שני שעירי
פרק
שישי יומא
סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה אומר תשע סוכות ועשרה מילין. יש ספרים שיש
תשעים ריס. היו
מירושלים ועד (א) צוק הר גבוה וזקוף כדאמרי'
לד
א) ב)
א ב ג ד ה
ג)
בבבא מציעא עלתה לראשי צוקין ונפלה: שבעה ומחצה ריס לכל
בהן עשר סוכות אם כן לפי זה האחרונה היתה עומדת
ו)
ד)
מיל. הרי לתשעים ריס י"ב מיל והם
בצוק ושמא משום חולשא דמשלח כדי שלא יצטרך לחזור וילין שם:
י"א מסעות מירושלים לסוכה
לה ו
ה) ו)
וכולן
על ידי עירוב. מכאן מקשים אהא דאמר בפרק מי שהוציאוהו
הראשונה מסע אחד ומסוכה לסוכה
עד י' סוכות ט' מסעות הרי
ז)
לו ז
ח)
י' מסעות ומסוכה אחרונה לצוק מסע
כזה יהו כל שובתי שבת
❖
ט)
פירוש אלפים דתחום שבת ומעביר
אחד הרי לכל מסע ומסע מיל חוץ
תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל על כל
א
ד' אמות ברשות הרבים כולהו נותנין
מאחד מהן שיש בו ב' מילין היינו
י) כ)
סוכה וסוכה אומרין לו הרי מזון והרי מים
❖
להם אלכסונן ומפר"ת דבכל צד
דקתני ומלוין אותו מסוכה לסוכה
תורה אור השלם
ב ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מאחרון
שילך נותנין לו אלכסון ויכול לילך
שהמיל הוא תחום שבת חוץ מאחרון
1. לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ
שבהן שאינו מגיע עמו לצוק ג אלא עומד
בשבת אלכסון של אלפים ובכל מקום
שהוא רחוק ב' מילין ומלויהו מיל
אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים
הגהות הב"ח
מרחוק ורואה את מעשיו מה היה עושה
ד
כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ
שמזכיר בגמרא עמוד הרחב ד' על
ועומד מרחוק ורואה את מעשיו
(א) רש"י
כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ:
חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו
❖
ד' לאו דווקא אלא בעי שיהא ריבועו
והחשבון הזה אינו שוה לחשבון שיסד
הצוק
ישעיהו א יח
❖
קשור בין שני קרניו ודחפו לאחוריו והוא
רבי אלעזר קליר ובשלשים קנים
כשיעור אלכסון של ד' על ד' דהיינו
ז)
הוא קצב הריס אותו חשבון אינו עולה
מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד
ה' טפחים ושלש חומשין וגבי כוורת
מוסף רש"י
בפ"ק דשבת דנקט רחבה ו' ולא
לאלפים אמה המיל אבל בברייתא
שנעשה אברים אברים ה בא וישב לו תחת
תוס' ישנים
למי שאין לו פת בסלו.
נקט רחבה ד' כמו בכל דוכתא משום
דהאזינו בספרי מצינו שם מידת חלוקת
ח)
סוכה אחרונה עד שתחשך ומאימתי מטמא
ו
דבכל דוכתא דאיירי במרובע לא הוה
ארץ ישראל לעתיד לבוא רוחב גבול
לשון של
.
בגדים משיצא חוץ לחומת ירושלים ר' שמעון
(לקמן עד:)
צריך למינקט אלא ד' וממילא ידענא
כל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל
זהורית.
אומר משעת דחייתו לצוק: גמ' תנו רבנן
כמו שהוא באלכסונו כן הוא בכל מקום
וגם רבי אלעזר קליר יסד כן בפיוט
עשר סוכות ושנים עשר מילין היו דברי
ארחץ בנקיון כפות ט) ברוחב ע"ה מיל
אבל סתם כוורת עגולה היא ואי הוה
ר' מאיר ר' יהודה אומר תשע סוכות ועשרה
חריצותיה והם כ"ה אלף קנים שבספר
נקט רחבה ד' הוה משמע מכל צד
מילין ר' יוסי אומר חמש סוכות ועשרה מילין
כי כוורת אין לה אלכסון וקשה לפי'
יחזקאל שנאמר ומן המדה
מכאן משמע דתחום שבת מיל והיינו
הזאת תמוד וגו' וכל קנה ו' אמות
❖
היו וכולן על ידי עירוב אמר רבי יוסי סח לי
(לעיל לט.)
