שני
שעירי פרק
שישי
יומא
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכל
מודים שאם נתכפר בשאינה אבודה אבודה מתה. והא
אלא לרב. דאמר בשני שבזוג שני קתני מתני' דירעה ובראשון שנדחה
יט א
א) ב)
יתכפר אמאי הא דיחיד תמות לא מיבעי לרבנן דלא מתה דהא
דאמרי רבנן אין חטאת מתה אלא שנמצא לאחר שכיפרו
ג)
נתכפר בדחוייה ואינהו אמרי מפריש לאבוד לאו כאבוד דמי אלא אפי'
בעלים תימה כיון דסבירא להו דאפילו נמצאת קודם כפרה אבודה
כ ב ג ד
ד)
❖
לר' לא מתה שהרי לא הופרש לתשלומי אבוד שהרי מתחילה היה
מתה אמאי נקט דווקא שנמצאת לאחר שכיפרו שאבדה והקריב
ראשון קיים ובשביל המשתלח שמת
אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה
הוצרך להביא שנים וכיון דאין בעלי
תמות ובתמורה פרק ולד חטאת
הכל מודים שאם נתכפר בשאינה אבודה
ה)
רבינו חננאל
פריך כי האי גוונא תנן
חיין נדחין מעיקרא אי בעי האי
ו)
אבודה מתה אלא לרב הוה ליה כמפריש
ז)
הכל מודין ר' ורבנן,
מקריב והוה ליה כמפריש שתי חטאות
המפריש חטאתו ואבדה והקריב
❖
שתי חטאות לאחריות וא"ר אושעי' הפריש
ח)
א
שאם נתכפר בשאינה
לאחריות שאם יאבד אחד מהן יקריב
אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה
אבודה אבודה מתה. אלא
שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהם
את חבירו: ואמר ר' אושעיא. שני
תמות טעמא דהקריב הא לא הקריב
לרב דאמר שניהם ראויין
והשניה תרעה כיון דאמר רבא רב סבר לה
להיקרב, ולמה אמר שיני
ירעה אפי' לרבי שהרי לא הופרש
לא קשה לתרוייהו פי' לר' אבא ולרב
תורה אור השלם
שבזוג ראשון יקרב משום
כרבי יוסי דאמר מצוה בראשון מעיקרא
לאיבוד: כיון. דמצוה בראשון
הונא דהתם דאמר הכל מודים שאם
1. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה
דמצוה בראשון מאחר
כמפריש לאיבוד דמי תנן רבי יהודה אומר
מעיקרא כי אפרשינן להאי שני
משך אחת מהן והקריב שהשניה
ששניהן ראויין ואיזה מהן
עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל
[ש]יקריב יצא ידי חובתו,
יָע¢ מַד חַי לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר
תמות בשלמא לרבי יוחנן דאמר שני
אדעתא דאיבוד אפרשינן ולא גרע
תמות לא נחלקו אלא בבא לימלך
הוה ליה כמפריש שתי
עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ
ממפריש לאבוד ומתני' רבי היא והכי
וכו' ומשני מילתא דפשיט קתני דלא
שבזוג ראשון ירעה לרבי יהודה ימות
חטאות לאחריות, כלומר
לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
❖
אם תאבד אחת מהן
ויקרא טז י
אמרינן במסכת תמורה דרב כרבי
פשיט לא קתני פירוש מילתא דפשיט
מתכפר בשני שבזוג שני אלא לרב דאמר
תהיה חברתה תחתיה.
מוקי לה למתני': תנן רבי יהודה
קתני שנמצאת לאחר הקרבה אז אין
שני שבזוג שני ירעה לרבי יהודה ימות
וא"ר הושעיא המפריש
אומר תמות. קס"ד בההיא דקאמרי
צריך להאריך ולפרש כלום אבל נמצאת
ב' חטאות לאחריות
הגהות הב"ח
לרבי יהודה במאי מיכפר מי סברת רבי
מתכפר באחת מהן ושניה
קודם הקרבה זימנין מתה זימנין
רבנן ירעה אמר רבי יהודה תמות
(א) רש"י
יהודה אשני שבזוג שני קאי רבי יהודה
רועה ולמה שנינו תמות.
