בא לו כהן
גדול
פרק שביעי יומא
ע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובלבד
שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.
מסוף הספר לתחילתו. למפרע: וכל כך למה. למה צריך לומר
אין לפרש מסוף
יא א
א) ב)
ג)
יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן: שלא להוציא לעז על ספר
תרי עשר לתחילתו דאם כן אפילו
מתחילתו לסופו
ד)
תורה. כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהו סבורים שספר
נמי לא דהיינו בכדי שיפסיק התורגמן אלא מסוף הספר לצד תחילתו
ה) ו)
ושעיר
הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים.
יב ב ג
תורה חסר אותה פרשה: מפני כבוד
ציבור. שיהו מצפין ודוממין
כלל כלל לא:
ז)
ח)
לכך: ונייתי אחרינא. שיהא נגלל
תימה לי מאי מספקא ליה (אם
❖
ט)
לפרשה שלישית: משום פגמו וכו'.
מספקא ליה) אם איתא דשעיר
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו:
א
שלא יאמרו חסר הוא: ברכה שאינה
הנעשה בחוץ לחודיה קרב עם תמיד
וגולל ספר תורה וכו': וכל כך למה כדי
יג ד
צריכה. שיהא צריך לחזור ולברך:
של בין הערבים אם כן לא ליתני
תורה אור השלם
שלא להוציא לעז על ספר תורה: ובעשור
כתיקנה. כמו שאנו אומרין אותן
במתניתין היו קרבים עם תמיד של
1. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ
של חומש הפקודים קורא על פה: אמאי
בתפלה: תנו רבנן שאר התפלה.
בין הערבים בלשון רבים אלא ליתני
וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן:
נגלול וניקרי אמר רב הונא בריה דרב
ה
משלי יד כח
השנויה במשנה כך היא רנה תחינה
היה קרב וי"ל משום דשייר אימורי
2. מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר
יהושע אמר רב ששת ב לפי שאין גוללין
בקשה מלפניך על עמך ישראל
חטאת דילמא אמורי חטאת נמי
לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת
❖
ספר תורה בציבור $ מפני כבוד ציבור ונייתי
שצריכים להושע: להראות חזותו
קרב עם תמיד של בין הערבים
במדבר כח כג
אֵלֶּה:
יד ו ז ח ט
לרבים. להראות נויו של ספר תורה
אחרינא ונקרי רב הונא בר יהודה אמר
ולהכי קתני היו:
דתנא
דבי שמואל. ה"ג רבי
ותפארת בעליה שטרח להתנאות
טו י
משום פגמו של ראשון וריש לקיש אמר
ג
גליון הש"ס
טז כ
במצוה שנאמר זה אלי
אליעזר אומר יצא ועשה
משום ברכה שאינה צריכה ומי חיישינן
❖
גמרא מפני כבוד צבור.
ואנוהו התנאה ח)
לפניו במצות לולב
אילו ואיל העם ואימורי חטאת
לפגמא והאמר ר' יצחק נפחא ראש חודש
ד
נאה ספר תורה נאה בקלף נאה
אבל פר העולה וז' כבשים תמימים
טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש
❖
בדיו נאה בלבלר אומן ומערב יום
ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של
מוסף רש"י
תורות וקורין אחת בענינו של יום ואחת
שם: אין מעבירין
הכפורים הביאום
בין הערבים ויש ספרים שאין בהם
וכל כך למה.
של ראש חודש (טבת) ואחת של חנוכה
על המצות. ומהו דתימא האי נמי
אבל פר העולה אלא כתוב בהן
כדי שלא להוציא
הגהות הב"ח
לעז על ספר תורה.
תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא חד
יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי
אעבורי הוא שמניח זו והולך לראות
ה
(א) רש"י
זו: ומאי מצוה. יש בראייתן יש
חטאת ופר העולה וז' כבשים
גברא בתרי ספרי איכא פגמא: ומברך
שעיר עזים
ושעיר וכו' ולא נהירא אותה
כאן מצוה משום ברוב עם הדרת
אחד
(סוטה מא.)
