שני שעירי פרק
שישי יומא
סח.
מסורת הש"ס
הגהות הב"ח
כשם
שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו. פירש"י ואיתקש שריפה
מה להלן וכו'. כדמפרש ואזיל: וקרבו ופרשו והוציא. בת"כ ו) ה"ג
א) ב)
(א) רש"י
ג)
בעורו
לה ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו
להוצאה ותימה לי והא בקדשים אין למידין היקש מהיקש והכא
❖
ד) ה)
והוציא מלמד שמוציאו שלם: ונאמר להלן ז) ראש וכרעים ה"ג.
כיון דהוצאה גופה למידין בהיקש מדאיתקש עור ובשר לפרש היכי הדר תו
ומעולה גמר שנאמרו בה ראש וכרעים בהקטרתה שנאמר וערכו את
גמרינן מינה שריפה בהיקש ואין לתרץ כיון דנשרפין חוץ לשלש מחנות לא
ו)
ז)
הנתחים את הראש ואת הפדר ונאמר
חשיבי עור ובשר שלהם קודש לענין זה
מוסף רש"י
והקרב והכרעים: כשם שפרשו בקרבו
שלא יחזרו וילמדו בהיקש אלא חוזרין
❖
מה להלן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט
ח)
הובא בסוף המסכת
וכו'. שנאמר ואת עור הפר ואת
שפיר ומלמדין בהיקש דהא בפ' איזהו
ט)
אף כאן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט
❖
י)
מקומן מייתי הא
כל בשרו הקיש הוצאת עור ובשר
והתם מנא לן דתניא 1 וקרבו ופרשו והוציא
רבינו חננאל
ברייתא דהכא וגמר מינה דבר הלמד
להוצאת קרבו ופרשו מה פרשו
מלמד שמוציאו שלם יכול ישרפנו שלם
בג"ש חוזר ומלמד בג"ש בקדשים
בקרבו אף בשרו בעורו וכתיב והוציא
דילפי מפר העלם דבר של
תורה אור השלם
נאמר כאן ראשו וכרעיו ונאמר להלן (ראש
צבור שנאמר בו בפר העלם
2
1
אלא יש לומר דשריפה גופה איתקש
ושרף מה הוצאתו בשרו (א) ועורו
1. וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל
דבר של צבור על ראשו ועל
וכרעים) מה להלן על ידי ניתוח אף כאן על
אף שריפתו כן: ת"ר נאמר כאן
לפרש כשם שפרשו בקרבו בשעת
כרעיו וקרבו ופרשו, ונאמר
בְּשָׂרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו
ידי ניתוח אי מה להלן על ידי הפשט אף
מחוץ למחנה וכו'. הגירסא הזו
שרפה כך בשרו בעורו דושרף קאי
בעולה קרבו ראשו וכרעיו,
וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ: וְהוֹצִיא אֶת
מה להלן ע"י ניתוח, שנאמר
כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
כאן על ידי הפשט תלמוד לומר וקרבו
משובשת היא ואי אפשר להעמידה
על בשרו וראשו וכרעיו וקרבו
והפשיט את העולה ונתח
אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ
ובמסכת זבחים ובת"כ ח) הכי איתא
ופרשו ששורף הכל וכשם שפרשו
ופרשו מאי תלמודא אמר רב פפא כשם
אותה לנתחיה, אף פר העלם
הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים
דבר ע"י ניתוח. אי מה העולה
בקרבו דגנאי היה לשרוף הפרש
ת"ר להלן אתה נותן להן ג' מחנות
בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן
שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו: מאימתי
ניתוחה אחרי הפשט עורה
ויקרא ד יא-יב
יִשָּׂרֵף:
בפני עצמו אף בשרו בעורו מיהו
וכאן אתה נותן להן מחנה אחת א"כ
2. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים
מטמאין בגדים: תנו רבנן 3 יוציא אל מחוץ
מבשרה, אף זה הפר ניתוחו
יכולני ליישב פירש"י: תן לו מחנה
