סה:
שני
שעירי פרק שישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומשום
גזרה ימותו. תימה דבפ' שני
קרבנות צבור. הבאין מתרומת הלשכה קאמרת: שאני קרבנות
דמסכת קנים
כא א
א)
ב) ג)
צבור. מראש חדש ניסן ואילך אין באין מן הישנה: כדרבי טבי.
תנן אחת לזו ושתים לזו שלש לזו
וארבע לזו ה' לזו ו'
❖
כב ב
ד)
במסכת ר"ה חדש בחדשו. לחדשי חידושין יתירי כתיבי
לזו ז' לזו פירוש ז' נשים לזו יש קן אחת סתומה שלא פורש איזו
❖
חטאת ואיזו עולה ולזו שתי קנין ולזו שלש קנין וכו' ופרח גוזל אחד
לדרשה לומר לך יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם
מתרומה חדשה וגמר שנה שנה מניסן
מאותו קן יחידי לשניה ולא נודע
תורה אור השלם
דכתיב ד) ראשון הוא לכם וגו': התינח
רבינו חננאל איזה הוא ומשניה פרח לשלישית
קרבנות צבור קא אמרת שאני קרבנות צבור
1. וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה
שעיר. דאתי מתרומת הלשכה:
ומשלישית לרביעית לחמישית לששית
ושנינן שאני קרבנות צבור
כדרבי טבי אמר רבי יאשיה דאמר רבי טבי
לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל
דבעינן לאיתויינהו מתרומה
וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן
מצוה היא. ולא עיכוב: אין גורל.
לשביעית וחזר פסול ופוסל אחד
אמר רבי יאשיה אמר קרא זאת עולת חדש
חדשה וכדר' טבי. ואמרינן
1
זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ
של שנה זו קובע לשם שנה אחרת:
בהליכתו ואחד בחזירתו הראשונה
התינח שעיר שהוא בא משל
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
בחדשו אמרה תורה א חדש והבא לי קרבן
ומשום גזירה ימותו. בתמיה דיו אם
והשניה אין לה כלום פירוש פסול
צבור וצריך מתרומה חדשה,
במדבר כח יד
מתרומה חדשה הא תינח שעיר פר מאי
2. וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת
הפר שאינו לא משל צבור
ירעה: משום חטאת שמתו בעליה.
ופוסל אחד בן זוגו הנשאר משום
ולא (קרבן) [קרב מתרומה]
לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת
איכא למימר גזירה פר אטו שעיר ומשום
שמא ימות הכהן בשנה זו: אלא
דמיד כשפרח מראשונה לשניה הרי
שהרי כהן גדול מביאו
אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה
גזירה ימותו ועוד הא דרבי טבי אמר רבי
גזירה משום חטאת שעברה שנתה.
בשניה יש בה ה' פרידין אין להקריב
מממונו. ודחינן גזירה פר אטו
לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ
שעיר. כלומר, מי שיראה כי
לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:
יאשיה גופה מצוה היא דאמר רב יהודה
ממנה אלא ארבע ב' חטאות וב'
שמא עד יום הכפורים הבא תעבור
❖
משהין הפר להקריבו לשנה
ויקרא כה ל
עולות ופוסל אותו אחר בן זוגו
שנה על השעיר הזה משנולד וקיימא
אמר שמואל קרבנות צבור הבאין באחד
הבאה, ישהה הוא גם השעיר.
ואמרינן ואי משהי ליה
שנשאר בראשונה דאי מקרבי ליה
לן בכל שעירי חטאת שפסולין
בניסן מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן
לשעיר מה בכך, הא דר' טבי
גליון הש"ס
לאותו שנשאר אם יעשוהו חטאת יהא
לאחר שנה דתניא בתורת כהנים
הישן יצא אלא שחסר מצוה אלא אמר רבי
משום מצוה היא. ואמרינן אם
נקבע בן זוגו שפרח לשניה בעולה
גבי חטאת יחיד תורה אחת יהיה
תוס' ד"ה גזירה. דאפי'
הביא מן הישן יצא אלא
זירא לפי שאין הגורל קובע משנה לחברתה
את"ל דמקופי'.
