בא
לו כהן גדול
פרק שביעי יומא
סט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בא
לו. תפילין מן הצד שריין. פירש רש"י ולא חיישינן שמא יישן בהן
וסיפא איצטריך ליה. שינה דנקט משום דבעי לאשמועינן שמותר
ו
א) ב)
א ב
ויפיח אבל בפ"ק דתמיד מפרש טעמא אחרינא דלא
ליתנן תחת ראשיהן ותו לא איכפת לן אם יפיח מאחר שפושטן:
ג)
כנגד ראשיהן. אצל ראשיהן: שמע מיניה. מדמותר להניחן אצלו
חיישינן דילמא מגנדר ונפל עלייהו ואיכא בזיון תפילין:
ד) ה)
אלא
למאן דאמר לא זהו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא
ז ג
לא חייש לשמא יפיח: תפילין מן הצד. להניחן אצלו כשהוא ישן:
ו)
ז)
למימר. אע"ג דפלוגתא דתנאי היא
הניחא. האי דלא חייש לכלאים למאן
ח ד
ח)
דאמר אבנטו של כהן גדול ביום
בפרק קמא הוא רוצה ליישב
וסיפא איצטריכא ליה פושטין ומקפלין ומניחין
הכפורים שהוא של בוץ זהו אבנטו
מתניתין דפ"ק דתמיד ההיא
תחת ראשיהם: פושטין ומקפלין ומניחין אותן
ט ה
ט)
של הדיוט כל ימות השנה ואין כלאים
דמקפלין ומניחין תחת ראשיהן אליבא
תחת ראשיהן: $ שמעת מינה בגדי כהונה
בבגדי כהן הדיוט שפיר: לא זהו וכו'.
דכולי עלמא:
י)
ניתנו ליהנות בהן אמר רב פפא לא תימא
קשין
❖
הן. תימה א"כ מאי היא
דשל הדיוט כל השנה של כלאים:
תחת ראשיהן אלא אימא כנגד ראשיהן אמר
קשים הן. ואינן מחממין לפיכך אין
דאמר בפ"ק דערכין
רב משרשיא שמעת מינה תפילין מן הצד
בהן משום כלאים: נמטא. לבד
י) הכל חייבין בכלאים כהנים לוים
מוסף רש"י
שפיר דמי הכי נמי מסתברא דכנגד ראשיהן
ט) פלטר"א בלע"ז: גמדא. קשה: שרי.
וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים
אבנטו של כהן גדול.
דאי סלקא דעתך תחת ראשיהן ותיפוק לי
איצטריך ליה סד"א הואיל ואישתרי
אין בו משום כלאים דהעלאה דומיא
❖
כ)
לגבייהו כלאים בעבודה שלא בעידן
דלבישה דאית בה הנאת חימום הוא
משום כלאים דהא איכא אבנט ונהי נמי
שמא תיכרך נימא
אחת.
דאיתסר: למדינה אסור. שנוהג
עבודה נמי לישתרו קמ"ל וכו' והשתא
דניתנו ליהנות בהן הא מתהני מכלאים
תורה אור השלם
בה דרך חול: הר גריזים. מקום
כיון דקשין הן לא אישתרו כלאים
הניחא למ"ד אבנטו של כהן גדול (א)
מושבן של כותים: עת לעשות לה'.
לגבייהו ותירץ ר"ת דלבישה והעלאה
1. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
(בשאר ימות השנה) [א] זה הוא אבנטו של
כשבא עת לעשות דבר לשמו של מקום
דהוו דאורייתא אסירי אפילו בקשין
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם
כהן הדיוט אלא למאן דאמר אבנטו של כ"ג
שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם
מותר להפר בו תורה: לתלמיד
אבל הצעה דמדרבנן לא גזרו בקשין
וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא
לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא
במקום הרב. לראש הכנסת ולסגן
ודלא כפרש"י שפירש קשין הן ומותרין
(ביצה יד:)
יַעֲלֶה עָלֶיךָ: ויקרא יט יט
2. עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ הֵפֵרוּ
דמפסיק ליה מידי.
למימר וכי תימא כלאים בלבישה והעלאה
בלבישה והעלאה ובספ"ק דיום טוב
בפני כהן גדול ואינו כממעט כבוד
❖
(שם) אסור
תּוֹרָתֶךָ: תהלים קיט קכו
הרב: כולה משום כבודו דכהן גדול.
