סו:
שני שעירי
פרק שישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
גמ'
רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה כו'. אמרינן בפרק
שיהא מזומן. מוכן לכך מאתמול: עתי אפילו בשבת. עתי
ל א
א)
ב)
אמרו לו דרפרם בדותא היא דפריך עליה
בעתו ובמועדו ישתלח ולא יעבור ואפי' בשבת ובטומאה ולקמן
לא ב
ג)
ודילמא שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביום הכפורים בכך אלא
מפרש מאי איסור שבת וטומאה שייך בשילוחו דאיצטריך לרבויי:
לב ג
ד)
פלוני
❖
מהו לעולם הבא. פר"ח אבשלום
לג ד
למאי הלכתא. מה חילול שבת יש שהוצרך להתירו אי משום תחומין
דרפרם בדותא היא:
ה) ו)
שבא על פילגשי אביו מהו לעולם
דרבנן בעלמא נינהו שגזרו עליהן
לאחר מתן תורה: כמאן. איצטריך
הבא מי סבירא לן הא דאמר רב
שיהא מזומן עתי ואפילו בשבת עתי ואפי'
תורה אור השלם
לרבויי דלא כרבי נתן דאמר חי נושא
נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא
ז)
בטומאה איש להכשיר את הזר פשיטא מהו
ח)
1. כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְיָ
את עצמו הוא ואין בו אלא משום
כתובה ובלא קידושין הכי אמרינן
דתימא כפרה כתיבא ביה קמ"ל עתי ואפילו
וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ
שבות ופלוגתא במסכת שבת :
בסנהדרין פרק כ"ג או
בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ
בשבת למאי הלכתא אמר רב ששת א לומר
ט)
חולה שאני. דהשתא לא נושא את
לא וי"מ ששאלוהו על שלמה מי
אַרְבָּעִים שָׁנָה:
שאם היה חולה מרכיבו על כתפו כמאן
י)
שופטים ה לא
עצמו והנושא מחלל שבת: זאת
סבירא לן כרבי יונתן דאמר כל
כ)
2. וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב
דלא כרבי נתן דאי רבי נתן האמר חי נושא
אומרת. מדאיצטריך למתני עתי
האומר שלמה חטא אינו אלא טועה
ל)
בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת
את עצמו אפילו תימא רבי נתן חלה שאני
אפילו בשבת איכא למשמע דאין
שנאמר ולא היה לבבו שלם כו'
הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת
מ)
תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:
אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה
כלבב דוד אביו הוא דלא היה מיחטא
איסור (ג) הוצאה ליום הכפורים דאי
❖
נ)
שמות לה כה
נמי לא היה חטא הכי אמר בפרק
יום הכפורים כשבת להוצאה למה
לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים
3. וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר
במה בהמה יוצאה
לי קרא להתיר משאו בשבת הרי
הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיְיָ אֵלָי
עתי ואפי' בטומאה למאי הלכתא אמר רב
וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:
גליון הש"ס
כשחל בחול נמי כשבת דמי וקאמר
ובתוספתא פ"ג דיבמות:
ששת לומר שאם נטמא משלחו נכנס
שמות לב כו
ב
מהו
מ) להציל הכבשה מן הארי.
רחמנא ישלחנו. עירוב כדי נסבא אלא
גמ' מהו לסוד את ביתו.
4. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא
טמא לעזרה ומשלחו שאלו את רבי אליעזר
כלומר בת שבע מיד דוד
דהא בהא תליא דלא תקינו חכמים
רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר
שם אלא
חלה מהו שירכיבהו על כתפו אמר להם יכול
וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ
מי סבירא לן דאמר ר' יונתן במסכת
עירובי חצרות אלא בשביל איסור
מפני שלא אמר דבר שלא
אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ:
הוא להרכיב אני ואתם חלה משלחו מהו
❖
הוצאה שגזרו (ד) מרשות לרשות
כתובות כל היוצא למלחמת
שמע.
דברים לג ט
שם בני בתו
שישלחנו ביד אחר אמר להם אהא בשלום
בית דוד גט כריתות כותב לאשתו
גזירה משום הוצאה מרשות היחיד
מישראל.
לרה"ר: למאי הלכתא. מה איסור
ואוריה כתב גט לבת שבע מהו
❖
אני ואתם דחפו ולא מת מהו שירד אחריו
מוסף רש"י
טומאת מקדש או קדשיו יש בשילוחו
להציל הרועה מיד הארי כלומר מהו
וימיתנו אמר להם כן יאבדו כל אויביך ה'
1
זאת אומרת.
שהוצרך לומר שידחה את הטומאה:
להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן
וחכמים אומרים חלה מרכיבו על כתפו
עירוב והוצאה
הגהות הב"ח
נכנס טמא לעזרה. שהכהן (ה)
חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב
לשבת ואין עירוב
ג חלה משלחו ישלחנו ביד אחר ד דחפו ולא
(א) גמ'
מוסרו לו שם: יכול להרכיב אני
והוצאה ליום הכפורים.
