ח:
שבעת ימים פרק ראשון
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שזה פרישתו לקדושה. ליכנס למחנה שכינה ולא יהא לבו זחה עליו
והא דקאמר התם
והזה הטהור על הטמא למה לי אצטריך סד"א
כא א
א) ב)
ג) ד)
שלישי למעוטי שני
שביעי למעוטי ששי דקא ממעט ימי טהרה אבל
ויהא נבדל מכל קלות ראש שחלה עליו אימה בהבדלתו מן הבריות:
כב ב
ה)
וזה פרישתו לטהרה. להחמיר בטהרתו מפני קל שעושין בו לטמאו
היכא דעבד ברביעי ובשמיני אימא שפיר דמי קמ"ל יש לפרש אפילו
בו ביום להטבילו להוציא מלבן של צדוקים לכך החמירו בטהרתו
למ"ד אין הזאה בזמנה מצוה ואו או קאמר ברביעי או בשמיני כלומר
❖
כג ג
ו)
שלא יהא אדם נוגע בו: הא איכא
סד"א אי עבד הזאה קמייתא ברביעי
נמי האי. שזה מזין עליו כל שבעה
והשניה בשביעי או קמייתא בשלישי
שזה פרישתו לקדושה
ואחיו הכהנים נוגעין
כד ד
וזה אין מזין עליו כל שבעה:
כמשפטה ובתרייתא בשמיני קמ"ל
כה ה
בו וזה פרישתו לטהרה א ואין אחיו הכהנים
גליון הש"ס
❖
בשלמא. יום ראשון מזין עליו שמא
דבעינן שיהא ד' ימים בין הזאה
נוגעין בו כמאן או ר"מ או רבי יוסי דאי ר'
תוס' ד"ה דאי וכו'
היום יום שלישי לטומאתו וכן שני
להזאה לא פחות ולא יותר וכן פירש
ללשכת פרהדרין שהית'
חנינא סגן הכהנים הא איכא נמי הא מתקיף
וכן שלישי שמא שעה אחת קודם
רש"י התם:
בנויה.
רבינו חננאל
דאי ר' חנינא סגן הכהנים הא
לה רבי יוסי ברבי חנינא בשלמא ראשון
פרישתו נטמא: חמישי שמא שביעי.
בא"ד וכ"ש שאין ישנים
... משעה שהפרישו ודאי
שמא שלישי שני שמא שלישי שלישי שמא
איכא נמי הא. תימה לי
שאם היה הראשון לפרישה שלישי
בה.
נזהר ולא נטמא. ואם
❖
שלישי חמישי שמא שביעי ששי שמא שביעי
לטומאה נמצא החמישי שביעי וכן ששי
אכתי איכא נמי שזה פורש ללשכת
ניחוש [לרביעי] שמא
שביעי הוא התורה אמרה
וכן שביעי: אלא רביעי. אמאי מזינן
שביעי שמא שביעי אלא רביעי למה לי
פרהדרין וזה פורש ללשכה שעל פני
ביום השלישי ואח"כ
הבירה י"ל דלא קא חשיב אלא מילתא
עליה לא בשלישי איכא לספוקי דהא
הזאה כלל לא בשלישי איכא לספוקי ולא
ביום שביעי, ולכשיבא
מוסף רש"י
דחשיבותא שיש מעלה בזה מבזה
משפירש לא נטמא במת ולא בשביעי
הרביעי פרישת שביעי
בשביעי איכא לספוקי ולטעמיך הזאה כל
בשלמא ראשון שמא
לטמאה השלישי לטומאה
אבל מה שזה פורש ללשכה זו וזה
איכא לספוקי שאם היה שביעי
שבעה מי איכא והא קיימא לן דהזאה שבות
שלישי.
קודם הפרישה הוא ביום
פורש ללשכה זו לאו מילתא דחשיבותא
לטומאתו הרי יום אחד לפני פרישתו
אחד. וכיון שלא הוזה
ואינה דוחה את השבת אלא מאי אית לך
ב
הוא בהאי טפי מבהאי אי נמי נ"ל
שלישי לטומאה נמצא שלא הזה
בו ביום השביעי אינה
למימר שבעה לבר משבת הכא נמי שבעה
מצוה שאינה מצוה
לפרש דתרי מילי קחשיב שזה פרישתו
בשלישי והזאת שביעי בלא שלישי
אלא בשקדמה הזאה
לבר מרביעי אמר רבא הלכך כהן גדול
אינו כלום: וכל אימת דמתרמי
לקדושה דהיינו $ ללשכת פרהדרין
ג
בשלישי, ואוקימנא לבר
ביום הכפורים דלא בדידן תליא מילתא
מרביעי וכו' ופשוטה היא.
