סח:
שני שעירי
פרק שישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לצפונה של ירושלים. שכל מעשה חטאת בצפון: אבית הדשן. צריך
במחנה לרבות אפילו חוץ למחנה אחת דלא תימא חוץ לג' מחנות
מב א
א) ב)
שיקדים לשם דשן המזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן
כמו פרים הנשרפים בלאו קרא נגמר מחוץ למחנה דטומאת בגדים
מג ב ג ד ה
ג)
מכלל דלתנא קמא לא צריך: רבי אליעזר בן יעקב הוא. דאמר
דדמו להדדי דתרוייהו לאו מכשירים נינהו ונראה לי דאי לא כתב
ד)
מד ו
לא אשמועינן אלא שיהא
מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:
במחנה הוה גמרינן מפרה דאף על
גב דהאי מכשיר והאי לאו
ה) ו)
ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי.
מכשיר הוא מכל מקום כיון דאידי
א ז ח
ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים
ואידי בשחיטת חוץ איירי דכתיב
לצפונה של ירושלים וחוץ לשלש מחנות ר'
ב ט י
ז)
א
ג כ
שם דשן אלא דבעי נמי מקומו
גבי פרה והוציא אותה אל מחוץ
ח)
יוסי אומר אבית הדשן נשרפין אמר רבא
ד ל
ט)
משופך: השורף. המתעסק בצרכי
למחנה ושחט אותה לפניו וגמרינן
מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי ר' אליעזר
י)
שריפתן בגופן דכתיב אותם כגון
להו מהדדי ופרה גמרינן מפרים
ה מ
כ)
בן יעקב הוא דתניא 1 אל שפך הדשן ישרף
❖
ל) מ)
המסייע בשעת שריפה והאי תנא
הנשרפין משריפתן ולא מטומאתן
❖
שיהא לשם דשן רבי אליעזר בן יעקב
נ) ס)
אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין
דלשריפתן דמיא דאידי ואידי מכשיר
אומר שיהא מקומו משופך אמר ליה אביי
בגדים עד שיוצת בהן האור: דשויה
הוא אבל לטומאתן לא דמיא כלל:
תורה אור השלם
ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי ת"ר
חרוכא. דהוי ניתך הבשר ואפר
גליון הש"ס
1. וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל הדרן עלך שני שעירי
והשורף השורף מטמא בגדים ולא המצית
מיהו לא הוו. לתנא קמא מטמאין
ב
2
מתני' קורא על פה.
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם
עד שיעשו אפר דאותם קרינא ביה
את האור ולא המסדר את המערכה ואי
טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף
ג
ד
❖
לרבי אלעזר ברבי שמעון שוייה
אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל
זהו השורף
זה המסייע בשעת שריפה יכול אף משנעשו אפר מטמאין
שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף:
חרוכא לא מטמא דלא פר מיקרי:
בגדים ת"ל
אותם ה אותם מטמאין בגדים ולא משנעשו אפר מטמאין
ויקרא ד יב
מתני' אמרו לו לכהן גדול וכו'.
2. וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו
הגהות הב"ח
בגדים ר"א
ברבי שמעון אומר הפר מטמא ניתך הבשר אינו מטמא
שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם
בגדים מאי בינייהו איכא בינייהו דשויה חרוכא: מתני' אמרו לו
(א) מתני'
וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל
עד שהגיע שעיר למדבר שנאמר ל) ושלח
ויקרא טז כח
הַמַּחֲנֶה:
לכהן גדול הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר
את השעיר במדבר ואחר כך ואת
ו
(ב) מתני'
3. לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ
דירכאות היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר אמר
אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים
חלב החטאת יקטיר המזבחה:
עומד (ג) שם
כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ
דירכאות. בני אדם עומדים מירושלים
ר' יהודה והלא סימן גדול היה להם מירושלים ועד בית חדודו שלשה
כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ:
לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה
ישעיהו א יח
מילין הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל ויודעין שהגיע שעיר
4. וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
ומניפין אותם הסמוכין למדבר בסודרין
ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של
למדבר
[א] (א)
הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם
וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא
וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל
זהורית היה קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר היה
ורואה חבירו הסמוך לירושלים.
מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:
הלשון מלבין שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:
במדבר כט ז
3
דירכאות בלע"ז רידריגרד"ש: עד
❖
גמ'
5. וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר
בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אמר
אביי ש"מ בית חדודו במדבר קיימא והא קמ"ל [ב] דקסבר
רבי
בית חדודו. הוא ראש המדבר ושם
יהודה
כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו:
נתקיים ושלח את השעיר במדבר:
אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ
❖
שמות כט לג
הֵם:
הגהות הגר"א
הולכין מיל. כדאמרן לעיל (סו:) מיקירי
הדרן עלך שני שעירי
ירושלים מלוין אותו עד סוכה
[א] במשנה
הראשונה: גמ' נעשית מצותו.
