
לשום חובה. אמאי, אפי'
משהגריל עליהן חייב על של שם ופטור על
נדבה בפנים ובמסכת זבחים ה) פרכינן
לבא אבל אין לתרץ דר' יוחנן כר'
לשמן בחוץ יהא חייב
של עזאזל תנו רבנן איש איש מבית ישראל
הואיל וראוי שלא לשמו
1
והני בני שלמים נינהו ומשנינן תני
יהודה סבירא ליה דאמר קדשי קדשים
בפנים. ודחי הכי השתא התם
אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או
נזיר בהדייהו ואף מצורע לא שנינו
שרי להקטיר על הרצפה דנהי דשרי
בעי עקירה ומחוסר עקירה
אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל
כמחוסר מעשה דמי, משום
במשנה ופרכינן התם הני בני אשמות
להקטיר על הרצפה מכל מקום בעי
הכי לא תני לשמו בחוץ
מועד לא הביאו
להקריב קרבן לה'
נינהו ומשנינן תני מצורע בהדייהו:
שיהא מזבח במקומו אבל נפגם
חייב הואיל וראוי שלא לשמו
ואמר רב חלקיה לא שנו. דאשם בחוץ
המזבח לא הוי שרי להקטיר בשום
אי
בפנים, אבל פסח בשאר
ימות השנה שלמים הוא ולא
דוכתא תימה אמאי פטור בשלמים
מחוסר זמן בבעלים פטור אלא לשמו
בעי עקירה. רב אשי מתני
ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל לפי מה שפרש"י בפרק
דאינו ראוי לשמו בפנים אבל שלא לשמו כגון לשם עולה או לשם
חייב כדאמרן. רב ירמיה
שלמים חייב שכן ראוי לפנים כיוצא בו בפנים דכל הזבחים שנזבחו
קדשי קדשים גבי קודם שיעמידו לויים את המשכן
מדיפתי מתני פסח בשאר
ימות השנה בין לשמו בין
שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח
ולאחר שיפרקו דדוקא שלמים ששחטן בפנים קודם דלתות ההיכל
שלא לשמו פטור, קסבר פסח
בזמנו והחטאת בכל זמן: ואמאי. לשמו פטור לימא הואיל כדקאמרת:
פסולים אבל שאר קדשים לא אם כן כיון דפסולו בקודש שיש לו
בשאר ימות השנה בעי עקירה
שלמים. הוה סתמיה בלא עקירה ומקראי ילפינן לה במסכת
היתר בשאר קדשים אם עלו לא ירדו מידי דהוה אפסח וחטאת
ועקירת חוץ ששחטו שלא
לשום פסח לאו שמה עקירה.
פסחים ובפ"ק דזבחים : רב אשי מתני חייב. בהא דכי אתא
ששחטן שלא לשמן בחוץ דחייב עליהם כדאיתא בפרק בתרא דזבחים
ופליגה עליה דרב חלקיה
רבין: ורב ירמיה מתני פטור. בין לשמו בין שלא לשמו כרב
משום דמתקבל בפנים שיש לו היתר בשאר זבחים ויש
בר טובי דאמר לא שנו
דימי: ופליגא דרב חלקיה. דאמר עקירת חוץ שמה עקירה:
לומר דהתם הבהמה ראויה לשחטה בפנים בההיא שעתא לשמה
שפטור אלא בשוחט לשמו
אבל בשוחט שלא לשמו
אבל הכא אינם ראוים לפנים קודם פתיחת הדלתות:
אי
בחוץ חייב, הנה עקירת חוץ
טעמא
דשלא לשמו הא סתמא פטור. תימה לר"ת נידוק מרישא איפכא טעמא דלשמו הא סתמא חייב ודוחק הוא לומר דלשמו
עקירה היא. ושנינן הא דרב
דרישא היינו סתמא משום דאמרינן ריש פ"ק דזבחים דסתם זבחים לשמן הן עומדין דהני מילי בזמנן אבל פסח
חלקיה כגון ששחט שלא
לשמו מיעוט סימנים בחוץ
בשאר ימות השנה סתמיה לאו לשמו קאי אלא נראה כספרים דלא גרסי טעמא דשלא לשמו ואיכא למימר דמרישא דייק לשמו אמאי
.
וגמר רובו בפנים משום דלא
פטור דס"ד דלא בעי עקירה וא"כ אמאי פטור והא אי בעי שחיט סתמא בפנים דסתמא שלא לשמו קאי ומשני דבעי עקירה וכי האי
עקירת חוץ הוא. משהגריל
עליהן שחטן בחוץ, חייב
גוונא איכא בפרק תמיד נשחט ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב וגרס רש"י שם כמו בכאן טעמא דשלא לשמו הא
סתמא פטור וקשיא נמי התם כמו שהקשינו בכאן אלא יש לפרש שם כדפירשתי הכא: ופליגא דרב חלקיה בר טובי.
על של שם ופטור על של
עזאזל, דלא קרינא ביה לה'.
בלאו הכי נמי הוה מצי למימר ופליגא דרב דימי אדרב חלקיה אלא משום דהשתא פליגא דרב דימי ודרבין אדרב חלקיה:
ת"ר ואל פתח אהל מועד לא
.
הביאו להקריב קרבן,
וכל
'.
'. '.