אלפים ותו לא כמו שהוכיח רש"י
הרי ק"נ אלף אמה תן לכל אלפים
אלעזר בני אם על ידי עירוב יכולני לעשות
אמה מיל הרי ע"ה מיל: הרי מים
מיהו יש לומר דסימנא בעלמא הוא
אפילו שתי סוכות ועשרה מילין כמאן אזלא
רבינו חננאל
והרי מזון. בגמרא מפרש אינו דומה
מיל כמו בכל דוכתא דנקט אלפים
הא דתניא חוץ מאחרון שבהן שלא הגיע עמו
אף על גב דיהבי' ליה אלכסון הכי
מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו:
ת"ר י' סוכות וי"ב מילין
לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו
.
היו דברי ר' מאיר. ר' יהודה
שאינו מגיע עמו לצוק. כמו שפירשתי
נמי הכא נקט מיל אף על גב דיהבי'
אומר ט' סוכות וי' מילין
כמאן כר' מאיר: על כל סוכה וסוכה אומרים
לפי שהוא רחוק ב' מילין: חולק לשון
ליה אלכסון מיהו קשה לפירושו דהא
היו. ר' יוסי אומר ה' סוכות
לו הרי מזון והרי מים: תנא מעולם לא
של זהורית. בגמרא מפרש טעמא:
פאות דשבת ילפינן מערי לוים וערי
וי' מילין היו פשוטין הן
ע"כ מעמוד קודם
ז
'.
כולן אצל זה שאומר
בא וישב לו. חוזר עד סוכה האחרונה
הוצרך אדם לכך אלא שאינו דומה מי שיש
לויים אין נותנין אלא לפאות העולם
.
וכולן על ידי עירוב. א"ר
כדאיתא בפרק כיצד מעברין
אע"פ שהיוצא חוץ לתחום אפילו
לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו: מה היה
יוסי שח לי אלעזר בני אם
ע"י עירוב יכול אני לעשות
ברשות אין לו אלא אלפים אמה
על כן פירש רבינו שמואל
עושה חולק לשון של זהורית: ונקטריה
בשתי סוכות וי' מילין,
ממקום שיצא לשם ברשות לזה התירו
דההולך ממזרח העולם למערבו או
כוליה בסלע כיון דמצוה בשעיר דילמא קדים
צריך פירוש וזה פירושו,
לפי שהוא מעונה וחלש ועוד שירא
מצפון לדרום אין נותנין לו פאות
עושה ברחוק ארבעה מילין
ומלבין ומיתבא דעתיה ונקטריה כוליה בין
מירושלים סוכה, ומרחיק
לעמוד יחידי במדבר משתחשך:
אבל ההולך מקרן דרומית מערבית
ד' מילין ועושה סוכה
קרניו זמנין דגמיש ליה לרישיה ולאו אדעתיה
מאימתימטמאבגדים. דכתיבוהמשלח
של עולם למזרחית צפונית נותנין לו
אחרת. והמבקש ללוות
ת"ר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית
את השעיר יכבס בגדיו :
פאות ועמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד'
המוליך שעיר המשתלח,
גמ' חמש סוכות ועשרה מילין.
יוצא מירושלים ומערב בסוף
על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין
על ד' אם העמיד ריבועו לריבועו
מיל, והוא אלפים אמה
וכל אחד מלויהו יותר ממיל או י) עד
של עולם וזרק ונח על גביו חייב ואם
לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו
שהן תחום שבת, כדי
הסוכה על ידי עירוב: סח לי אלעזר
אלכסונו עומד לריבוע העולם אינו
שיהא רשאי עוד לילך
שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים ועדיין
מיל אחר שהוא אלפים
בני. בלשון שחוק על דבריי ואמר
חייב עד שיהא ריבועו ה' טפחים
היו מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא
אמה אחרות. נמצא מהלך
כמאן
אזלא הא
לי אם ע"י עירוב דיי לנו בב' סוכות
וג' חומשין כ):
שני מילין מירושלים שהן
הלבין היו עצבין התקינו שיהיו קושרין אותו
דתניא חוץ מאחרון שבהן כו'. תימה
שיהיו בני ירושלים מלוין אותו שני
ד' אלפים אמה, והשוכנים
חציו בסלע וחציו בין קרניו אמר ר' נחום בר
בסוכה יוצאין מיל כלפי
מילין ומסוכה ראשונה יצאו לקראתו