ולא היה מורד במלכות או דילמא
מת ירד אחריו וימיתנו שאלו את ר' אליעזר
ואתם. בריא וחזק היה השעיר
אין חולקין ומורד במלכות הוה עכ"ל
(ב) שם
פלוני (א) מהו לעולם הבא א"ל לא שאלתוני
להרכיב אותי ואתכם עליו לקמן
פירוש משום דקאמר ואדוני יואב
אלא על פלוני מהו להציל רועה כבשה
(כריתות יד.) עדים
ופלוני מהו לעוה"ב אמר
אמרינן שלא היה חפץ להשיב על
דקרי ליה ליואב אדוני בפני המלך
נ)
(ב)
והתראה בסייף.
להם לא שאלתוני אלא
מן הארי אמר להם לא שאלתוני אלא על
שאלתם מה שלא שמע מפי רבו:
ופלוגתא היא בפרק יש נוחלין
על פלוני
אהא בשלום אני ואתם. כלומר מה
אם חולקין כבוד לתלמיד
הכבשה מהו להציל הרועה מן הארי אמר
(שמות לב כ) תנוח דעתך.
הכבשה
הרועה
במקום הרב או לא:
לכם לשאול על זאת לא אני ולא אתם
להם לא שאלתוני אלא על הרועה ממזר מה
(מנחות ק.) אמר ליה ר' יוסי תנוח דעתך
נזקק לשילוחו: דחפו. לצוק ולא מת
❖
הוא לירש מהו ליבם $ מהו לסוד את ביתו
כו'. וא"ת בס"פ שתי הלחם
מהו שיהא צריך לירד אחריו וימיתנו:
הכבשה
מהו לסוד את קברו לא מפני שהפליגן
ומהו
פלוני מהו לעולם הבא. על אדם
גבי חל להיות יום
לסוד את קברו מהו לסוד
מפני שלא אמר דבר שלא
בדברים $ אלא
רבינו חננאל הכפורים ערב שבת שעיר החיצון
אחד שאלוהו מה מעשיו בעיניך ויש
את ביתו
שמע מפי רבו מעולם שאלה אשה חכמה
של יום הכפורים אוכלין אותו כשהוא
פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו:
עתי, ואפי' בטומאה. שאם
נטמא נכנס לעזרה ומשלחו.
את ר' אליעזר
מאחר שמעשה העגל שוין
אלא על פלוני. שמא על אבשלום
חי תניא בגמרא איפכא רבי יוסי
עתי, ואפי' בשבת. שאם חלה
שאלתוני: אלא על הרועה. אם מותר
אומר לא בבליים היו כו' עד אמר לו
מפני מה אין
מיתתן שוה אמר לה אין
השעיר ואינו יכול להלך
להצילו מפי הארי: ממזר מהו לירש.
רבי יהודה תנוח דעתך שהנחת
מרכיבו על כתיפו. ואפי' לר'
חכמה לאשה אלא בפלך וכן הוא אומר
נתן דאמר החי נושא את
את אביו: אמר להם מהו ליבם.
דעתי ויש לומר מר מאי דשמיע ליה
2 וכל אשה חכמת לב בידיה טוו איתמר רב
עצמו, (לא) [מ"מ] מיבעיא
אשת אחיו שאלתם אותי: מהו לסוד
קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר ר'
לן [קרא] חולה שני, דחולה
ולוי חד אמר זיבח וקיטר בסייף גפף ונישק
את ביתו. בזמן הזה מי אסור מפני
יהודה קיבל דההיא דהכא לא בבליים
כמאן דכפות דמי, ואינו נושא
במיתה שמח בלבבו בהדרוקן וחד אמר
את עצמו וכמשוי הוא. וא"ר
הן ור' יוסי קיבל בההוא דהתם:
צער חורבן הבית: אמר להם לא
יוחנן מודה ר' נתן בכפות,
עדים והתראה בסייף עדים בלא התראה
שאלתוני אלא מהו לסוד את קברו:
רבי
המוציא אדם כפות, כלומר
במיתה לא עדים ולא התראה בהדרוקן אמר
לא שהפליגן. והפרישן לדברים אחרים
קשור ידיו ורגליו חילל את
השבת. ודברי ר' נתן בשבת
רב יהודה שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים שנאמר ויעמוד משה בשער
כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע
3
(ג) רש"י
פ' [המצניע] (ובע"ז)
להשיב אלא יודע היה אבל לא אמר
עירוב
המחנה וגו' יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא איתיביה בני ר' פפא בר אבא
[ובעירובין] פרק [המוצא].
והוצאה (ד) בא"ד
אמר רפרם זאת אומרת עירוב
דבר שלא שמע מרבו: שמעשה
לרבינא האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו אביו אבי אמו מישראל אחיו אחיו
4
טלטול
והוצאה לשבת ואין עירוב
העגל שוין. עבודותיו שוות לאיסור
(ה) ד"ה
מאמו מישראל בניו $ בני בתו מישראל: וכבש עשו לו כו': אמר רבה בר בר
והוצאה ליום הכפורים. זו
❖
מפני מה אין מיתתן שוה שהיו בו
גדול
השמועה בכריתות פרק אמרו
חנה לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאים את הבבליים היו
לו שנים אכלת חלב. אמרו
שלש מיתות מיתת סייף שימו איש
על שמועה זו דרפרם ממאי
קורין אותן על שמן תניא רבי יהודה אומר לא בבליים היו אלא אלכסנדריים
חרבו מיתת מגפה ויגוף ה' את העם
דילמא שני שעיר המשתלח
תוס' ישנים
היו אמר לו רבי
יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי: טול וצא: תנא
מיתת הדרוקן דכתיב ויזר
דהכשירו דיום הכפורים בכך.