למה נאמר אל מחוץ למחנה לומר
אחרי הפשיטו, ת"ל וקרבו
אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ
למחנה ושרפו להלן אתה נותן להם שלש
ופרשו, כשם שפרשו בקרבו
שלישית. תימה בפר העדה מנלן שלש
לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת
וְאֶת הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים
מחנות וכאן אתה נותן להם מחנה אחת
כך בשרו בעורו, למדנו
אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל
מטמאין בגדים וגבי פר יום הכפורים
מחנות אי מפר כהן משיח הא איהו
ויקרא א ח
שלא היה מפשיט העור מן
הַמִּזְבֵּחַ:
אם כן למה נאמר מחוץ למחנה לומר לך
תניא לה בת"כ יוציא אל מחוץ למחנה
גופיה גמר בהיקש מדשן ודבר הלמד
הבשר, אלא היה מנתחם
וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ
בעודנו העור דבוק על
כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמאים
בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת
ושרפו וגו' וקמתמה תנא ואמר
בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש
הבשר. תוספתא היכן שורפין
הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה
הכי להלן בפר העדה וכהן משיח
ולמאן דאמר הימנו ודבר אחר לא
בגדים והתם מנא לן דתניא והוציא את
1
אותן אבית הדשן הגדול
הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
אתה נותן להן לשריפתן חוץ לג'
הוי היקש ניחא דאגב דגמרי מיניה
חוץ לירושלים ולצפונה של
ויקרא א יג
כל הפר חוץ לשלש מחנות אתה אומר
3. וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת
ירושלים חוץ לג' מחנות
מחנות עזרה והר הבית וירושלים
מחנה הכתוב בו גמרינן נמי מחנה
חוץ לשלש מחנות או אינו אלא חוץ למחנה
(והיקיפין) [והזקופין] של
שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא
כדיליף לקמן וכאן אתה אומר אל
דגמר בהיקשא וכן קשה בפרק נגמר
כהנים היו מעמידים מפני
אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ
אחת כשהוא אומר בפר העדה 4 אל מחוץ
מחוץ למחנה ושרפו דמשמע ששורפן
הדין
דיליף מקלל
דוחק העם כדי שלא
יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
למחנה שאין ת"ל שהרי כבר נאמר ושרף
יהו קופצין לראות ונופלין
וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם
חוץ למחנה שכינה מיד במחנה לויה
דסקילתו חוץ לשלש מחנות מגזירה
לתוך המדורה וכו'. מאימתי
וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם:
אותו כאשר שרף את הפר הראשון ומה
והלא אף אלו פנימיים ואיתקישו
שוה דפרים הנשרפים ואמאי והא
מטמאין בגדים וכו'. ת"ר
ויקרא טז כז
ת"ל אל מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שניה
4. וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל
להדדי לשריפה ולטומאת בגדים
דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד
להלן בפר כהן משיח
אתה נותן חוץ לג' מחנות
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ
וכשהוא אומר מחוץ למחנה בדשן שאין ת"ל
כדאמרינן גבי פר העלם דבר ועשה
בגזירה שוה למאן דאמר באיזהו
5
וכאן חוץ למחנה אחת.
כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר
מקומן דבתר מלמד אזלינן אע"ג
לפר כאשר עשה לפר החטאת ט) וכוליה
שהרי כבר נאמר אל שפך הדשן תן לו
אם כן מה ת"ל אל
הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל
1
מחוץ למחנה, ללמד כיון
ויקרא ד כא
דלמד חול הוא וכן בשמעתא דקאמר
לדרשא ודרשינן לפר זה פר יום
הוּא:
מחנה שלישית ור"ש האי מחוץ למחנה
5. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ
שיצאו חוץ לחומת העזרה
להלן אתה נותן להם שלש מחנות
הכפורים במס' זבחים ובמסכת
מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא ר"א
מטמאין בגדיהן המוציאין
בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת
מנחות (כז.) מייתינן לה ועיקרה בת"כ
וכאן מחנה אחת פירוש הא גמרי
אותן לשורפן, כדתנן בזבחים
הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל
אומר נאמר כאן מחוץ למחנה ונאמר להלן
סוף פרק טבול יום, היו
מָקוֹם טָהוֹר: ויקרא ו ד
וגבי פר יוה"כ נמי כתיב החטאת
מהדדי בג"ש דחטאת חטאת בשילהי
6. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר
סובלין אותן במוטות יצאו
6 מחוץ למחנה מה כאן חוץ לשלש מחנות
החטאת ואת פר החטאת ואת שעיר
התערובת וקשה והא
הראשונים חוץ לחומת
הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל
אף להלן חוץ לג' מחנות ומה להלן במזרחה
החטאת מה תלמוד לומר חטאת
דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד
העזרה והאחרונים לא יצאו.
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ
❖
הראשונים מטמאין בגדים
במדבר יט ג
של ירושלים אף כאן במזרחה של ירושלים
לְפָנָיו:
חטאת לפי שלא למדנו שיהו מטמאין
בגזירה שוה וכן קשה לר' שמעון
והאחרונים אין מטמאין עד
בגדים ונשרפין אבית הדשן אלא אלו
דגמר פרה מפר יום הכפורים חוץ
ורבנן היכא שריף להו
כדתניא היכן נשרפין
שיצאו כו'. והתם בפר כהן
בלבד מניין לרבות פר משיח ופר
לשלש מחנות בגזירה שוה ופר יום
משיח מנא לן דחוץ לג'
לצפונה
תוס' ישנים
מחנות. דתניא והוציא את כל
העדה ושעירי ע"ז ת"ל חטאת
הכפורים גופיה בהיקש מפר כהן
.
הפר אל מחוץ למחנה חוץ
חטאת אלמא כי הדדי נינהו א"כ למה נאמר כאן מחנה אחת לא
משיח כדפירש רש"י מדדרשי לפר זה פר יום הכפורים דאיתקש
לג' מחנות וכו', ופשוטה
נאמרה אלא על טומאת הבגדים הכתובה אחריה והשורף אותם יכבס
בההוא קרא לפר כהן משיח ולפר העלם ובקרא אחריתי דכתיב
בפר כהן משיח כתיב אל
מחוץ למחנה אל שפך הדשן
ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת שאין תלמוד לומר החטאת
בגדיו ולומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמאין בגדים ואף
.
למדנו ששפך הדשן הוא חוץ
החטאת אלא החטאת יתירא לשאר נשרפין הוא דאתא הרי
של פר כהן משיח מכאן למד שהרי לא נכתבה בו טומאת בגדים
למחנה למה כתיב והוציא
ומריבויא דחטאת חטאת אתיא כדפרישית. וה"ג אמר מר להלן אתה
את הדשן אל מחוץ למחנה
איתקשו להדדי וכל שכן דקשה טפי הכא דגמר פרה בגזירה
להוסיף לו חוץ למחנה
נותן להם ג' מחנות וכו': מחוץ למחנה בדשן. בהוצאת דשן
שוה מפר יום הכפורים ופר יום הכפורים בהיקש מפר כהן
אחר. עוד בפר העדה כתיב
המשיח דאיהו גופיה יליף בהיקש בשלמא מזרחה של ירושלים
המזבח והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה שאין [ת"ל] אינו מלמד
ושרף אותו כאשר שרף את
הפר הראשון. והוא פר כהן
דגמר יום הכפורים מפרה מצי הדר למיגמר מפר כהן משיח לרב
כלום דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותו דכתיב בפרים
משיח. וממילא ידעינן דחוץ
הנשרפים אל שפך הדשן וכתיב בהו מחוץ למחנה: ורבי
פפא דפרק איזהו מקומן דאמר בתר מלמד אזלינן ומלמד חולין
למחנה ישרף, למה כתב
שמעון. דאמר במתניתין אין מטמאין בגדים עד שיוצת האור
הוא דפרה קדשי בדק הבית היא אבל היכי מלמד יום הכפורים
בו [אל מחוץ למחנה] ליתן
מחנה אחר הרי ג' מחנות.