שחיסר מצוה. ופריק רב זירא
והוה ליה עולה שנתערבה בד' פרידין
לכם וגו' הרי כל התורה כולה
ונייתי ונגריל גזירה שמא יאמרו הגורל קובע
שמא יאמרו הגורל קובע
סתומים ולא היה כשר להקריב ממנה
כע"ז מה חטאת ע"ז בת שנתה
משנה לחברתה. התינח שעיר
משנה לחברתה הא תינח שעיר פר מאי איכא
אלא שתי עולות אבל חטאת אפילו
אף כאן בת שנתה כשהוא אומר
שצריך גורל, פר מאי איכא
למימר, גזירה פר אטו שעיר
למימר גזירה
פר אטו שעיר ומשום גזירה
אחת לא דילמא עביד לההיא עולה
יהיה לרבות שעירי רגלים כשהוא
ומשום גזירה ימותו כו'.
למטה ושלש עולות למעלה לא דילמא
אומר לכם לרבות שעירי ע"ז לעושה
ימותו אמרוה
רבנן קמיה דאביי גזירה משום
שעיר בן שנה הוא כשר, ואם
❖
לרבות שעיר נשיא: ופרכינן גזירה
עביד כולן ג' עולות מן אותם ד'
תניחהו מיום הכפורים זה
חטאת שמתו
בעלי' הא תינח פר שעיר מאי
ליום הכפורים אחר, אי
היא גופה חטאת שעברה שנתה.
פרידין שבשניה משל אשה אחת ומן
איכא למימר
גזירה שעיר אטו פר ומשום
איפשר שיהא ביום הכפורים
הדין אין לעשות מהם אלא שתי עולות
מאי גזירה דקאמרת הא ודאי חטאת
זה [לא] פחות מבן ח' ימים
גזירה ימותו אלא גזירה משום חטאת
מוסף רש"י
וכן כשפרח משניה לשלישית וכן כולם
שעברה שנתה היא לשנה הבאה:
ליום הכפורים אחר, עברה
שעברה שנתה גזירה היא גופה חטאת
זאת עולת חדש בחדשו.
שנתו. ודחי הכי ר' יהודה
הא לא קשיא. משכחת לה דלא
הפורח נפסל ובן זוגו הנשאר מטעם
[כרבי] סבירא ליה, דתני
שעברה שנתה היא הא לא קשיא כרבי
דלעיל וכן כשחזר ופרח אחד מן
עברה שנתה כרבי דאמר אין השנה
בענין ואם לא יגאל עד מלאת
דתניא שנה תמימה מונה שלש מאות
השביעית לששית ומן הששית לחמישית
שלימה מיום הכפורים ליום הכפורים
לו שנה תמימה, ר' אומר
2
מונה שס"ה ימים כמניין ימות
וששים וחמשה יום כמנין ימות החמה דברי
ורביעית לשלישית ושניה לראשונה
מפני שאנו מונין ללבנה ושנת החמה
החמה, ומשכחת לה דמטי
פסול ופוסל להכי הראשונה והשניה
עודפת עליה אחד עשר יום וצריך
ר' וחכ"א מונה שנים
עשר חדש מיום ליום
יום הכפורים אחר ולא שלמו
ב
❖
ליה שס"ה ימים.
אין להן כלום השלישית יש לה אחת
אתה ליתן לכל שנה את עיבורה מה
ואם
ששנת החמה יתירה עליה: דתניא
הרביעית שתים החמישית שלש וכו'
שנה
(מגילה כט:)
שנה תמימה. האמורה בבתי
ערי חומה להיות חלוטה ללוקח: רבי
והשתא תימה כיון דפוסל בן זוגו הנשאר בראשונה מיד בפריחה
תמימה.
תוס' ישנים
מונה שלש
(ר"ה ו:)
אומר מונה שס"ה ימים. בין שעיברו ב"ד את השנה בין שלא
ראשונה כשפרח מראשונה לשניה אם כן כשחזר ופרח אחד מהן
מאות וששים וחמשה
עיברוה שאין לך למנות אלא לימות החמה: וחכמים אומרים.
משביעית לששית לחמישית לרביעית לשלישית לשניה לראשונה אמאי
יום.
פסול כל שבשניה יקריבו ממנה שני פרידין כי מיד כשפרח
הכל כמו שישראל מונין י"ב חדש מיום ליום אם פשוטה היא:
בראשונה משניה לשלישית פסול גוזל הפורח ופוסל בן זוגו
ואם
(שם) מיום ליום.
הנשאר בשניה ואין כשר בשניה אלא זוג אחד חטאת ועולה כשחזר נמי משניה לראשונה אמאי מיפסל בן זוגו הנשאר
אי משום דאי מקריב ליה חטאת יהא נקבע הפורח לראשונה לעולה ואי עולה יהא נקבע הפורח לחטאת ומה בכך והלא בלאו הכי
הראשונה אין לה כלום ומה בכך אם יהא נקבע בן זוגו בחטאת או בעולה ולא יוכשר להקריב מן הראשונה אלא חטאת אחת אם
יהא נקבע גוזל שפרח לתוכה בחטאת או עולה אחת אם יהא נקבע גוזל הפורח לתוכה בעולה וכן קשה השלישית אמאי אין לה [אלא]
.