דתנן משלחין בי"ט כלאים
הוא דאסור בהצעה שרי והתניא לא יעלה
לישן עליהן. (שם)
1א
מראין אותו שיש שררות הרבה למטה
ופריך כלאים למאי חזו ומשני בקשין
נמטא.
עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל
גמדא.
ממנו אבל בעלמא אין חולקין:
מיירי נמי בהצעה ואם תאמר והצעה
גליון הש"ס
אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תיכרך
היכי שרי והא כיון דהוו כלאים
אין
גמרא שמעת מינה בגדי
נימא אחת על בשרו וכ"ת דמפסיק ליה
דנרש. שריא.
דאורייתא לענין לבישה והעלאה
כהונה ניתנו ליהנות.
מידי ביני ביני והאמר ר"ש בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי אמר רבי משום
(ביצה
ליתסרו אפי' למוכרו לעובד כוכבים
שם לעולם תחת ראשיהן.
טו.) ש"מ חולקין כבוד
קהלא קדישא שבירושלים ב אפי' עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן
כדתניא כ)(בתוספת' דכלאים )
לתלמיד במקום הרב.
❖
אסור לישן עליהן אלא לאו שמע מינה כנגד ראשיהן שמע מינה רב אשי
הבגד שאבד בו כלאים הרי זה לא
ג
אמר $ לעולם תחת ראשיהן והא קא מתהני מכלאים בגדי כהונה קשין
ימכרנו לעובד כוכבים ולא יעשנו
מרדעת לחמור וכל שכן להציע תחתיו
הן כי הא דאמר רב הונא בריה דר' יהושע האי נמטא גמדא דנרש
ד
הגהות הב"ח
יש לומר ההיא איירי דווקא באבד
שריא ת"ש בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת
ה
(א) גמ'
וחיישינן שמא יקרע בגדו ויחזור
ביוה"כ
עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן
ויתפרנו על גבי בגדו כדאמר במס'
בשאר
ש"מ ובמדינה לא והתניא בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא]
ימות השנה
ע"ז גבי נודות העובדי
ביוה"כ
דלא למספד יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון
כוכבים שאסור לעשות מהן שטיחין
❖
להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי
לחמור שמא יבקע נודו ויחזור
(סוטה מ:) כולה
כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן
ויתפרנו על גב נודו אבל אם היו
משום כבודו דכ"ג היא.
הגהות הגר"א
הכלאים ניכרים מותר כדתנן במסכת
וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד
[א] גמרא
כלאים תכריכי המת
השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו
❖
ומרדעת החמור אין בהם משום
❖
בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה כיון שראה לשמעון
(שם)
כלאים ואם תאמר והאמר הכא אפי'
הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה
י' מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן
לעזי רש"י
ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי אמר
רבינו חננאל
אסור לישן עליהם וכן קשה אהא
❖
פילטר"א. (מצע)-ל∆ב∆ ד.
להם למה באתם אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא
דתנן במסכת כלאים
והאי דקתני שינה משום
תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו אמר להם מי הללו אמרו לו כותיים הללו
סיפא, דקתני פושטין
הכרים והכסתות אין בהם משום
ומקפלין ומניחין אותם תחת
תוס' ישנים
שעומדים לפניך אמר להם הרי הם מסורין בידיכם מיד נקבום בעקביהם
כלאים וי"ל דבמצעות שייך כריכה
ראשיהן. ואמרינן ומינה את
להכי חיישינן שמא תכרך לו נימא
'. "
ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו
שמע דניתנו ליהנות דהא
.
נותנין אותן תחת ראשיהן.
