ע:
בא
לו כהן גדול
פרק שביעי
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואחר
כך שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ
ואחר כך אילו ואיל העם
ואח"כ אימורי חטאת. כל אלו בטבילה
א) ב)
א
ג)
אימורי חטאת. פרש"י כולהו בטבילה שלישית ולא נהירא
שלישית: ואחר כך תמיד
של בין הערבים. בטבילה חמישית ולא
❖
ד)
לי דנהי דאמרינן לעיל דמתני' לאו מתקנתא מ"מ לאו משבשתא היא
איירי הכא בהוצאת כף ומחתה דפשיטא לן דבתר אילו ואיל העם
ה) ו)
היא כדתניא לקמן שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו': עביד
והא דלא קרא לה מתקנתא לפי שאין
הסדר מפורש בה ולפרש"י
כדכתיב. תורת כהנים כתיבא
ברייתא ע"כ פליגא אמתני' דבמתני'
רבינו חננאל
ברישא הלכך אילו ואיל העם ואימורי
קתני היו קריבים עם תמיד של בין
ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ שנאמר שעיר
[א]
1
ואחר עבודת היום השעיר
חטאת בתר עבודת היום והדר הוצאת
הערבים ולפירש"י לא היה דבר
הנעשה בחוץ, שנאמר
עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים
❖
שעיר עזים אחד חטאת
כף ומחתה ואחר כך מוספין ותמיד
קרב עם תמיד של בין הערבים
ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת
מלבד חטאת הכפורים,
של בין הערבים דכתיבי לבסוף
ועוד דלקמן בסמוך פריך ודילמא
ללמד כי אחר שעיר
ואח"כ תמיד של בין הערבים מאי טעמא
בחומש הפקודים: האי מלבד חטאת
בשעיר הנעשה בחוץ מפסיק להו
שבפנים קרב מיד שעיר
תורה אור השלם
דרבי אליעזר עביד כדכתיב עביד ברישא
הנעשה בחוץ. ואחרי כן
הכפורים. דמשמע דשעיר החיצון
והשתא על כרחך לרבי אליעזר לא
1. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
אילו ואיל העם, שנאמר
דתורת כהנים והדר עביד דחומש הפקודים
קודם לאילו ואיל העם מאי עביד ליה.
פריך דהא כיון דסבירא ליה עביד
ויצא ועשה את עולתו וגו'.
חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת
ורבי עקיבא כדקתני טעמא מלבד עולת
בשלמא מלבד עולת הבקר לאו ביום
כדכתיב אם כן על כרחך באילו
ואחרי כן אימורי חטאות
הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד
2
ואחרי כן תמיד של בין
וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם:
הבקר אשר לעולת התמיד אלמא מוספין
הכיפורים כתיב ומרגלים לא יליף
ואיל העם כדכתיב מקמי שעיר
הערבים. ור' אליעזר אמר
במדבר כט יא
דסמיך אסידרא למיעבד הני דתורת
מפסיק להו כדתניא הכא אלא ע"כ
עם תמיד של שחר עביד להו ורבי אליעזר
2. מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר
לך הני מילי דקרבי מוספין
עם תמיד של שחר, היכא
כהנים ברישא אלא האי דכתב ביום
לר' עקיבא פריך דילמא בשעיר
אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד
האי מלבד חטאת הכפורים מאי עביד ליה
דליכא עבודת היום, אבל
תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
הכפורים גופיה מאי עביד ליה:
לחודיה מפסיק להו מנלן דמפסיק
ההוא מיבעי ליה על מה שזה מכפר זה
היכא דאיכא עבודת היום
במדבר כח כג
על מה שזה מכפר וכו'. במתניתין
להו נמי באילו ואיל העם דילמא
3. וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם
היא קדמה, והאי מלבד
מכפר רבי יהודה אומר משמו אחד קרב עם
חטאת הכפורים מיבעי
אילו ואיל העם עם תמיד של בין
דפ"ק דשבועות דריש ליה
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת
תמיד של שחר וששה עם תמיד של בין
ליה ללמד, על מה שזה
בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת
הערבים עביד להו והשתא לפרש"י
הכי ועל שיש בה ידיעה בסוף ואין
מכפר בדבר שאין בה
עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם
הערבים רבי אלעזר בר' שמעון אומר משמו
כי משני ויצא ועשה את עולתו ואת
בה ידיעה בתחילה שעיר הנעשה
ידיעה בתחלה ויש בה
וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
ידיעה בסוף, כך זה מכפר.
