סג:
שני שעירי פרק שישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכל
שאין ראוין לפתח אהל מועד אין חייבין עליו. מה שפירש
אי קרבן שומע אני וכו'. רישא דברייתא בתורת כהנים ז) הכי איתא
ט א
א)
ב) ג)
יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ודין הוא וכו' ת"ל קרבן על הקרבן
רש"י שיש מפרשים משום דסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין
י ב
ד)
הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני וכו' כלומר או
הן דהמתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה וכתב שאי אפשר לו
יא ג
ה)
אינו אומר קרבן להוציא את
החולין בפנים אלא להביא קדשי בדק
להעמידה כן במקומה בזבחים פרק חטאת ולא פי' מה היה קשה
ו) ז)
ח)
הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב שהרי
לו ובפרק פרת חטאת פי' דתנן
יב ד
בפרק פרת חטאת
אף הם נקראו קרבן כענין שנאמר
❖
אי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית
ט)
יג ה
פרת חטאת ששחטה חוץ מגיתה וכן
ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא
שנקראו קרבן כענין שנא' 1 ונקרב את קרבן
והא ודאי בדק הבית הוא: הראוי
שעיר המשתלח ששחט בחוץ פטור
ה' ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו
יד ו
2
תורה אור השלם
לפתח וגו'. וקדשי בדק הבית לא
משום דאין ראוין לבא אל אהל
❖
א כל הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו
היו עתידים לבא לפתח אהל מועד
מועד אלמא פרת חטאת אע"ג
1. וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְיָ אִישׁ
בחוץ כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין
אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב
ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל
דתמימה היא כיון דאין סופה לבא
אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל
חייבין עליו בחוץ אוציא אלו שאין ראוין
רבינו חננאל
מועד שסתם קדשי בדק הבית בעלי
אל פתח אהל מועד פטור הכי
וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ
לפתח אהל מועד ולא אוציא פרת חטאת
מומין הן דאמר מר
נמי בקדשי בדק הבית פטור
שומע אני אפי' קדשי בדק
במדבר לא נ
לִפְנֵי יְיָ:
2. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
הבית. פיר' כגון בהמה טמאה
ושעיר המשתלח שהוא ראוי לבוא אל פתח
ואפילו תמימים ח):
המתפיס תמימים לבדק הבית עובר
וכיוצא בה שאין ראויין
לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן
ולא
אוציא פרת חטאת ושעיר
בעשה וא"א להעמידה כן במקומה במס'
אהל מועד ת"ל לה' מי שמיוחדין לה' יצאו
למזבח, כדכתיב ונקרב את
לַיְיָ לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְיָ דָּם יֵחָשֵׁב
ב
המשתלח. רש"י לא גריס
זבחים: ולא אוציא פרת חטאת.
קרבן ה' איש אשר מצא
לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ
אלו שאין מיוחדין לשם ולה' להוציא הוא
כלי זהב וגו'. הנה נקרא
וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב
פרת חטאת דפרת חטאת לא אתיא
לא גרסינן שאף היא אינה ראויה
ורמינהו 3 ירצה לקרבן אשה לה' אלו אישים
קרבן, דברים שאינן ראויין
ויקרא יז ד
עַמּוֹ:
כלל לפתח אהל מועד והדין עמו דאי
לבא לאהל מועד אלא ולא אוציא
3. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
למזבח. ת"ל ואל פתח אהל
$ מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבן
ג
מועד לא הביאו, בעינן דבר
שעיר המשתלח שהוא ראוי לבא לאהל
משום דכתיב בה והזה אל נכח פני
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
לה' לרבות דשעיר המשתלח אמר רבא התם
הראוי לפתח אהל מועד
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
אהל מועד מדמה אם כן כי פריך
מועד $ להגריל ולהתוודות עליו הכי
וליכא. פרה אדומה ושעיר
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה
מענינא דקרא והכא מענינא דקרא התם
מפרש לה בזבחים: ולה' להוציא
בזבחים ושעיר המשתלח לאו ראוי
המשתלח מנין שאין חייבין
ויקרא כב כז
לַיְיָ:
4. עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ
עליהן משום שוחט חוץ,
דאל פתח לרבות לה' להוציא הכא דאשה
הוא. בשעיר המשתלח שהוא ראוי
אל פתח אהל מועד הוא ופריך
ת"ל לה', מי שמיוחדים לה',
אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת
לבא בתמיה: אלו אישים. שלא יתן
מזאת הברייתא דקרי ליה ראוי אל
להוציא לה' לרבות טעמא דרבי רחמנא הא
יצאו אילו שאין מיוחדין
לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיְיָ וְאִשֶּׁה
מהן על אש של מערכה: מנין שלא
פתח אהל מועד ומשני ליה כאן
לה', אלא פרה למי נדה
לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ
לא רבי הוה אמינא שעיר המשתלח קדוש
❖
ושעיר לעזאזל. ואקשינן
ויקרא כב כב
לַיְיָ:
יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבן.
קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה
במחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא
ולה' להוציא שעיר המשתלח
ומשעת הקדשו קרוי קרבן: התם
ואי בעית אימא כאן קודם וידוי
אתא, והכתיב ומיום השמיני
בראוי לשם אמר רב יוסף הא מני חנן המצרי
דאל פתח לרבות. שעיר המשתלח
וכו' ליפרוך מפרת חטאת ולא
והלאה ירצה לקרבן אשה
גליון הש"ס
היא דתניא חנן המצרי אומר אפילו דם
לה', אשה אילו אישים. מנין
הוה מצי לשנויי כדמשני על כן
דלא ממעט מאל פתח שהרי ראוי
גמ' מנין שלא יקדישנו
שאינן קדש, ת"ל קרבן לה'
בכוס מביא חבירו ומזווג לו אימר דשמעת
לבא אל פתח: לה' להוציא. אתא
נראה דלא גרס פרת חטאת
מחוסר זמן.
לרבות שעיר המשתלח, דלא
ליה לחנן המצרי דלית ליה דחויין דלית ליה
בברייתא ודוחק הוא דבברייתא
דאילו לרבות לא איצטריך וכי אתא
קבע ליה במחוסר זמן שהוא
רש"י ד"ה ולא אוציא
פחות מח' ימים. ומשני
הגרלה מי שמעת ליה דילמא מייתי ומגריל
גרסינן שהן ראוים וכו' עד יצאו
להוציא אתא ולמדרש מי שמיוחדין
וכו' להגריל ולהתודות עליו.
רבא הכל לפי עניין הכתוב
לשם יצא זה שאינו מיוחד: הכא
אלו שאינן מיוחדין בלשון רבים וצריך
אלא אמר רב יוסף הא מני רבי שמעון היא
דרישתו, התם דאל פתח
לרבות כל בהמה כשרה,
דאשה משמע להוציא. שעיר המשתלח
לגרוס שהוא ראוי יצא בלשון יחיד
דתניא מת אחד מהן מביא חבירו שלא
❖
בא לה' להוציא, דאילו לא
שהרי אינו עולה לאשים: לה' לרבוי.
כיון דלא גרסינן אלא שעיר המשתלח
בהגרלה דברי רבי שמעון רבינא אמר כגון
בא להוציא אלא לרבות,
אתא ולמדרש לה' כל דלה': והא אין
ונראה לי ליישבו והכי פירושו ולא
הרי כבר נתרבת כל בהמה
שהומם וחיללו על אחר ומנא תימרא דפסיל
טהורה, הוה ליה לקרא
הגורל קובע. לשם אלא את הראוי
אוציא פרת חטאת ואפילו אם תמצא
מוסף רש"י
לשתוק, ואנא ידענא דהכל
ביה מומא דתניא 4 ה ואשה לא תתנו מהם
לומר שאוציא נמי פרת חטאת כיון
לשם וכיון דלא ידע על איזה מהן
אי קרבן שומע אני כו'.
במשמע, למה בא, להוציא.
