סז:
שני שעירי
פרק שישי
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אטו
במגס מקטיר ליה. כך היה כתוב בספרים כאן ובס"פ תמיד
דכתיב במדבר. ושלח את השעיר במדבר וקרא יתירא
לז א
א)
ב)
הוא למדרש שיהא הפקר כמדבר: גזירה. לשון חומר ואיסור:
נשחט ורש"י מחקו לפי שהיה קשה לו דבכמה
לח ב
ג)
המדברה המדברה במדבר. שלש מקראות בענין לשלח אותו לעזאזל
דוכתי במנחות קתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ולא פריך הכי אטו
ד)
לט ג ד ה
בכלי שרת מקטיר ליה וגרס רש"י
והקטירו ס"ד וכי היה יכול
המדברה ושלח ביד איש עתי המדברה ושלח את השעיר במדבר:
חתוכה. צוק חתוך בזקיפה ולא
להקטירו מיד והלא היה לבוש עדיין
משופע כל כך: דבר המתגזר ויורד.
בגדי לבן והקטרה הוא בבגדי זהב
דכתיב במדבר ומאן דאמר אסורין דכתיב
מ ו
1
מבחוץ ומשני נתנו במגס להקטירו
השעיר מתגזר בה איברים איברים:
1 גזירה ומאן דאמר אסורין האי מדבר מאי
מא ז
שמא תאמר מעשה תהו הם. מה
לכשיגיע זמנו ובפ' תמיד נשחט
עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא המדברה
2
כפרה יש בשילוח זה ומה יש ביד
מפרש הקטירו ס"ד אטו הוא גופיה
ה)
3 המדברה במדבר לרבות נוב וגבעון שילה
❖
צוק זה להועיל: לתקלה. שימצאם
מקטיר ליה והא בזר קיימינן דלעיל
ובית עולמים ואידך האי גזירה מאי עביד ליה
ו)
אדם ויהנה מהם שלא ידע שהיו מן
מיניה איירי בהפשטה דכשירה בזר
ז)
מיבעי ליה לכדתניא גזירה אין גזירה אלא
השעיר: שיהא עז וקשה. אל לשון
ומשני נתנו במגס להקטיר על ידי
ח) ט)
רבינו חננאל
חתוכה דבר אחר אין גזירה אלא דבר
י) כ)
קשה: ומניין שבצוק. הר זקוף:
כהן ור"ת אומר דאין צריך להגיה
❖
ל)
ואסיקנא אמר רבא (מי
גזירה. חתוכה: עוזא ועזאל.
המתגזר ויורד דבר אחר גזירה שמא תאמר
הספרים והא דלא פריך הכי גבי
סברת) [מסתברא] כמ"ד
מנחה בכלי שרת ס"ד שאני התם כיון
מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי
מעשה תהו הוא ת"ל אני ה' אני ה' גזרתיו
מותרין דלא אמרה תורה
שלח לתקלה. כלומר דבר
דמנחה בעיא קידוש כלי אגב דמקדש
נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר
תורה אור השלם
ואין לך רשות להרהר בהן אמר רבא
שיבא בו לידי תקלה. ת"ר
בכלי שרת מעלה למזבח בכלי שרת
ויראו בני האלהים את בנות האדם
1. וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת
א מסתברא כמאן דאמר מותרין לא אמרה
עזאזל מקום עז וקשה
שהיא נתונה בו להקטירה אבל הכא
כלומר על העריות מכפר:
כדכתיב ואת אילי הארץ
כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה
תורה שלח לתקלה תנו רבנן עזאזל שיהא
לקח. יכול ביישוב ת"ל
משפטי. משמע דברים המיושרים
ובפרק תמיד נשחט פריך שפיר
וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:
עז וקשה יכול בישוב ת"ל במדבר ומנין
ויקרא טז כב
המדברה. [ומנין שבצוק
והדין נותן לעשותו: חוק. משמע
במגס ס"ד וכי חובה הוא שיהיה
2. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו
ת"ל] אל ארץ גזרה שמתגזר
שבצוק ת"ל גזירה תניא אידך עזאזל קשה
בכלי שרת כלל והקשה ה"ר שמואל
שאינו אלא גזירת מלך כמו וישימה
ויורד. שמא תאמר מעשה
הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָע¢ מַד חַי
תוהו הם ת"ל גזרה. אני
שבהרים וכן הוא אומר ואת אילי הארץ לקח
לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח
מורדון דבפרק שני דסוטה
לחק וישם אותה יוסף
4
ה' גזרתי ואין רשות להרהר
אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
לחוק : השטן. יצר הרע
דפריך הכי גבי מנחה דקתני מעלה
תנא דבי ר' ישמעאל עזאזל שמכפר על
ויקרא טז י
בו. ת"ר את משפטי תעשו.