על פרה כיון דמלמד קודש הוא ויש לומר דפר יום הכפורים
ברובן האי מחוץ למחנה דכתיב בפר ושעיר של יום הכפורים
וכתיב והשליך אותה אצל
מאי עביד ליה: נאמר כאן. בפר יום הכפורים: ונאמר להלן.
ופר כהן משיח לא בהיקש גמרי בהדדי אלא בגזירה שוה דעור
המזבח קדמה אל מקום
בפרה אדומה והוציא אותה אל מחוץ למחנה : מה
ובשר ופרש כדלעיל או בג"ש דהחטאת החטאת מהדדי דבכולהו
הדשן. ש"מ ששפך הדשן
במזרח היה. הנה למדנו שפר
כאן. בפרים הנשרפין חוץ לג' מחנות אף שחיטת פרה אדומה
כתיב החטאת ולא כמו שפירש רש"י דהיקש הוא והשתא ניחא
כהן משיח היה נשרף חוץ
חוץ לג' מחנות: ומה להלן. בפרה אדומה במזרחה של ירושלים
דהוה ליה דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה ופר
לג' מחנות למזרח ירושלים.
העלם נמי למאן דאמר הימנו ודבר אחר הוי היקש לאו בהיקש
דכתיב בה אל נכח פני אהל מועד אלמא עומד במזרח ופניו
וכן פר העדה. ור' שמעון
דאמר משיצת האור ברובן
יליף אלא בגזירה שוה דהחטאת החטאת ואפילו לר' מאיר דפליג
למערב כנגד פתחו של היכל שהוא בכותל מזרחי י) ופתוח למזרח
דאישתייר ליה אל מחוץ
אף כאן וכו': ורבנן. דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית
בס"פ התערובות אההוא דרשא דחטאת וקאמר אינו
למחנה מופנה גמיר ביה
להו גזירה שוה: היכא שריף להו. לאיזו רוח של ירושלים:
צריך הרי הוא אומר לכפר כו' לאו משום דלית ליה גזירה שוה
גזירה שוה מפר כהן משיח.
כדתניא ר' אליעזר אומר
אלא ה"ק אינו צריך גזירה שוה לטומאת בגדים דמקרא דלכפר
לצפונה
נאמר בו מחוץ למחנה כו'.
נפקא אי נמי יליף שריפה חוץ לג' מחנות מגזירה שוה דמחוץ למחנה כרבי שמעון וקשה אמאי איצטריך לרבי שמעון מחוץ למחנה
ורבנן דמפקי אל מחוץ
למחנה [ד]חוץ לחומת עזרה
מיותר ללמד על פרה שלש מחנות נגמר לה מפרים הנשרפים כדגמר מקלל בר"פ נגמר הדין ויש לומר דשמא
[מטמא בגדים] הני היכא
לרבי שמעון מקלל נמי מפר יוה"כ גמר כמו פרה ועוד תימה לדידן נגמר מקלל שיהא חוץ למחנה מיום הכפורים דמטמא בגדים חוץ
הוה שריף להו, אמרינן שריף
למחנה אחת ולא נגמר חוץ לג' מחנות משריפת פרים ויש לומר מסתברא משריפה אית לן למיגמר דאידי ואידי הכשירו שם מקלל לסוקלו
להו לצפון ירושלים חוץ לג'
מחנות כדתניא כו'.
ופרים לשורפן אבל
טומאת בגדים שחוץ למחנה אחת אינן הכשירו
אבל
תימה מאי איצטריך קרא בפ' השוחט והמעלה
במחנה