ויקרא טז כד
ששה קרבין עם תמיד של שחר ואחד עם
עולת העם כו' אכתי מ"מ תיקשי
בחוץ מכפר שנאמר (א) ושעיר חטאת
4. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
ומפורש בתחלת שבועות.
לך ודילמא בשעיר הנעשה בחוץ
אחד מלבד חטאת הכפורים על
תמיד של בין הערבים מאי טעמייהו דרבנן
ר' יהודה אומר משמו כו'.
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי
ואילו ואיל העם דוקא מפסיק להו
מה שזה מכפר זה מכפר מה פנימי
פשוטה היא. איל אחד
הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ
תרי קראי כתיבי כתיב מלבד עולת הבקר
האמור כאן, שנאמר ומאת
אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
מנלן דמפסיק להו באימורי חטאת
אינו מכפר אלא על דבר שיש בו
❖
וכתיב ויצא ועשה את עולתו הלכך עביד
עדת בני ישראל יקח שני
ויקרא טז כג
3
ועוד ק"ל אמאי קרי לה מתקנתא
ידיעה כדמפרש התם אף חיצון
שעירי עזים לחטאת ואיל
מנייהו הכא ומנייהו הכא במאי קא מיפלגי
אינו מכפר וכו': משמו. של ר'
האיכא למיבעי עלה כמו אמתניתין
אחד לעולה, הוא האמור
ר' יהודה סבר עביד חד כדכתיב מלבד עולת
בפרשת פינחס בענין
עקיבא: אחד. מן שבעת כבשים:
אי אימורי חטאת קריבין בטבילה
הגהות הב"ח
❖
ובעשור לחדש השביעי.
הבקר והדר עביד עבודת היום דילמא חולשא
עביד חד. כדכתיב מלבד עולת
שלישית בהדי אילו ואיל העם או
(א) רש"י
חליש כהן גדול ור' אלעזר בר' שמעון סבר
שעיר עזים
בהדי תמיד של בין הערבים על כן
הבקר לסמוך מקצת המוספין לעולת
אחד
תוס' ישנים
התמיד: והדר עביד עבודת היום.
כיון דאתחיל עביד ששה דילמא פשע דלגבי
נראה לי דאימורי חטאת ו) קריבין
❖
עם תמיד של בין הערבים ודברי
דאי אמרת כל המוספין יקריב עם
עבודת היום זריז הוא דכולי עלמא מיהת חד
ר' עקיבא דמתניתין ה"פ עם תמיד
תמיד של שחר דילמא חליש ולא
איל הוא כמאן כר' דתניא ר' אומר איל אחד
א
הגהות הגר"א
של שחר היו קריבין הכבשים ופר
מצי למיעבד עבודת היום והוא
האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים ר'
עיקר הכפרה: דילמא פשע. ולא
העולה ושעיר הנעשה בחוץ קרב
[א] גמ'
אלעזר בר' שמעון אומר שני אילים הן אחד
אח"כ בזמנו עם אילו ואיל העם והאי
עביד להו אחר עבודת היום ולמאי
האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים
דלא קתני אילו ואיל העם משום
דחיישת דילמא חליש ליכא למיחש
מאי טעמא דרבי דכתיב אחד ורבי אלעזר
דר"א מודה לו בהו דבטבילה שלישית
דלגבי עבודת היום זריז הוא ומחליף
❖
בר' שמעון מאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי
הוו ומאי דתני היו קריבין עם תמיד
כח וכולהו מוספין לא עביד דתורת
של בין הערבים ה"ק עוד הקרבות
כהנים קדים וצריך לקיים זו וזו סדר
נפקא ליה ממבחר נדריך ורבי אלעזר ברבי
הכתוב ומדרשי המקראות: דכולי
אחרות קריבין עם תמיד הערב והא
שמעון חד בחובה וחד בנדבה וצריכי: קידש
מוסף רש"י
עלמא מיהא. בין לר' אליעזר בין
דלא קתני להו לא בדברי ר' אליעזר
ידיו ורגליו: ת"ר 4 ובא אהרן אל אהל מועד
איל אחד האמור כאן.