בא
מוסף רש"י
לו
כהן גדול
לקרות אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ואם
לאו
ז
ח
[ב] גמ'
ומתחיל לקרות הפרשה:
❖
[ג] במשנה
קורא באצטלית לבן משלו ט חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו
הובא בסוף המסכת
לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן הדרן עלך שני שעירי
❖
וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה
גדול עומד ומקבל
בא לקרות. את הפרשה דילפינן
רבינו חננאל
(ב)
ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן ובעשור
ממלואים דאמרינן בפ"ק
י
4
אמר רבא מאן תנא דפליג
הגהות מהר"ב
על ר' יוסי הגלילי ר' אליעזר
שבחומש הפקודים $ קורא על פה ומברך עליה שמונה ברכות על
מניין שאף מקרא פרשה מעכב
בן יעקב היא דתניא על שפך
רנשבורג
וכו': אם רצה לקרות בבגדי בוץ.
התורה ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון ועל המקדש
(ג)
הדשן ישרף שיהא שם דשן
א] מתני'
שהוא לבוש עכשיו שעבד בהן עבודת
שיקדים שם דשן. ר' אליעזר
עצמו ועל ישראל בפני עצמן ועל ירושלים בפני עצמה
בן יעקב אומר שיהא מקומו בפני
[ג]
היום: אצטלית. לבוש כמין חלוק:
א] ועל הכהנים בפני עצמן ועל שאר התפלה כ הרואה כהן גדול
משופך. ודחי אביי ודילמא
בית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר
במקומו משופך פליגי ולאו
כשהוא
קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר
הבית: חזן הכנסת. שמש: ראש
דלא בעי ר' אליעזר בן יעקב
❖
הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא ולא מפני שאינו רשאי אלא
על שפך הדשן ממש. מאן
הכנסת. על פיו נחתכין צרכי הכנסת
שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהן שוה כאחת: גמ' מדקתני באצטלית
דאמר ניתך הבשר והחלב
מי מפטיר מי פורס על שמע מי עובר
כהיתוך מים אין מטמא
לבן משלו מכלל דקריאה לאו עבודה היא וקתני אם רצה לקרות בבגדי
לפני התיבה: ואך בעשור. שבפרשת
בגדים, החריכה נמי כמו
לעזי רש"י
היתוך הוא שהרי לא נותר
אמור אל הכהנים: ואומר יותר ממה
בוץ קורא שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן דילמא שאני
❖
בשר, ואינו מטמא בגדים.
ריידריגרדי"ש. משמר עורפי.
שקריתי וכו'. בגמרא מ) מפרש טעמא:
קריאה דצורך עבודה היא דאיבעיא לן בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן
ומי שאמר משנעשו אפר
החריכה אינה אפר ומטמא
שבחומש הפקודים. ספר וידבר
או לא ניתנו ליהנות בהן ת"ש לא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא
ל
בגדים. אמרו לכהן גדול הגיע
תוס' ישנים
שמתחיל במנינן של ישראל ופרשת
דלא הא מיכל
אכלי דילמא שאני אכילה דצורך עבודה היא כדתניא
שעיר למדבר כו'. אמר אביי
פינחס באותו ספר ושם המוספין
"
ש"מ קסבר ר' יהודה בית
ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים
מ
5
.
חדודו מדבר הוא. קמ"ל כיון
אמורין: קורא על פה. טעמא מפרש
שהגיע למדבר נעשת מצותו.
מתכפרין
שינה
הוא דלא הא הלוכי מהלכי בדין הוא דהלוכי נמי לא בגמרא נ): על התורה. ברכה של אחריה
הדרן עלך שני שעירי
וסיפא
אשר נתן לנו וכו': ועל העבודה.
"
בא לו כהן גדול לקרות אם
רוצה בבגדי בוץ קורא כו'.
ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך לבדך ביראה נעבוד: ועל ההודאה. מודים אנחנו לך עד הטוב לך
רצה בעמך
.
דייקינן ממתני' דקריאה לאו
להודות. על העבודה מברך בשביל העבודה שעבד והודאה סמוכה לעבודה דכתיב זובח תודה יכבדנני אחר עבודה תודה
עבודה היא. ומדקרי בבגדי
והיא הודאה: על מחילת
העון. מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכו' עד מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו': על המקדש. מתפלל
בוץ ש"מ דבגדי בוץ כהונה
ניתנו ליהנות בהן. ואע"ג
על המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש: ועל הכהנים. מתפלל על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן וכן על ישראל:
דאסיקנא לשמעתא כי ניתנו
ועל שאר התפלה. מפרש בגמרא ס): גמ' נתנו ליהנות. נתן רשות ליהנות בהן בלא שעת עבודה: שינה הוא דלא. שמא יפיח:
ליהנות בהן, דחינן דילמא
שני קריאה דצורך עבודה
היא. הכי נמי דחינן דלא היו ישינים בבגדי קדש הא מיכל אכלי בהו. דילמא שני אכילה דאית בה כפרה כעבודה היא, דתניא
ואכלו אותם אשר כופר בהן, מלמד כיון שהכהנים אוכלין אותם בעלין מתכפרין. איכא דאמרי שינה הוא דלא הא הילוך
בהו שרי. ודחינן אפילו הילוך אסיר,
'. '.
.
'. .