רועה אם מתכפר בשאינה אבודה
ועל כרחך לרבי יהודה בעלי חיים
ופרקינן כיון דסבר רב
אשני שבזוג ראשון קאי ואיכא דקא מותיב
❖
השניה מתה ואם מתכפר באבודה
נדחין כדקתני נשפך הדם ימות
מדתנן
מצוה בראשון, נתברר
כי מעיקרא שהפריש
הכי ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות
המשתלח: בשלמא לרבי יוחנן דאמר
שאין אבודה רועה לרבנן והכי נמי
השיני שבזוג שיני, לאיבוד
בשני שבזוג ראשון. תנן ירעה ואמר
הוה מצי למיפרך ממילתא דרבנן
המשתלח מת המשתלח ישפך הדם בשלמא
הפרישו, לפיכך ליחיד כי
מוסף רש"י
גופייהו כדפי' אלא ניחא ליה למפרך
רבי יהודה עליה תמות מיכפר בשני
האי גוונא מתה, דהא
לרב
רישא פליגי בחטאת צבור וסיפא
הפריש שתי חטאות
השנייה היא שמתברר כי
שבזוג שני: אלא לרב. דאמר ירעה
מההיא דוהקריב שהיא שנויה ברישא
פליגי
בבעלי חיים אלא לרבי יוחנן מאי
לאחריות.
לאיבוד הופרשה, לפיכך
הוה
ואתיא כרבנן: ליה כמפריש
דמתני' בשני שבזוג שני תנן ועליה
אמרינן עלה אבודה מתה.
ועוד
קשיא: ועוד אמר רבי יהודה נשפך
שתי חטאות לאחריות. תימה לי הוה
אמר רבי יהודה תמות: במאי מיכפר.
וזו השמועה מפורשת
הדם
ימות המשתלח: בשלמא נשפך הדם
בתמורה פרק ולד חטאת.
דאילו בראשון לר' יהודה לא מיכפר
מצי לשנויי הא מני ר' שמעון היא
ת"ש ר' יהודה אומר תמות
ימות המשתלח דאכתי לא איתעביד
דהאמר בעלי חיין נדחין: מי סברת
דלית ליה רועה כלל בחטאת יחיד
[וכו'] ופשוטה היא. איכא
מצותיה אלא מת המשתלח אמאי ישפך
וכו' אשני שבזוג ראשון קאי. ובתרתי
ואפילו בהפריש שתי חטאות לאחריות
דמותיב הכי, ועוד א"ר
יהודה נשפך הדם ימות
פליג כדפרישית לעיל: ואיכא דמותיב
הדם הא איתעביד ליה מצותיה אמרי דבי
כדמשמע בתמורה ובפרק
המשתלח כו', בשלמא
הכי. הך תיובתא קמייתא דאותיבנא
התודה ובפ' מי שהיה
ר' ינאי אמר קרא יעמד חי לפני ה' לכפר
לרב רישא פליגי בחטאת
1
צבור, תנא קמא אומר
לעיל (א) ועוד אמר רבי יהודה וכו'
טמא ויש לומר
עד מתי יהא זקוק להיות חי עד שעת
(מנחות פ.
רועה כי אין חטאת
דאותיבנא לעיל לרב איכא דמותיב
דמתניתין לא מתוקמא כוותיה דקתני
מכת"י) אמר קרא יעמד
מתן דמים של חבירו תנן התם ב בני העיר
צבור מתה, ור' יהודה
לה מעיקרא לרבי יוחנן והכי מותיב
מתניתין מת אחד מהם מביא שנים
חי.