אבל במרדעת החמור ובכרים וכסתות
להר גרזים כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו
ודחינן לא תימא תחת אלא
לא שכיחא שתיכרך נימא ולהכי לא
לעשות לבית אלהינו ואותו היום עשאוהו יו"ט אי בעית אימא ראויין לבגדי
אימא מניחין אותם כנגד
גזרו מיהו אם בשרו נוגע בהן אסור
ראשיהן ולא ראשיהן עליהן,
כהונה ואי בעית אימא עת לעשות לה' הפרו תורתך: חזן הכנסת נוטל ספר
2
ש"מ כשם שבגדי קדש מותר
כדתנא בהדיא גבי כרים וכסתות
לישן כנגדם כך התפילין
תורה: ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולה משום
ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן
מותר לישן כנגדם אם הם
כבודו דכ"ג היא: וכהן גדול עומד: מכלל שהוא יושב והא אנן תנן
והוא הדין במרדעת ובלבישה והעלאה
נתונים לו מן הצד. וברור לן
דשינויא דשנינן שינויא הוא,
אין
אסירי בכל ענין ואף על פי שאין
דאי איפשר לישן על בגדי
בשרו נוגע בהן כדתנן לא יתן אדם מרדעת של כלאים על כתיפו אפי' להוציא זבל ומה
שהשיב ר"י לה"ר שמעון מינביל"א
כהונה דאבנט כלאים הוא
על אותם קושט פורפיטיינ"ש שיש בהן כלאי בגדים ומוכין של צמר אע"פ שהבגדים שעליהן הן של פשתן יש להתיר כדאיתא בספ"ק
ומדאורייתא אסור בהעלאה
דביצה לשון ר"י: בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור. וכן משמע בפרק האיש מקדש דאפי' בעזרה
עליו. ומדרבנן אסור להציעו
תחתיו ולישן עליו ואפילו י'
אסור לכתחילה ללובשן שלא לצורך עבודה דקאמר בגדי כהונה אין בהן מעילה לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת פי' שיוכלו
מצעות זו על זו וכלאים
.
להזהר להסירן מיד אחר עבודה ומשמע הא לכתחילה ללובשן אסור דבזה אפשר להזהר וא"ת הא אמרינן בפרק האומר בקידושין
תחתיהן אסור לישב עליהן.
כך על זה הדרך סוגיא
גבי ינאי המלך הקם להם בציץ שבין עיניך אלמא שמותר להניחו אפילו חוץ למקדש וליכא למימר דמיד נזרקה בו מינות
דשמועה זו סלקא. ואמר רב
דהתם משמע דאכתי לא נזרקה בו מינות עד בתר הכי דקאמר ותורה שבכתב מה תהא עליה ולא אמר נמי התורה שבעל פה
אשי אפי' תימא תחת ראשיהן
כיון שהן קשין דהא חוטן
ומיהו למאן דאמר דווקא עודהו על מצחו מרצה יכול להניחו כל שעה ואור"ת דלכולי עלמא יכול להניחו כל שעה מדכתיב ביה
כפול ששה אין נימא נשמטת
והיה על מצחו תמיד ואף על גב דאיצטריך לדרשא אחריתי לעיל בפרק קמא שלא יסיח דעתו ממנו ושמא
מהן ונכרכת בבשרו כדרב
יש לומר מדכתיב תרי זימני והיה על מצח אהרן והיה על מצחו נפקא ויותר היה נראה לומר דשלא כדין עשה שהניח הציץ מיהו הכא לא
הונא בריה דר' יהושע דאמר
(ניטמא) [נימטא] גמדא
הוה מצי לאכוחי דנזרקה בו מינות שכפר בכל התורה שבעל פה עד בתר הכי דדייק מדלא קאמר אלא תורה שבכתב מה תהא עליה:
דנרש שריא. כלומר כיון
אין שהוא קשה מותר לישן עליו
(כי הא וקימא לן) [וכי הא קימ"ל]. ת"ש בגדי כהונה היוצא [בהן] למדינה אסור, ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת
עבודה מותר, מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ש"מ. ואקשינן ובמדינה אין יוצאין בבגדי כהונה, והתניא כי שמעון הצדיק
לבש בגדי כהונה ויצא עד אנטיפטרס אצל אלכסנדרוס. ושנינן לאו בגדי כהונה אלא בגדים חדשים שאינם מקודשים, ולמה
קורא אותן בגדי כהונה שהן ראוין לכהונה. איבעית תימא עת לעשות לה' הפרו תורתיך. כלומר, עת סכנה הייתה ואין למידין
ממנה. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת. ש"מ חולקין כבוד לראש הכנסת שהוא תלמיד במקום כהן גדול הרב.
ודחי אביי כולו משום כהן גדול הוא. כלומר, שיהיה ראש הכנסת מחזר לפניו. ובפרק יש נוחלין גרסינן והלכתא אין חולקין
כבוד לתלמיד במקום הרב, ואם חלק ליה רביה חולקין לו. ירושלמי, בכל אתר איתמר הולכין אצל התורה וכה מוליכין את
התורה אצלו, אין על ידי שהן אנשים גדולים התורה מתעלה בהם. והא תמן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא. א"ר יוסי בר
בון תמן על ידי של זרעו של בית דוד משוקע שם אינון עבדין כמנהג אבהתהון. וכהן גדול עומד ומקבל וקורא. ודייקינן
.
מדקתני עומד עכשיו מכלל שהיה יושב, והאמר מר
".
'.