אלו החלבים אין לי אלא כולן מקצתן מנין
דאיהי לא אתיא פתח אהל מועד
יעלה הגורל לשם א"א להיות אחד
הכא דמשמע קרבן להוציא
שעיר המשתלח שאינו קרבן,
ת"ל מהם מזבח זו זריקת דמים לה' לרבות
מהן מחוסר זמן: חנן המצרי היא.
מכל מקום לא אוציא שעיר המשתלח
הייתי אומר קדוש במחוסר
ת"ל לה' והשתא ניחא דכי פריך
דלית ליה הגרלה משהגריל ומת אחד
שעיר המשתלח ואיצטריך למיכתב בעל מום
ו
זמן, בא לה' לרבותו שלא
מהן הלכך כשמת שעיר המשתלח
בפרק פרת חטאת
יהיה קדוש במחוסר זמן.
ואיצטריך למיכתב מחוסר זמן דאי כתב
ואקשינן ולמה הוצרך לומר
משעיר המשתלח לא פריך מפרת
ומביא אחר שלא בהגרלה הוצרך
רחמנא מחוסר זמן משום דלא מטי זמניה
לרבות שעיר המשתלח שאינו
חטאת משום דבהאי ברייתא נמי
ללמד מן המקרא שלא יביא מחוסר
כענין שנאמר
קדוש במחוסר זמן, והא בעי
אבל בעל מום דמטי זמניה אימא לא ואי
ונקרב את קרבן ה'
זמן: אפי' דם. של שעיר הפנימי
את"ל קאמר דפרת חטאת אינה ראויה
הגרלה ואין הגורל קובע
כתב רחמנא בעל מום משום דמאיס אבל
אלא בראוי לשם, דלא ידעינן
לפתח אהל מועד לה' לשעיר המשתלח
בכוס שכבר נשחט ומת המשתלח
באיזה מהן יעלה הגורל לה'.
מחוסר זמן דלא מאיס אימא לא צריכא
מביא חבירו מן השוק: ומזויג. לדם
דההוא ודאי ראוי לפתח אהל מועד
ואוקימנא להא מתניתא לר'
רבא
(תמורה ו:)
ומשלחו: דלית ליה דחויין. דלית ליה
שמעון דלית ליה הגרלה
הוא ולהכי לא פריך התם אלא
משעיר המשתלח: זריקת דמים
שאינו ראוי לפתח אהל
לעכב, דתני מת אחד מהן
על המזבח. הקשה מורי
שיהא הדם דחוי בשביל חבירו שמת לומר ישפך הדם כדקאמר רבי
מועד.
מביא חבירו שלא בהגרלה
יהודה במתני' מת המשתלח ישפך הדם: דילמא מייתי ומגריל.
קרובי הכהן ה"ר יהודה זצ"ל דבפרק השוחט המעלה
דברי ר' שמעון. רבא אמר
אפי' תימא דברי הכל, וכגון
אמרינן דלא הוה צריך למיכתב זריקה בחוץ
וירעה אותו שיפול עליו גורל של שם ויתכפר בדם של ראשון
שהגריל על השעירים הללו,
דאתיא לה שפיר מבינייהו משחיטה והעלאת חוץ אלא לגלויי לך
ולעולם שנים צריך להביא ומגריל ואכתי פשיטא דמחוסר
והשעיר שעלה עליו הגורל
זמן לא דאין גורל קובע אלא בראוי לשם: רבינא אמר.
אקבלה דלא תיתי מבינייהו ובבעלי מומין אמאי איצטריך למיכתב
(שם. וכעי"ז שם יג.) ולא
לעזאזל נפל בו מום, וחיללו
אוציא פרת חטאת.