מפרשינן ליה. ואע"ג דלא הוי רביעי
שהיתה בנויה בקודש ואפילו את"ל
❖
(קדושין סב.)
פירוש לשון (סנהדרין)
שלו בשבת ונמצאת הזאתו בטלה שני
שהיתה פתוחה לחול וא"כ הוה תוכה
אלא בקביעא דירחא תליא מילתא בתלתא
[פרהדרין] כגון אגרדמים
ימים: דבדידן תליא מילתא. שאין
חול דאי לאו הכי הא אין ישיבה
ה)
הממונה לשווקים. בולווטי
בתשרי בעי לאפרושי וכל אימת דמתרמי
חכמי העצה ושניהן בלשון
זמנה קבוע: דניתרמי רביעי שלו
בעזרה $ וכ"ש שאין ישנים בה וא"כ
תוס' ישנים
תלתא בתשרי מפרשינן ליה אבל כהן
יון. ת"ר הנחתומין לא
בשבת. ולא יפסקו הזיותיו אלא יום
לא הוי פרישתו לקדושה יש לומר
חייבום החכמים להפריש
השורף את הפרה דבדידן תליא מילתא
אחד: פרהדרין. פקידי המלך:
.
אפ"ה כיון דהיתה בנויה בקדש
אלא תרומת מעשר, שהוא
מפרשינן
ליה ברביעי בשבת כי היכי
ד
חלק אחד ממאה. פי'
לשכת בלווטי. לשון שרים כך היתה
בסמוך לעזרה קרי ליה שפיר פרישה
(חייב) מי שיש לו ק'
דניתרמי רביעי שלו בשבת: ללשכת
נקראת לשכת שרים: בתחלה. כל
לקדושה וזה פרישתו לטהרה ללשכה
איפות חייב לתת מהן י'
וכו': תניא רבי יהודה וכי לשכת
פרהדרין
שעל פני הבירה העומדת בהר הבית
ימי שמעון הצדיק שהאריך ימים היו
איפות ללוי מעשר וחייב
הלוי לתת מאלו י' איפות
קוראין אותה לשכת בלווטי: מתוך
פרהדרין
היתה והלא לשכת בלווטי היתה
שאין בו קדושה יותר מירושלים אלא
איפה אחת לכהן והיא
שנותנין ממון לכהונה. מתוך שכהני
טהור יותר שהזב ובעל קרי וכל מי
אלא בתחלה היו קורין אותה לשכת בלווטי
תרומת מעשר, נמצאת
בית שני היו עומדין ע"י ממון שנותנין
שטומאה יוצאה מגופו אין נכנסין לו
התרומת מעשר שחייב
ומתוך שנותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין
הלוי לתת לכהן איפה אחת
על כהונה גדולה למלכי בית חשמונאי:
ויש מפרשין דלשכת פרהדרין היתה
אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין
שהיא אחת ממאה איפות
מחליפין אותה כל י"ב חדש. כלומר
פתוחה לקודש ואע"ג דא"כ קדש
(שלישית). והלוקח מעם
הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש
הארץ דבר ברור הוא
הואי ואין ישינין בה יש לומר כיון
שרשעים היו ולא היו מוציאין שנתן
לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין
שהתרומה שהיא שנים
שבנויה בחול ופתוחה לקדש ונהי
ומעמידים אחר תחתיו וכל כהן
ממאה והיא אחת מנ' ודאי
תנן התם הנחתומין לא חייבו אותן
דתוכה קדש לענין אכילת קדשי
המתחדש בה סותר אותה ובונה
ה
מפרישין ונותנין אותה
חכמים להפריש אלא תרומת מעשר וחלה
לכהן.