דין וחובי דרא סגיאין: מתני'
אלא דרפרס ברייתא היא פי'
מיקירי ירושלים היו
מה שהי צפירא
על פני המים ואמרינן במסכת
'.
אם בא רפרם לדקדק מיהא
ע"ז לא נתכוין משה
מלוין אותו עד
סוכה הראשונה עשר סוכות מירושלים ועד צוק
דתנן בכריתות א"ר מאיר אם
[
אלא לבודקן כסוטות בלצבות
היתה שבת והוציאו חייב,
תשעים
.
ואמר מדקאי ביום הכפורים
בטן: זיבח וקיטר. הן עבודות
וקתני אם היתה שבת, ש"מ
שהן בסקילה וכאן בסייף שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות
שחייבין עליהן לע"ז מיתה כדתנן בארבע מיתות
דשבת הוא דאסירא להוציא
בית דין ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף כדאמרינן בסנהדרין : גיפף ונישק. אין בהן מיתת בית דין כדתנן בארבע
מרשות לרשות אלא אם
יערב, אבל יום הכפורים
מיתות אלא בידי שמים נידונו במגפה: כל בני לוי. שכולן בכלל זה: האומר לאביו ולאמו. במעשה העגל לא ראיתיו
מותר בלא עירוב. ונדחו
נעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו ע"ז: ומתוך ששונאין. בני ארץ ישראל
דבריו. ואסיקנא בכריתות
אלא [האי] דאמר רפרם
את הבבליים היו קורין כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן על שמם: תנוח דעתך. משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר:
ברייתא היא, כלומר חיצונה
מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין. מה מתעכב שעיר זה כאן ועונות הדור מרובין והן עליו: מתני' מיקירי ירושלים.
[היא] ולא נאמרה בבית
מחשובי ירושלים: עד סוכה הראשונה. סוכות עשו לו בדרך ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה:
המדרש, ולא שנא יום
הכפורים אין מוציאין ולא
יוצאין בתחומין אלא על ידי
עירוב, כדגרסינן בעירובין פרק [בכל מערבין], ותניא אמרו בית הילל לבית שמאי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכפורים,
אמרו להם [אבל אמרו] כשם שמערבין לגדול ביום הכפורים כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, להודיעך דכולי עלמא
.
מודים ומילתא פשוטה היא שמערבין לגדול ביום הכפורים. וכל מאן דמפרש חילוף זה טעות הן הדברים בידו. שאלו את ר'
.
אלעזר חלה מהו שירכיבוהו כו'. וחכמים אומרים חלה מרכיבו על כתיפו. חלה השליח משלחו ביד אחר. דחפו ולא מת יורד
.
וממיתו. שאלו את ר' אלעזר, אבשלום שבא על פילגשי אביו מהו לעולם הבא. מי סבירא לן הא דאמר רב נשים בקדושין
וכתובה, פילגשים בלא כתובה וקדושין. וכן שאלוהו על שלמה מי סבירא לן כר' יונתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו
אלא טועה, שנאמר ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו לא היה מיחטא נמי לא חטא כו',
.
[כדגרסינן בפ' במה] בהמה יוצאה. תוספתא בתחילת יבמות, מהו להציל כבשה. כלומר בת שבע מיד דוד, מי סבירא הא דר'
.
יונתן במס' כתובות כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות נותן לאשתו, ואוריה נתן גט לבת שבע. מהו להציל הרועה מיד
הארי, כלומר מהו להציל אוריה מיד [דוד], מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. ומפני שאמר ואדוני יואב אינו
.
מורד במלכות וניתן להצילו, או אין חולקין כבוד לתלמיד ומורד במלכות הוא. ומסקנא בהו בהני שאילתא. לא מפני שהפליגו
בדברים אלא שלא אמר דבר שלא שמעו מרבו לעולם. במעשה העגל רב ולוי, חד אמר זיבח וקיטר בסייף, גיפף ונישק במיתה,
שמח בלבו בהדרוקן. וחד אמר מי שהעמידו עליו עדים והתראה בסייף, עדים בלא התראה במיתה, לא עדים ולא התראה בהדרוקן, חולי נפוח בני מעיים עד שימות. שבט לוי לא עבד ע"ז. והאי דכתיב ולאביו ולאמו לא ראיתיו וגו', אביו, אבי אמו ישראל,
וכן אמו [מ]ישראל. אחיו מאמו בן ישראל. בניו בני בתו מישראל. וכבש עושין לו מפני הבבלים שהיו מתלשין בשערו כו'. תנא משוך צפירה זו זעיר, וחובי דדרא סגיאין. כלומר, מהר וצא שעיר זה קטן וחטאות הדור מרובין.