על שעיר שהוא פחות מבן
תיתי מבינייהו וליכא למימר לגלויי אקבלה דלא תיתי דמהיכא תיתי
כי איצטריך קרא דמחוסר זמן כגון שהומם המשתלח משהגריל
שמונה ימים, סד"א ליקדוש
אי משחיטה והעלאה איכא למיפרך מה להנך שכן חייבין עליהם
עליו וחיללו על אחר וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא:
קמ"ל דלא קדוש. והמום נמי
ואשה לא תתנו וגו'. בבעלי מומין כתיב: מקצתן. כזית מהן:
בחוץ תאמר בקבלה ודנתי לפניו דאיכא למימר מקדיש בעלי מומין
שפוסל בשעיר המשתלח,
שעיר המשתלח
גמר לה מדכתיב ואשה לא
יוכיח שפטור בחוץ וחייב בבעלי מומין עוד הקשה לר' יוסי ברבי
רבא
תתנו מהם על המזבח לה',
❖
יהודה דמחייב אף בקבלה בבעלי מומין אמאי איצטריך קרא להקטרה זריקה וקבלה ליתי כולהו מבינייהו משוחט ומקדיש גם בזה דנתי לפניו
ופשוטה היא.
דאיצטריך לגלויי אקמיצה דלא תיתי והא דמיבעי פ' כל הקרבנות אי לוקה משום בעלי מומין בסולת שהתליע מצינו למימר דהיינו
דווקא במקדיש אבל קמיצה לא אי נמי ההיא לרבנן דר' יוסי בר' יהודה אי נמי י"ל דאי לא כתיב קרא לזריקה הוה מוקמינן חד לא תקריבו
תוס' ישנים
לזריקה ואידך לקבלה דהא אשחיטה ומקדיש לא מיתוקם אלא באם אינו ענין ואזריקה וקבלה משמע שפיר טפי דלשון הקרבה הוי זריקה
וקבלה כדאשכחן ספ"ק דזבחים והקריבו זו קבלת הדם או אינו אלא זריקה ואם כן מקדיש ושוחט לא הוה נפקא לן ומבינייהו נמי
'.
לא דמה להנך דעבודה נינהו ולא שייכי בחולין תאמר בשחיטה דשייכא בחולין וגבי על החמץ הקשה בפרק תמיד נשחט למה
לי קרא לזריקה תיתי מבינייהו דלגלויי אקבלה הא בלאו הכי קבלה לא אתיא משחיטה והקטרה כדפרישית דמה להנך שכן חייבת בחוץ ודנתי
(זבחים קיג:)
לפניו מולק יוכיח שפטור בחוץ וחייב על החמץ כדאיתא בפרק תמיד נשחט וכן הקשה בע"ז למה לי קרא לזריקה ניתי
'.
ת"ל לה'.
מבינייהו דלגלויי אקבלה לא איצטריך דאיכא למיפרך כדפרישית וכן בזה דנתי לפניו דלא אייתר לן שום קרא לזריקה אלא מדברי קבלה
ילפינן לה מדכתיב בל אסיך נסכיהם מדם ועוד אפי' לפי דבריו איצטריך לגלויי אקבלה דלא תיתי דאי פרכת כדפרכינן איכא למימר השתחואה
(שם) אין הגורל קובע
יוכיח שפטור בחוץ וחייב לע"ז מיהו האמת הוא דלא איצטריך קרא לגלויי אקבלה דלא תיתי דכיון דלא אשכחן קרא שעובדין
אלא בראוי לשם.
בקבלה לע"ז אין לחייב עליה כדפרש"י בפרק ד' מיתות אהא דפריך וליחשוב נמי זורק ופרש"י בשלמא מקבל ומוליך
לא קשיא לן דכיון דלא אשכחן שעובדין לשם ע"ז בכך אף על גב דהוי כעין פנים פטור בשלא כדרכה על כן נראה כתירוץ
הראשון עוד הקשה היכי קאמר התם דקבלה הוה אתיא מבינייהו משחיטה והעלאה אי לא היה כתיב זריקה לגלויי עלה דלא תיתי והאיכא
(תמורה ו:)
למיפרך מה להנך שחייבין ט) (בע"ז ו)בבעלי מומין תאמר בקבלה דפטור לרבנן דרבי יוסי ב"ר יהודה ורציתי לומר מנסך יוכיח
אפילו דם.
בכוס.
.
(שם עד. וכעי"ז מנחות נט:) מת אחד מהן.
(לעיל מ.) לה' לרבות שעיר המשתלח. (תמורה ו:)