אומר תמות. סיפא פליגי
ששלחו
את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם
בדחויין, תנא קמא סבר
לה: בשלמא לרב. דאמר לתנא קמא
אחרים ומגריל עליהם ואיהו אמר
נשפך הדם יביא אחר
נתרמה
תרומה נשבעין לגזברין ואם לאו
בעלי חיין אין נדחין ובשני שבזוג שני
לעיל מביא חבירו שלא בהגרלה:
ויגריל עליו ויעשהו לשם
אמר
נשבעין
לבני העיר ובני העיר שוקלין
רבי ינאי אמר קרא יעמד
קאמר ירעה ורבי יהודה לאו עליה
וישלח הראשון. ור' יהודה
סבר הראשון כבר נדחה
אחרים
תחתיהן נמצאו או שהחזירום
חי עד מתי זקוק לחיות
קאמר ימות היינו דהדר קאמר ועוד
ג
משעה שנשפך הדם ואין
עד שעת מתן דמו של חבירו. תימה
לאשמועינן דבעלי חיין נדחין סבירא
הגנבים אלו ואלו שקלים הם ואין עולין
מתכפרין בדחויין, לפיכך
ליה ותמות דקאמר ברישא לאו
לי אמאי לא מייתי ברייתא דלעיל
א"ר יהודה ימות. אלא
להן לשנה הבאה ר' יהודה אומר עולין
לר' יוחנן דאמר לא
אההוא דאמרי רבנן ירעה קאי
דבפרק טרף בקלפי דקתני
להן לשנה הבאה מ"ט דר' יהודה אמר רבא
שנה ר' יהודה תמות
ובתרתי אתא לאפלוגי ברישא פליג
בהדיא הכי אליבא דר' יהודה ויש
אלא מפני שנדחת כמו
קסבר רבי יהודה חובות של שנה זו
אחטאת צבור דקאמרי רבנן ירעה
לומר דאי מההיא הוה אמינא אם
האבודה, ומאי ועוד [הא
קריבות לשנה הבאה איתיביה אביי פר
היא] היא, קשיא. מת
ואמר [רבי יהודה] ימות וסיפא
מת קודם מתן דמי חבירו יביא אחר
המשתלח אמאי תני ר'
ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש
מיפליג בבעלי חיין דקאמרי רבנן אין
אבל לא ישפך ורבי ינאי אתי
יהודה ישפך הדם כבר
❖
אחרים תחתיהן וכן שעירי ע"ז שאבדו לאשמועינן דאף הדם ישפך:
(לעיל מ:)
נתקיימה המצוה. כלומר,
נדחין ויתכפר בראשון ואתא איהו
נשבעים לגזברין. פרש"י דתנן
הגריל עליהן והשעיר של
למימר הוא ימות והשני יקרב: אלא
והפריש אחרים תחתיהן כולן ימותו דברי
שם עשהו חטאת ואין
לרבי יוחנן מאי ועוד. הא רבנן נמי
תורמין על האבוד
רבי יהודה רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים
דבר תלוי ביניהן. ושנינן
תוס' ישנים
כתיב יעמד חי לפני ה'
אמרי ראשון ידחה: קשיא. כדאמרן
וכו' ובפרק הזהב פרש"י
ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם
'.
לכפר. כלומר, יהיה זה
דיקא מתני' כוותיה דרב: בשלמא
על האבוד שבא ליד שליח ואבד ולא
לנדבה שאין חטאת צבור מתה א"ל
עומד חי עד שיכפר זה
נשפך הדם ימות המשתלח דלא
נודע לבעלים קודם התרומה ועל
הקרב לפני ה', ובמה
קרבנות
מכפר, בדמו. תנן התם
איתעביד מצותיה. דדם וחוקה בדברים
הגבוי שהוא עדיין ביד שליח ולא
במס' שקלים פרק שיני
הנעשים בבגדי לבן כתיבא וצריך להביא דם אחר ואי אפשר בלא
אבד וקשה דאם כן הוה ליה זו ואין צריך לומר זו דכיון דתנא
בני העיר ששלחו שקליהן
הגרלה וכיון דאית ליה בעלי חיים נדחים ימות המשתלח הראשון: אלא
תורמין על האבוד שיש לו חלק אף על פי שאבד ולא יגיע לעולם
'.