עליה שמונה ברכות: ת"ר על התורה
❖
משום פגמו של ראשון.
מלך: קמ"ל. דלאו מעבר הוא מאחר
גרסא דאם כן תנא דבי שמואל
כדרך שמברכים בבית הכנסת על העבודה
שאינו עסוק בה: מתני' שבעת
נמי לאו מתקנתא היא דאיכא
(שם)
ועל ההודאה ועל מחילת העון כתיקנה ועל
כבשים. של מוסף הן בחומש
בענינו של יום.
למיבעי עלה
כמו אמתניתין:
הגהות הגר"א
המקדש בפני עצמו ועל הכהנים בפני עצמן
הפקודים : ופר העולה.
ואחר
[א] מתני'
(שם) ת"ר ושאר
ועל ישראל בפני עצמן ועל שאר תפלה
נמי דמוסף עם תמיד של בין הערבים
התפלה.
בטבילה חמישית: גמ' היכי קאמר.
ת"ר ושאר התפלה רנה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכין
[ב] גמרא
(שם) ואחר
רבי עקיבא: ותו פר העולה לרבי
להושע וחותם בשומע תפלה ואח"כ כל אחד ואחד מביא ספר תורה
כך.
אליעזר דשייריה. ולא איירי ביה
מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים: הרואה כהן גדול כו' לא
כל
אחד ואחד.
אימת עביד ליה והוא הדין נמי
מפני שאינו רשאי: פשיטא מהו דתימא כדריש לקיש דאמר ריש לקיש
מביא ספר תורה מביתו.
דאיכא לאקשויי אשעיר אלא ריש
אין מעבירין על המצות ומאי מצוה 1 ברב עם הדרת מלך קמ"ל:
מילתא נקט: אימורי חטאת. דתנא
מתני' אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו פשט ירד וטבל עלה ונסתפג
ו
באידך פירקין ט) נתנם במגס עד
והביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא ועשה את אילו ואת
שיקטירם: לא משכחת לה. לסדר
(שם) להראות חזותו.
איל העם ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה דברי ר' אליעזר רבי
עבודת היום מתקנתא במשנתינו
עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה ושעיר הנעשה
אלא משכחת לה מתקנתא לרבי
(שם)
אליעזר דתנא דבי שמואל דאיירי
❖
בחוץ היו קרבין עם תמיד של בין הערבים קדש ידיו ורגליו ופשט וירד
אין מעבירין על המצות.
ז
[א]
בכולהו או לרבי עקיבא דתוספתא
וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקדש ידיו ורגליו נכנס
ח
שפירש שם את דבריו יפה. בדרבי
להוציא את הכף ואת המחתה קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל עלה
תוס' ישנים
עקיבא לא גרסינן יצא ועשה: עם
ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ט ונכנס להקטיר קטורת
(לעיל לג.
תמיד של שחר. בלבישה ראשונה
❖
של בין הערבים ולהטיב את הנרות וקדש ידיו ורגליו ופשט (וירד וטבל
.
וכעי"ז מגילה ו:)
שנאמר במוספי כל הרגלים מלבד
עלה ונסתפג) הביאו לו בגדי עצמו ולבש י ומלוין אותו עד ביתו ויום
עולת הבקר אלמא מוספין עם עולת
טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש: גמ' איבעיא
הבקר נעשית בסמוך להן וילמוד יום
רבינו חננאל
הכפורים מהם: ואח"כ עבודת היום
להו היכי קאמר עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה ושעיר הנעשה
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר
ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ.
בחוץ עם תמיד של בין הערבים או דילמא הכי קאמר עם תמיד של
לתחלתו כלומר למפרע לא.
