שני שעירי פרק
שישי יומא
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
מקדישין. משום דחיישינן
ואם נתעברה נתעברה למוכר. ולא תחלט עד שיגיע באותו יום
לתקלה והכי נמי אמרינן בבכורות
כג א
א)
ב) ג)
דלאחר חורבן בטלו מעשר
באותו חדש שמכרה לו ולרבי משכחת לה כגון שהקדישו ביום שמיני
בפרק מעשר בהמה
כד ב
בהמה משום תקלה ותימה דבפ' במה בהמה ר' אלעזר
ללידתו בערב יום הכפורים בשנה פשוטה וכי מטי יום הכפורים
ד) ה)
כה ג ד ה
הבא אכתי לא מלו ליה שס"ה ימים אלא שס"ד (ד): פר מאי איכא
בן עזריה הוה מעשר מעדריה תריסר אלפי עגלי בכל שתא ושתא
ו)
ז)
למימר. שהוא בן שלש: רואין אותה.
ואיך יתכן זה להיות והא רבי יוחנן
ח)
בכל מקום שהיא כאילו עומדת בבית
בן זכאי חי לאחר חורבן קצת מדתנן
ואם נתעברה נתעברה למוכר התינח שעיר
כו ו
ט)
א
הקברות שאין הכהן יכול ליקרב
משחרב בית המקדש התקין רבי
י)
פר מאי איכא למימר גזירה פר אטו שעיר
כז ז
אליה אבל לא מחטאות המתות היא
יוחנן בן זכאי והוא היה נשיא ואחריו
ומשום גזירה ימות ועוד חטאת שעברה
כח ח ט
כ) ל)
אלא שאינה קריבה הלכך רועה
רבן גמליאל ולכל הפחות היה שנתים
מ)
שנתה לרעיה אזלא דאמר ריש לקיש
כט י
עד שיפול בה מום ותימכר: משום
נשיא עד שנתמנה רבי אלעזר בן
❖
חטאת שעברה שנתה רואין אותה כאילו
ב
תקלה. לקמן מפרש מאי תקלה:
עזריה כדמשמע בפרק תפלת השחר
❖
היא עומדת בבית הקברות
ורועה אלא
דתנן. דחיישינן לתקלה: אין מקדישין.
דקאמר אשתקד
אמר רבא גזירה משום תקלה (דתנן) אין
שום דבר שסתם הקדש לבדק הבית
צעריה וכו' ואם כן היה רבי אלעזר
ג
מוסף רש"י
ואין להן תקנה: ואין מחרימין.
תורה אור השלם
מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן
בן עזריה לכל היותר בשעת חורבן
נתעברה למוכר.
בן ט"ו שהרי בן י"ח היה כשנתמנה
קסבר סתם חרמין לבדק הבית
הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה
1. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר
(ערכין לא:) דאמר
ד
ריש לקיש.
ופלוגתא היא במסכת ערכין (דף כח:):
נשיא וזה היה שלש שנים אחר חורבן
עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל
תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי
חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:
כל רועות. כל הני דאמור רבנן
לכל הפחות כדפרישית וקטן הוה
מתכות יוליך הנאה לים המלח ואי זה הוא
ויקרא טז ל
בימי הבית רק שנתים לפני החורבן
ירעו עד שיסתאבו ניחוש שמא
2. וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי
עיקור נועל דלת לפניה והיא מתה מאליה
ה
יקריבם: והנך דלאו בני הקרבה
וקטן לאו בר אפרושי מעשר הוא
יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי
תקלה דמאי אי תקלה דהקרבה אפילו כל
וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת
נינהו. שאר רועות אינן עומדות
ובשביל אותם שנתים שהגדיל לפני
(פסחים
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל
רעיות נמי אי תקלה דגיזה ועבודה אפילו
ליקרב הני עצמן אלא דמיהן: לא
החורבן שאז היה מפריש לא הוה
צז.) כאילו היא עומדת
פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן
בבית הקברות.