ומקטירה בכלי שרת ומקטיר לה
משיב עליהן תשובה להטעות את
3. וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי
דברים שאילו [לא] נכתבו
מעשה עוזא ועזאל ת"ר את משפטי
5 ב
דין שיכתבו, ואילו הן, ע"ז
יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי
ומשני אימא להקטירה ומעתה אין
ישראל ולומר שהתורה אינה אמת כי
תעשו דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין
וגילוי עריות ושפיכות דמים
וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת
צריך למחוק הספרים דאיכא למימר
מה תועלת בכל אלו לכך נכתב בהן
וגזל וברכת השם. ואת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל
הוא שיכתבו ואלו הן עבודת כוכבים וגלוי
חוק אני ה' גזרתי עליכם: תלמוד
כיון דפריך לה חדא זימנא בסוטה
חוקותי תשמרו. דברים שיצר
פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן
עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם את
הרע מקטרג עליהן ואומות
אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר
לומר אני ה'. אחוקותי קאי דמינייהו
גבי מנחה ושני לה לא חש להקשות
העולם משיבין עליהן. ואילו
וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי
חוקותי תשמרו דברים שהשטן משיב עליהן
במנחה זימנא אחריתי אע"ג דבזבח
סליק את חוקותי תשמרו אני ה'
הן, אכילת חזיר ולבישת
הַמִּדְבָּרָה: ויקרא טז כא
ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת
4. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה
חקקתים גזרתים: השולח את המשלח.
פריך לה בתמיד נשחט
שעטנז ורוק יבמה ושיער
נזיר וציפורי מצורע ושעיר
וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא אֹתוֹ
המלוים אותו מירושלים: ת"ל
יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח
והדר פריך לה הכא התם כבשים
המשתלח והרבעת כלאים
בְּאָלָה וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ
והמשלח. משמע ששילחו כבר לצד
והכא פרים אבל גבי מנחות שם
ושמא תאמר מעשה תוהו הם ת"ל אני ה'
יחזקאל יז יג
ושור הנסקל ופטר חמור
לָקָח:
5
5. אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת
ועגלה ערופה ובשר בחלב.
המדבר: זורקו בבת ראש. קסבר
מנחה אחת היא ולספרים דגרסינן
אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן:
ושמא תאמר מעשה תוהו
חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם
בסוטה בברייתא מעלן ומקטירן
דחיפתו וזריקתו היא שילוחו:
אימתי מטמא בגדים: ת"ר המשלח מטמא
המה אני ה' חקקתים גזירה
אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
מתני'
בא לו אצל פר וכו'. חזר
בכלי שרת ומולחו ונותנו על גבי
[היא] ואין לך רשות להרהר
ויקרא יח ד
בגדים ואין השולח את המשלח מטמא
6. וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר
בהם. מאימתי מטמאין בגדים
האשים ניחא כ) (לפר"ת) דהכי פריך
לו התנא לסדרו הראשון שהוא מסדר
וכו'. ת"ר המשלח השעיר
בגדים יכול משיצא חוץ לחומת עזרה ת"ל
לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ
מקטירו בכלי שרת ס"ד פירוש וכי
עבודת כ"ג וקתני בא לו כהן גדול
מטמא בגדים ולא המשלח
אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן
המשלח אי המשלח יכול עד שיגיע לצוק
כמו שהיא בכלי שרת בלא מליחה
אצל פר ושעיר העומדים לישרף אחר
6
את המשלח וכו', עד ר'
יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:
שמעון אומר משעת דחייתו
ויקרא טז כו
תלמוד לומר והמשלח הא כיצד משיצא
מקטירו ומשני אימא להקטירו פירוש
שמסר את (א) המשתלח למי שהוא
7. וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת
זורקו בבת ראש לעזאזל
לאחר מליחה ולי נראה דגרסי' שפיר
מוליכו בא לו אצלם וקרעם והוציא
חוץ לחומת ירושלים דברי ר' יהודה רבי
יכבס בגדיו. בא לו אצל הפר
שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא
האימורין: ונתנם במגס. בקערה
במגס ס"ד ופריך וכי חובה הוא
ואצל השעיר קרען כו'. מגס,
אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ
יוסי אומר עזאזל וכבס עד שהגיע לצוק
קערה כדמתרגמינן קערת
יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
שיוליכנו במגס למזבח נהי נמי
של כלי שרת והקטירן כדכתיב
ר' שמעון אומר והמשלח את השעיר
כסף מגיסטא דכסף. נתן את
6
וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם
דכשקרען והוציא אימוריהן נותנו
ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה
האימורין והן החלבין במגס
וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם:
לעזאזל יכבס בגדיו זורקו בבת ראש ומטמא
במגס ולא על גבי רצפה שלא יהו
ובגמרא פריך הא אכתי לא חזי
כדי לעלותן על גבי המזבח
ויקרא טז כז
בגדים: מתני' בא לו אצל פר ושעיר
8. וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל
להקטירו. קלען במקלעות.