ואומר יותר ממה שקריתי
ואף על פי שהוא מן המוסף לא
שחר היו קרבין ופר העולה בהדייהו ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של
כאן כתוב כאן. ולמה כל
יכול להקדימו לעבודת היום לפי
בין הערבים ותו פר העולה לרבי אליעזר דשייריה אימת עביד ליה ותו
זה שלא יאמרו זה הספר
שנאמר (א) בו ושעיר חטאת אחד
תורה חסר הוא וכו', ואסיקנא
בין לרבי אליעזר בין לרבי עקיבא אימורי חטאת אימת עביד להו
לריש לקיש אינו פותח בספר
מלבד חטאת הכפורים למדנו
תורה אחר לקרות בו עד
אמר רבא לא משכחת לה מתקנתא אלא או לרבי אליעזר דתנא בדבי
ששעיר חטאת הפנימי קדמו:
שיברך ואע"פ שבירך בספר
שמואל או לרבי עקיבא כדתוספתא דתנא דבי שמואל רבי אליעזר אומר
ואחר
[ב]
תורה האחר שקרא בו. וכי
תלתא גברי בתלתא סיפרי לא
יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת אבל פר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ עם
הוה פגמא לספרים. חד גברא
תמיד של בין הערבים רבי עקיבא דתוספתא מאי היא
דתניא רבי עקיבא אומר פר העולה ושבעת כבשים
כ
בתרי סיפרי פגמא. ירושלמי
ומברך עליה ח' ברכות על
עם תמיד של שחר היו קרבין שנאמר 2 מלבד עולת
הבקר אשר לעולת התמיד ואחר כך עבודת היום
התורה, בא"י הבוחר בתורה.
ואח"כ
ועל העבודה בא"י שאותך
ביראה נעבוד. על ההודאה,
בא"י הטוב לך להודות. על מחילת העון, בא"י מוחל עונות עמו ישראל. על המקדש, בא"י הבוחר במקדש בא"י שומע
תפלה. הרואה כהן גדול כשהוא קורא כו'. ש"מ דמצוה היא לישב בכנסת בשעה שקורין בספר התורה, שנאמר ברוב עם
הדרת מלך. יצא ועשה את אילו ואת איל העם כו'. איבעיא להו ר' עקיבא היכי קאמר, שבעת כבשים תמימים עם תמיד השחר
היו קריבין ופר העולה כו', ושחיטת פרו, והקטרת, והזאת דם הפר לפני הכפרת, ושחיטת השעיר, והזיית דמו בפנים, והזיית
מדם הפר לפני הפרכת, והזיית מדם השעיר לפני הפרכת, עירוב דם הפר בדם השעיר, והזייה בקרנות מזבח הזהב, והזייה על
טהרו, וידוי על שעיר המשתלח, ושילוח השעיר, והוצאת הכף והמחתה, והוצאת פר ושעיר לשריפה, וקריאה בתורה, והקרבת
אילו ואיל העם, וחלבי פרו, וחלבי השעיר הנעשה בפנים, ופר העולה ושבעת כבשים תמימים, ושעיר של חטאת ותמיד של
בין הערבים. ואמר רבא לא תמצא בסדר הזה אחרי עבודת היום שדברי הכל שוין בה, אלא אי ר' אליעזר דבי שמואל, דתנא
דבי שמואל ר' אליעזר אומר יצא [ועשה] אילו ואיל העם ואימורי חטאות. ופר העולה ושבעת כבשים תמימים ושעיר הנעשה
'.
בחוץ ותמיד של בין הערבים. אי ר' עקיבא דתוספתא. דתני בתוספתא ר' עקיבא אומר תמיד של שחר ועמו עולת המוסף והן
פר ושבעה כבשים. שמצינו בכל מקום כי המוספין עם תמיד של שחר קריבין, כדכתיב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד
.
תעשו את אלה וגו' עד עולת התמיד יעשה. ולמה לא עשה עמהם איל העם כדרך שעושה כל השנה מפני שכתוב מפורש ביום
.
הכפורים ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ללמד שאין נעשין אלא לאחר עבודת היום. ואחרי כן עושה עבודת היום.
.
'. ' '.
" . '. .