לי אמאי לא קאמר כמאן אזלא הא
ירושלים ומערב כדי להלך
פפא משום רבי אלעזר הקפר בראשונה היו
ב' מילין הרי ד' מילין שאתה יכול
דתנן חוץ מאחרון שבהם דהא
מיל אחר, נמצאו היוצאין
קושרין לשון של זהורית על פתח אולם
מירושלים הולכין עמו שני
להרחיק הסוכה מירושלים וסוכה
במתניתין נמי קתני לה וליכא למימר
מילין ומוציאין שם (הם)
מבפנים וכיון שהגיע שעיר למדבר היה מלבין
השניה לסוף ארבעה מילין של
דגרסינן דתנן כמו יש ספרים שהוגה
[האנשים] שיצאו מן הסוכה
ראשונה ויהיו מקצת בני הראשונה
בהן דתנן ואמתני' קאי דאם כן אמאי
וידעו שנעשית מצותו שנאמר אם יהיו
וחוזרים האנשים שבאו עמו
1
מירושלים והולכין עמו הם
מערבין לצד השניה ומקצת יערבו
מיבעי ליה אסיפא מרישא הוה מצי
חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: לא היה מגיע
שבאו מן הסוכה מיל על ידי
לצד ירושלים וכן בני שניה
לאוכוחי דמתני' אתיא כרבי מאיר
למחצית ההר: איבעיא להו אותן אברים
עירוב ומיל תחומם הנה ד'
מקצתן מערבין לצד הראשונה
דקתני מירושלים עד צוק צ' ריס ז'
מילין, וכן בין סוכה לסוכה
מה הן בהנאה רב ושמואל חד אמר
ד' מילין בעניין הזה. אחרים
לצאת לקראתו ב' מילין ומקצתן
ומחצה לכל מיל דהיינו כרבי מאיר
מערבין לצד זה ואחרים
מותרין וחד אמר אסורין מאן דאמר מותרין
מערבין לצד צוק ללוותו ב' מילין:
דאמר י"ב מיל ונראה לי דגרס דתניא
מערבין לצד זה הנה ח'
דכתיב
כמאן כרבי מאיר. דאילו לרבי
וסיפא דהא ברייתא דאתינן עלה
מילין, נשארו ב' מילין יוצאין
עוד היושבים בסוכה השניה
יהודה ורבי יוסי אף האחרון מגיע לצוק: לא צריך אדם לכך.
היא ובתר פלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה ורבי יוסי קתני לה ועל כן
הם שלא עירבו בצד האחר
מתמה גמרא אף על גב דרבי מאיר הוזכר ברישא ובתר הכי ר'
לא נצרך אדם המשלח לאכול בדרך אלא מה טעם אמרו לו כן
שבין סוכה לסוכה הולכין
יהודה ובתר הכי רבי יוסי לכאורה הוה משמע דמסקנא דמילתא
שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו להיות רעב כמי שאין לו:
עמו מיל תחומם ומיל על
ידי עירוב הרי י' מילין.
כיון דמצוה בשעיר. לדחפו לאחוריו כדכתיב אל ארץ גזירה
דר' יוסי היא להכי איצטריך לאשמועינן דאתאן לת"ק דהיינו רבי
אבל אליבא דר' מאיר דאמר
מאיר וכי האי גוונא איכא בפ"ק דסנהדרין דן את הדין
דבר המתגזר ויורד אי אמרת נקטריה כוליה בסלע זמנין
י"ב מיל נשארו ב' מילין
אתאן לת"ק ובפרק לא יחפור נמי איכא כי האי גוונא:
דקדים ומלבין קודם דחיפת השעיר ומייתבא דעתיה משמחת
עומד מרחוק ורואה מעשיו.
שחלק לשון של זהורית חציו
ליבון החטאים ולא איכפת ליה לקיים מצות השעיר לפיכך קושר
אטו קשרו בסלע, דחייש דילמא
באחרונה חציה בין קרניו ועיניו תלוין בו ומאחר שהוא עסוק בו באחרונה לא יניח מלדחפו והיא לא תלבין לחצאים עד
כייף לרישיה זה השעיר ולא
יראה ויראה מה שבסלע.
שתגמר מלאכת כולה: דגמיש ליה לרישיה. יכוף ראשו תחת
גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות הלשון אם הלבין:
ולמה היה קושר בין קרני
דכתיב השעיר, אמרינן הואיל ובו
מתכפרין דלמא קדים ומלבין כדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ולא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה
איברים איברים. אותן איברים רב ושמואל חד אמר מותרים בהנאה הן, כלומר להאכילם לבהמות וחד אמר אסורין.
.
'. .
'.
'. .
'.
.