ולא בדברי רבי עקיבא שמא משום
לר' עקיבא חד איל הוא דציבור
למה הוא בא להוציא
את הכף ואת המחתה
דלאו קרבן שלם נינהו דכבר נזרק
דכולהו אמרי איל העם ולא איירי
שכל
הדם בטבילה שניה הלכך לא חיישי
באיל הכתוב בחומש הפקודים כלל:
האמור כאן. בתורת כהנים ואיל אחד לעולה: וצריכי. שיש
למיחשביה כיון דאינו אלא גמר קרבן
ולא עבודה דמעכבי כפרה
דאינהו עצמן שלא הוקטרו אימורין כשר ודברי רבי אליעזר דמתני'
דעת נוטה לומר נדבה מובחרת כדי שתהא מקובלת ברצון ויש
(לעיל ג.) ובא
יש לפרש דלא פליג אתנא דבי שמואל וה"ק ויצא ועשה אילו ואיל
דעת נוטה לומר חובה תהא מובחרת כדי שיצא ידי חובתו יפה:
אהרן אל אהל מועד.
שכל
העם וה"ה אימורי חטאת אלא דשיירינהו מטעמא דפרישית והא
דקתני ז' כבשים תמימים ושייר פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ יש לומר משום דרבי עקיבא ס"ל דקריבין עם תמיד של שחר אתא
(לעיל לב.) למה הוא
רבי אליעזר למימר אתה מקדים אותם לכל היותר שאתה יכול ואני מאחר אותם כל מה שאני יכול וממילא ידענא דהיינו טעמא דכתיבי
בא.
לבסוף בפרשת פינחס ואם כן ה"ה פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ דכתיבי לבסוף וניחא ליה למינקט כבשים משום דאית בהו פלוגתא טובא
לרבי עקיבא כולהו בבקר ולרבי יהודה אליבא דרבי עקיבא אחד בבקר וששה עם תמיד של בין הערבים ולר' אלעזר בר רבי שמעון איפכא:
(שם) להוציא את הכף
ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ ואחר כך אילו ואיל העם. ואף על גב דכתיב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ודייקינן מינה
ואת המחתה.
בסמוך יציאה ראשונה ומשמע דמיד ביציאה ראשונה עביד להו והכא קאמר דשעיר הנעשה בחוץ עביד ברישא ויש לומר
דהכי קאמר מכל מה שכתב בפרשת אחרי מות לא היה דבר קודם לאילו ואיל העם ביציאה ראשונה ושעיר הנעשה בחוץ לא כתיב התם:
❖
עביד
(שם)
חד כדכתיב והדר עביד ששה דחומש הפקודים. ואם תאמר אמאי מפסיק בכבשים מקצתן בבקר ומקצתן בערב יקריב
כולן בבקר מדכתיב מלבד ואי משום דכתיבי לבסוף הלכך בעינן שיקריב מהן בערב והא פר העולה נמי כתיב לבסוף
אפילו הכי מקריבו בבקר ולא אמרינן שיזרוק דמו והקטרתו בערב ואם כן נימא דפר העולה יהא בבקר והכבשים כולן בערב ויש
תוס' ישנים (המשך)
לומר דקרא דמלבד דגמרינן מיניה להקריב המוספין בבקר עיקר טעם הוא הלכך כל כמה שנוכל לעשות בבקר מן המוספין
עבדינן ומשום דכתיבי מוספין לבסוף יש להניח קצת מן המוספין להקריב בערב וכיון דמשיירין מן הכבשים לערב למר ששה ולמר
חד סגי: דכולי עלמא מיהת חד איל הוא כמאן כרבי. ואף על גב דרבי אלעזר ברבי שמעון נמי איירי בברייתא דלעיל
ומשמע דמודה לתנא קמא דאמר אילו ואיל העם דמשמע דלא הוי אלא חד איל יש לומר דודאי מודה לתנא קמא דלרבי עקיבא לא
הוה אלא חד איל דרבי אלעזר בר"ש דברייתא משמע דאליבא דרבי עקיבא קאמר אבל אליבא דנפשיה שני אילים הן:
נכנס
ע"כ מעמוד קודם
.