ג
להקטירן: קלען במקלעות. כמין
קדשי שמים מוטלים כנבלה מ"מ
א"ר יוחנן כמין קליעה תנן
בְּשָׂרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו
הנשרפין קרען והוציא את אימוריהן ד נתנן
❖
כשמעלן למזבח יכול להעלותן בידיו
קליעה. ארבעה בני אדם נושאין שני
וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ: ויקרא ד יא
כלומר היו תולין במוטות
במגיס והקטירן על גבי המזבח קלען
כמו קלע, כדכתיב ואת נפש
ומדקתני ליה גבי סדר יום הכפורים
מוטות שנים לפנים שנים לאחור
ה
אויביך יקלענה בתוך כף
ומהלכים מוט אצל מוט והפר והשעיר
במקלעות והוציאן לבית השריפה ומאימתי
משמע דכך הוא הסדר ובענין אחר
ו
הקלע. תנא לא היה מנתחן
הגהות הב"ח
אין לעשות ולהכי פריך וכי חובה
נתונים עליהן מורכבין זה על זה
מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה
ניתוחי עולה, לא על ידי
(א) רש"י
הפשט, אלא עור על גבי
הוא לעשות כן להעלותם במגס
וכופפן זה תחת זה כמין קליעה
ר' שמעון אומר משיצית האור ברובן:
❖
השעיר
בשר היה מנתחן
ושלימין הן אלא שנקרע כריסן להוציא
ובפרק תמיד נשחט נמי דקתני כל
גמ' והקטירן סלקא דעתך אלא אימא
(ב) שם
סדר הפסח שחיטתו וקבלת דמו
אימוריהן כדתניא בגמרא שמוציאן
להקטירן על גבי מזבח: קלען במקלעות: אמר
גרסי' אטו
שלמים: והוציאן לבית השריפה.
והולכתו וזריקתו והפשיטו והקטרתו
תוס' ישנים
נתנן
רבי יוחנן כמין קליעה ז תנא לא היה מנתחן
חוץ לירושלים: מאימתי מטמאים
להכי מתמה מדקתני הכי גבי סדר
במגיס דבמגיס
ניתוח בשר עולה אלא עור על גבי בשר מנא
בגדים. העסוקין בהן כדכתיב
הפסח אלמא דחובה הוא להקטירו
.
מעלה
❖
מעלה
הני מילי דתניא רבי אומר נאמר כאן עור
במגס וכן בפרק ב' דסוטה ל) דקתני
והשורף אותם יכבס בגדיו :
7
משיצאו חוץ לחומת העזרה. בגמרא
סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחתו
ובשר ופרש ונאמר להלן
עור ובשר ופרש
8
מפרש טעמא: גמ' ה"ג והקטירן
מתוך ביתו וכל סדר המנחה קתני
מה
תוס' ישנים (המשך)
ס"ד אלא אימא להקטירן ולא גרס
עד מעלה ומקטירה בכלי שרת להכי
במגס מקטיר להו וגירסא משובשת היא כאן ובמסכת פסחים
פריך מדקתני הכי גבי סדר מנחה
אלמא חובה היא אבל בשאר
(ב)
דוכתי לא פריך הכי:
ובמסכת סוטה דשפיר הוה שייך למיתני לתנא
והקטירן במגס דבמגס מעלה אותן למזבח
דדכוותיה תנינן
כשם
בהמיינו י) אלא הכי קשיא ליה והקטירן ס"ד וכי עכשיו הוא
טובא מעלו ומקטירו בכלי שרת מעלו ומקטירו
מקטירן והלא עודנו לבוש בגדי לבן ועדיין עליו לקרות הפרשה בבגדים הללו ואח"כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל
.
העם ויטבול שניה להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספין ואמורי חטאת הללו ותמיד של בין הערבים כדקתני בפרקין
דלקמן אלא אימא להקטירן נתנן למגס להקטירן בו למזבח כשיגיע זמנן: לא היה מנתחן. השורפן כניתוח בשר עולה שהוא
"
.
מופשט מן העור קודם ניתוח כדכתיב והפשיט ונתח אלא עור על גבי בשר ואינו מפשיטן: נאמר כאן. בפר ושעיר את עורותם
ואת בשרם ואת פרשם: ונאמר. בפר כהן משיח עור ובשר ופרש ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו :
מה
.