קדשים כדמשמע באיזהו מקומן
בנין נאה מן הראשון שתהא קרויה
מיהו מותר לישב בה
על שמו ונמצא מתחלפת כל שנה
בשלמא תרומה
גדולה לא
דתניא
ושנה: כפרהדרין הללו. שהמלך
ולישן בה דלא קדשה לגמרי כקדושת
לפי
עזרה דהא אמר בפרק איזהו מקומן
מחלפן בכל שנה ושנה חזרו לקרות
הנחתומין. הלוקחין תבואה מעם הארץ למכור פת
דאין חייבין עליהן כרת טמאים הנכנסין שם והכי נמי מותר
לשכת פרהדרין:
לישב ולישן בהם ועוד איכא בינייהו מילתא אחריתי שזה אחיו
לשוק לא חייבו עליהן להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים
הכהנים נוגעין בו וזה אין אחיו הכהנים נוגעין בו ולא נהירא
אלא תרומת מעשר שהוא אחד ממאה וחלה יתן לכהן אבל
שאר כל אדם הטילו עליו להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים
כדמשמע לקמן בשילהי פ"ב גבי זקן יושב במערבה
ומעשר ראשון ומעשר עני מפרישין אותן ואין נותנים ובנחתום חבר
דאין ישיבה בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש:
תנן התם הנחתומין לא חייבו אותם להפריש אלא תרומת מעשר
עסקינן ומתוך שהוא רגיל למכור כל שעה הקילו עליו שאינו צריך
וחלה. בפ"ב דמסכת דמאי פריך בירושלמי תמן תנינן
להפריש עליו מעשר שני של דמאי לעלות לירושלים [או] ד) לפדות:
הלוקח מנחתום כיצד מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' הכא
לפי
את אמר הלוקח מפריש וכה את אמר נחתום מפריש ר' יונה אמר איתפלגון ר' יוחנן ור"א חד אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה
נראה לפרש מתני' דהכא בנחתום עם הארץ העושה בטהרה ששוכר גבל חבר לעשות לו חלתו בטהרה הלכך כיון דטרח כולי האי סמכינן
עליה נמי דודאי תקנה ואין צריך הלוקח ממנו להפריש וההיא מתני' דמחייבא ללוקח להפריש מיירי בנחתום עם הארץ דלא מפריש וחד אמר
כאן במדה דקה כאן במדה גסה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא וכו' ומפרש התם אמתניתין אחריתי טעמא דחילוקא דבין גסה
לדקה משום תינוקות שלא יאכלו טבל בשם רבי יוחנן מדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש מדה גסה לוקח משתכר
לוקח מפריש ופריך התם וקשיא על דרבי יוחנן אם בעושה בטהרה יפריש על הכל פי' אפילו מעשר שני ונסקוה לירושלים ומשני
בדין הוא שלא יפריש כלום שאין מוסרין ודאי לעם הארץ כלומר דאפילו ודאי דאיכא למימר דעם הארץ יעשרנו אפי' הכי לא סמכינן עליה
דחיישינן דילמא לא מתקן ליה והיינו דקאמר אין מוסרין אפי' ודאי לעם הארץ דוקא אבל לחבר שרי ומתניתין בנחתום חבר שמוכר
לחבר עסקינן וא"כ בדין הוא דהנחתום לא יפריש לכל הפחות מעשר שני משום דטריחא מילתא טובא לאסוקיה לירושלים פטורים
הנחתומין מלהפריש מעשר שני משום דטריחא מילתא ומתוך שהפרהדרין הללו חובטין אותן וכו' מיהו חבר הלוקח מהם מפריש
מעשר שני ומעלהו ואוכלו בירושלם ואין לפרש שאין מוסרין ודאי לעם הארץ אבל דמאי מוסרין דהא ליתא דבעירובין בפ' בכל מערבין
מוכח דאין מוסרין דמאי לעם הארץ גבי עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודה של
ירק ובפ' המוכר את הספינה
גבי הלוקח ירק
מן השוק וכו' ובפ"ק דחולין הנותן לחמותו מעשר את
שהוא
נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה ומקשה
ו) נמי על דרבי
אלעזר אם במדה
דקה יפריש
על הכל ולא
משני מידי לפי
שכבר
תירץ לר' יוחנן והוא
הדין לר' אלעזר
ובירוש'