כל רעיות נמי לעולם תקלה דהקרבה והנך
טריד בהו. אינו מהרהר בהקרבתן
אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר
ליה למימר כל שתא ושתא ויש לומר
וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי
אפוטרופוס שלו היה מפריש אי נמי
ומסיח דעתיה מהקרבה דידהו:
❖
דלאו בני הקרבה נינהו לא טריד בהו הך
הַמִּדְבָּרָה: ויקרא טז כא
הך דבת הקרבה היא. ליוה"כ
לא בטלו מעשר בהמה לאלתר בתר
דבת הקרבה היא טריד בה ותקלה עצמה
חורבן אי נמי י"מ הוה מעשר למלך
הבא טריד בהו לבו על הקרבתו
תנאי היא דתניא חדא פסח שלא קרב בראשון
הגהות הב"ח
ולא נהירא דלא הוה ליה למימר
ודילמא מקריב לה מקמי יוה"כ:
יקרב בשני בשני יקרב לשנה הבאה ותניא
(א) מתני'
תנאי היא. איכא דחייש ואיכא דלא
בהאי לישנא ל):
ואין מחרימין. פירש רש"י כמאן
אידך לא יקרב מאי לאו בתקלה פליגי לא
חייש: יקרב בשני. בפסח שני ימכר
עוו פשעו
דכ"ע [לא] חיישינן לתקלה והכא בפלוגתא
לטמא ושהיה בדרך רחוקה: הא רבי.
דאמר סתם חרמים לבדק
חטאו
דרבי ורבנן קא מיפלגי ולא קשיא הא רבי
(פסחים צז.)
הבית ור"י מפרש דאתיא אפי' כמאן
דאמר מפסח לפסח אפשר לו שלא
(ב) שם
ואין מחרימין.
הא רבנן והתניא וכן המעות אלא לאו שמע
דאמר לכהנים ואע"ג דשרו ולא
עברה שנתו ואע"פ שהופרש לאחר
מינה בתקלה פליגי שמע מינה: מתני' בא
שייך בהן תקלה הני מילי בתר דמטו
שמונה ללידתו דאלו מחוסר זמן לא
ו
קדיש: וכן המעות. שהפרישו לפסח
ליד כהן אבל קודם לכן לא כדאמר בפ'
לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו
לעונות ולפשעים
כל פסולי המוקדשין
אל יקרבו לשנה הבאה ואיכא למאן
ולחטאים שעוו ושפשעו
עליו ומתודה וכך היה אומר אנא השם
מתני'
בא לו אצל
חרמים כל זמן שהם ביד בעלים הרי
דאמר יקרבו:
ושחטאו (ג) שם
שעיר. השתא הדר תנא למילתיה חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל
(א)
מציפורי
הן כהקדש לכל דבריהם ומועלין בהם
(ד) רש"י
(ע"ז יג.) תיעקר.
אנא (ב) השם כפר נא לחטאים ולעונות
לאורויי בסדר העבודה וקאמר דלאחר
ואם תאמר אי הכי מאי איריא בזמן
ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך
הזה אפילו בזמן הבית נמי ויש לומר
שגמר כהן גדול מתן דמים של פר
(בכורות נג.) נועל דלת
לפניה.
עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה
ושעיר כדסליק פירקין דהוציאו לו בא
בזמן הבית דשכיחי קדשים היו
והיא מתה
לו הכהן אצל שעיר המשתלח במקום
בקיאין וזהירין במילי קדושה אבל
עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם
מאליה. (בכורות שם)
1
שהעמידו שם כנגד בית שילוחו
השתא דלא שכיחי לא זהירי אי נמי
ותקלה עצמה.
לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו
❖
(פסחים כ:)
כדאמרן בפ' טרף בקלפי :
בזמן הבית שכיחי כהנים ולא היו
[א] ז והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו
אלא שעשו כהנים קבע. שהרגילו
צריכין הבעלים להשהותו בידם
שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן ונותנין אותו לאלתר לכהן:
לעשות את הכהנים קבע להיות
רבינו חננאל
גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על
פירות כסות וכלים ירקבו. תימה
מוליכים אותו ולא היו בית דין של
ואקשינן תוב והא כל
פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו
❖
כהנים מניחין את ישראל להוליכו:
דבערכין פרק המקדיש
(קדש) [חטאת] דעיברה
לעולם ועד מסרו למי שהיה מוליכו הכל
ערסלא. שם האיש: וכבש. כמין
שנתו לרעייה אזלא. ומשני
אמרינן ההוא גברא
ח
ט
רבא לא תני ר' יהודה כולן
כשרין להוליכו אלא שעשו הכהנים
מעלה עשו לו שהוא גבוה ויוצא
דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא
ימותו אלא משום דחייש
הגהות הגר"א
דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ
לקמיה דרב יהודה אמר ליה זיל
גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל
לתקלה. כדתניא אין מקדישין
[א] במשנה
ואין מעריכין ואין מחרימין
לעיר כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע
שקול ד' זוזי ושדי בנהרא ואמאי
להוליכו אמר רבי יוסי מעשה והוליכו
בזמן הזה, ואם הקדיש או
במשולח לפי שהיו רגילין לתלשו בשערו
לא קאמר ליה כדתניא הכא פירות
ערסלא (ג) וישראל היה י וכבש עשו לו
העריך או החרים [בהמה]
ואומרים לו טול
מהר וצא ואל
כסות וכלים ירקבו וכו' ויש לומר
תיעקר, נועל דלת בפניה
מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו
❖
ומתה מאליה. כסות וכלים
תשהה עונותינו אצלנו עוד:
התם מיירי במקרקעי ואותם אין
ואומרים לו טול וצא טול וצא: גמ' ואילו
ירקבו. מעות וכלי מתכות
להם תקנה אלא בחילול דאי אמרינן
גמ'
יוליכם לים המלח. ותקלה
בני אהרן עם קדושך לא קאמר מאן תנא
יניחנה בורה ולא תיעבד ולא תזרע
עצמה תנאי היא וכו', ודברין
תוס' ישנים
פשוטין הן כו'. בא לו
אמר ר' ירמיה דלא כרבי יהודה דאי כרבי יהודה הא אמר יש להם כפרה
שדות בורות איכא טובא וליכא
אצל שעיר כו'. ואילו בני
היכירא ואתי בה לידי תקלה וא"ת
בשעיר המשתלח אביי אמר אפילו תימא רבי יהודה אטו כהנים לאו בכלל
אהרן לא קתני בוידוי דשעיר
והא על כרחך מטלטלי נמי הוו
המשתלח. ואסיקנא אטו
עמך ישראל נינהו: מסרו למי שמוליכו: ת"ר איש להכשיר את הזר עתי
2
כהנים נפקי מכלל ישראל,
מדפריך התם והא עובדא דפומבדיתא
שיהא
כיון דמתוודה חטאו עמך
קרקע נמי הוה מכלל דמטלטלי נמי
בית ישראל, כהנים בכלל
הוה מיהו לא עשו תקנה בחילול אלא מקרקעי אבל מטלטלי עבוד להו כדמפרש הכא וכ"ש דניחא טפי דמקשה הש"ס בפשיטות במקרקעי
עמך בית ישראל הן. מסרו
למי שהוא מוליכו כו'. ת"ר
נמי הוו ומנא ליה דילמא רק במטלטלי אלא על כרחך מקרקעי נמי הוו מדעבד תקנה בחילול מ):
והתוודה עליו את כל עונות
ותקלה
עצמה תנאי היא. הכא לא מייתי תנאי דפליגי בספ"ק דפסחים בתקלה והתם לא מייתי הני תנאי דהכא משום
בני ישראל ושלח ביד איש
דמייתי דמי לדמי: אמר רבי ירמיה דלא כרבי יהודה. מכאן אני מתרץ מאי דפליגי ר' יהודה ור' שמעון בפ"ק
עתי המדברה, איש להכשיר
❖
כל איש ואפי' זר.
דשבועות דרבי יהודה סבר כהנים מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות ולר"ש לית להו כפרה כלל בשעיר המשתלח
וקאמר התם מ"ט דר' שמעון והוקשה לי אמאי לא קאמר טעמא דר"ש מדכתיב בפר שני וידויין ודם פר כדאמר בתר הכי בשלמא
לר' שמעון היינו דבעינן שני וידויין ודם פר ונימא דהיינו טעמא דבעינן שני וידויין ולא כדמסיק התם לרבי יהודה כדתנא דבי
תוס' ישנים (המשך)
רבי ישמעאל אחד לו ואחד לביתו מוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב וכו' ומכאן יש לי לתרץ דעל כרחך ר' שמעון נמי אית ליה דתנא
דבי רבי ישמעאל דהא רבי ירמיה מוקי למתניתין כר' שמעון ואפילו הכי תנן בוידוי ראשון דפר אני וביתי בפרק אמר להם הממונה
ובוידוי שני בפרק טרף בקלפי תנן ובני
אהרן וכו' ומפרש טעמא בגמרא משום דרבי ישמעאל:
אמר
[] ' ( ) .
" .
ע"כ מעמוד קודם
'.