אחת והרביעית שתים והחמישית ג' והששית ד' בחזרה והשביעית ו' משום דכל חדא מפסדת קן אחד בהליכה ואחד בחזרה ואמאי
❖
(ר"ה שם)
כיון דשניה אין לה כלום א"כ השלישית לא תפסיד בחזרה כלום ויהיה לה שתי קנין כשירות בה וכן בסיפא דקתני חזר עוד ופרח וחזר
ופרח השלישית והרביעית אין לה כלום החמישית יש לה אחת ואמאי הרביעית יהא לה אחת כיון דשלישית אין לה כלום וכיון דאמרי'
רביעית אין לה כלום החמישית יהא לה שתים וכן בסיפא דחזר עוד ופרח וחזר ופרח דקתני החמישית והששית אין להם כלום
תוס' ישנים (המשך)
השביעית יש לה אחת יש להקשות כי האי גוונא וי"ל משום גזירה דגזרינן הני דפרח לבין שאינן קריבות דמן הדין לא היה להם
להפסיד אטו פרח לבין הקריבות והקשה רבינו יעקב מאורליינ"ש דמשום גזירה ימותו כדפריך בשמעתא ותירץ דדוקא בהמה דאית
לה תקנתא ברעייה פריך הכי דהוה לן למיעבד תקנתא ברעייה אבל בעופות דלית להו תקנתא ברעייה שאין פדיון לעופות ליכא
למיפרך הכי והקשה ר"י הא בבהמה נמי אמרינן ימותו משום גזירה בפ' התערובת דאמר כל הזבחים שנתערב בהן שור
הנסקל אפילו אחד בריבוא ימותו כולן ופריך ונכבשינהו דניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ואור"י
דהכא פריך הכי דדוקא משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו אלא למצוה בעלמא מתרומה חדשה ימותו ולקמן נמי פריך
משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה גזירה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחבירתה ימותו אי נמי נראה לי דפריך ומשום גזירה
כזו פר אטו שעיר דלא דמי כולי האי להדדי דהאי פר והאי שעיר האי קרבן יחיד והאי קרבן צבור ימותו אבל עופות בעופות דדמי
להדדי בכל מילי מיחלף וגזרינן שפיר מיתה: גזירה משום חטאת שמתו בעליה. דילמא מיית אחד מן הכהנים $דאפילו את"ל דמקופיא מכפרי
ראוי לגזור בפר כשמת אחד מן הכהנים משום חטאת שמתו בעליה אבל מה שפרש"י דילמא מיית כהן גדול לא נהירא לי דזה דבר הנראה לעינים
ואפשר לעמוד עליו אי מיית או לא אבל משום חד מכל הכהנים איכא למיחש שפיר דאי אפשר לידע שפיר אי מיית חד מינייהו או לא:
משום חטאת שעברה שנתה כו' עד תינח שעיר פר מאי איכא למימר. תימה לי מאי פריך הא בפר נמי דדינו הוא להיות בן
שלש שנים ותו לא אי עברו שנותיו פסול ותו לא חזי להקרבה כדתנן בפ"ק דמסכת פרה ר' יוסי הגלילי אומר
.
פרים בני שתים וחכמים אומרים אף בני שלש רבי מאיר אומר אף בני ארבע וחמש אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד אלמא
דלרבנן טפי משלש לא ויש לומר נהי דפסול להקרבה לא הוה לן למימר ימותו דשמא לא גמירי הלכתא דחטאת שעברה שנתה
אלא בחטאת שהיא כשבה או שעירה או שעיר דהוו בני שנה ובהכי שייך למיגזר משום עברה שנתה דהלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא אבל
בפרים דהוו בני שלשה לא גמירי הלכתא דימותו כשעברו שלש שנים ולהכי לא שייך למיגזר בהו והוה לן למימר ירעה אי נמי הכא פריך
אליבא דרבי מאיר דמדקא דחקת לשנויי גזירה משום עברה שנתה והוית מצי לשנויי בלא גזירה לרבנן דרבי הויא חטאת שעברה שנתה ממש
אלא כדי לאוקמי ככולי עלמא אפילו כרבי משנית הכי אם כן לרבי
מאיר דאמר בפר אף בני ארבע וחמש והוא הדין טפי מאי מתרצת:
אין
ע"כ מעמוד קודם
' '.
.
. .
.
'.
'.