ונגנבו או אבדו אם נתרמה
התרומה נשבעין לגזברין
מת המשתלח. למה לו תשלומין שאתה מזקיקו לו להביא שנים ולהגריל
ללשכה ואפילו הכי יש לו חלק בקופות כל שכן על הגבוי שסופו
כו'. ת"ר אין עולין להן
ולשפוך דם הראשון הא איתעביד מצותיה דשעיר המשתלח כל דבר
שיגיע ומפרש ר"י על האבוד שבא ללשכה ואבד קודם שנתרמה
לשנה הבאה ר' יהודה
המעכב בו אינו אלא הגרלה בלבד לקבוע גורל של שם על שלו דהא
התרומה ולא מיבעי זה דכבר בא ללשכה אלא אפילו על הגבוי
אומר עולין. מאי טעמא
דר' יהודה קסבר ר' יהודה
שמעי' ליה לר' יהודה דאמר לא התודה כשר וכל שכן דשילוח דלא
שבשעת התרומה היה ביד שליח ואפילו סופו נאבד ולא הגיע ללשכה
חובות של שנה זו קריבות
מעכב לדברי הכל דכי כתיב חוקה אדברים שהכהן עושה בבגדי לבן
ואותם שנים אין הבעלים חייבין באחריותו ועל העתיד לגבות שלא
לשנה הבאה. ואותבינן
ולא על דברים הנעשים ע"י איש עתי: להיות חי. שלא ימות עד
נתן עדיין לשליח והא דאמר בפ"ב דכתובות המודר
עליה אי הכי דטעמיה
דר' יהודה משום דסבר
שעת מתן דמו של חבירו הא אם מת קודם לכן אין כפרת הדם כלום
הנאה מחבירו שוקל שקלו דתנן תורמין על האבוד וכו' פירוש דלא
חובות של שנה זו קריבות
לכך צריך תשלומין ובלא הגרלה אי אפשר וזקוק לשנים וראשון
קא מהני ליה מידי דבלאו הכי לא היה חייב לשקול מאבוד וגבוי
בשנה הבאה, אמאי תני
ר' יהודה בפר ושעיר
ידחה דהכל מודין בשחוטין שנדחין: בני העיר ששלחו. ע"י שליח
מייתי דלא מחייב באחריותו אבל בעתיד לגבות לא איירי דכיון
דחייב לשקול א"כ כששוקל לו שקלו קא מהני ליה: וכן שעירי
של יום הכפורים שאבדו
שקליהן לירושלים למקדש: אם נתרמה תרומה. ג' קופות קודם שנודע
והפריש אחרים תחתיהן
ע"ז שאבדו.
שאבדו: נשבעין. השלוחין שבועת שומרין לגזברין שהרי ההפסד
לא ידענא אמאי לא נקט נמי פר העלם דבר של
כולן ימותו, נישהינהו
❖
ונקרבינהו לשנה הבאה.
להקדש שאין הבעלים חייבים לשקול עוד ח) (דתנן)
צבור ונראה לי משום דלא פסיקא ליה דאיכא נמי פר העלם
תורמין על האבוד שלא נודע: ואם לאו. שלא נתרמה התרומה אין
דבר של כהן משיח שטעה ועשה בהוראת עצמו דהוראת כהן משיח
ההפסד להקדש אלא של בעלים לפיכך נשבעין לבני העיר: נמצאו.
לעצמו כהוראת ב"ד לצבור ובההוא לא הוי פליגי ר"א ור' שמעון:
תוס' ישנים (המשך)
קאי אאבדו: החזירום הגנבים. קאי אנגנבו: ואין עולין להם.
ומשום
לבעלים וצריכין לשקול לשנה הבאה: חובות של שנה זו. שהופרשו לחובת שנה זו: שעירי ע"ז. צבור שחטאו בע"ז בהוראת
ונמצאו הראשונים: כולן ימותו. ולא אמרינן יקרבו לשנה הבאה:
ב"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת: והפריש אחרים תחתיהן.
קרבנות
'.